בזמן שבארץ ובעולם מתמקדים באיומים מכיוון הסהר האיראני – העובר דרך עיראק, סוריה, לבנון, תימן ועזה – משטר האייתוללות מניח בשקט את היסודות לסהר איראני שני, העתיד להוות איום חמור על ישראל והאזור כולו.

בסאהל האפריקני, רצועה אסטרטגית המשתרעת מסודאן על הים האדום ועד למאוריטניה שעל האוקיינוס האטלנטי, איראן מנצלת את חולשת המערב כדי להעמיק את אחיזתה הצבאית והכלכלית ולחבל בתהליכי נורמליזציה בין ישראל למדינות מוסלמיות.

ישראל חייבת לפעול, יחד עם בעלות בריתה במערב, כדי לבלום את ההתפשטות האיראנית, ולהחזיר את המומנטום החיובי לתהליך הסכמי אברהם לפני שיהיה מאוחר מדי.

מאז 2020 אזור הסאהל חווה תקופה של אי-יציבות הכוללת הפיכות במאלי, בורקינה פאסו, גינאה, ניז'ר, גבון, צ'אד וסודאן. לאחר ההפיכות – שבאו בעקבות המצב הסוציו-אקונומי הקשה, חוסר ההצלחה בהתמודדות עם ארגוני טרור ג'יהאדיסטיים, ותסכול מארה"ב ומצרפת – חיפשו המשטרים החדשים בעלות ברית שיהיו מוכנות לספק סיוע כלכלי וביטחוני. איראן, רוסיה וסין זיהו את ההזדמנות וסיפקו את הסחורה.

לא כל המדינות ששו לפתוח את דלתותיהן בפני המשטר האיראני השיעי. מנהיג סודאן עבד אל-פתח אל-בורהאן, לדוגמה, רצה לקרב את מדינתו לארה"ב ולמערב. כחלק מהמאמץ הזה אף הוביל את הצטרפותה של סודאן, שבעבר שימשה נתיב הברחה של נשק איראני לעזה, להסכמי אברהם.

אך לאחר שאל-בורהאן פיזר את הממשלה בסודאן ב-2021, ארה"ב תחת ממשל ביידן חזרה בה מהבטחות הסיוע ולחצה על ישראל שלא להעמיק את קשריה עם חרטום.

התרחקותה של ארה"ב עודדה את יריביו של אל-בורהאן, אשר פתחו במלחמת אזרחים ב־2023. אל־בורהאן מבין את המשמעות המסוכנת של הכנסת איראן למדינתו, אך לאחר שלא מצא בעלות ברית אחרות שיספקו לו את האמל"ח והתמיכה שנזקק להם, הסכים לקבל סיוע צבאי מטהרן.

נוכחות צבאית איראנית בסודאן תאפשר לטהרן לשלוט בים האדום משני צדדיו, להעביר נשק לעזה ביתר קלות, לערער את היציבות של מצרים, סעודיה והאמירויות ולעצור סופית את תהליכי הנורמליזציה עם ישראל. בנוסף, סודאן היא שער הכניסה של איראן לאזור הסאהל, ובהמשך – ליבשת אפריקה כולה.

גם בניז'ר, מקורה של 5% מתפוקת האורניום העולמית, פועלת איראן להרחיב את קשריה, במקביל לכניסה של רוסיה כשותפה של המשטר הניז'רי במקום צרפת וארה"ב. לפי אינדיקציות, איראן כבר קיבלה שני משלוחי אורניום מניז'ר. תהליכים דומים קורים בבורקינה פאסו, במאלי ובמדינות נוספות באזור.

כעת איראן לוטשת עיניים גם למאוריטניה, מכיוון שהעמקת ההשפעה האיראנית בה תאפשר לטהרן לחסום את גישתה של יריבתה המרה מרוקו ליבשת אפריקה. איראן גם שמה על הכוונת את צ'אד, מדינה שכוננה יחסים עם ישראל ב־2019, אך מאז התאכזבה קשות מאי-העמידה שלנו בהבטחות שנתנו ומהיעדר הסיוע והתמיכה האמריקנית.

מדינות המערב, ובתוכן ישראל, עומדות כעת בפני בחירה גורלית לעתיד האזור. הן יכולות להמשיך להתייחס לממשלות במדינות הסאהל באופן שלילי ולסרב לשתף איתן פעולה, תוך כדי הפרת הבטחות העבר. התוצאה תהיה התבססות של סהר איראני חדש.

הדבר יאפשר לאיראן לאיים על מדינות המפרץ, ירדן, מצרים וישראל על ידי תנועת מלקחיים, באמצעות הסהר האיראני הצפוני וזה הדרומי, תוך כדי שליטה על הים האדום והשתלטות על מרבצי אורניום לטובת תוכנית הגרעין של האייתוללות. הסהר האיראני החדש יהווה גשר להתבססות של הציר האיראני על חלקים רחבים של יבשת אפריקה בהמשך.

התפרסם בישראל היום, בתאריך 30.4.2024.

השבועה, "לעולם לא עוד", אותה נושאים קברניטי המדינה מדי יום השואה, מאותגרת השנה בעקבות מתקפת הטבח הנוראה מה-7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, שבאה בעקבותיה. ראשית, מתקפת חמאס כללה זוועות קשים, שהעם היהודי לא חווה מאז ימי השואה. ההבטחה של המדינה להגן על אזרחיה מפני האויב לא קוימה, בגלל אותה השתקעות בקונספציה השגויה של "שקט ייענה בשקט", וש"חמאס מורתע לשנים הקרובות". כבודם של האומה הישראלית ושל העם היהודי חולל, והכתם של זוועות המתקפה יירשם לעד בספרי ההיסטוריה, לצד פוגרומים קשים שחווה העם היהודי במרוצת תולדותיו.

