חודש האתגרים והנחישות
- שורה של אירועים מדיניים והחלטות משמעותיות לעתיד האזור, מצפה לישראל בחודש הקרוב, החל מההכרעה בעניין חידוש הסנקציות המשתקות נגד איראן, דרך המהלכים מול סוריה ולבנון וכלה ביוזמה להכרה במדינה פלסטינית, כל זה כשברקע קולות המלחמה הנמשכת ברצועה ואיתותים על הצורך לחתור לסיומה.
- הספקות בנוגע לנחישותה של ישראל לממש את תכניותיה הצבאיות בעזה, יסייעו במאמצים לשכנעה להתפשר בזירה זו, בתמורה להבטחת האינטרסים שלה בנושאים האחרים.
- ההישגים המרשימים של ישראל בשנתיים האחרונות, עדיין לא חלוטים. מוקדם, אם בכלל נכון באזורינו, להשליך את יהבינו על "המעשה המדיני". כדאי לצנן גם את ההתלהבות מהחומוס בדמשק ומהקולות השפויים שנשמעים בלבנון. הכל עדיין טרי וראשוני.
- נקודת הציון הבאה בלוח הזמנים המדיני של נתניהו: נסיעתו בסוף החודש לנאום בעצרת האו"ם, שם כנראה ייפגש שוב עם הנשיא טראמפ לדיון בחזונו למזרח תיכון החדש .
כוונת מדינות ה) E-3-בריטניה, צרפת וגרמניה) לפתוח בהליך הפעלת מנגנון הsnapback להחזרת הסנקציות של האו"ם נגד איראן, היא בשורה טובה לכל מי שמייחל לנפילתו של המשטר האסלאמי הקיצוני או לפחות להחלשתו, אך נראה כי המדינות האירופאיות רואות מהלך זה כאיום וכמנוף לחץ להחזרת טהרן למסלול ההסדרי ולא כצעד מעשי.
השיחות שקיימו השבוע, סגני שרי החוץ של ה-E3 עם עמיתם מטהראן, בניסיון לפתור את המחלוקת בנושא הגרעין האיראני, הסתיימו ללא תוצאות. בהמשך לכך הזהירו דוברי המשטר מפני האפשרות שהאירופאים יפעילו את מנגנון הסנאפבק: "אם משהו כזה יקרה, יהיו לכך השלכות עליהם".
כנהוג במחוזותינו, המו"מ האמיתי מתחיל רק כאשר השוט מונף ובמקרה שלנו -מרגע שהבקשה הרשמית להפעלת מנגנון הסנקציות תוגש למועצת הביטחון. או אז מתחילה ספירתם של 30 יום עד למימוש ההחלטה, אלא אם אחת השותפות להסכם (רוסיה או סין) תצליח לגבש נוסחה מוסכמת שתאריך זאת.
כזכור, הסכם הגרעין מ- 2015 JCPOA)), מעוגן בהחלטה של מועצת הביטחון של האו"ם ונקבע בו מנגנון ייחודי snapback שמסדיר את האופן שבו יוחזרו הסנקציות של האו"ם על איראן במקרה של הפרה מהותית מצידה. תוקפו של סעיף זה צפוי לפוג ב-18 באוקטובר השנה ולשם הפעלתו נדרש מתן התראה של 30 יום, בנוסף לקביעה, שכבר ניתנה על ידי הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), כי איראן איננה מכבדת את התחייבויותיה בהסכם.
בחלוף 30 יום מרגע הפעלתו של סעיף ה snapback, כל הסנקציות של האו"ם שהיו מוטלות על טהרן לפני ההסכם ההוא, אמורות לחזור לתוקף אלא אם מועצת הביטחון תאשר, בצעד יזום, החלטה שמאריכה את תוקף ההקלות מהסנקציות. לבריטניה וצרפת סמכות וטו על החלטה כזו מתוקף מעמדן במועצת הביטחון ומאחר שהן יוזמות את הפעלת המנגנון – יש להניח כי יסכלו החלטה נגד זאת.
