רקע 

נפילת משטר אסד מהווה מכה קשה עבור המשטר האסלאמי באיראן, שהגדיר את סוריה כחוליה העיקרית בשרשרת ציר ההתנגדות. עם הדחתו טהרן נאלצת להסתגל למציאות האזורית החדשה, ולמשמעויות הקשות שנגזרות עבורה כתוצאה מכך. הדחת אסד פגעה בביטחונו העצמי של המשטר האיראני, הן בקרב בכיריו והן בקרב תומכי המשטר, ולפיכך ניכר מאמץ מצד ראשי המשטר לעודד את אנשיהם ותומכיהם. בהתאם לצורך האיראני להסתגל במהרה למציאות המשתנה, בנאום שנשא לאחר הדחת אסד שרטט ח'אמנהאי באופן ראשוני את חזונו המעודכן לאסטרטגיה של איראן בעידן שאחרי אסד. לאחריו, התקשורת האיראנית גויסה למאמץ הסברתי שנועד להדהד את מסריו, ולהעביר לאנשי המשטר ותומכיו באיראן ובציר ההתנגדות את דגשיו לגבי האסטרטגיה האיראנית המעודכנת.

ח'אמנהאי מנסה לעודד את אנשיו לאחר שהוכו בהלם עם נפילת אסד 

לאחר ימי הלם שאפיינו את טהרן בעקבות נפילת משטר אסד שרטט ח'אמנהאי בנאומו ב-11 בדצמבר את האסטרטגיה שתקדם איראן מול סוריה והאזור. הנאום הוא מכונן, הן מתוקף עמידתו של ח'אמנהאי בראש המשטר באיראן, והן מתוקף העיתוי המיוחד שבו הוא נישא, בשעה שהסדר האזורי שהקימה איראן בעמל רב ובמחיר יקר במשך עשרות שנים, התרסק. כפי שניתן ללמוד מדבריו ומהצהרות בכירים איראנים מהימים האחרונים, החשש בטהרן הוא שלאחר המכות הקשות שספגו חיזבאללה וחמאס מישראל, ונפילת סוריה, עיראק היא הבאה בתור ולאחריה היעד העיקרי – המשטר באיראן. מפקד משמרות המהפכה לשעבר, מוחסין רצ'אא'י, ביטא היטב את החשש האיראני מפני נפילת מערך ההגנה שהקימה איראן באזור באומרו (10 בדצמ') שבחודשים הקרובים צפוי דאעש לפתוח בקמפיין צבאי שתכליתו לכבוש את עיראק.

בנאומו קבע ח'אמנהאי באופן נחרץ שאסד הודח במזימה ישראלית-אמריקאית, בשיתוף תורכיה במידה כזו או אחרת. הוא נמנע מלאזכר את תורכיה באופן מפורש, מתוך שאיפה לשמור על יחסים תקינים עימה, ככל האפשר. למרות היריבות האזורית בין שתי המדינות, לטהרן יש הרבה מה להפסיד אם תעלה את יחסיה עם אנקרה על מסלול התנגשות. בכך, הוא הורה במרומז לאנשי המשטר להפסיק את הביקורת שהטיחו בתורכיה מאז הדחת אסד, ולשמור על ערוץ הידברות עם אנקרה, כדי להגיע איתה להסכמות אפשריות. זאת בהתחשב בהשפעתה הגוברת בסוריה החדשה, באמצעות קשריה עם היא'ת תחריר אל-שאם בראשות אל-ג'ולאני. ההשפעה הזו השתקפה בפגישה שקיים ב-12 בדצמבר ראש המודיעין התורכי, איברהים קלין, בדמשק עם אל-ג'ולאני, שאמצעותה הפך לבכיר הזר הראשון שהגיע לדמשק ונועד עם אל-ג'ולאני מאז נפילת אסד.

חשוב אפוא שבירושלים ובוושינגטון יפנימו שבעיני איראן בראשות ח'אמנהאי טהרן פועלת מתוך מגננה אל מול מהלך התקפי יזום מצידן, לכאורה, שתוכנן על ידן בקפידה, ושיעדו הסופי הוא איראן. השילוב בין תחושת הנרדפות, שמאפיינת את השיעה בהיותה מיעוט שנרדף על ידי הסונים במשך מאות שנים, לבין האופי הקונספירטיבי שמאפיין את האיראנים, מבטיח שילוב של מסכת פחדים שאופפים כעת את טהרן לנוכח המציאות המתהווה. לכך יש להוסיף את האובססיביות והקנאות שח'אמנהאי מתאפיין בהן בכל הקשור לשמירה על קיום המשטר האסלאמי באיראן אל מול הניסיונות הבלתי פוסקים, להשקפתו, מצד ארה"ב וישראל להפילו. בהתאם לכך, הוא מדגיש בנאומיו את הצורך להכיר את מורכבות המזימות של האויב, על שלל היבטיו, נגד איראן.

מול ההלם שאחז את טהרן בעקבות הפלתו המהירה של משטר אסד, ח'אמנהאי הפעיל בנאומו האחרון מאמץ רב כדי להרים את המורל של אנשיו ושל תומכי המשטר, ולטעת בהם תקווה להמשך עתידה של המהפכה האסלאמית. הוא קרא להם להרים את הראש חרף השבר שבו הם מצויים, ולאמץ פרספקטיבה אסטרטגית ארוכת טווח ולא קצרת מועד, ולהבין שיש גם הפסדים בדרכה הארוכה של המהפכה. ח'אמנהאי האשים את הצבא הסורי שאובדן המוטיבציה שלו הוא שאפשר למורדים להתקדם ולהסתער, והדגיש את הלקחים עבור איראן לטובת שימור המשטר באיראן, ובראשם שימור המוטיביציה בקרב כוחות הביטחון האיראניים. בניסיונו להסביר את חשיבות שימור העוגן החשוב בתפיסת הביטחון האיראנית, לחימה נגד אויבי איראן מחוץ לשטח איראן, ח'אמנהאי הסתבך בשקר גס. בניגוד לאמירתו כי איראן שיגרה כוחות לסייע לאסד רק לאחר הופעת דאעש ב-2014, עדויות רבות, בהן הצהרתו של שר ההגנה ורטמכ"ל סוריה לשעבר, עלי עבדאללה איוב, כוח קודס בראשות קאסם סולימאני התערב במלחמת האזרחים בסוריה כבר ב-2012-2011, הן באמצעות שיגור חיזבאללה לשדה הקרב, והן באמצעות סולימאני שפיקד מקרוב על הקרבות ועל מגוון השלוחים שכוח קודס שיגר לאזור. השלוחים האלו כללו את המליציות השיעיות העיראקיות עצאא'ב אהל אל-חק, כתאא'ב חיזבאללה, ארגון בדר, אל-נג'באא', וכתאא'ב סיד אל-שהדאא', שפעלו בסוריה החל מ-2012, לצד מליציית פאטמיון האפגנית (שהחלה להשתתף בקרבות בסוריה לפחות ממאי 2013).

ח'אמנהאי מציג קריאת כיוון למציאות האזורית החדשה

ח'אמנהאי קבע שסוריה תשוחרר "באמצעות הצעירים הסורים הגאים", ואפשר שבכך סיפק קריאת כיוון לפעילות איראן, בדגש על כוח קודס, בסוריה החדשה. אישוש לכך ניתן למצוא בהצהרתו (17 בדצמ') של ציר המג'לס, אסמאעיל כות'רי, לשעבר מפקד בכיר במשה"מ, כי "העם הסורי" יסלק מארצו את ארה"ב, ישראל וה"כובשים", וישחזר את סילוק האמריקאים מארצו כפי שאירע באפגניסטן ובעיראק. כזכור, ארה"ב הסיגה את כוחותיה משם לאחר שכוח קודס סייע במידה רבה לטאליבן ולמערך המליציות השיעיות בעיראק. איראן אוהבת לפעול במרחבים שבהם אין שלטון ריכוזי, כפי שהמציאות הפוליטית בלבנון, בתימן ובעיראק מספקת לה כר הולם לכך במשך עשרות שנים. מאידך גיסא, סוריה נעדרת אוכלוסייה שיעית משמעותית, ולפיכך לצד פעילותה אל מול 2 מיליון התושבים השיעים בסוריה, איראן תצטרך כעת למפות את החוגים השונים שפועלים ברחבי סוריה כדי לזהות את הגורם שיוכל לשמש פרוקסי שלה. היא גם יכולה לנסות למשוך אליה חוגים שאינם בהכרח שותפים מלאים לחזון ההתנגדות שלה, באמצעות שוחד בדמות סיוע כלכלי וצבאי, כפי שעשתה בעבר מול הטאליבן ואף אל-קאעידה. ואולם, לאור האיבה העזה ששוררת בין היא'ת תחריר אל-שאם בראשות אל-ג'ולאני לאיראן, ספק אם תוכל להגיע איתו להבנות כלשהן לשיתופי פעולה, לפחות לפי שעה. מינויו של האיראני הכורדי, עבד אל-רחמן פתאחי, שהתגייס בעבר לאל-קאעידה והיה ממנהיגי דאעש (נכלא באיראן בשנים 2008–2013 באשמה שגייס סונים ללחימה בסוריה), בידי אל-ג'ולאני לשמש איש הקשר שלו מול איראן, מעיד שאל-ג'ולאני מעוניין לקיים ערוץ הדיברות עם איראן. דרשני תפילות יום השישי באיראן אומנם הדהדו את הצהרת ח'אמנהאי כי סוריה תשוחרר בידי צעירים סורים גאים, עם זאת ח'אמנהאי נמנע מלכנות בנאומו את היא'ת תחריר אל-שאם ארגון טרור, וגם מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם, הצהיר בנאומו שמוקדם לשפוט את השלטון הסורי החדש ושהוא מקווה שהאחרון יחשיב את ישראל כאויב ויחדש את נתיב אספקת האמל"ח דרך סוריה לחיזבאללה.