לצד זאת, מדינת ישראל, שמשיבה מלחמה נגד האויב הפלסטיני המר, מתמודדת עם אקלים אזורי ובינלאומי שמקשה עליה להתנהל כמדינה ריבונית ולבצע את כל שלאל ידה כדי לשחרר את חטופיה ולשקם את ביטחונה הלאומי. במציאות ההזויה שנכפתה עליה, נדרשת ישראל לאפשר הכנסה של סיוע הומניטרי לעזה, אף שזה מגיע ישירות לידי חמאס ובכך שולל את מטרות המלחמה, כיוון שמוריד ממנו לחץ באופן משמעותי. ישראל גם נדרשת להקפיד שבעתיים על הפעלת כוחה ברצועת עזה, כדי לא לפגוע( שוב) בפעילי הסיוע ההומניטרי הבינ"ל, ולהביא למינימום את כמות הפלסטינים הבלתי-מעורבים (מושג שנוי במחלוקת) שמוצאים את מותם במלחמה שחמאס כפה על האזור.

זאת ועוד, מתקפת חמאס האכזרית הציתה גל אנטישמיות בארה"ב ובאירופה, שמתבטא ברדיפת יהודים ובתמיכה במעשי הטבח של חמאס ובנרטיב הפלסטיני. המחאה בקמפוסים האמריקאים היא תוצר של תרומות בסך כמה מיליארדי דולרים שהשקיעה קטאר באוניברסיטאות שונות בארה"ב. כך, דרך ההון העצום שלה, קטאר סללה את הדרך להעמקת השפעת הצללים שלה על אוניברסיטאות אמריקאיות ולנוכחות של קבוצות פרו־פלסטיניות שמככבות היום בקמפוסים. אין תמה שההתקפות נגד יהודים זכו לברכתו של מנהיג איראן, עלי ח'אמנהאי, שמוביל ביד רמה את מדיניותה האנטישמית של טהראן.

נראה כי למול גל האנטישמיות הגואה במערב, על ישראל ראשית להקים מערך הסברה מקצועי, שיפעל עם תקצוב מוגבר. המערך הזה יגבש קו הסברתי אחיד וקוהרנטי, ויפעל לרכישת השפעה ברשתות החברתיות במדינות המערב (כולל פייסבוק, טיקטוק, אינסטגרם, יוטיוב וטוויטר), וישתף פעולה עם מובילי דעת קהל בעולם, כדי להגיע אל לבם של יושבי הקמפוסים בארה"ב ואירופה.

לצד זאת, ישראל אינה יכולה עוד לאפשר לאיראן לבסס את השפעתה בגבולותיה, ולהקים ברצועת עזה ובלבנון תשתיות טרור מתקדמות, חמושות לעייפה ומתוקצבות בממון רב. העוינות של המשטר האיראני כלפי ישראל מתודלקת ומתובלת באנטישמיות מובהקת, שמעוגנת בהגותו של מייסד המשטר, רוחאללה ח'ומיני, ומקודמת ביתר שאת בידי יורשו, עלי ח'אמנהאי.

כך, קבע ח'ומיני, שהיהודים מתנגדים לעצם מהותו של האסלאם, ולכן הם מקדמים מראשית דנא מזימות נגד המוסלמים. לשיטתו, היהודים שואפים להשתלט על העולם כולו, 'מאחר שהם אנשים ערמומיים ובעלי תושייה', ויעדם העיקרי הוא לעקור את האסלאם' ולטעת מבוכה ובלבול בלבבות המוסלמים, מפני שהאסלאם וחוקיו, המבוססים על מוסר ורוחניות, הם המכשול העיקרי בפני שאיפותיהם החומריות. לכן, לפי שיטת ח'ומיני, התחברו היהודים עם קבוצות 'שהן שטניות אף יותר מהם' כדי לסלול את הדרך לחדירת האימפריאליזם לארצות האסלאם.

ח'אמנהאי, שמכחיש את השואה בהזדמנויות שונות ומרובות, ומצהיר בפומבי על שאיפתו להשמיד את ישראל, מקדם ביתר שאת את קריאתו של ח'מיני מ-1979, להחריב את ישראל באמצעות מאבק סוני-שיעי משותף. כך, הוא העמיק את התמיכה המזוינת והפיננסית של טהראן לחזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי, כדי לקדם, לא פחות ולא יותר, את "הפתרון הסופי", כפי שצוין בכרזה השנויה במחלוקת שפרסמה לשכתו במאי 2020, בה נראים מחבלים מארגוני הטרור השונים שנתמכים בידי איראן צוהלים לרגל 'שחרור' מסגד אל-אקצא.

לאור כל זאת, נדמה שחשבון הנפש הלאומי, שמתקיים ביום השואה השנה תחת העננה הכבדה של מתקפת חמאס, מחייב את הצמרת הישראלית בכללותה לגבש תפיסת ביטחון לאומי חדשה. במסגרת זאת, ישראל תשאף להשיג הכרעות, ולא להיגרר לסבבים, מול מערך השלוחים האיראני; תגבש אסטרטגיה ברורה ויעילה להתמודדות מול איראן; ובעיקר – תתנער מהעמדה הפאסיבית והמגננתית, ותאמץ גישה אקטיבית והתקפית, שהינה רלוונטית ומציאותית יותר מול ציר ההתנגדות בהובלת איראן. כך תוכל כל ממשלה בישראל למלא את חובתה לקיים ביטחון עבור כלל אזרחיה, ולאפשר להם לחיות בבטחה וללא איום חמור שנשקף מחלונם.

במקביל, המחנות הפוליטיים הראשיים חייבים להציב את טובת המדינה מעל האינטרס האישי הצר, ולהגיע להסכמות רחבות ככל האפשר תחת הנושאים השנויים במחלוקת, שטלטלו את החברה הישראלית בשנים האחרונות, ופגעו בחוסנה הלאומי של ישראל. החברה הישראלית מפגינה במלחמה שנכפתה עליה חוסן משמעותי, התעלות נפש והיא ראויה לקאדר פוליטי מוביל שניחן בראייה מפוכחת, חזון מלכד והתכנסות סביב הערכים הבסיסיים עליהם הוקמה המדינה. דומה שאין מתאים יותר מיום השואה השנה, ומהטלטלה שאוחזת באזור ובזירה הבינ"ל, כדי לדרוש התנהלות בוגרת ואחראית מצד הצמרת בישראל, לקראת גיבוש מענה לסוגיות הקריטיות שמונחות לפתחם של מדינת ישראל והעם היהודי בעת ההיסטורית הנוכחית.

