עם תום המלחמה בעזה, טהרן מסכמת שנתיים מטלטלות שהכניסו אותה למעגל הלחימה והאש – בניגוד לאסטרטגיה שתחזקו האיראנים עד למלחמה. כעת, לנוכח המהלומה שספגה מישראל במהלך מבצע עם כלביא, ומהפגיעה הקשה שספג מערך השלוחים שלה, אפשר להעריך שטהרן מבצעת סדרת צעדים בניסיון לחזק את כושר ההרתעה שלה שחטף מכה חסרת תקדים, ומאותתת על כוונתה לחדש את טבעת האש סביב ישראל.

ההחלטה מגיעה על רקע התגברות האיומים נגדה, עם הפעלת מנגנון ה"סנאפ-בק" (סנקציות מועצת הביטחון) והטראומה שאוחזת בה לאחר שהופתעה בידי ישראל.

רחוק יותר ויותר

הצעד המדאיג הראשון מכיוון איראן: נראה שטהרן שוקדת על הגדלת טווח טיליה הבליסטיים לטווח בין-יבשתי, כלומר 5,500 קילומטרים ויותר. ציר הפרלמנט מוחסן זנגנה חשף לאחרונה, בראיון לטלוויזיה האיראנית, ש"האורות הלא מזוהים" שנראו בשמי איראן יומיים קודם לכן ועוררו תמיהה ועניין בציבור – היו ניסוי מוצלח בטיל בין-יבשתי. ייתכן שמדובר בטיל הבליסטי ח'רמשהר-5, בעל טווח של 12,000 קילומטרים, ושלדברי שר ההגנה נציר-זאדה עדיין לא הוכנס לשירות מבצעי

שר החוץ האיראני עראקצ'י הכחיש אמנם את הצהרת ראש הממשלה נתניהו בעקבות הניסוי, שלפיה טהראן שוקדת על פיתוח טילים בין-יבשתיים שיאפשרו לה לאיים על וושינגטון וניו יורק. ואולם, חבר ועדת חוץ ובטחון בפרלמנט האיראני, אחמד בח'שאיש ארדסתאני, אישר את הדברים. בראיון לתקשורת האיראנית, הוא הצהיר שחמינאי הסיר את המגבלה שקבע בעבר, שמסגרתה לא יעלה טווח הטילים של איראן על 2,200 קילוומטרים, ושאיראן "מפתחת כעת את תוכניתה הטילית עד לאן שתרצה", מכיוון שעליה "לחזק את גורם העוצמה הצבאית החשוב ביותר שלה, קרי תוכנית הטילים".

הצעד המדאיג השני מכיוון איראן: בד בבד עם השיח על הטילים הבין-יבשתיים, גובר הלחץ מצד בכירי המשטר על חמינאי לאשר ייצור נשק גרעיני. במסגרת זאת, קרא בשבוע שעבר עלי שמח'אני, יועצו הבכיר של חמינאי ומי שניהל במשך שנים רבות את תוכנית הגרעין האיראנית, למשטר לייצר נשק גרעיני, באומרו שמוטב היה שאיראן היתה מפתחת נשק גרעיני עוד בשנות ה-90. קודם לכן, ב-22 בספטמבר, דווח ש-70 צירי פרלמנט שיגרו מכתב למועצה העליונה לביטחון לאומי – המוסד הבכיר שבו מתקבלות ההחלטות האסטרטגיות במשטר – ודרשו להתיר פיתוח נשק גרעיני. הצירים הדגישו שבקשתם היא להתיר פיתוח והחזקת נשק זה, "לצורכי הרתעה", אך לא את השימוש בו.

לצד זאת, מדען הגרעין מחמוד-רצ'א אק'אמירי, נשיא אוניברסיטת בהשתי בטהרן (הנתונה תחת סנקציות אמריקניות ואירופיות בשל קשריה עם תוכנית הגרעין), הצהיר בשבוע שעבר כי "אם יום אחד יידרש שנבנה פצצת אטום, נוכל לעשות זאת בצורה הטובה ביותר. יש לנו את היכולת והמשאבים לפתח נשק גרעיני, אך אין לנו כוונה לכך".

הצעד המדאיג השלישי מכיוון איראן: במקביל לשני הצעדים הקודמים, טהרן מאותתת על נחישותה לשקם את מערך השלוחים, חרף התמורות המשמעותיות שחוללה המלחמה במפת המזרח התיכון. כפי שחשף חשבון המוסד בפרסית ברשת X, עבדאללה צאברי מונה לרשת את מקומו של סעיד איזאדי – שחוסל ב"עם כלביא" – כראש ענף פלסטין בכוח קודס. בתפקידו, צאברי יהיה אחראי על שיקום חמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה, בלבנון ובסוריה.