ערוצי פעילות אפשריים באפיק השיעי בסוריה 

אם תבחר איראן לנסות לחדש את אחיזתה בסוריה באמצעות הקהילה השיעית במדינה, היא תוכל להסתייע בשלוש אגודות דתיות, אזרחיות לכאורה, שפועלות בסוריה (שתיים מהן כפופות ללשכת ח'אמנהאי), וקשורות למנגנון הטרור והמודיעין האיראני. הראשונה, "אסיפת אהל אל-בית העולמית", המפעילה שלוחה סורית, בראשות שני אנשי דת – נביל ח'לבאוי ועבדאללה נט'אם. השניים היו הראשונים מבין הקהילה השיעית בסוריה שהגיעו בשנות השמונים ללמוד בסמינרים הדתיים בקם לאחר המהפכה האסלאמית. "אסיפת אהל אל-בית" הוקמה כביכול על מנת לקדם את האידאולוגיה של איראן המהפכנית בעולם, ולקשר בין הממסד הדתי האיראני לאנשי דת שיעים זרים. בנוסף, היא משמשת גם כיסוי לסיוע באיסוף מודיעין, לתצפיות וגיוס סטודנטים זרים, לשינוע כספים וציוד למבצעים של כוח קודס ומיניסטריון המודיעין האיראני. מנגנון נוסף שאיראן מפעילה בסוריה הוא השלוחה הסורית של "אוניברסיטת אל-מצטפא העולמית". זו משמשת כאתר גיוס עבור כוח קודס, במדינות הרבות שבהן היא פועלת, ובנוסף מהווה כלי לקידום עוצמתה הרכה של טהרן ברחבי העולם. במסגרת זאת, בנוסף להמרת סונים לשיעים והכשרתם במוסדותיה, ה"אוניברסיטה" מעניקה חסות לטקסי "יום ירושלים" (יום שישי האחרון בחודש הרמדאן), בהתאם לקביעת אייתוללה ח'ומייני, במטרה להגביר את השאיפה להשמדת ישראל. הפלטפורמה השלישית האזרחית-לכאורה שמפעיל המשטר בסוריה ואשר משמשת כיסוי לפעילות כוח קודס היא "המטה לשיפוץ המקומות הקדושים". בפועל, המטה מסייע לפעילות כוח קודס בפעילותם ברחבי עיראק וסוריה, ובכלל זה הברחת אמצעי לחימה ופעילות פיננסית אסורה. במקביל, שלוש האגודות הדתיות הללו צפויות לפעול בסוריה בניסיון לשקם את העוצמה הרכה של איראן ולהעניק לה דריסת רגל בסוריה. 

המלצות: מה על ישראל לעשות?

 איראן וישראל נמצאות כעת בתחרות למידה על סוריה החדשה. בידי ישראל נפלה כעת הזדמנות היסטורית לעצב מחדש את גבולה הצפוני. ראשית, עליה להבהיר להיא'ת תחריר אל-שאם שהביטחון בגבול הסורי והעברות אמל"ח לחיזבאללה מסוריה הן קו אדום. הארגון יעדיף להקדיש את התקופה הקרובה לביסוס שליטתו ברחבי סוריה ולהקמת קשרים עם חוגים פוליטיים שיקבלו את מרותו במדינה. לפיכך, נראה לפי שעה שהוא לא ימהר לפעול נגד ישראל, ויוסיף להיות עוין כלפי איראן וחיזבאללה לנוכח משקעי העבר הכבדים והחשד שיקנן בו שהן מעוניינות לחדש את שלטון אסד במדינה. תימוכין אפשריים לכך ניתן למצוא בראיונות שהעניק אל-ג'ולאני בימים האחרונים ובהם הצהיר שפניו אינם למלחמה נגד ישראל, שסוריה מחויבת להסכם הפרדת הכוחות בגבול עם ישראל מ-1974, ושהדחת אסד מהווה "ניצחון על תוכנית מסוכנת של איראן באזור".

לפיכך, על ישראל להבהיר לשלטון החדש בסוריה שתקיפותיה במדינה מכוונות נגד אינטרסים איראניים, ובראשם כל ניסיון לחדש את הברחות האמל"ח לחיזבאללה. מעבר לכך, איראן וציר ההתנגדות נמצאים כעת בשפל היסטורי, ולכן על ישראל לנצל את שעת הכושר ההיסטורית ולגבש עם ארה"ב אסטרטגיה מדוקדקת להפעלת לחץ מקסימלי על המשטר באיראן. האפשרות שח'אמנהאי יבחר ללכת על מסלול של ייצור נשק גרעיני, כמפלט אחרון לנוכח המציאות האזורית החדשה, היא ריאלית ומדגישה את ההכרח באסטרטגיה ישראלית-אמריקאית משותפת ונחרצת נגד איראן. מלבד זאת, במרחב הלבנוני יש לחזק את מתנגדי חיזבאללה בלבנון, כדי להעצים את הלחצים שכבר מופעלים על חיזבאללה בעקבות הפגיעה במעמדו במדינה, לאחר המהלומה חסרת התקדים שספג מישראל. יש לנצל את חולשתו ההיסטורית של חיזבאללה, שמלקק כעת את פצעיו ונמצא בתהליך שיקום, ולכן אינו יכול לבצע טעויות שיקימו עליו את מתנגדיו.

לנוכח הידיעות בדבר מיליוני דולרים שאיראן החלה להעביר לחיזבאללה כדי לשקם את ההריסות בלבנון, על ישראל לאתר את המנגנון שבאמצעותו טהרן מתכוונת בתוך כך לחדש את חתרנותה במדינה. כזכור, לאחר מלחמת לבנון השנייה מינתה טהרן מפקד בכיר בכוח קודס, חסן שאטרי (נהרג בנסיבות מסתוריות בסוריה ב-2013) להיות אחראי על שיקום לבנון במסגרת "הוועדה לשיקום לבנון". ואולם, בפועל שימשה הוועדה כיסוי לפעילותו האמיתית שהייתה אספקה פיננסית, טכנולוגית, לוגיסטית וצבאית לחיזבאללה, במסגרת המפעל האיראני לשיקום ולקידום מואץ של תשתיות חיזבאללה לאחר הפגיעה שספג במלחמה. לפיכך, על ישראל לזהות את המנגנון שבאמצעותו איראן מתכוונת כעת להפר את הסכם הפסקת האש, שאליו היא אינה מחויבת, ולסכלו בהתאם.

**הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.**

מתקפת ה-7 באוקטובר הייתה מהלומה אכזרית וכואבת שטלטלה את תחושת הביטחון של הציבור בישראל ואת האמון בהסדרים יציבים עם הפלסטינים, והעצימה את תחושת האיום ממערכת אזורית עוינת, נחושה ומחומשת המובלת על ידי איראן ושלוחיה. אולם המתקפה יצרה גם הזדמנות מרחיקת לכת לישראל, הזדמנות לשינוי יסודי במזרח התיכון שעיקרו פגיעה קשה בציר השיעי ואפשרות לעיצוב ארכיטקטורה אזורית חדשה יחד עם ערב הסעודית כציר נגדי לציר האיראני, שיתרום להחלשה שלו.