אם מנגנון ה-snapback יופעל, הסנקציות על איראן יכללו אמברגו נשק; איסור על העשרה ועיבוד מחדש של אורניום; איסור על עיסוק בטילים בליסטיים בעלי יכולת לשאת ראשי נפץ גרעיניים, ועל העברת טכנולוגיה הקשורה לטילים בליסטיים; הקפאת נכסים איראניים ברחבי העולם , איסור כניסה של אישים איראנים וחברות איראניות למדינות שונות; וכן אישור למדינות לבצע חיפושים על מטוסים וספינות של חברות תעופה וספנות איראניות כדי לוודא שאין בהם סחורות אסורות.
תעשיית הטילים של איראן, שהסיכונים ממנה הומחשו היטב באירועי השנה שחלפה, ממשיכה לאיים על ישראל ולא רק עליה. רק בימים האחרונים אישר שר ההגנה האיראני החדש בקולו כי איראן עוסקת כל הזמן בייצור נשק וטילים "אפילו ממש עכשיו". גם הטילים שמשוגרים עלינו בקצב של פעם או פעמיים בשבוע על ידי החות'ים מתימן , הם מתוצרת איראן.
בערוץ הטלגרם "חדשות איראן" פורסם דו”ח חדש של לשכת הסחר באיראן שבו מוצגות ההשפעות האפשריות של חידוש הסנקציות, על הכלכלה האיראנית. בין השאר: זינוק באינפלציה משיעור של כ־50% כיום ליותר מ־90% (בתרחיש החמור), עליה באבטלה (מ־9.6% כיום ל־14% בתרחיש החמור) שחיקה בשיעור של כ-40% מההכנסות על מכירת נפט וירידה משמעותית בהשקעות הזרות, צניחה בערך הכולל של שוק ההון. מדובר במהלך שנזקו צפוי להיות קשה ביותר לכלכלה האיראנית , שכבר כיום סובלת מחולאים רבים.
ישראל חייבת למצות את השפעת הממשל האמריקני על מדינות ה3-E בנושא הזה. התנהלותה של איראן מבססת הצדקה מלאה לחידוש הסנקציות כלפיה. תהיה זו החמצה להשתמש באפשרות זו רק כמנוף או כשוט לאלץ אותה להיכנס למסלול הסדרי, לאחר שהוכיחה פעם אחר פעם כי היא לא מכבדת את ההסכמים.
במקום זאת, הגיע הזמן להנחית גם את השוט על גבו של המשטר. לאחר המכה הצבאית שחטף במלחמת 12 הימים, האסונות והמשברים הפנימיים הקשים שפוקדים אותו, אפשר שהחזרת הסנקציות המשתקות תוביל, גם אם לא באופן מידי, להישג החשוב ביותר במאבק עם משטר הרשע האיראני : ערעור יציבותו.
להתעורר מחלום "החומוס בדמשק"
המעבר החד והמהיר מדיבורים על ניגוב חומוס בדמשק לדיווחים על פעולות צבאיות ישראליות בפאתי הבירה הסורית ממחיש את המצב הנזיל לא רק ביחסים עם סוריה, אלא גם בשאר הזירות הפתוחות.
המאפיין העיקרי המשותף לכולן: חוסר יציבות שמאפשר תנודתיות מהירה בין מצבי-קצה. ההישגים הדרמטיים של ישראל יצרו מציאות חדשה. בחלק מהזירות היא עדיין בהתהוות. על כל פנים סדר חדש עדיין לא התקבע. האתגר במציאות כזו הוא לשמר את ההישגים, להכשיל את מאמצי האויב לכרסם בהם ולנצל זאת כדי לעגן את כללי המשחק החדשים. זה מותח עד הקצה את הקשב ואת היכולות של מערכת הביטחון ושל הצמרת המדינית, מחייב גמישות ויכולת להגיב במהירות ומאתגר את הרצון הבסיסי לפתח שיגרה יציבה, תיכנון סדור ותהליכים ממוסדים, אך זהו שלב בלתי נמנע במאמץ לעיצוב הסדר החדש. הניסיון לקצר את הדרך באמצעות הסדרים מפוקפקים או הסכמי-בוסר, עלול להיות יקר מדיי.