צאברי צפוי להסתייע ביחידה 840 בכוח קודס – היחידה האחראית על מבצעים מיוחדים, שבשנים האחרונות צה"ל ושב"כ סיכלו נסיונות שלה להבריח אמל"ח מתקדם ו"משנה מציאות" לגורמי טרור ביהודה ושומרון; ביחידה 340, יחידת הסיוע הטכנולוגי של כוח קודס, המספקת ידע וציוד טכנולוגי עבור מערך השלוחים של איראן באזור; וביחידה 190, שאמונה על הברחות האמל"ח למערך השלוחים, שמפקדה בהנאם שהריארי חוסל גם הוא במבצע עם כלביא.

טהרן רואה בטיפוח "ציר ההתנגדות" מרכיב יסודי בביטחונה הלאומי. את התפיסה הזו ביטא לאחרונה יו"ר הפרלמנט וחבר המועצה העליונה לביטחון לאומי, מוחמד באקר קאליבאף, שאף הדגיש את השאיפה האיראנית לחדש את טבעת האש סביב ישראל. הוא הסביר כי אם איראן לא תילחם נגד ישראל ברמת הגולן, האחרונה תיאבק בה בגבולותיה שלה. הוא גם הדגיש שדרכה של איראן להעביר סיוע לחיזבאללה עוד פתוחה, אף שהפכה קשה יותר בצל התמורות באזור – סימן למוטיבציה האיראנית לשקם את חיזבאללה ולהפיח בארגון חיים חדשים. באופן דומה התבטא מפקד חיל הים במשמרות המהפכה, עלי-רצ'א תנגסירי, שהתגאה לאחרונה ביכולתה של טהרן לייצא טילים, כטב"מים וספינות קרב.

הטראומה עוד כאן

המגמה הזו ניכרת גם בתגובה של הרפובליקה האסלאמית למסר שהעביר לאחרונה פוטין מנתניהו, שלפיו אין בכוונת ישראל לחדש את המלחמה נגד איראן; שר החוץ האיראני עראקצ'י שכוחותיה של איראן עדיין דרוכים לאפשרות של חידוש המלחמה, מכיוון שסביר למדי שמדובר בפעולת הונאה ישראלית.

עם זאת, במאמץ לצמצם את הצניחה המשמעותית בשער המטבע הלאומי ולהפיג חששות שעלולות להצית מחאה, המשטר שולח מסרי הרגעה לציבור: בכירים ביטחוניים מצהירים בתקשורת ש"האויב לא יעז לחדש את המלחמה", וכי "הסבירות לפריצתה המחודשת קלושה".  רמטכ"ל הכוחות המזוינים מוסווי ומפקד משמרות המהפכה פאכפור אף הדגישו בהצהרה לתקשורת שהכוחות האיראניים "ערוכים לחלוטין" למאבק עוצמתי מול כל סוג של איום או תוקפנות אפשרית.

לאן פניה של טהרן? המאבק על הניווט

ומה אומר בינתיים המנהיג העליון של איראן עצמו? בנאום שנשא בחודש שעבר, חמינאי הציג בהרחבה בנאומו את חששו שחידוש המו"מ עם ארה"ב יהיה מהלך שהנזק בו גדול מהתועלת, משום שיסמל כניעה לטראמפ ויגרור דרישות אמריקניות נוספות בתחום הטילים ובתחומים נוספים. למרות זאת, במחנה המתון ובמחנה הרפורמיסטי מערערים על מדיניותו, כפי שהוכיחה מהביקורת הנוקבת שמתחו על דחיית הזמנת הנשיא פזשכיאן להשתתף בוועידה בראשות טראמפ בשארם א-שייח'. לשיטתם, השתתפותו היתה יכולה לשמש פתח לחידוש המו"מ בין איראן לארה"ב, ולהפגת המתיחות ביניהן. ואולם, בשל החשדנות המרובה וחוסר האמון של חמינאי בטראמפ, נראה כרגע שמנהיג איראן ימשיך להציב תנאים נוקשים לחידוש המו"מ – ויקדם מדיניות שתשאף לצלוח את תקופת טראמפ.