המדיניות של ישראל עד למתקפת ה-7 באוקטובר נשענה על היגיון של התאמות בתוך המערכת האזורית הקיימת באמצעות הכלת איום החמאס ושאר הפלגים בעזה, כמו גם הכלת האיום של חיזבאללה מלבנון, בהתבסס על ההנחה שניתן גם להרתיע את שתיהן. עיקר הקשב והמאמץ התמקד בבניית יכולת סיכול האיום הגרעיני האיראני, שנתפס כאיום קיומי על מדינת ישראל.

אומנם מאז מלחמת לבנון השנייה השקיעה ישראל מאמץ רב בפיתוח יכולות מודיעיניות ומבצעיות מול חיזבאללה, אך המאמץ האסטרטגי העיקרי נותר ממוקד באיראן. זאת למרות ההבנה שאיראן משקיעה בהתעצמות שליחיה בעזה, ובעיקר בלבנון, לטובת שתי מטרות עיקריות: הראשונה כתעודת ביטוח להגנת תוכנית הגרעין שלה, והשנייה כמרכיב חיוני בתוכנית האיראנית להשמדת ישראל באמצעות טבעת האש שבנתה כדי להקיף את מדינת ישראל להפעלה ביום פקודה.

תפיסה זו התבססה והעמיקה במהלך כעשור וחצי תחת כל ממשלות ישראל שכיהנו. לא הייתה יוזמה למתקפה מקדימה שמטרתה פגיעה בתהליכי בניין הכוח וההכנות למתקפה של חיזבאללה בלבנון ושל חמאס בעזה, זאת בהעדר לגיטימציה מבית ומחוץ. כך גם נדחו הזדמנויות לסיכול הנהגת חמאס ברצועת עזה, וכך גם היה כאשר ישראל העדיפה שלא להתעמת עם חיזבאללה לאחר חדירת חוליית מחבלים להר דב,[1] שליחת כלי טיס בלתי מאוישים לעבר אסדת כריש,[2] שיגור מחבל עם מטען כלימגור קטלני לאזור מגידו והפרובוקציה של הקמת האוהל מעבר לקו הגבול.[3]

על אלה נוספה הקונספציה שהניחה שחמאס מורתע ושהוא שואף לתהליך התמסדות ברצועת עזה כריבון. ההערכה הייתה שסינואר מבכר פיתוח כלכלי ושיפור המציאות ההומניטרית, ולכן ניתן גם להרתיעו ובמקביל לספק לו תמריצים כספיים וכלכליים. סביר להניח שיהירות וזלזול ביכולות חמאס וחוסר הבנה של היבטים תרבותיים, דתיים ואידאולוגיים של הארגון סייעו להתבססות הקונספציה הזו והמדיניות שנגזרה ממנה.

למעשה, הממסד הביטחוני והדרג המדיני אימצו את ההיגיון של אסטרטגיית ההכלה מול עזה ולבנון. תפיסת המב"מ הצליחה לפגוע בהתבססות איראן בסוריה יחד עם פגיעה בניסיונות חיזבאללה להתבסס ברמת הגולן הסורית, וסיכול חלקי של מאמצי ההתעצמות של חיזבאללה בסיוע איראני מאדמת סוריה. אולם ישראל נמנעה מלפעול בלבנון עצמה. למעשה ישראל אימצה, הלכה למעשה, את המשוואות האסטרטגיות שעיצבו חמאס וחיזבאללה.

מתקפת ה-7 באוקטובר ערערה באחת מוסכמות יסוד והובילה את הדרג המדיני לתובנה בדבר ההכרח שבניצול ההזדמנות שכפתה המתקפה ולהוביל לשינוי פרדיגמטי, שמהותו היא שינוי יסודי של המערכת האסטרטגית במזרח התיכון. מטרות המלחמה מול עזה, ובהמשך מול לבנון, חרגו במשמעותן מההקשרים המוגבלים או המתוחמים לזירות המערכה.

אף שהאסטרטגיה לא נוסחה באופן גלוי לציבור, הרי שמתוך המעשה ניתן היה לזהות את ההעדפה האסטרטגית הנגלית ואת הכיוון שאליו מדינת ישראל מבקשת להוביל. התכלית הייתה, ועודנה, להוביל לשינוי יסודי של המערכת האזורית כולה על ידי פגיעה והחלשה של ציר ההתנגדות שמובילה איראן, וזאת באמצעות פעולה בשני ערוצים מקבילים – צבאי ומדיני. הערוץ הראשון הוא פגיעה באמצעות הפעלת כוח ישירות מול השליחים האיראניים. תחילה מול חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בעזה, עד להשמדת עיקר היכולות הצבאיות שלו, ובהמשך פגיעה קשה בחיזבאללה, שהיווה את אבן הראשה בציר ההתנגדות האיראני. פגיעה זו בשליחים העיקריים של איראן, לצד הפגיעה באיראן עצמה וחשיפת חולשותיה הבולטות בהגנה ובהתקפה, הותירו את איראן חשופה לנחת זרועה של ישראל. ערוץ הפעולה השני הוא הערוץ המדיני, שעיקרו המאמץ לעיצוב ארכיטקטורה אזורית חדשה, באמצעות ביסוס הסכמי אברהם והרחבתם בתהליך הנורמליזציה עם ערב הסעודית, כציר נגדי לציר האיראני, שיוכל להמשיך להחלישו, ובעיקר לרסנו.

אסטרטגיה איננה תמיד תולדה של תכנון מפורט ומימוש התכנון בפועל. אין מדובר בתהליך "הנדסי" סכמתי ומכאני. אסטרטגיה מתהווה ומתפתחת על בסיס תהליכי למידה מתמשכים, זיהוי הזדמנויות ומינופן ופעולה תוך חיכוך עם האויב והמציאות. הינה כי כן, גם אם בתחילת המערכה לא ניתן היה להגדיר לציבור את האסטרטגיה באופן מפורש, הרי שתצפית על סדרת הפעולות של ישראל מאפשרת לזהות אותה. האסטרטגיה נוסחה ככזו, עדיין באופן עמום, בשלבים מאוחרים יותר של המלחמה ובאופן הרבה יותר חד וממוקד מאז החלה בחודש ספטמבר 2023 סדרת המהלומות שהנחית צה"ל על חיזבאללה. נדמה שכשראש הממשלה נתניהו השתמש במושג "ניצחון מוחלט" הוא כיוון לתכלית האסטרטגית, שמהותה שינוי המערכת הקיימת באמצעות החלשה משמעותית של איראן והציר שהובילה.

בחוכמה שבדיעבד ניתן היה אולי לפעול למימוש מהיר יותר של האסטרטגיה. היו שיבושים שנכפו על ישראל גם מצד ארה"ב וגם מבית, בין אם בשל חילוקי דעות ומשבר אמון בין הדרג המדיני לדרג הצבאי ובין אם בשל לחצים פוליטיים. ייתכן שניתן היה לממש את האסטרטגיה באופן מהיר יותר באמצעות בידוד מוקדם יותר של רצועת עזה מגבול מצרים לאורך ציר פילדלפי, וזאת במקביל לפעולת צה"ל בצפון הרצועה. כך גם בכל הקשור לפגיעה ביכולת השלטונית של חמאס ברצועה, תוך הימנעות מפגיעה ביכולת חמאס לעשות שימוש בסיוע ההומניטרי והימנעות מלהטיל ממשל צבאי חלקי וזמני במרחבים מסוימים ברצועה.

אלא שבמבט רטרוספקטיבי ומתכלל אפשר בהחלט להצביע על אסטרטגיה ישראלית שאכן הובילה לשינוי של המערכת האזורית באמצעות פגיעה קשה באיראן ובציר ההתנגדות, ששיאה בהתמוטטות משטר אסד בסוריה, ובניצול הזדמנות מרשים של ישראל – השמדת הצבא הסורי, השתלטות על מרחב החיץ ושטחים חיוניים, והעברת מסרים לאוכלוסייה המקומית בדרום סוריה.

מאמץ איראני בן למעלה משני עשורים בהשקעה כספית עצומה ובמאמץ תכנוני, מודיעיני וצבאי ירד לטמיון, אל תהום הנשייה. איראן קולפה מיכולותיה ונחשפה כפגיעה ומוכה. הדרך לאיראן פתוחה כעת לפגיעה בתכנית הגרעין האיראנית ואף לפעולה שעשויה להוביל לערעור יציבות משטר האייתולות במדינה.

תהליך הלמידה שעברה ישראל מאז ה-7 באוקטובר הוביל לתגובה מהירה אל מול המציאות. הפעלת הכוח נגד ציר ההתנגדות שבעקבותיה יגיע המהלך המדיני לבניית ארכיטקטורה אזורית חדשה מסמנים הישג חסר תקדים של מדינת ישראל, שביססה את מעמדה כמעצמה אזורית חשובה במזרח התיכון ומכאן את נכסיותה עבור ארה"ב, מדינות המערב והמדינות הסוניות הפרגמטיות במרחב.