פורסם במעריב, בתאריך 6.5.2024.

בתקשורת האיראנית פורסם ביום שלישי תיעוד נדיר של מנהיג חמאס, יחיא סינוואר, משתתף בפגישה בטהרן במסגרת משלחת חמאס. לפי המדווח ב-12 בפברואר 2012. בתמונה נראים לצדו בין היתר גם ראש ממשלת חמאס בעזה דאז – אסמאעיל הנייה, יועצו הבכיר של חמינאי לעניינים בינ"ל – עלי אכבר ולאיתי, וראש לשכת חמינאי – מחמד מחמדי גולפגיאני.

המפגש התקיים לאחר שכארבעה חודשים קודם לכן, באוקטובר 2011, סינוואר השתחרר מהכלא הישראלי במסגרת עסקת שליט. כזכור, עוד ב-1989 הוא הורשע ברצח פלסטינים שחשד בהם כי שיתפו פעולה עם ישראל, ונידון לחמישה מאסרי עולם. במהלך 2008, בעת שהייתו בכלא בישראל, עבר ניתוח להסרת גידול סרטני במוחו. כפי הנראה, מדובר בפגישה הראשונה שקיים סינוואר עם חמינאי מעודו.

עם זאת, בתחקיר bbc שפורסם בפברואר השנה, נחשפה ראשיתה של מערכת היחסים בין הצדדים. בראיון לתחקיר, אמר חוקר השב"כ לשעבר, מיכה קובי, שחקר את סינוואר במשך שעות ארוכות ומרובות, שכבר ב-2007, בעודו בכלא הישראלי, העביר סינוואר לצמרת המשטר בטהרן בקשה להעמיק את הסיוע הצבאי לחמאס.

איראן מצדה, הבטיחה לסייע ככל יכולתה. יודגש כי ציון דרך משמעותי ביחסי איראן-חמאס החל כבר ב-2004, בעקבות חיסולו של מנהיגה הרוחני של חמאס, השיח' אחמד יאסין. כאיש דת סוני הסתיייג מהעמקת הקשרים עם טהרן השיעית מסיבות תיאולוגיות.

למרות זאת, בתקופת יאסין מוסדו הקשרים בין איראן לחמאס, וכך דווח ב-1999 על מימון בסך 35 מיליון דולר שהעביר מיניסטריון המודיעין האיראני לחמאס, לאחר פגישה שקיים יאסין עם חמינאי בטהרן ב-1998, כאשר עוד ב-1994 דווח על חימוש ואימונים שטהרן מעניקה למחבלי חמאס. בכיר חמאס חסן סלאמה, שעמד מאחורי פיגועי האוטובוסים בפברואר ובמרץ 1996, העיד שקודם לכך הוא עבר הכשרות בסודאן ובאיראן.

מאז פרוץ המלחמה, איראן שבה ומדגישה מסיבות ברורות שלא הייתה שותפה למתקפת הטבח שבצעה חמאס. במקביל לכך, התגאו בכירים איראנים על חלקה המכריע של טהרן בטיפוח תנועת חמאס, בדגש על יכולותיה הצבאיות והמערך התת-קרקעי שלה. הם זקפו זאת לטובת השת"פ המקיף שקיים מפקד כוח קודס במשה"מ, קאסם סולימאני, שהחל את תפקידו ב-1998, עד חיסולו ע״י האמריקאים ב-2020.

עוד דווח מאז פרוץ המלחמה על ביקורים תכופים שקיים מרוואן עיסא, סגן ראש הזרוע הצבאית של חמאס, שחוסל ע״י ישראל במרץ האחרון, בטהרן. בטהרן גם התרברבו אודות התכנונים המשותפים שקיים בכיר חמאס מחמד דף עם סלימאני לאורך השנים.

תמונת סינוואר בלשכת חמינאי בטהרן משמשת אפוא תיעוד פומבי חשוב, שיכול להעיד על הידוק השת"פ בין חמאס בראשותו למנגנוני הטרור והמודיעין האיראנים, בהנחיית מנהיג איראן חמינאי.

סינוואר שימש לאחר שחרורו אדריכל העמקת היחסים עם איראן, ומכאן ואילך המשיכה חמאס והדקה את השת"פ המקיף שלה עם איראן, עד שהפכה למפלצת הטרור המשומנת שהכתה בישראל באופן חסר תקדים באירועי ה-7 באוק'.

פורסם במעריב, בתאריך 2.5.2024.

בהתמודדות ההיסטורית הישירה שנרשמה בימים האחרונים בין ישראל לאיראן, ידה של ישראל על העליונה. מאז המתקפה המיוחסת לישראל באספהאן, איראן מצויה במאמץ הכחשה, שמטרתו לפטור אותה מלממש את האיומים שהשמיעה, והדבר מלמד על חולשתה.

בניגוד לטענות שהועלו, אין מדובר במלחמה בין ישראל לאיראן, אלא בנקודת שיא, לפחות בינתיים, בהתגוששות ארוכת השנים בין ישראל לאיראן. איראן אבדה בסבב האחרון בעימות הזה שבעה קצינים בכירים, שלפי הדיווחים, הובילו את המערכת הביטחונית שלה בגזרת סוריה-לבנון.

מנגד, טהראן אומנם הצליחה להבקיע באמצעות טילים ספורים את מעטפת ההגנה הרב שכבתית של ישראל, ולפגוע בבסיס חיל האוויר בנבטים. אבל זה עלה לה ביוקר: ראשית, היא דוחפת במו ידיה להקמה, הלכה למעשה, של קואליציה אזורית-מערבית, שכרגע היא הגנתית אבל עלולה להפוך להתקפית, כי איראן מאיימת לתקוף גם את מי שמסייע לישראל.