בצל ההתפתחויות החשובות לעיל, על ישראל להיערך לאפשרות שאיראן תחזור לסורה, בדגש על תרחיש שבו חמינאי ישתכנע בצדקת הבכירים הקוראים לפתח נשק גרעיני. נסיונה של איראן לשדרג את תוכנית הטילים ולשקם את ציר ההתנגדות מוכיח שוב שטהרן צריכה להוסיף ולעמוד במוקד האסטרטגיה הישראלית. התמיכה הפנימית בפיתוח נשק גרעיני, הבידוד הבינלאומי של איראן, הטילים שטהרן מנסה לפתח נגד המערב וסיומה (לעת עתה) של המלחמה בעזה – כל אלו מעניקים לישראל אפשרות לחזק את השותפות האסטרטגית עם ארה"ב בהנהגת טראמפ. לכן, יש לפעול להרחבת השותפות הזו גם למדינות המובילות באירופה – מהלך שייצור שיתוף פעולה נרחב נגד איראן, יעמיק את הלחצים נגדה ויעניק לגיטימציה לפעילות קינטית וכלכלית נגדה.

פורסם בישראל היום, בתאריך 20.10.2025.

לצד בחינה כדאיותה של תוכנית טראמפ לסיום המלחמה בעזה, יש לבחון את השלכותיה על איראן, ובהתאם לכך את פעילותה הצפויה, אם וכאשר תיושם התוכנית. על פניו, נראה שהתוכנית עשויה לשפר את מצבה האסטרטגי של ישראל, בכך שהיא אמורה להחזיר את כל השבויים מידי חמאס, לפרק את ארגון הטרור מנשקו, ולכאורה מייתרת את הצורך בכיבוש עזה.

לאור האופי האיראני הקונספירטיבי, והחשדנות הרבה שרוחש מנהיג איראן חמינאי לצעדיה של ארה"ב, סביר שהתוכנית תתפרש בטהרן כמהלך אסטרטגי שמוכוון נגד המשטר באיראן. כך, נראה שצמרת המשטר באיראן עלולה לחשוד שתוכנית טראמפ נועדה להשלים החלשה משמעותית של שלוח נוסף במערך השלוחים האיראני, חמאס. הצעד הזה מצטרף למשבר שפוקד את חזבאללה בלבנון, לחולשתן של המליציות השיעיות בעיראק, ונפילת משטר אסד בסוריה. הכל לקראת התמקדות במשטר באיראן, "היעד הראשי של נתניהו וטראמפ", כפי שהסבירו בשנים האחרונות בכירי המשטר האיראני ושופריו.

התקשורת האיראנית כבר מתארת את תוכנית טראמפ כ"תוכנית אימפריאליסטית שנועדה להנציח את כיבוש פלשתין." התוכנית פוגעת באיראן משום שהיא מחלישה באופן מובהק את חמאס ואת אחיזתו ברצועת עזה. אם חמאס ייענה לתוכנית, השלטון ברצועה יעבור לידי ועדה פלשתינית טכנוקרטית וא-פוליטית שתספק שירותים יומיומיים ותפעל תחת פיקוח "מועצת השלום", גוף מעבר בינ"ל בראשות טראמפ, ואישים נוספים בהם טוני בלייר.

תשובתן החיובית של מדינות ערב ושל ישראל לתוכנית עשויה לפגוע במדיניות האזורית שהובילה טהראן מאז המתקפה הישראלית בקטר. כזכור, בפסגה האסלאמית בדוחה, קראה טהראן להקים חזית אזורית אחידה נגד ישראל, שלא תסתפק בגינויים אלא תבצע פעולות חריפות נגד ישראל. בין הצעדים שבקש חמינאי לקדם הוא הטלת חרם כלכלי ודיפלומטי על ישראל. תוכנית טראמפ הופכת את הקערה על פיה, ומציבה מגמה הפוכה לזו שבקשה איראן לקדם. כעת, בעקבות הצגת תוכנית טראמפ וההיענות הישראלית והערבית לה, ניצבות ישראל ומדינות ערב באותו צד של המתרס. יתרה מכך, אם חמאס יסרב לתוכנית, כפי שהוא אכן צפוי לעשות, האשראי הישיר מצד ארה"ב, והעקיף מצד מדינות ערב, לכיבוש עזה בידי ישראל, מנוגד בתכלית לאסטרטגיה האיראנית באזור.

הערכה: כיצד צפויה איראן להגיב?

מלבד ההכרה במדינת ישראל, מגוון גורמים מזינים את ההתנגדות האיראנית לתוכנית טראמפ: החשדנות הרבה של חמינאי בממשל טראמפ, השאיפה האיראנית לסכל את הסדר האזורי שארה"ב מקדמת, והמוטיבציה האיראנית לנצל את מלחמת "חרבות ברזל" בכלל, והמתקפה הישראלית בקטאר בפרט, לעיצוב סדר אזורי פרו-איראני. סביר להניח שטהרן גם חוששת שישראל מעוניינת לחדש את המתקפה נגד איראן, ולכן מעוניינת ללחוץ על מדינות האזור שלא ישתפו עמה פעולה, גם באופן פאסיבי, בתרחיש כזה.