[1] הפיגוע בהר דב: בצה"ל החליטו שלא להרוג את המחבלים, הקול היהודי, 28.7.2020.

[2] יואב זיתון וליעד אוסמו, צה"ל יירט 3 כטב"מים של חיזבאללה בדרך לאסדת גז, לראשונה גם עם טילים מסטי"ל, YNET, 2.7.2022.

[3] איתמר אייכנר, יואב זיתון ויאיר קראוס, אוהלי חיזבאללה כבר חודשיים על הקרקע: צה"ל במגעים חשאיים מול לבנון, בישראל הציבו דד-ליין, YNET, 30.6.2023.

**הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.**

"האירועים בסוריה מהווים תמריץ לחזית ההתנגדות לגרש את ארה"ב מהאזור, לשחרר את ירושלים, ולחסל את הגידול הסרטני הציוני" –כך אמר אתמול (חמישי) הגנרל חוסיין סלמי, מפקד משמרות המהפכה, בפגישה שקיים עם אנשיו. הוא הבהיר כי התמיכה האיראנית בציר ההתנגדות יכולה להימשך בדרכים אחרות מלבד סוריה, שגם בה המצב עוד יכול להשתנות.

דבריו אלה באו כיממה לאחר שהמנהיג העליון של איראן – עלי חמינאי, האשים את ישראל, את ארצות הברית ובמרומז גם את תורכיה, בעמידה מאחורי מתקפת המורדים שהפילה את משטר אסד. 

לא קל לראשי המשטר האיראני להודות במפלה. קשה להם שבעתיים כשזה קורה בקצב כל כך מהיר , כמעט ללא התנגדות ולאחר רצף של מכות קשות. ההשמדה המהירה של  יכולות הצבא הסורי מוסיפה למבוכה. אין גורם דתי שהצֶבֶר הזה של האירועים לא מעלה בו מחשבות על רצון האל ומגמת ההשגחה העליונה.  אם כל זה קורה לפני שדונלד טראמפ נכנס לבית הלבן, לאן עוד נהיה עלולים להידרדר ומה עלינו לעשות כדי למנוע זאת? זוהי כנראה השאלה שמעסיקה בימים אלה את ראשי השלטון בטהראן.

מנקודת מבטה של ישראל, נפילת משטר אסד וקריסת טבעת האש האיראנית משנים את מאזן הכוחות במזרח התיכון ומשלימים את תהליך חזרתה למשבצת המעצמה האזורית. המסע אליה מנקודת השפל האיומה של ה-7/10 ולאחר מלחמה רב-זירתית ממושכת – מעצים את גודל ההישג. אין שום מקום לאופוריה ולשאננות. המהירות והעוצמה של השינויים שאנו עדים להם, מחייבים אותנו לאמץ גישה זהירה, ספקנית. אשרי אדם מפחד תמיד.

מה נכון לעשות? – לפני הכל, עלינו לקחת ברצינות את איומי האויבים.

כשבאיראן מדברים על חיסול הגידול הסרטני הציוני ומחזיקים בתכנית גרעין ובאורניום מועשר ברמה של 60% זה מחייב דריכות ומוכנות לתרחיש של פריצה לגרעין צבאי. הודעת צרפת, גרמניה ובריטניה מועצת הביטחון על נכונותן לשקול את הפעלת מנגנון ה"סנאפבק" להטלת סנקציות נגד איראן כדי  "להחזיר לאחור את הסלמת תוכנית הגרעין האיראנית" היא איתות חיובי במישור המדיני, אך אין די בכך.

שנית, לנוכח איומי סלמי על המשך ההתנגדות בערוצים אחרים מלבד סוריה מתחייבת היערכות מודיעינית ומבצעית לאופציות הנוספות מעיראק ודרך ירדן.  ערעור השלטון בממלכה ההאשמית, כדי להשתמש בה כחזית נגדנו, איננו בגדר מחשבה מופרעת בראיית איראן.

שלישית, סוריה. מצבה הנוכחי לא יכול ללמד  על העתיד. כבר עתה לא קיימת בפועל מדינה-סורית, אלא אזורים הנשלטים בידי גורמים שונים. הסיכונים לישראל אינם מבוטלים, בין השאר התגוששות עם כוחות ג'יהאדיסטיים שיתבססו במרחב.  השתלטות צה"ל על אזור-החיץ והחרמון הסורי היא צעד מתבקש. נכון לפעול לכך שארה"ב תשאיר את כוחותיה המוצבים כיום  בצפון-מזרח סוריה, ובאזור מפגש הגבולות  ירדן-סוריה-עיראק.

רביעית, לבנון. איראן לא תוותר על חיזבאללה. היא תשקיע מאמצים בניסיון לבנות את כוחו למרות הקשיים וגם אם זה יצריך זמן וסבלנות. לאור ההתרחשויות בסוריה והיחלשות איראן יש לקוות כי בישראל בוחנים מחדש את ההסכמה להסיג את כוחות צה"ל ולוותר בכך על אזור חייץ בדרום לבנון.

חמישית, החות'ים בתימן והמיליציות השיעיות בעיראק.  יש להניח כי איראן תפעל לחזקם ותשתמש בהם יותר מבעבר, לנוכח מצבם של הכוחות האחרים. חזקה על צה"ל כי הכניס גם את היעדים הללו לתכנית העבודה של חיל האוויר.  

התפרסם בישראל היום, בתאריך 13.12.2024. 

**הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.**

מאז 7 באוקטובר, טורקיה הלכה והקשיחה את עמדותיה כלפי ישראל באופן החורג מדפוסי ההתנהגות שאפיינו את הממשל הטורקי בתקופות מתיחות מול ישראל בעבר. הדבר בא לידי ביטוי בין היתר בהחלטה הטורקית על ניתוק יחסי המסחר עם ישראל כמעשה של סולידריות עם חמאס. כעת, באופן לא מפתיע, אנקרה הוציאה גינוי יחד עם קטר על כניסת צהל לסוריה בטענה שישראל מנצלת את המצב להרחיב את "הכיבוש" תוך הפרת ריבונותה של סוריה.

כזכור, ביולי השנה נשיא טורקיה הגדיל לעשות ואיים בפלישה לישראל: "כמו שנכנסנו לנגורנו-קרבאך, כמו שנכנסנו ללוב, נעשה לישראל את אותו דבר". מה שנשמע אז כמו איום חלול מתחיל להיראות כעת כמו תרחיש ריאלי יותר לנוכח הצלחתם המסחררת של המורדים בסוריה, רבים מהם נתמכים על ידי אנקרה, שהצליחו להביא להפלת משטר אסד תוך 11 ימים בלבד. 

אין ספק כי לטורקים יש חלק משמעותי בהתפתחויות האחרונות, אם כי קשה לקבוע נחרצות כי ניתן לייחס להם את יוזמת ההפיכה. אמנם טורקיה מאמנת ומחמשת חלק מארגוני המורדים, אך בעוד אנקרה נתנה אור ירוק, לא ברור אם הארגון שעומד בראש המהלך, 'תחריר א-שאם,' מקבל ממנה פקודות. מה גם שספק אם ארדואן בעצמו שיער שהמורדים יגרפו הישגים כה מוחצים בזמן כה קצר. 

ישראל מתמודדת עם אחת המשימות הרגישות והמורכבות ביותר בתולדותיה: שחרור החטופים בעזה תוך שמירה על ביטחונה הלאומי. ההתפתחויות האחרונות בזירה הגיאופוליטית, קריסת הקונספט האיראני, הכרעת חזבאללה בלבנון ונפילת משטר אסד יוצרות הזדמנות נדירה לניהול מהלך אסטרטגי שיחזיר את החטופים הביתה. אך לצד זאת, הסיכוי להצלחה מותנה בניהול מושכל ושמירה על איזונים עדינים בין לחצים צבאיים, דיפלומטיים והומניטריים.

בידודו הגובר של חמאס: לאחר שנים שבהן חמאס מיצב את עצמו כשחקן מרכזי במזרח התיכון, הוא מוצא את עצמו כיום מבודד יותר מאי פעם. מדינות כמו מצרים, קטאר ואפילו חיזבאללה – בעלות בריתו בעבר – מגבילות את תמיכתם בו. מצרים מנהלת את המו"מ על הפסקות האש מתוך מטרה לשמור על יציבות אזורית, להדק מחויבות של הממשל האמריקאי ולהבטיח את האינטרסים שלה בסיני.