שנית, היציאה מהארון מסוכנת עבורה באופן משמעותי, ומנוגדת לאסטרטגיה של המשטר האסלאמי מאז כינונו במהפכה האסלאמית. מנהיגי איראן, איתאללה רוחאללה ח'מיני ולאחריו עלי ח'אמנהאי, לא שאפו בחזונם שאיראן תהיה זו שתשחרר את "פלשתין". חמינאי קרא ב-1979 להקמת גוש כלל אסלאמי, שיעי-סוני, להשמדת ישראל. בכרזה המפורסמת שפרסמה לשכת חמינאי ב-2020 תחת הכותרת "הפתרון הסופי", נראים רק פעילי מערך השלוחים של איראן צוהלים לרגל "שחרור" מסגד אל-אקצא, וכוחות איראנים לא נראים שם כלל. הימנעות ממלחמה ישירה היא חלק מתפיסת הביטחון של איראן. 

על פי הדיווחים, במתקפה נגד איראן נפגעה מערכת הנ"מ המתקדמת מסוג s-300 בבסיס צבאי באספהאן שבמרכז איראן, המיועדת להגן מאיומים מהאוויר סביב המתקן הגרעיני בנטנז. אם אכן כך, הרי שמערכת ההגנה האיראנית נתפסה במערומיה, לאחר שזו ההתקפית נחלה בסה"כ כישלון מול ישראל. לכן, טהראן מעבירה מסר ברור שהיא רוצה לסגור את האירוע ומקדישה מאמץ עליון להכחישו.

שר החוץ עבדאללהיאן לא האשים את ישראל בתקיפה בראיון ל-NBC, מפקד בכיר בזרוע היבשה במשמרות המהפכה הצהיר בדרשת יום השישי באספהאן, שמדובר בלוחמה פסיכולוגית ישראלית, ובהודעת המועצה העליונה לביטחון לאומי נמסר שהפרסומים במערב בדבר תקיפת מערכת הגנה מתקדמת באספהאן היא שקר מוחלט, שמנסה לכסות על הפאסיביות הישראלית למול הצלחתה של המתקפה האיראנית. ניכר גם שיח אפולוגטי מצד איראן, במסגרתו אחד הבכירים אמר שאיראן לא הפעילה את מלוא כוחה במתקפתה נגד ישראל.

איראן חוששת להיגרר למלחמה ישירה נגד ישראל. אולם הפעלת כוח משטח איראן גוררת לחץ צבאי מצד ישראל, לחץ מערבי דיפלומטי בדמות סנקציות, ולגיטימציה לתגובה צבאית ישראלית. בנוסף, הלחץ הצבאי הישיר מצדה באזור גורר סחף, שהוא מדרון חלקלק, שעלול לסכן את מתקני הגרעין שלה.

לאיראן יש שתי חוויות מעצבות היסטוריות בהקשר הזה: ראשית, מלחמת איראן-עיראק והקואליציה מקיר לקיר בעולם הערבי נגד איראן. למעט סוריה ולוב, כל העולם הערבי תמך בעיראק, לצד ארה"ב וברה"מ שתמכו בעיקר בעיראק. שנית, תקופת השיא של מדיניות הלחץ נגדה בהובלת ישראל (2009-2011), שהתבטא בסנקציות מצד מועצת הביטחון נגד איראן, לאחר קונצנזוס עולמי שביטא את בידודה של איראן, ודריכת המערכת בישראל לתקיפה בהוראת נתניהו, שנבלמה, כזכור, בגלל התנגדות ראשי מערכת הביטחון בישראל.

נראה כי שני הצדדים עוסקים כעת בתהליך למידה, לקראת הסבב הבא שעשוי להתרחש בחודשים הקרובים. ישראל איננה יכולה לחזור למציאות של 6 באוקטובר, במסגרתה הניחה לאיראן להקיפה סביב טבעת אש ואיום בלתי נסבל. המבחן הוא משלוח אמצעי הלחימה האיראני הבא לכוחות ציר ההתנגדות בסוריה או לידי חיזבאללה, וכן הזדמנות לחסל בכיר בכח קודס.

פורסם בישראל היום, בתאריך 21.4.2024. 

הפגיעה הממוקדת, המיוחסת לישראל, בבסיסים איראניים הקשורים לתקיפה הנרחבת על ישראל ב-14 באפריל היא המענה המתאים, שמשרת את האינטרסים הישראליים באופן מיטבי. החלופות של הימנעות מתגובה בשטח איראן או של תגובה מאסיבית היו מזיקות ועלולות לפגוע בהשגת המטרות האסטרטגיות של ישראל.

התקיפה הבהירה לאיראן כי לא רק שישראל איננה פגיעה במידה שהאיראנים ציפו, כפי שעלה מהצלחתה לטרפד את ההתקפה האיראנית תוך הפגנת שיתוף פעולה חסר תקדים עם מדינות המערב וחלק מהמדינות הסוניות הפרגמטיות, אלא שאיראן עצמה פגיעה יותר מכפי שהיא סבורה, ולרשות ישראל כמה דרכים יצירתיות להסב לה נזק.

בחירת היעדים לתקיפה הצביעה על כך שישראל יכולה להגיע בכוחות עצמה ליעדי הגרעין הסמוכים, ובה בעת המחישה כי היא איננה מעוניינת בהסלמה, ולפיכך בחרה לפעול נגד יעדים צבאיים מובהקים הקשורים למתקפה האיראנית. ייתכן גם שפגיעה זו תקל על ישראל לפעול בהמשך נגד יעדים חשובים יותר, אם יהיה בכך צורך.

בה בעת, התקיפה הממוקדת ואופן ביצועה מאפשרים לישראל להימנע ממתחים בלתי רצויים עם ארצות הברית ושאר שותפיה המערביים והערביים, שכן הם לא היו מעורבים בתקיפה ומכיוון שדרך הפעולה שנבחרה איננה מובילה להסלמה ולהתדרדרות למלחמה אזורית. האמריקנים הבהירו מלכתחילה שאין בכוונתם ליטול חלק בתגובה הישראלית וכי הם מצפים שהיא תהיה מרוסנת ולא תוביל להסלמה, ולפיכך לא היה מקום לתגובה נרחבת יותר.