בראייה האיראנית, תוכנית טראמפ עלולה להיתפס אפוא כמהלך בעל השלכות מסוכנות לבטחונה הלאומי של איראן. לכן, נראה שטהראן תנסה להפעיל לחצים דיפלומטים על מדינות ערב להתנגד לתוכנית טראמפ. מעבר לכך, היא צפויה לקיים שיחות עם חמאס כיצד להערים על התוכנית. מצד אחד, להשתמש בה כדי למנוע תמרון ישראלי עצים בעזה, ולמנוע הגירת פלשתינים (ולו זמנית) מהרצועה. ומאידך, להאשים את ישראל במניעת יישום התוכנית או לשלב גורמים תומכי חמאס בשלטון הטכנוקרטי הפלשתיני שאמור לקום ברצועה. התניית הנסיגה הישראלית בשחרור כל השבויים, מונעת מאיראן וחמאס לקדם תוכנית מרמה בדמות דחיפה ליישום הוויתורים מצד ישראל (כולל הימנעות מכיבוש עזה) תוך התחמקות מביצוע ויתורים מצד חמאס. איראן וחמאס וגם יפעלו מול קטר, שותפתם ובעלת בריתם, כדי לקבל ממנה סיוע כיצד להיחלץ מהמצב הלא פשוט אליה דוחקת תוכנית טראמפ את חמאס ואיראן. אף שחמאס צפויה ככל הנראה לדחות את התוכנית, סביר שטהראן תבקש לחזק את בטחונם של בכירי חמאס בנוגע להכרח להתנגד לה, בשאיפה לקזז את החשש של חמאס בעקבות התמיכה שהביעו שליטי ערב באזור.

בשורה התחתונה, תוכנית טראמפ שומטת לכאורה את הקלף החשוב בידי חמאס, בשעה שהיא דורשת לשחרר בראשית הדרך את כל השבויים, ושואפת לכפות עליו את פירוקו מנשקו. היא גם מנוגדת בתכלית לאסטרטגיה של חמאס לקדם את מתקפת ה-7 באוק' כצעד באופן מקסימלי שישרת את עתיד חמאס, גם אם הוא ייאלץ לוותר על השלטון בעזה בעקבותיו. לפיכך, למרות הלחץ המסתמן מצד מדינות ערב, חמאס צפוי לדחות את התוכנית, או לכל הפחות לפנות לקטר כדי שתסייע להכניס שינויים מהותיים שירוקנו אותה מתוכנה. ישראל כבר נהנית מהתוכנית, עוד בטרם יישומה, מכיוון שהיא צפויה לעקר את המזימה האיראנית להקים חזית אסלאמית אזורית נגדה. עם זאת, התוכנית עלולה להאיץ את החשש בטהראן, שפניהן של ישראל וארה"ב לחדש את המלחמה נגדה, הפעם כדי להשלים את המלאכה ולהדיח את המשטר. לפיכך, האפשרות של מיס-קונספציה מצד איראן, ובעקבות זאת קידום מתקפת פתע מצדה, היא תרחיש שעל ישראל וארה"ב לקחת בחשבון ביתר שאת בתקופה הנוכחית. זאת בהתאם לרושם לפיו קולותיהם של בכירים איראנים, כגון יחיא רחים צפוי, יועצו הביטחוני הבכיר של חמינאי שכבר קראו למשטר במחצית אוגוסט לצאת למתקפת פתע נגד ישראל, עלולים לגבור כעת ביתר שאת, במיוחד מאז הפעלת הסנאפבק, שמגביר את הסיכוי למיסקלקולציה מצדה.

פורסם בישראל היום, בתאריך 01.10.2025.

לאחר מבצע "עם כלביא" להשמדת תוכנית הגרעין של איראן ביולי האחרון, נותרו כעת שתי שאלות מרכזיות: מה תעשה איראן עם כמות האורניום המועשר שנותרה אצלה, והאם תמשיך בקו הסרבני שלה בסוגיית הגרעין?

חרף הקולות הספקניים שעלו בקרב גורמים מסוימים ובכלי תקשורת שונים, במבצע "עם כלביא" הצליחה ישראל להסיג את תוכנית הגרעין האיראנית שנים אחורה, באמצעות פגיעה קשה מאוד עד השמדה של מתקני הגרעין בנתנז, בפורדו ובאספהאן. תקיפות אלה הרסו את התשתית החיונית של אתרי הגרעין והפכו את המתקנים לבלתי שמישים.