חיזבאללה ואיראן, מבינות הבוקר יותר מתמיד שחמאס סיבך אותן במלחמה שהחלישה אותם אסטרטגית. המלחמה עם ישראל זרקה לטמיון שני עשורים של מאמץ אסטרטגי של איראן, השחיתה והסיטה משאבים קריטיים והביאה לאובדן סוריה. קטאר מבינה כי הממשל החדש יהיה הרבה פחות טולרנטי לקשריה עם גורמים איסלאמיים קיצוניים. מצב זה פותח עבור ישראל חלון הזדמנויות לפעול להחלשת חמאס תוך מינוף בידודו הבינלאומי והאזורי של הארגון ולקדם עסקה לשחרור חטופים.

הזדמנות היסטורית: ניהול נכון של המו"מ
בידודו של חמאס והלחצים המופעלים עליו מצד גורמים אזוריים מאפשרים לישראל לנהל משא ומתן מתוך עמדה מחוזקת. ההצעה המצרית להפסקות אש מדורגות ושחרור אסירים בתמורה לשחרור חטופים יוצרת מסגרת אפשרית לעסקה. עם זאת, קיים עדין סיכון שחמאס ינצל את הפסקות האש להתארגנות צבאית מחדש. כדי להצליח, ישראל חייבת לשמר איום צבאי חזק ומשכנע, המבהיר לחמאס שכל ניצול ציני של ההפוגות יוביל לתגובה בלתי מידתית.

זה המקום לציין כי הידיעות שחמאס הסירה את דרישתה להפסקת המלחמה ולנסיגה כללית של ישראל כתנאי פתיחה הינה התפתחות משמעותית מאוד.

לחץ אמריקאי ושינוי כללי המשחק 

פרסום סרטון של עידן אלכסנדר חטוף ישראלי-אמריקאי עורר הדים בוושינגטון. זהו קלף שחמאס ניסה לעשות בו שימוש כדי ללחוץ על דעת הקהל האמריקאית, התגובה של הנשיא טראמפ גרם לחמאס להבין שעשה שימוש בחרב פיפיות. הוא גם פתח בפני ישראל הזדמנות להגביר את המעורבות האמריקאית לטובתה. בחמאס מבינים, כניסתו הקרובה של דונלד טראמפ לבית הלבן צפויה לשנות את הדינמיקה. צפוי להוביל מדיניות תקיפה יותר כלפי חמאס, מה שלהערכתי מגביר את חששותיו של הארגון ועשוי לזרז אותו לחפש עסקה לפני כניסתו של טראמפ לתפקיד.

מדינת ישראל יכולה לנקוט מספר צעדים על מנת לשמר ולשפר את הסיכוי להגעה לעסקה:
שימור איום צבאי: להבטיח שחמאס ירגיש בלחץ מתמיד – הן בשטח והן ברמה הדיפלומטית.
מינוף המאמץ המצרי: לחזק את תפקיד מצרים כמתווך אמין, תוך דרישה להחמרת התנאים על חמאס.
לחץ בינלאומי: למנף את דעת הקהל האמריקאית ולרתום את הממשל האמריקאי הנוכחי והעתידי להפעלת לחץ כבד על קטאר ועל חמאס.
ניהול סיכונים של ממשלת ישראל: להבין כי ניתן לנהל סיכונים בשחרור אסירי חמאס, בעיקר להימנע מהסכמות לשחרור אסירים מסוכנים שיכולים להוות דרג הנהגה, עם היתר נדע להתמודד.  לדעת לנצל תזמון: כרגע התזמון לטובתנו, סבור שעדיף לפעול לסגירת העסקה לפני כניסת טראמפ, מתוך עמדת עוצמה של ישראל.

לסיכום: קיים חלון הזדמנויות לעסקת שחרור
המצב הנוכחי מציב את ישראל בנקודת זמן קריטית, שבה בידודו של חמאס, המעורבות האזורית והלחץ האמריקאי יוצרים תנאים נדירים לעסקת חילופי שבויים. עם זאת, האתגר הוא עצום – נדרשת מדיניות חכמה שתשלב נחישות צבאית עם גמישות דיפלומטית. אם ישראל תדע לנצל את ההזדמנות, היא תוכל לא רק לשחרר את החטופים אלא גם תעשה צעד חשוב להחלשת חמאס ולהחזרת ההרתעה שלה.

ישראל הוכיחה בשנה ורבע האחרונות עליונות צבאית וכלכלית, את הנחישות והאופי הקשוח של צבאה ולוחמיה. הצלת השבויים מבלי להציל את החמאס קרובה מתמיד במיוחד כאשר החמאס אינו מתנה יותר את הסכם השחרור בהפסקת הלחימה. הגיעה העת לאחר שנה ורבע למנף את העוצמות וההישגים לעסקה שתשחרר את חטופינו.  השבת הבנים והבנות אל גבולם תהווה סמל לניצחון המוחלט של הרוח הישראלית.

המאמר פורסם במעריב, בתאריך 09.12.2024.

**הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.**

שינויים טקטוניים מתרחשים למול עינינו. נפילת משטר אסד לידי קואליציית המורדים הסונית היא אירוע היסטורי, Game Changer של ממש. לא מדובר באירוע מקומי או נקודתי, אלא בטלטלה אזורית וגלובלית. מעבר לשינוי היסודי בסוריה עצמה, שעדיין לא ברור אם תשרוד כישות מדינתית אחת או תתפצל למספר ישויות מדינתיות, אולי אפילו עוינות זו לזו, האירוע משגר גלי הדף אל המרחב כולו ומעבר לו. הוא מסמן היחלשות משמעותית של הציר בהובלת איראן ושל המשטר בטהראן; מציב איום על יציבות ירדן; גורם לשינוי במעמדן האזורי של טורקיה ושל קטאר, שהניעו את גלגלי ההשתלטות הסונית על סוריה; וכמובן, מציב גם אתגר מורכב לישראל. במעגל השלישי, מדובר בשינוי גלובאלי, שעלול להשפיע גם על המלחמה באוקראינה ואולי אפילו על יציבות המשטר ברוסיה, שפרסה את חסותה על סוריה.

אין חולק, שהאירוע ההיסטורי בסוריה הואץ בידי גלי ההדף שיצרה ישראל במהלומות שהנחיתה על חיזבאללה וחמאס, ועל איראן עצמה. הפגיעה הקשה בחזבאללה החלישה מאוד את איראן, ובהיעדרן של השתיים כגורם מרסן ומדכא של המורדים הסונים, נותרה סוריה עם משענת קנה רצוץ רוסית ועם גירעון עצום בלגיטימציה של המשטר, הנשען על רוב סוני מדוכא ומוכה לאחר מלחמת אזרחים ארוכת שנים. במובן זה, האסטרטגיה שהובילה ישראל, שתכליתה היתה פירוק ציר ההתנגדות האיראני או לפחות החלשה משמעותית שלו, הצליחה מעבר למשוער.

ולבסוף, יש לפקוח עין על כל ניסיון או מהלך של התעצמות חמאס-חו"ל בעקבות ההישג של המורדים בסוריה. להישג זה שותפים גם ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים, והלוא חמאס הוא הענף הפלסטיני של הארגון. בשל התבוסה הצבאית הצורבת בעזה, ואל מול תחושת הנקם המזידנה את תודעת המאבק של הארגון, יש להניח שחמאס-חו"ל ינצל כל הזדמנת להתעצמות לצורך הגברת הטרור באיו"ש.

ברטרוספקטיבה היסטורית, מתקפת 7 באוקטובר כפתה על ישראל מלחמה שלא רצתה בה, שכפתה על ישראל את גיבוש האסטרטגיה למיטוט הציר האיראני או לכל הפחות להחלשתו המשמעותית. ואכן, ההישגים הצבאיים בכל הזירות הובילו לפגיעה משמעותית במעמדה, ביוקרתה ובדימוייה של איראן כמעצמה אזורית. ניצניה של אסטרטגיה זו נראו כבר בחודשים המאוחרים יותר של המלחמה, והאירוע שבו חוזות עינינו בסוריה מסמן את פריחתם. מדובר בשעת מבחן גדולה לישראל, אבל במבחן הזה היא יכולה להצליח, ובגדול.

התפרסם באתר וואלה, בתאריך 08.12.2024.

**הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.**

חוגי המורדים הג'האדיסטים בסוריה זיהו את ההזדמנות שנוצרה להם עם סיום המלחמה בלבנון, ששחקה את כוחם של איראן וחזבאללה, וההסתבכות של הרוסים במלחמת אוקראינה.

