לטרוק את דלת המדינה הפלסטינית
האופוריה הציבורית שאפיינה את ימי הסכמי אוסלו, ואשר שבתה בקסמה חלק גדול מהחברה הישראלית, נשברה עוד בימי גל הטרור הרצחני המכונֶה האינתיפאדה השנייה. בחלוף השנים, ובמיוחד לאחר סירובו של מחמוד עבאס להצעתו הנדיבה של אהוד אולמרט בועידת אנאפוליס ב-2007, וכן לאחר כישלון המשא ומתן שהתנהל בהובלת שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי ב-2013, התגבש בישראל קונצנזוס חדש ולפיו אין פרטנר לשלום בעתיד הנראה לעין. למרות זאת, הגישה הרווחת בחוגים ציוניים רבים ממשיכה לדבוק באמונה שמדינת ישראל צריכה לפעול באופן שישמור את הדלת פתוחה למדינה פלסטינית עתידית. אחרי הכול, למרות ההווה העגום, אולי בעוד דור או שניים יקום מנהיג פלסטיני חדש שבאמת ובתמים יהיה מעוניין ומסוגל לעשות שלום אמת עם מדינת ישראל. אפילו מתקפת שבעה באוקטובר, שחידדה לרבים את הסכנה הקיומית שתהיה כרוכה בהעדר שליטה ישראלית ביו"ש, לא שכנעה כמה וכמה קולות בולטים להשתחרר מהמחשבה שלפיה המסלול האפשרי היחידי בטווח הארוך מוביל למדינה הפלסטינית.
המאמר המלא התפרסם ב"השילוח".