אולם, בידי איראן נותרו עדיין כ-400 קילוגרמים של אורניום שכבר הועשר לדרגה של 60 אחוזים, מרחק קצר מדרגת ההעשרה הנחוצה לפיתוח נשק גרעיני – 90 אחוזים. כמות של אורניום מועשר ברמה כזו יכולה להספיק לתשע פצצות גרעין.

גורמים שונים חלוקים לגבי גורלו של האורניום לאחר התקיפות, כאשר חלקם טוענים שהוא הוסתר או הועבר, ואחרים סבורים שהוא עדיין ברשות איראן.

ואולם, העשרת אורניום היא אומנם תנאי הכרחי לייצור נשק גרעיני, אך לא מספיק. על מנת לייצר פצצה גרעינית נדרשים בנוסף ייצור, התקנה והרכבה של ראשי נפץ, יצירת מנגנוני הפעלה, ובניית אמצעי שיגור (למשל טילים).

המבצע הישראלי פגע בכל "שרשרת הייצור והאספקה" של תוכנית הגרעין האיראנית, לרבות ביכולת המדעית והחשיבתית מאחורי התוכנית (חיסול מדעני גרעין בכירים).

לכן, הישג זה יישמר לאורך זמן רק אם איראן לא תשקם מחדש את כל רובדי התוכנית, ובייחוד אם היא תאבד גישה לחומר הגרעיני שכבר העשירה.

מה איראן תעשה כעת?

ב-28 באוגוסט הודיעו חברות ה-3E (גרמניה, בריטניה וצרפת) למועצת הביטחון של האו"ם על הפעלת מנגנון ה-Snapback, שאמור להטיל מחדש את כל העיצומים הבינלאומיים שהיו נגד איראן עד לחתימה על הסכם הגרעין ב-2015.

צעד זה הינו חשוב ביותר בהמשך הלחץ על איראן, ויש לו משמעות מצרפית משמעותית במיוחד לאחר הפגיעה הצבאית בתוכנית הגרעין של איראן, שביטלה כמעט לחלוטין את מנופי הלחץ של איראן על אירופה וארצות הברית.

אולם, לפי התגובות שנשמעו מאיראן עושה רושם כי בטהרן ימשיכו בטווח הנראה לעין במדיניות הסרבנות שלהם. סביר להניח שאיראן תנסה כעת לנצל את היעדר ההסכמות בין ארצות הברית למדינות אירופה בנושא המלחמה באוקראינה כדי להרחיק ביניהן עוד יותר, ולגרום למדינות אירופה להסכים לוויתורים כלפיה בנושא הגרעין.

נכון לעכשיו, איראן מסרבת להיכנס למשא ומתן עם ארצות הברית, וייתכן שכעת היא תסרב לעשות זאת גם מול מעצמות אירופה, או תסכים לנהל משא ומתן בתנאי של הסרת העיצומים מעליה.

אפשרויות נוספות שיש להיערך אליהן הן פרישתה של איראן מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, והפסקת שיתוף הפעולה שלה עם הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א).

המדיניות הישראלית: המשך המערכה באותם אמצעים

לאחר מבצע "עם כלביא", סביר להניח שבישראל ייתנו כעת הזדמנות לדיפלומטיה ולמדינאות בהובלת הממשל האמריקני. הטלת העיצומים, אם אכן יושתו לבסוף על איראן, מהווה "דמי רצינות" של מעצמות אירופה ונכונות אמיתית מצידן לבטל את תוכנית הגרעין האיראנית. לא בטוח כלל שאלמלא התקיפה הצבאית של ישראל היו מדינות אירופה פונות להטלת העיצומים. נראה כי המכה הצבאית של ישראל וארצות הברית על איראן "ניערה" את מעצמות אירופה מתרדמתן והן הבינו כי הן ישראל והן ארצות הברית מחויבות באמת למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, ובכל מחיר.

יש לעמוד על כך שבאירופה ובארצות הברית ידרשו, כחלק מחידוש המשא ומתן, בין היתר פיקוח מלא, הדוק ושקוף של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) על מתקני הגרעין באיראן.

בד-בבד, בישראל יעקבו כעת אחר כמה תחומי מפתח באיראן. ראשית, יש לשער כי בירושלים ינסו לאתר את האורניום המועשר שנמצא בידי איראן, ואם אכן יאתרו אותו, ייתכן שישראל תפעל להשמדתו. שנית, בישראל יצטרכו לשים לב לניסיונות השיקום, אם אלה אכן יתבצעו, של איראן בכל הנוגע לתוכנית הגרעין, ובכל הרבדים: הכשרת מדעני גרעין חדשים, בנייה מחדש או תיקון של מתקני גרעין וסרכזות, שיקום מערך הטילים הבליסטיים, ושיקום מערך ההגנה האווירית של איראן.