פרוץ קמפיין הכיבושים מיד עם שוך הקרבות בלבנון, דחף את טהראן להצהיר שמדובר במזימה ישראלית שנועדה לכסות על "התבוסה הישראלית בלבנון." אבל לאמיתו של דבר, טהראן היתה מתייגת ממילא את המורדים כעושי דברם של ישראל וארה"ב, במסגרת התרת דמם וקידום מלחמת החורמה נגדם. המצוקה שמשדרת טהראן, שכבר הספיקה לאבד עם פרוץ הלחימה בחלב את מפקד כח קדס בגזרת חלב, כימורת' פור-האשמי שנהרג מאש המורדים, היא אותנטית.

הסיוע הרוסי אינו יכול לשנות מהותית את שדה הקרב מכיוון שאין די בהתקפות מהאוויר כדי לשנות את מגמת ההתקדמות ולבלום את ההישגים המהירים של חוגי המורדים. לכן, קרוב לוודאי שאיראן תשגר בקרוב כוחות ממערך השלוחים שלה, בדגש על חזבאללה, פאטמיון (אפגנים), זינביון (פקיסטנים), מליציות עיראקיות, בליווי כח קדס.

מלחמת האזרחים בסוריה מתחדשת בעיתוי מאוד לא נוח עבור ציר ההתנגדות: חזבאללה ואיראן מתאוששים מהמלחמה ונערכים לשקם את חזבאללה, שמלקק את פצעיו וצריך "להמציא עצמו מחדש", עם שדרת פיקוד ושליטה, מועצת ג'האד (המטכ"ל של חזבאללה) ואיוש תפקידים בכירים שהתפנו בצוק העיתים. לפי המדווח, אסד נמצא במוסקבה.

ההתפתחויות המהירות בשדה הקרב מצריכות את שובו לדמשק לניהול המלחמה. לא ברור אם חזר בטיסה שתועדה הלילה ממוסקבה לדמשק. נראה שהוא נאלץ להישאר במוסקבה לפי שעה, ייתכן מאחר וחזרתו לדמשק כרוכה בסיכון ביטחונו האישי.

בינתיים פוטין פיטר את מפקד הכוחות הרוסים בסוריה, הגנרל סרגיי קיסל, מה שעשוי להעיד על הלחץ שבו שרויים גם הרוסים בסוריה ועל הכעס של פוטין מההצלחות של המורדים. גם הביקור הבהול שיקיים מחר שר החוץ האיראני עראקצ'י באנקרה מעיד על מהלכים דחופים שטהראן מנסה לקדם מול תורכיה בהקשר הזה.

ערעור היציבות היחסית שהושגה בסוריה מאז שוך מלחמת האזרחים ב-2018, מאיים על אינטרסים אסטרטגיים של איראן במרחב הסורי. מלבד האיום על המשך שלטונו של אסד, ההישגים שנוחלים חוגי המורדים בגזרת חלב-חמאה, מאיימים גם על מרחב אל-קוציר (הסמוך לגבול לבנון-סוריה), שאיראן וחזבאללה הקיזו דם רב כדי לכבוש אותו ב-2013, לאחר שנפל אז לידי המורדים.

במרחב האסטרטגי הזה, מיקם חזבאללה מחסני אמל"ח בשאיפה להרחיקם מהישג ידה של ישראל, אך הם הותקפו בכל זאת במהלך המלחמה במסגרת האסטרטגיה הישראלית להדק את הלחץ על חזבאללה. בנוסף, חשיבותו של האזור הזה נובעת מהיותו נקודה חשובה במסדרון הקרקעי מאיראן ללבנון, והיותו שטח חולש במרחב.

הדבר הכי דחוף לישראל כעת הוא לוודא שטהרן לא תנצל את חידוש מלחמת האזרחים לצרכיה: יש לפקוח עין שטהרן לא תשתמש, שוב, בסהר האדום האיראני כדי להבריח אמל"ח ללבנון דרך סוריה, בחסות מלחמת האזרחים המתחדשת.

הסהר האדום האיראני מחזיק ברקורד עשיר של סיוע לכח קדס, וכבר שימש את טהראן להבריח אמל"ח לחזבאללה בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, וכן שימש אותה להברחות אמל"ח לסוריה, עיראק, תימן, בחריין ואף לוב. עוד בהקשר הישראלי: אין לשכוח שהמורדים הם קואליציה של כוחות ג'האדיסטים, לכן האינטרס הישראלי כרגע הוא להתיש את חזבאללה ואת איראן במלחמת האזרחים בסוריה, וכמובן לדאוג שחידוש הלחימה גם בדרום רמה"ג הסורית לא יגלוש לישראל.

פורסם בישראל היום, בתאריך 01.12.2024.

**הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.**

עם כל כך הרבה זירות להתמודד מולן במלחמה הנוכחית, נדמה שלרגע כמעט ונשכח הכאוס שמאפיין את גזרת איו"ש. מי שעומד בראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, נושק לגיל 90 ואינו בקו הבריאות. גם הרשות שבראשה הוא עומד כבר אין־ספור שנים מושחתת מן היסוד ושנואה בידי רוב העם – חלקו בשל תפיסות דתיות קיצוניות והזדהות עם תנועת חמאס או דומותיה, וחלקו משום שמאס בשחיתות הבוטה בקרב הנהגת פת"ח.

חולשתה של הרשות הפלסטינית, כתוצאה ממדיניות החלשה מכוונת של ממשלת ישראל לאורך השנים האחרונות, לצד השחיתות וההיבריס שמכרסמים במנהיגות הפלסטינית כבר שנים, תרמה ליצירתם של ואקום שלטוני והיעדר שליטה ברחוב הפלסטיני. כצפוי, הרפובליקה האסלאמית של איראן מיהרה להיכנס לתוך הוואקום הזה, כפי שהיא נוהגת לעשות במדינות רבות באזור, ובכלל זה בסוריה, עיראק, תימן, לבנון ועוד. דפוס הפעולה של המשטר האיראני הוא הקרסת מדינות לתוך עצמן במישור הצבאי, הכלכלי והחברתי.

במישור החברתי, היא נוהגת להעמיק שסעים שקיימים ממילא כמעט בכל חברה ולהגביר מתחים פנימיים כדי ליצור קרע בין חלקים שונים של אותה החברה. ואז, מתוך הכאוס והיעדר השליטה, היא נוהגת לחדור פנימה ולהשתלט על האוכלוסייה ומשאביה, תוך שימוש בזרוע מקומית. כך בדיוק פועל המשטר האיראני זה שנים גם באיו"ש, תוך בניית כוחם של חמאס והג'יהאד האסלאמי והברחת אמצעי לחימה רבים אליהם דרך שטח ירדן, למורת רוחו של המשטר הירדני.

במקביל, האוכלוסייה המקומית ניזונה ממערכת חינוך מסיתה ומאינדוקטרינציה קשה נגד ישראל, היהודים והמערב, וזאת אף שכספי סיוע רבים זורמים לתוך הרשות הפלסטינית עשרות שנים דווקא ממדינות המערב ובראשן ארה"ב. סוכנות האו"ם לטיפול ב"פליטים" הפלסטינים, אונר"א, שרק לאחרונה הוצאה מחוץ לחוק בכנסת ישראל, פועלת עשרות שנים גם ביהודה ושומרון. אותה סוכנות או"ם היא למעשה גוף הביצוע שמעביר את כלל התכנים המסיתים לאוכלוסייה המקומית ומסייעת, בפועל, ב"גידול" דורות חדשים של נוער מוסת ואכול שנאה כלפי העם היהודי.

בהיעדר מדיניות סדורה מצד ישראל בעשורים האחרונים בהקשר למרחב המדובר, המצב רק הלך והתדרדר, והגיע למעשה לכדי הפיכתו לטריטוריה חסרת הנהגה אפקטיבית עם אוכלוסייה מוסתת וחדורת מוטיבציה לבצע פיגועים בעורף הישראלי. נכון להיום, חלק גדול מהפלסטינים המתגוררים במרחב גם אינם חווים את ההרס והחורבן שחווים אחיהם ברצועת עזה ואינם ממהרים להפנות אצבע מאשימה נגד חמאס בכל הנוגע לגורל הרצועה. האשמה, מבחינתם, מופנית בעיקר כנגד ישראל, כפי שעולה מסקרים שבוצעו אצלם בשנה האחרונה, גם בעקבות זוועות 7 באוקטובר.

בנוסף, בשל המצב הביטחוני והחשש הכבד מפיגועי טרור נסגרו הדרכים החוקיות לקבלת אשרות עבודה לפלסטינים בתוך ישראל. אף שההחלטה נכונה ומותאמת לנסיבות הנוכחיות, הרי שהחנק הכלכלי משחק לטובת הקבוצות הקיצוניות שמזינה ומעודדת איראן, וכך מתמלאות שורותיה של תנועת חמאס, ועשרות ארגוני ג'יהאד צמחו שם כמו פטריות לאחר הגשם (לפחות כ־30).