אומנם על ישראל לשמר ערנות מול תגובה איראנית, אך עתה היא יכולה לשוב ולהקדיש את מירב מאמציה להשגת היעדים העיקריים של המלחמה, ובראשם השלמת מיטוט חמאס ברצועת עזה על ידי השתלטות על שאר השטח בדגש על רפיח וטיהורו, שחרור החטופים וכינון מציאות שתבטיח שעזה לא תהפוך שוב למוקד טרור. בהמשך, כמובן, נדרשת הסדרת מציאות חדשה מול חיזבאללה, שתאפשר את שיבת תושבי אזור הגבול לבתיהם.

ההרתעה שיצרה הפעילות הישראלית מול איראן, בזכות סיכול המתקפה האיראנית והתגובה המדודה, משפרת את חופש הפעולה מול חמאס וחיזבאללה. במקביל, צריך להמשיך בסיכול המאמץ של איראן לחזק ולחמש את גרורותיה. חשוב לזכור בהקשר זה שמאמצים אלה הובילו לתקיפה הישראלית בדמשק, שגרמה לאיראן לנסות לשנות את כללי המשחק ולפעול נגד ישראל ישירות משטח איראן. המשך סיכול המאמצים הללו הוא הביטוי המעשי לכך שהניסיון לשנות את כללי המשחק כשל וגרם למשטר הקיצוני באיראן מבוכה רבה. יצוין, כי במקביל לתקיפה באיראן הותקפו גם יעדים צבאיים בסוריה, וייתכן גם בעיראק.

בה בעת, על ישראל להגביר את מאמציה להדק את השותפות הבין-לאומית והאזורית נגד איראן, כדי למנף את הצלחותיה לבלימת החתירה האיראנית להגמוניה אזורית, כולל שיבוש השיט בים סוף, ולבלימת תוכנית הגרעין האיראנית. צריך רק לדמיין כיצד היו נראים פני הדברים לו איראן לא הייתה מדינת סף-גרעינית, אלא מדינה בעלת נשק גרעיני. יש מקום לחשש שהמסקנה של המשטר האיראני מהאירועים האחרונים תהיה שעליו לפרוץ לעבר השגת נשק כזה, ולכן חיוני להפעיל מולו מחדש את הסנקציות שהיו בתוקף לפני חתימת הסכם הגרעין ולהכריז על משמרות המהפכה כעל ארגון טרור. הסנקציות עליהן הכריזו ארצות הברית ומדינות אירופה בעקבות התקיפה האיראנית הן מוגבלות מאוד וספק רב אם תתרומנה להרתעת איראן.

לבסוף, נוכח המתקפה הנרחבת על ישראל, ההתקדמות האיראנית לגרעין וחוסר היציבות האזורי שמייצר המשטר האיראני, כמו גם נוכח צעדי הדיכוי שלו כלפי העם האיראני, חובה על ישראל לנסות ולהאיץ בשותפיה, ובראשם ארצות הברית, לסייע לעם האיראני להשתחרר מעולו של משטר אימים זה. כל עוד המשטר האיסלאמיסטי הפנאטי הזה נותר בשלטון, יהיה קשה לשפר את המציאות הבעייתית במזרח התיכון, ואף מעבר לו, בהתחשב בקשרים ההדוקים בינו לבין רוסיה וסין, וביכולתו לבצע פיגועים ברחבי העולם.

פורסם ב-N12, בתאריך 20.4.2024.

כאזרחית ישראלית שהתרגשה לראותך בישראל לאחר אירועי 7 באוקטובר האיומים, ולשמוע אותך מכריז שאדם אינו חייב להיות יהודי כדי להיות ציוני, אני מבקשת היום לפנות אליך בנימה אישית, לא פורמלית, וללא משוא פנים. ראשית, אני חשה שאתה נושא עמך מטען רגשי עמוק, שמקנה לך אפשרות אנושית אמיתית לכאוב את כאבו של העם היהודי.

אני מרגישה שאתה מבין את צדקת הדרך של העם שלי, הגם שהוא כמובן אינו חף מטעויות, ומכיר בו ככזה שהקדוש ברוך הוא בחר בו מכל העמים, בעיקר כדי להאיר את העולם ולפעול לתיקונו. אני גם מבינה ומכירה בקשיים שעמם הינך מחויב להתמודד, למול תומכיך וחלק מחברי מפלגתך באשר לתמיכתך במדינת ישראל ובמאבק הצודק שלה עם אינספור אויבים.

מהמקום הזה, כבוד הנשיא, אני מבקשת לשתף אותך במועקה הגדולה שלי נוכח בחירתך לקרוא לישראל שלא להגיב למתקפה האיראנית על מדינת ישראל כדי להימנע, לדבריך, מלהוביל למלחמה אזורית משמעותית. כבוד הנשיא, אנו כבר במלחמה אזורית! אלא שמשום מה, המערב בוחר להיוותר בחשיכה אל מול חזון האימים שמטפח משטר האייתוללות באיראן. כמי שמיטב יכולות המודיעין עומדות לרשותו, אינני יכולה לדמיין שהאידיאולוגיה והשאיפות הללו נותרות נסתרות מפניך.

חתירתה של טהרן להקמת "תאים" שקטים במערב, לרבות באירופה, בקנדה, באוסטרליה, וכמובן בארה"ב, מזמן הייתה צריכה להדליק נורה אדומה לכל בר־דעת באשר לשאיפותיה. וכמובן החתירה המתמדת מנגד של קטאר, שמטפחת תאי תמיכה משל עצמה ליום הדין, בדמותם של האחים המוסלמים הסונים, הפזורים זה מכבר לאורך ולרוחב המעצמות הגדולות והמשגשגות בעולם, ובראשן כמובן בארה"ב של אמריקה.