התחום האחרון הינו משמעותי ביותר, שכן ישראל תצטרך "לתזמן" את השעון המדיני-צבאי בין יכולת השיקום של תוכנית הגרעין האיראנית לבין יכולת השיקום של מערך ההגנה האווירי שלה, כפונקציה לתזמון וליכולת של ישראל לתקוף מחדש את איראן – דבר שאין להוציא אותו מכלל אפשרות.

מכל מקום, בישראל צריכים להיערך למתקפה צבאית חוזרת על איראן, במקרה של המשך הסרבנות האיראנית והתחלת השיקום של תוכנית הגרעין. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כבר התבטא פעמים מספר לגבי האפשרות של תקיפה אמריקנית נוספת על אדמת איראן, והצהיר כי ארצו תעשה זאת בוודאות אם איראן תמשיך לחתור לגרעין. בכך הוא מעניק תמיכה חסרת תקדים והיסטורית למדינת ישראל, ומקרין – גם באמצעות ישראל – הרתעה אדירה אל מול איראן.

במקביל, בישראל ימשיכו לעבוד באופן חשאי על ניסיונות להפלת המשטר האיראני, מתוך הערכה כי זו היא ככל הנראה האפשרות היחידה למנוע מאיראן אחת ולתמיד השגת נשק גרעיני. חשוב שישראל תגבש מעתה הסכמה ותמיכה מצד ארצות הברית להפלת המשטר האיראני בפעולה צבאית נרחבת לצד ארצות הברית, אם וכאשר לא תהיה ברירה אלא לצאת למתקפה צבאית נוספת בעתיד הקרוב.

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

רשת החדשות האמירתית "אלערביה" דיווחה השבוע כי קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, יפנה למועצת הביטחון של האו"ם בבקשה להפעיל את מנגנון הסנאפבק נגד איראן, שיחזיר באופן אוטומטי את כל העיצומים שהוטלו עליה ערב הסכם הגרעין ב-2015 – ללא אפשרות וטו של בעלות הברית של טהרן במועצה, כולל רוסיה וסין.

הדיווח הזה לא אומת במקום אחר, ופניות למשרד החוץ הגרמני הניבו רק הכחשות גורפות. אולם ככל הנראה גם אם הדיווח שגוי, מדובר רק בעניין של תזמון: בשבוע שעבר אמר שר החוץ הבריטי באופן מפורש כי בשבועות הקרובים עתידות מדינות ה-E3 – צרפת, בריטניה וגרמניה – להפעיל את המנגנון הזה אם איראן לא "תשים קץ לאי הוודאות שסובבת את תוכנית הגרעין, כולל החזרת פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) למדינה".

הסעיף בהסכם הגרעין שקובע את האפשרות להפעיל את הסנאפבק עתיד לפוג באמצע אוקטובר 2025, ולאחר מכן לא נותן יהיה להשתמש באפשרות הזאת. מכיוון שיש גם עניינים טכניים שיש לקדם לצורך הפעלתו, התאריך האחרון להודעה הרשמית שיש להגיש למועצת הביטחון על הסנאפבק הוא אי שם באמצע-סוף חודש אוגוסט. משמעות הדבר כי בכל מקרה הדיווח של "אלערביה" משקף את הלך הרוח שרווח כרגע בקרב האירופיות.

ואכן, זמן לא רב חלף עד ששר החוץ הצרפתי הבהיר כי ההחלטה תתקבל בקרוב. ז'אן-נואל בארו הדגיש במפגש של שרי החוץ באיחוד האירופי כי שלוש המדינות יפעילו את הסנאפבק עד סוף החודש הבא לכל המאוחר אם לא תושג "התקדמות משמעותית" לקראת הסכם גרעין, וללא "מחויבות ברורה, מוחשית וניתנת לווידוא מצד טהרן".

מכל מקום, גם אם יופעל הסנאפבק רק בעוד חודש, התפתחות כזו כנראה תסמל את סוף ההליך הדיפלומטי בין טהרן לבין מערב היבשת, לפחות בכל הקשור לתוכנית הגרעין של הרפובליקה האסלאמית. שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, אמר מפורשות השבוע אחרי פרסום הדיווח ב"אלערביה" כי הפעלת מנגנון העיצומים הדרקוני הזה "יסיים את תפקידה של אירופה בסוגיית הגרעין האיראני".