פעילות צה"ל בתוך יהודה ושומרון, ובכלל זה המבצעים התכופים בטולכרם ובערים פלסטיניות נוספות והגברת הנוכחות הצה"לית לאורך גדר המערכת, מבורכת ותורמת להפחתת האיומים, אך אין בה כדי לסתום את הגולל על הקיצוניות המבעבעת בשטח, על המשך הברחות האמל"ח דרך ירדן, על המשך החינוך המסית ועל המשך פעילותה של איראן בקרב האוכלוסייה המקומית, כאילו היה זה מגרש המשחקים הפרטי שלה.

לגבש קואליציה אזורית

כל האמור לעיל הוא למעשה התפאורה ל"יום שאחרי" לכתו של מי שעומד כיום בראש הרשות הפלסטינית, וזה יכול להיות בכל רגע נתון. מדובר בשטח הנמצא במרחק נגיעה מיישובים יהודיים כמו בת חפר, כוכב יאיר וכפר סבא, שמזכיר את עיראק ואת אפגניסטן לאחר נסיגת האמריקאים: כאוס מוחלט, או במילים אחרות – ג'ונגל שבו החזק שולט.

האם אנו ערוכים לכך? האם קיים ארגון או גורם כלשהו שיוכל להשליט סדר באותו הג'ונגל ביום שאחרי, בעוד שורה של מנהיגים פלסטינים ממתינים לרגע שבו יעוטו על הנהגת המרחב, רגע לאחר לכתו של אבו מאזן? האם מדינת ישראל מנהלת קמפיין משמעותי בקרב מקבלי ההחלטות בזירה הבינלאומית, ובראשם ארה"ב, בכל הנוגע להתניית כל סיוע עתידי בשינוי מוחלט של מערכת החינוך האיומה הנהוגה במקום? האם מתגבשת קואליציה אזורית במסגרת מדינות הסכמי אברהם לטיפול בפצצה המתקתקת הזו, המאיימת על יציבותם וביטחונם של אזרחי מדינת ישראל, אך גם על יציבותן של כלל המדינות במרחב?

לאיחוד האמירויות ולערב הסעודית אין כל עניין לאפשר לאיראן השנואה להרחיב את השפעתה, ולמרות ההססנות המובנת בקרבן בנוגע לכניסה לזירה הפלסטינית הסבוכה והמסוכנת, יש להן אינטרסים מובהקים שמצדיקים נקיטת צעדים אופרטיביים לייצוב רצועת עזה, יהודה ושומרון ואף ירדן, שכן הן מבינות היטב שזירות אלו, שבהן קיים רוב פלסטיני מוסת, הן מגרש משחקים נוח בעבור איראן.

פורסם במעריב, בתאריך 23.11.2024. 

**הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.**

הסרטון שפורסם בסוף השבוע ברשתות החברתיות המזוהות עם חיזבאללה, וביום ראשון גם באתרו הרשמי של מנהיג איראן ח'אמנהאי, הוא תזכורת נוספת לאחריות איראן וחיזבאללה לטרור חובק עולם נגד יהודים, מוסלמים ונוצרים. הסרטון נחשף כעת, קרוב לוודאי לרגל יום הארבעים לחיסול נסראללה. בסרטון מציג נסראללה בפני חמינאי בלשכתו בטהרן ובפני מפקד כח קדס קאסם סולימאני, את סגל הפיקוד הבכיר של חיזבאללה: פואד שוכר, עמאד מוע'ניה ומצטפא בדר אל-דין. הסרטון הארכיוני, מתוארך לכל היותר לשנת 2008, אז חוסל מוע'ניה בדמשק.

רשימת חלקית ובולטת של פיגועי הטרור הקטלניים שביצעו בכירי חיזבאללה בארבע העשורים האחרונים בהוראת כח קודס ובאישור מנהיגי איראן חומיני וחמינאי, מבהירה את היותו של חיזבאללה בעיה אקוטית גם עבור המערב והגוש הסוני באזור, ולא רק לישראל, ואת הכרח לרסנו ככל האפשר בשעת הכושר ההיסטורית הנוכחית. פיגועי הטרור האלו הקנו לחיזבאללה את המעמד המפוקפק של ארגון הטרור שרצח הכי הרבה אמריקאים, אחרי אל-קאעידה. שוכר ומוע'ניה תכננו ובצעו את פיגועי התופת ב-1983 נגד החיילים האמריקאים והצרפתים בבסיסי הכוח הרב-לאומי בביירות; עם הפלישה האמריקאית ב-2003, הקים מוע'ניה וטיפח מליציות שיעיות בעיראק, שהרגו מאות חיילים אמריקאים במלחמת עיראק (2011-2003) וסונים עיראקים רבים במסגרת המאבק הפוליטי הבין-עדתי המתמשך בעיראק; בדר אל-דין פיקד על כוח חזבאללה בסוריה, שמילא תפקיד בכיר בטבח מאות אלפי אזרחים סורים במלחמת האזרחים בסוריה (2018-2011), ולאחר חיסולו ב-2016, הוחלף בידי שוכר. ב-2011 החל חיזבאללה להתערב במלחמה בתימן, וביחד עם כח קדס העצים את כוחם של החות'ים, ותרם באופן מכריע לטרור שהם משליטים נגד יריביהם בתימן ולאסון הומניטארי שפוקד אותה עד היום.

החלק הפחות מוכר במסע הטרור חובק העולם של איראן וחיזבאללה הם פיגועי הטרור נגד שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה ב-1998, בהם נהרגו 220 איש. פעולות הטרור האלו בוצעו ע"י אל-קאעידה, לאחר סיוע מצד איראן וחיזבאללה. השת"פ בין איראן לאל-קאעידה החל בראשית שנות ה-90, בתיווך שרותי המודיעין של סודאן. מחבלי אל-קאעידה אומנו והוכשרו ע"י באיראן וחיזבאללה, בהוראת חמינאי, לצורך פיגועי הטרור. זאת, לאחר שבן-לאדן ביקש לחקות את האופן שבו ביצע חיזבאללה את הפיגוע נגד בסיסי הכוח הרב לאומי בביירות ב-1983 באמצעות משאית תופת.

למנף את ניצחון טראמפ לתוכנית אסטרטגית מקיפה בלבנון

הפגיעה חסרת התקדים שספג חזבאללה מאז ספטמבר 2024 מוטטה את דרג הפיקוד והשליטה הבכיר בארגון. לפיכך, מפקדים מדרג בכיר יחסית שנותרו לחיזבאללה מנסים לברוח צפונה בשאיפה לחמוק מידיה של ישראל. ואולם, מבצע החטיפה של שייטת 13, בו נלכד מפקד הכוח הימי בחיזבאללה, עמאד אהמז, בעיר בתרון שבצפון לבנון (54 ק"מ צפונית לביירות) הוכיחה שידה ארוכה של ישראל מגיעה גם לשם. בצר לו, נראה שחיזבאללה נאלץ למנות למועצת הג'האד (המטכ"ל של חיזבאללה) אישים בכירים מהזרוע הפוליטית שלו, ולא הצבאית, ובראשם המזכ"ל הנוכחי, נעים קאסם. זאת, כדי לשמור על הרציפות התפקודית של הארגון, ועל תדמיתו במיוחד בקרב הבייס החברתי שלו, העדה השיעית בלבנון.

בתמרון הקרקעי הנוכחי של צה"ל בדרום לבנון, מסכל צה"ל בשיטתיות את תשתיות הטרור שטיפח חזבאללה באזור מאז תום מלחמת לבנון ב-2006. ההערכה היא שעד כה נהרגו במלחמה לכל היותר אלפיים מחבלי חיזבאללה, מתוך הסך המוערך בכ-50 אלף מחבלים, בנוסף לכ-3,000 פעילי חיזבאללה שנפצעו במתקפת הביפרים. עם נצחון טראמפ בבחירות לנשיאות בארה"ב צריכות ישראל וארה"ב לעבור לשלב הבא במלחמה נגד חיזבאללה. ראשית, על ישראל להמשיך את המתקפות נגד משלוחי הנשק מאיראן ומסוריה לחיזבאללה, וכן להעמיק, בגיבוי אמריקאי, את התמרון הקרקעי עד הליטאני כדי להרחיק את חיזבאללה ככל האפשר מהגבול ולאפשר את חזרתם של תושבי הצפון לבתיהם. במקביל, עליה לקדם ביתר שאת מבצע תודעתי מקיף למול השיעים בלבנון, במטרה לנתקם ככל האפשר מהארגון, ולהטמיע בהם את התפיסה שחיזבאללה הפך מנכס לנטל. לצד זאת, עליה לגבש כבר כעת, תוכנית אסטרטגית מקיפה שתקדם ביחד עם ממשל טראמפ עבור לבנון. זו תשאף למוטט את מערך הדעוה (רשת ענפה של ארגונים אזרחיים שמעניקים סיוע כלכלי, שירותי רווחה, בריאות, חינוך ודת) שהקים חיזבאללה בחסות איראן, ושהחברה השיעית פתחה בו לאורך השנים תלות גוברת. לשם כך, תצטרך ארה"ב בתקופת טראמפ להשקיע משאבים ומאמצים רבים, כדי לחזק את מתנגדי חיזבאללה מקרב השיעים בלבנון, ולהקים חברה מתחרה שתמשוך אליה את הבייס החברתי של חיזבאללה. כך, המטרה צריכה להיות בסופו של דבר, לשחרר את לבנון מהכיבוש האיראני, כפי שיתבטא באובדן ההגמוניה הפוליטית והביטחונית של חיזבאללה בלבנון.