אדוני הנשיא, הרי בעקבות מופע האימים של איראן, בדמותם של למעלה מ־300 טילים שכוונו לערי ישראל, קשה לדמיין שהצהרת הכוונות של המשטר האיראני בדבר השמדתה של מדינת ישראל הינה ריקה מתוכן, ושבשילוב תחושת המסוגלות והיכולות האיראניות היא לא תהסס לפעול למימושן. בעיקר, אם היא תחוש את ההיסוס של מדינות המערב לעצור בעדה.

ערב פסח תשפ"ד, ישראל ניצבת בפני שורה ארוכה של אתגרים ביטחוניים ומדיניים, שתוצאת ההתמודדות איתם בטווח המיידי תשפיע על מעמדה ותקבע כיצד תיראה מפת האיומים מולה בטווח הארוך.

מורכבות ההתמודדות נובעת משילוב של חמישה מאפיינים: מספרם הרב של האיומים והאתגרים, פיזורם הגיאוגרפי, זיקות הגומלין ביניהם, מחיר הטעות הגבוה של ההחלטות לגביהם, והקושי לתעדף אותם ולטפל בהם באופן מדורג בשל השפעות ממד הזמן ובהיעדר הסכמה על הקריטריונים לכך. לנוכח זאת נדרשים הדרג המדיני והצמרת הביטחונית להסתכל כל הזמן על התמונה הכוללת ועל כל זירה בפני עצמה, ולדייק את המדיניות תוך ניהוג עדין של המהלכים.

לראשונה בתולדותיה נאלצת ישראל לנהל מערכה כזו גם בצילם של 133 חטופים שמוחזקים בעזה ורבבות מפונים מהצפון – מה שמוסיף למורכבות האתגרים. כדי לעמוד בהצלחה מולם ישראל זקוקה ללכידות הפנימית ולביטויי החוסן מצד הציבור, שאותם ראינו לאחר 7 באוקטובר, נוסף על יכולות בשדה הצבאי ובמגרש המדיני.

מפת היעדים שישראל צריכה להשיג בזירות השונות יכולה ללמד על גודל האתגר שבפניה:

איראן: מניעת התגרענותה הצבאית, שמוגדרת זה שנים כיעד מרכזי לביטחון הלאומי של ישראל, מקבלת משנה תוקף בעקבות התקפתה עלינו. כך גם המאבק בתוכנית הטילים של איראן, בתפוצת הנשק ממנה ובמודל הפעלת כוחות הפרוקסי על ידיה.

כעת – כשכבר לא נדרש דמיון מפותח כדי להבין איך ייראה החיבור בין הטילאות האיראנית לבין נשק גרעיני, ומה היא תוכל לעשות בחסותו – על ישראל לנצל את שעת הכושר: לשאוף לכך שארה"ב תוביל את המערכה העולמית. זהו המסלול המועדף, אך ישראל לא תוכל להשליך את יהבה רק עליו.

סוריה: על ישראל להמשיך בפעולותיה לסיכול ההתבססות האיראנית בזירה זו, ולא לאפשר שינוי בכללי המשחק שהיא הכתיבה עד כה.

לבנון וחיזבאללה: נכון לקבוע תאריך יעד להחזרת תושבי היישובים בצפון לבתיהם, תוך הרחקה פיזית של כוחות רדואן אל מחוץ לטווח האיום, ועד אז – להמשיך באסטרטגיית ההגנה האקטיבית, לפגוע במפקדים וביכולות ולשמר את חופש הפעולה בזירה זו.

רצועת עזה: למעשה, ישראל צריכה להשיג את שלוש מטרות השיא שהגדירה למלחמה, שטרם הושגו: שחרור החטופים, מיטוט ממשל חמאס ופירוק יכולותיו הצבאיות. הגברה משמעותית של הלחץ תשרת את שלושתן. מעבר לפעולה ברפיח, שצריכה לכלול גם את אזור מעבר הגבול וציר פילדלפי, על ישראל לרסק את הוועדות והמנגנונים שבהם חמאס משתמש בתוך השטח, ולחסל באופן שיטתי את מנהיגי חמאס בחו"ל.

אשר לסוגיית "היום שאחרי" – כל עוד חמאס יהיה גורם הכוח המרכזי ברצועה, כל ניסיון להעמיד גורם אחר במקומו, שלא בהסכמתו, צפוי להיכשל. מציאות זו תשתנה רק אם חמאס יובס, ובכך ראוי להתמקד בשלב זה.

יו"ש והרשות הפלשתינית: היעד הראשון של ישראל הוא מניעת פיגועים וריסוק תשתיות הטרור, מכל סוג ומכל גורם. נכון לשמר את הגישה ההתקפית שהפגינה מערכת הביטחון בגזרה זו לאחר 7 באוקטובר ולשפר את המוכנות לתרחישים שעלולים להתפתח בהשראת התקפות חמאס. בראייה ארוכת-טווח ראוי כי לקחי המציאות שהתפתחה בעזה יעמדו לנגד עינינו מול כל לחץ או פיתוי לשדרג את מעמד הרש"פ או להגביל את חופש הפעולה של ישראל בזירה זו.

ירדן: הממלכה ההאשמית הבינה את פוטנציאל האיום האיראני נגדה עוד לפני המתקפה מטהרן. האיום האפשרי מצד "ציר ההתנגדות" בגבול שבין ישראל לירדן מחייב את המערכות משני צידיו להתאים לכך מענה, תוך מיצוי יתרונותיו של התיאום הביטחוני.

הזירה האזורית: ההצלחה של קואליציית המדינות בבלימת המתקפה האיראנית היא הזדמנות למסד ולהרחיב את השותפות. העובדה שהסכמי השלום ממשיכים לעמוד איתן למרות המלחמה, מבססת אופטימיות באשר ליכולת להרחיב ולהעמיק את השותפות.

סעודיה: כינון היחסים עימה ימשיך להיות יעד חשוב לישראל, אך ספק אם ניתן יהיה להשיגו בזמן שנותר עד לבחירות בארה"ב. נכון להמשיך במגעים לכך, אך לא לוותר בעבור זאת על הכרעת חמאס.