בעולם וגם בישראל מיהרו לעבור לסדר היום על ההתקפות הברבריות נגד הדרוזים בסוריה, ע"י תומכי המשטר. אירועים אלה סיפקו המחשה לאתגרים הפנימיים הסבוכים במדינה השסועה הזו שאיתה ישראל מבקשת לכונן יחסים. הם הזכירו לנו ולשאר העולם, איך נראה הבייס של השליט המעונב החדש, שבחודש הקרוב הוא עוד צפוי לנאום על בימת עצרת האו"ם.
גם מי שמאמין שאחמד א-שרע מיצה את פרק הג'יהאד בחייו וראה את האור בנתיב המדינאות המפוכחת והשקולה, מבין כעת איך נראה בסיס הכוח שלו וממילא גם את מרחב הגמישות המצומצם שיש לשליט הזה.
קשה להניח שחבורת הג'יהאדיסטים שעוטפת אותו זנחה את החזון להקמתה של מדינת הלכה סונית קיצונית במדינת א-שאם.
מצבה הקשה של סוריה והתלות שלה בסיוע חיצוני, כמו גם הגיבוי מצד תורכיה ומדינות נוספות, הובילו את ה"בייס" להכרה שכדאי לתת לו את האפשרות לשחק את המשחק ולהשמיע את הזמירות שהמערב אוהב לשמוע. קשה להעריך כמה זמן זה יימשך ומה הקווים האדומים להתנהגות בתוך המשחק הזה. תקוות חלק מתומכי התהליך הזה היא שהצרכים הרבים של סוריה יאלצו את תומכי הגיהאד להגדיל את האשראי לג'ולאני ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה.
ואולם, התרחיש היותר סביר הוא שאם ג'ולאני יתנתק לחלוטין מחזון המדינה האסלאמית, הוא ייאבד גם חלק מתומכיו. האופוזיציה הפנימית שתקום אז מתוכם תאיים על שרידותו, כשליט או בכלל. לכל הפחות הוא ינסה למנוע תרחיש כזה על ידי שילוב של "מקלות וגזרים" ובאמצעות מענה מסוים מעת לעת לתאוות ייצר הג'יהאד. זהו תרחיש שחייב להיות מונח על שולחן הדיונים לקראת גיבושם של הסדרים עם סוריה.
בשום אופן אין בו כדי למנוע מישראל לנצל את חולשתו הנוכחית של השליט הסורי ואת נכונותו לשלם עבור לגיטימציה ומשאבים חיצוניים שעליהם ישראל יכולה להשפיע. לצד זאת, תרחיש זה יבטיח התבוננות מפוכחת וכיול הציפיות בצד הישראלי כדי שאינטרסים אחרים של ישראל לא יידחו באופן אוטומטי רק בגלל הנכונות להסכם.
החשש מפני האפשרות שפעולותיה של ישראל יסכנו את המאמצים המדיניים איננו מבוטל, אך הוא גם לא השיקול העיקרי שצריך להנחות אותה בעניין זה.
מהלכים צבאיים עשויים דווקא לסייע בהבהרת הקווים האדומים שלה ובפני עצמם להוות גם מנוף לחץ לקידום ההסדרים המדיניים. מכל מקום, לנוכח מעמדה המחודש של ישראל כמעצמה אזורית ועל רקע השאיפות של תורכיה באזור, ישראל לא יכולה להחשות מול שינויים ביחסי הכוחות באזורים בעלי חשיבות אסטרטגית עבורה וגם לא להתעלם מזעקות בני בריתה. ההתנהגות במבחנים כאלה תקבע את מעמדה. במיוחד במזרח התיכון החדש-ישן שבו אנו חיים.
התפרסם במקור ראשון, בתאריך 29.08.2025.