פורסם בישראל היום, בתאריך 13.11.2024. 

**הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.**

ב-20 באוקטובר דווח על הריגתו של פעיל חיזבאללה באסל מצטפא שוכור, מפקד בכוח רדואן, באחת ממתקפות צה"ל בדרום לבנון. מהתייחסויות על אודותיו בתקשורת התימנית הסתבר עד מהרה שמדובר בפעיל בולט בשורות חיזבאללה, שקורות חייו שזורות בהתערבות ארגון הטרור בכמה זירות באזור, בדגש על המלחמה בתימן.

ראשית, דווח בתקשורת הלבנונית ששוכור, קרוב משפחה של רמטכ"ל חיזבאללה פואד שוכור, שחוסל על ידי ישראל, השתתף בפיגוע חטיפתם של גולדווסר ורגב ביולי 2006. לצד זאת, בהספד שפרסמה עליו בטוויטר אמל שביב, עיתונאית לבנונית מערוץ הטלוויזיה האיראני אל-כות'ר, המשדר בשפה הערבית, חשפה את השתתפותו של בן-דודתה, שוכור, בכוחות ששיגר חיזבאללה לזירות לחימה שונות באזור. שביב כתבה: "באסל גדל בשורות ההתנגדות והפך למפקד בכוח רדואן. אדמת תימן, סוריה, עיראק ולבנון שמרה עליו, והוא נהרג באומץ ובנחישות".

מעורבות חיזבאללה במלחמה בסוריה (2011 ואילך) ובעיראק (הן במלחמת עיראק 2003-2011 והן במלחמה נגד דאעש בשנים 2014 ואילך) ידועה למכביר. עם זאת, השתתפות חיזבאללה במלחמה בין החות'ים לסעודיה והכוחות הנתמכים על ידה בתימן (2015-2022) ידועה רק בקווים כלליים, כאשר חיזבאללה (ונסראללה באופן אישי) הכחיש נמרצות דיווחים בתקשורת הערבית על אודות מות פעיליו במלחמה, והשתתפות פעיליו בשיגור טילים בליסטיים נגד סעודיה.

שלוש שנים מפרוץ המלחמה בתימן, ולנוכח דיווחים גוברים בתקשורת הסעודית ומצד שלטונות סעודיה (כגון אחמד אל-עסירי, בכיר צבאי ששימש יועץ לשר ההגנה הסעודי) על מותם של פעילי חיזבאללה בתימן, הודה נסראללה בחצי פה על נוכחות חיזבאללה בתימן ועל האבידות שספג שם. בנאומו ביוני 2018 הכריז נסראללה: מסיבות מסוימות, אני לא מאשר ולא מכחיש שיש לנו נוכחות בתימן, ואם נניח ביום מן הימים שאכן יש לחיזבאללה שהידים בתימן, אנחנו לא נסתיר זאת ולא נתבייש בכך אלא נרים את ראשנו ונתגאה בשהידים האלה.

למרות זאת, ידוע שחיזבאללה היה מעורב בתמיכה בחות'ים לפחות משנת 2012, כאשר נסראללה הקצה כוח מיוחד בראשות ח'ליל חרב לסיוע לחות'ים, וכן תמיכה פיננסית בסך 50 אלף דולר בחודש. ארה"ב גם חשפה ב-2016 את זהותו של הית'ם עלי טבטבאא'י, ששוגר שנה קודם לכן על ידי נסראללה לתימן כדי לפקד על כוח חיזבאללה שם, וב-2018 הציעה פרס כספי בסך 5 מיליון דולר עבור מסירת מידע שיביא ללכידתו.

זאת ועוד, לפני כחודש חוסל על ידי צה"ל ברובע הדאחייה בבירות גם מפקד בחיזבאללה, מוחמד חוסין סרור, שזכור מהסרטון מ-2015 שבו הוא נראה מעביר הכשרה צבאית לחות'ים, באדמת תימן. בהודעה שפרסם לאחר חיסולו מסר צה"ל שסרור היה מפקד היחידה האווירית של חיזבאללה, יחידה 127, ובמסגרת זאת היה אחראי על כל שיגורי הכטב"מים לשטח ישראל.

השתתפות חיזבאללה בקרבות בתימן

השיח בעקבות חיסולו של באסל שוכור חשף ממד פחות מוכר במעורבות העמוקה של חיזבאללה במלחמה בתימן. מייד לאחר היוודע דבר מותו, קוננו פעילים חות'ים בטוויטר על חיסולו וכתבו הודעות בנוסח "לא נשכח אותך יקירנו… תימן לא תשכח אותך לעד". עיתונאי תימני המתנגד לחות'ים אף פרסם תמונה של באסל שוכור "מפקד על אחד הקרבות" לצד פעיל חות'י, והוסיף שמדובר בתמונה מ-2018.

בתימן גם דווח מפי מקור ביטחוני תימני ששוכור היה מראשוני הפעילים שחיזבאללה שיגר למחוז צעדה בתימן, מטה הפעילות הראשוני של החות'ים, כדי לאמנם, ושהוא נכח בתימן מאז 2015 במשך כמה שנים, והשתתף באופן פעיל בקרבות כתף אל כתף עם הפעילים החות'ים. בתוך כך דווח בתקשורת התימנית המתנגדת לחות'ים ששוכור השתתף בלחימה נגד הכוחות הפרו-סעודיים בתימן, במארב (מרכז תימן), אל-ג'וף (צפון תימן), חג'ה (צפון-מזרח תימן) ועיר הנמל חודיידה (שהותקפה על ידי ישראל).

במסגרת השיח על אודותיו פורסמה גם תמונתו של באסל שוכור בתימן, לצד מפקד שטח חות'י, נשואן חמוד ג'חיז, שנהרג, לפי המדווח בהמשך, בקרבות במארב שבתימן.

השת"פ הטרנס-לאומי בין חיזבאללה לחות'ים

חשיפת המעורבות העמוקה של חיזבאללה במלחמה בתימן מחזירה לאור הזרקורים את השת"פ הטרנס-לאומי בין שתי המליציות. בימים האחרונים דווח כי לפחות חמישה פעילים חות'ים נהרגו על ידי צה"ל כשלחמו כתף אל כתף לצד פעילי חיזבאללה בקרבות בדרום לבנון. עד עתה לא הודיעו החות'ים על מותם של פעיליהם בלבנון.

ייתכן שהימנעות זו מפרסום דבר מותם נובעת מניסיון חות'י לחמוק מהחרפת הצעדים מצד ישראל נגדם. במקביל, נראה שבהשתתפותם המצומצמת בלחימה הקרקעית נגד ישראל החות'ים מבקשים לגמול לחיזבאללה על השתתפותו, שהייתה בהיקף מצומצם גם היא, במלחמה הקרקעית בתימן.

ברקע לדברים, חשוב לזכור מאפיינים נוספים שמבהירם את עומק השת"פ בין החות'ים לחיזבאללה: נציג מטעם חיזבאללה, אבו זינב, משתתף בישיבות מועצת הג'האד של החות'ים, שהינה גוף הפיקוד הראשי של החות’ים, הפועל בראשות מנהיגם עבד אל-מאלכ אל-חות’י. הגוף הוקם ב-2010 ומכיל את הזרועות העיקריים של תנועת אנצאראללה.

לצד זאת, סייע חזבאללה להקים ב-2012 את ערוץ הטלוויזיה של החות’ים, אל-מסירה, המשדר ממעוז חיזבאללה, רובע הדאחיה בביירות, תוך סיוע מערוץ הטלוויזיה של חיזבאללה, אל-מנאר, שעימו היא מקיימת שיתוף פעולה הדוק. במסגרת זאת, חיזבאללה עורך קורסי הכשרות עבור עיתונאי אל-מסירה.