סודאן: התקרבותה לאיראן אמורה להדאיג את ישראל – במיוחד לנוכח עברה בעת ששימשה תחנת מעבר להברחות נשק לרצועת עזה, בשירות איראן. ישראל וארה"ב יכולות לבלום מגמה זו גם כעת.

מעל כל אלה, בראש יעדי מדיניות החוץ של ישראל ימשיך לעמוד ביסוס היחסים עם ארה"ב וחיזוקם. הנשיא ביידן הוכיח שוב את מחויבותו לביטחון ישראל, למרות המחלוקות והמתחים. מעבר להוקרה שהוא ראוי לה על כך, נכון לצמצם את המחלוקות לסוגיות המהותיות ולהנמיך את הפרופיל התקשורתי שלהן.

התפרסם בישראל היום, בתאריך 19.4.2024.

למרות ההזדמנות ההיסטורית שנקרתה בדרכה בעקבות המתקפה האיראנית חסרת התקדים נגדה, נראה כי בשלב הנוכחי מוטב לישראל להשיב לאיראן באמצעות מתקפת גומלין שתשים למטרה מרכזים חיוניים שלה אך לא לתקוף את מתקני הגרעין שלה. הסיבות העיקריות לכך הן כלהלן:

ראשית, ישנה חובה על ישראל לקחת בחשבון את ההשלכות של צעד דרמטי שכזה על ביטחונה של ארה"ב. בניגוד לתקיפת הכור הגרעיני בעיראק ובסוריה, תקיפת מתקני הגרעין של איראן תסכן את הכוחות האמריקנים באזור. לפיכך, הדבר מחייב תיאום והיערכות משותפת בין ישראל לארה"ב. ממשל ביידן כבר הוכיח באופן מובהק פעמים רבות את העדפתו שלא לפעול צבאית נגד איראן באופן כללי, ואת דבקותו במישור הדיפלומטי כדי לחזור להסכם גרעין משופר עם איראן.

שנית, נראה שתקיפת מתקני הגרעין באיראן תחזק את הקולות באיראן שכבר כעת קוראים למשטר לפתח נשק גרעיני, כפי שעלו בתקשורת האיראנית בשנים האחרונות. כרגע, האסטרטגיה שמוביל המשטר בראשות המנהיג עלי חמינאי היא ביסוסה של איראן כמדינת סף גרעין. פירוש הדבר הוא שבהעדר פיקוח ממשי מצד סבא"א והסכם כלשהו בתחום הגרעין, איראן מחזקת את התשתית ומקצרת את זמן הפריצה שדרוש לה להשגת נשק גרעיני, ביום שבו חמינאי יורה על כך. אחד הגורמים שמרסנים את הנהגת המשטר מההחלטה הזו, היא כפי הנראה הבנה שמדובר בקו אדום ישראלי, שגם ארה"ב תתקשה להיות אדישה כלפיו. מתקפה כעת נגד מתקני הגרעין תשחרר את איראן ממצבה הנוכחי ותדחוף אותה לפתח נשק גרעיני.

שלישית, היכולת של ישראל לבדה לתקוף ביעילות את מתקני הגרעין מוטלת בספק. נראה כי לישראל דרושים אספקה של מטוסי תדלוק מתקדמים שיקלו על ביצוע המשימה, ובמיוחד פצצות חודרות בונקר, שיוכלו לפגוע משמעותית במתקני הגרעין התת-קרקעיים של איראן.

למרות שמדובר בהזדמנות היסטורית נדירה לפגוע בתוכנית הגרעין האיראני, כפי הנראה בתנאים האלה מוטב לישראל לפגוע בתשתיות צבאיות חיוניות באיראן. את ריסון התקדמותה של איראן בתחום הגרעין מוטב לישראל לבצע בזמן שתבחר ובאופן עמום, באמצעות מתקפות הסייבר ופגיעה במדעני גרעין, כפי שיוחס לה לאורך השנים.

פורסם בישראל היום, בתאריך 16.4.2024.

איראן מסכמת את הפרק הזה של ההתגוששות עם ישראל כשמאזן הרווח וההפסד שלה מעורב: מצד אחד, היא חצתה את הרוביקון, התעלמה מאזהרתו המפורשת של הנשיא ביידן וביצעה נגד ישראל, ישירות משטחה, את מתקפת הטילים והכטב"מים הגדולה ביותר שמדינה כלשהי ביצעה נגד מדינה אחרת. בכך, לשיטתה, היא תגרום למקבלי ההחלטות בישראל לחשוב פעם נוספת כשישקלו לאשר תקיפה של גורמים איראניים.

מהצד השני, היא חשפה את עצמה לתגובה ישירה כלפיה, הביאה לגיבושה של קואליציית מדינות נגדה, סיפקה הזדמנות להצגת תכלית מרשימה של יכולות ההגנה האווירית מולה, פתחה פתח להיחלצותה של ישראל מהמצוקה המדינית שאליה נקלעה בגלל המצב בעזה, הובילה את ארה"ב להחמיר את הצעדים נגדה, וגרמה למתיחות ולהחמרה במצבה הפנימי.

נוסף על שימור ההרתעה, יעדיה העיקריים של ישראל מול איראן הם פירוק יכולותיה הגרעיניות ונטרול האיום הנשקף מכוחות הפרוקסי של המשטר האיראני, ובראשם חיזבאללה. במענה ללחץ שוושינגטון מפעילה על ישראל להימנע מתגובה, יש לבחון את נכונותה, בתמורה לכך, להשתלב בתוכנית מעשית עם לוח זמנים מחייב לשם השגתם.

כך או אחרת, ישראל לא צריכה להיחפז בתגובתה. נכון למרוט את עצבי האיראנים בהמתנה דרוכה, לתת לריאל האיראני להמשיך להתרסק ולאפשר את התגברות הביקורת הפנימית על המשטר.