הטון החריף של עראקצ'י, שבא לידי ביטוי גם בהצהרות אחרות שנשמעו מצד נציגים של טהרן, משקף את הדאגה הגדולה בקרב האיראנים מהסנאפבק. מדובר בשלל איסורים המעוגנים בשש החלטות של מועצת הביטחון בדבר מכירת נשק לאיראן או רכישת אמצעי לחימה ממנה, עיצומים כלכליים, הקפאת נכסים, איסורי כניסה למדינות בעולם ועוד.

התהליך הזה, אגב, החל הרבה לפני המתקפה הישראלית על מתקני הגרעין האיראניים, ובמובן מסוים השיא שלו הגיע ממש כמה שעות קודם לכן. כבר חודשים ארוכים מפרסמת סבא"א דו"חות מדאיגים על מצב העשרת האורניום של הרפובליקה האסלאמית, ועל האופן שבו היא מפרה את הסכם הגרעין מ-2015.

בשורה התחתונה, הסמכות המקצועית הבינלאומית בתחום הגרעין הצהירה קבל עם ועולם שאיראן צברה די אורניום מועשר לרמה גבוהה שיספיק לפצצות אחדות, וכי אין הסבר חלופי לשימוש אזרחי בחומר בקיע המועשר לרמה כזו ובכמות דומה. הדו"ח האחרון של הסוכנות, שפורסם בתחילת יוני, קבע כי איראן לא הצליחה לספק הסברים לשאריות של חומר בקיע שנמצא בכמה אתרים לא מוכרזים ברחבי המדינה, מה שמעיד כי ביצעה ניסויים לקידום נשק גרעיני בניגוד למחויבותה כמדינה החתומה על האמנה נגד הפצת נשק גרעיני (NPT). כתוצאה מכך, ערב המתקפה באיראן התכנסה מועצת הנגידים של הסוכנות, ובדחיפה של ארה"ב, בריטניה, גרמניה וצרפת פרסמה גינוי חריף לאיראן. השלב הבא בתהליך זה, כך היה צפוי, הוא הפעלת הסנאפבק – וזה גם הרקע כעת, לכאורה, להמשך קידומו בידי האירופים למרות שתוכנית הגרעין נפגעה במתקפות של ישראל וארה"ב.

מאיימים על לב היבשת

ככלל, התקופה הנוכחית בקשרים שבין איראן למערב אירופה מתאפיינת בעיקר במתח ובחשדות, ופחות בעשייה דיפלומטית פורצת דרך. במהלך המלחמה נפגשו נציגים של ה-E3 עם עראקצ'י בשווייץ בניסיון למצוא "פתרון מדיני" לתוכנית הגרעין ולהסלמה עם ישראל, אך גם הפגישה הזאת לא הניבה דבר.

התחושה הרווחת בקרב ההנהגה האיראנית, כך נראה, היא שהמהלכים האירופיים – ובפרט בסבא"א – סיפקו לגיטימציה לישראל לתקוף את מתקני הגרעין של הרפובליקה האסלאמית. לכל הפחות, הדגישו בכירים איראנים, התמיכה של ראשי השלישייה האירופית ("הטרויקה") במתקפה פגעה באמינותם בכל משא ומתן עתידי עם טהרן.

אגב, קשה לאפיין את התגובה של שלוש המדינות כאחידה: צרפת, בדומה למתקפות הטילים הקודמות של איראן על ישראל, סייעה לצה"ל בהגנה ואף יירטה כטב"מים ששוגרו לעבר שטח הארץ מאיראן. בגרמניה הקנצלר אומנם דיבר בבוטות נגד תוכנית הגרעין, ואף ציין כי ישראל "עושה את העבודה המלוכלכת" בשביל כולם, אך לא ידוע שבפועל הצטרף למערכה הצבאית. דווקא בריטניה בראשות הלייבור, שבממשלה הקודמת סייעה ליירט כטב"מים וטילים, נקטה גישה הפוכה: היא כינתה את המתקפה הישראלית "צעד מסוכן", לא תמכה בה באמצעים צבאיים, והתובע הכללי במדינה אף פקפק בגלוי בחוקיותה.

המתח בין הצדדים התגבר מאוד באחרונה. אחרי שבכירים צבאיים בארץ הזהירו כי היעד של איראן בטווח הארוך הוא לבנות טילים שיוכלו לפגוע בלב הערים האירופיות ואפילו בחוף המזרחי של ארה"ב, פרסם ה"טיימס" הלונדוני כי צה"ל השמיד במהלך המתקפה באיראן תוכנית סודית לפיתוח ראשי נפץ שיוכלו להגיע גם עד ללונדון. בכך לא תם הסיפור, ורק בימים האחרונים איימו בכירים בטהרן כי "חמישה כטב"מים איראניים יוכלו לפגוע בעתיד הקרוב בערים אירופיות", וכי מדינות המערב לא יוכלו עוד להרגיש בטוחות לאחר המלחמה עם ישראל.