איראן סיימה את הפרק הזה בהתגוששות עם ישראל כשמצבה הגיאו־פוליטי פחות טוב משהיה: היא השקיעה בבנייתם של כוחות פרוקסי, כדי לא להתעמת ישירות עם אויביה, ולבסוף נגררה לעימות ישיר עם ישראל. ההתקפה שביצעה נגד ישראל היתה מרשימה בממדיה, אך נתקלה במערך ההגנה האווירית היעיל שעמד נגדה ולא גרמה נזק של ממש. היא גרמה להתלכדות מדינות האזור וסיפקה להן חוויית הצלחה באשר לשיתוף הפעולה האזורי נגדה – מה שיכול לעודד מגמה כזו, בניגוד לרצונה.

היא סיפקה לגיטימציה לתקוף אותה ישירות, ובניגוד לישראל, היא פחות מוגנת. היא נתנה לישראל מנוף לחץ מול ארה"ב, כך שגם אם לא תתקוף – היא תוכל לחלץ עבור זאת תמורות שיקשו על איראן. רוסיה וסין, בעלות הברית שלה, עמדו מנגד. היא החמירה את המצב הפנימי באיראן, יצרה תחושת מתח וחרדה והשפיעה על ערך הריאל.

מה יש באמתחתה של איראן, שטרם הפעילה מול ישראל? בגדול – חיזבאללה. מכלול שיקוליו של הארגון הוא רחב יותר, ולא כולל רק את האינטרסים האיראניים.

ממשל ביידן, שגם הפעם התייצב באופן מרשים לצידה של ישראל וסייע בגיבושה של קואליציית מדינות שהשתתפו בסיכול ההתקפה האיראנית, חושש מפני התרחבות המלחמה האזורית לנוכח ההשלכות הגיאו־אסטרטגית והכלכלית והאפשרות שתגרור את ארה"ב להתערב, במיוחד בשנת בחירות.

לכן הוא מנסה להעצים את ההישג מול איראן, ולהסתפק בכך ובכמה צעדים מדיניים, שמשמעותם בקשר לנטרול יכולותיה של איראן לא ברורה. מבחינת וושינגטון, ההתפתחויות מחזקות את גישתה למהר לכונן ברית אזורית אסטרטגית, והיא תנסה לדחוף לכך שזה יקרה.

ישראל, מצידה, אף שלא ברורים הסיכויים לכך, חייבת לבחון את האפשרות לנצל את ההזדמנות שנוצרה כדי להתקדם במאמץ העיקרי שלה: סיכול יכולות הגרעין של איראן. אם זו תמורה שניתן להשיגה בעת הזו – האיפוק בשבילה יהיה מוצדק.

פורסם בישראל היום, בתאריך 15.4.2024.

מתקפת הטילים והכטב"מים חסרת התקדים שבצעה איראן נגד ישראל אמש, היא נקודת שיא במערכה המתמשכת בין איראן לישראל, שמתפרשת על פני כמה עשורים, למעשה מאז קום המשטר האסלאמי במהפכת 1979. במשך העשורים הללו, בנתה איראן בהדרגה מערך שלוחים משוכלל, ולמעט נקודות בודדות, העדיפה להיאבק בישראל באמצעות שלוחיה. ההסתתרות הזו מאחורי השלוחים נשאבה מאסטרטגיה מדוקדקת, ששאפה להרחיק את איראן ממלחמה או ענישה כלשהי על פעולות הטרור. זאת למרות חלקה הבכיר באימון, מימון, אכוונה ולעיתים אף שיגור ממשי של שלוחיה.

כעת, בעקבות החובה שחשה לשקם את ההרתעה השחוקה מול ישראל, בעקבות החיסולים המיוחסים לה בדמשק בראשית אפריל, איראן בחרה להתייצב בריש גלי ולתקוף בעצמה את ישראל באמצעות מערך הכטב"מים והטילים המתקדם שהקימה. אין מדובר בשינוי אסטרטגי מקיף מצד טהראן. מיד לאחר תום המתקפה ועוד בטרם התבררו היקפיה, טהראן אותתה בבירור באמצעות שגרירותה באו"ם, שהיא מעוניינת לתחם את האירוע ההיסטורי ולשוב לשגרה.

לישראל אסור לחזור ל-6 באוקטובר! היא אינה יכולה לאפשר לאיראן לכתר אותה בטבעת אש מתהדקת, ותחת כתר של איום בלתי נסבל שפועל תחת פוטנציאל של מטריה גרעינית. אך ישראל איננה פועלת בחלל ריק, והיא חייבת לתאם את מהלכיה עם ממשל ביידן, הן מתוקף הברית האסטרטגית בין שתי המדינות, והן בשל המשמעויות של פעילות ישראלית נגד איראן, על הכוחות והאינטרסים האמריקאים באזור.

נראה שטהראן תופסת את ארה"ב כשחקן החלש בזירה, ולפיכך מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, הורתה לשלוחיה לבצע עשרות מתקפות נגד אינטרסים אמריקאים בעיראק ובסוריה, כדי שזו תלחץ על ישראל להפסיק את המלחמה. נראה שהמענה האמריקאי החלקי למתקפת הכטב"ם הקטלנית בראשית ינואר, מצד כתאא'ב חזבאללה, חוד החנית במערך השלוחים האיראני בעיראק, בה נהרגו שלושה חיילים אמריקאים, הרתיע רק באופן חלקי וזמני את טהראן.

ארה"ב שוב בחרה לתקוף את השלוח העיראקי ולא את פטרונו האיראני. לפיכך, מחד, לפי המדווח מפקד כח קדס, אסמאעיל קאא'ני, הורה למליציות השיעיות בעיראק וככל הנראה אף ניסתה להשפיע גם לחות'ים בתימן לחדול את התקפותיהם נגד אינטרסים אמריקאים. מאידך, המליציות העיראקיות חדשו (אם כי לא באופן משמעותי) את מתקפותיהן נגד הכוחות האמריקאים בסוריה, הח'ותים ממשיכים לתקוף אוניות אמריקאיות, וטהראן אף איימה אמש, בעת המתקפה נגד ישראל, לתקוף את הכוחות האמריקאים שיסייעו לישראל לבצע מתקפת גומלין נגד איראן. ניכר לפיכך שלפי תפיסתה של טהראן, ארה"ב היא השחקן הלחיץ והחוליה החלשה.