כמובן, אפשרויות הפגיעה האיראניות ביבשת לא מסתכמות רק בירי טילים או כטב"מים. דווקא בבריטניה – שכאמור, התנגדה למתקפה באיראן – פורסם בשבוע שעבר דו"ח שבו נכתב כי האיום האיראני על הממלכה הולך וגובר, בין היתר בכל הקשור לפגיעה במתנגדי הממשלה, ריגול, חתרנות וגם תוכנית הגרעין שלה. במקומות אחרים ביבשת נחשפו ניסיונות של משמרות המהפכה לבצע פיגועים נגד יעדים יהודיים, ישראליים ומערביים. גם חוליות של חיזבאללה להצטיידות בכטב"מים נעצרו במבצע משולב בצרפת, בריטניה וספרד. בתחילת החודש דווח כי בספרד יועמדו לדין שמונה אנשים בחשד לניסיון רצח של פוליטיקאי אירופי, המתנגד לשלטון האיראני.

עוד קודם לכן נקלעו הצדדים לסכסוך בתחום אחר, כאשר התברר שאיראן מספקת לרוסיה כטב"מים מתאבדים לצורך מלחמתה באוקראינה. העניינים הידרדרו במהירות לאחר שדווח כי טהרן אף מכרה למוסקבה טילים בליסטיים, מה שעורר תרעומת גדולה בבירות המערב – ואף עודד את מנהיגי האיחוד האירופי להטיל עיצומים על הרפובליקה האסלאמית ועל חברות התעופה שלה.

יש גם איומים איראניים שיכולים לפגוע באירופה בלי בכלל להתקרב ליבשת. כזה הוא למשל הסיכון שמשמרות המהפכה יחליטו לחסום את מצרי הורמוז וימנעו מעבר באחד מעורקי הנפט המרכזיים של העולם. אפשרות אחרת היא הטלת מצור על הכניסה לתעלת סואץ ותקיפה של ספינות מערביות ששטות שם, כפי שעשו החות'ים בשבוע שעבר לספינות בבעלות יוונית. בנוסף, האיראנים יכולים להמשיך לעצור אזרחים אירופים שמבקרים במדינה ומתעלמים מאזהרות לא להיכנס לשטחי הרפובליקה האסלאמית מחשש שיתנכלו להם.

"מדברים עם האנשים הלא נכונים"

בעת הנוכחית, ולקראת האפשרות של פיצוץ משמעותי מול טהרן, האירופים חשים כי הם במלכוד: מצד אחד הם עדיין אוחזים בנאמנות לדיפלומטיה ולדו-שיח, ומצד שני כנראה נפלה שם ההבנה כי לא בדרך הזו תעצור איראן את תוכנית הגרעין.

לכן מנהיגי היבשת דבקים בעת הזאת בשלושה נתיבים אפשריים: המשך הניסיונות הדיפלומטיים, הכנת הקרקע וההצדקה של משטר העיצומים על משטר האייתוללות, והכנת ההגנות ביבשת.

הצעד האחרון, עניין חיזוק ההגנה, נעשה ממילא במקביל לכלל הצעדים האירופיים להגברת המוכנות הצבאית נגד פלישה רוסית אפשרית. בזירה הדיפלומטית חלו בימים האחרונים תזוזות קטנות בלבד, כאשר למשל נשיא המועצה האירופית שוחח עם מקבילו האיראני, מסעוד פזשכיאן, והצהיר על רצונן של מדינות היבשת לקדם דו-שיח לפתרון המשבר הנוכחי. גם נציבת החוץ האירופית, קאיה קאלאס, הדגישה את הצורך לפתוח מחדש במשא ומתן על תוכנית הגרעין ושיתוף הפעולה עם סבא"א, והציעה את שירותיה כמתווכת לצורך זה. נשיא צרפת, עמנואל מקרון, שוחח עם מקבילו הרוסי ולדימיר פוטין על הסוגיה, בניסיון לקדם הבנות.

אלא שתחושת הזעם האיראנית על האירופים שהוזכרה קודם מצטרפת גם לאכזבה עמוקה מהם בטווח הארוך, מעין הרגשה שממילא הם לא משחקים תפקיד אמיתי במשא ומתן ולא יכולים להשפיע על עמדותיה של השחקנית המשמעותית ביותר בסיפור: ארה"ב.

כבר ב-2018, בכהונתו הראשונה של הנשיא דולנד טראמפ, כאשר החליטה ארה"ב לפרוש מהסכם הגרעין – מדינות ה-E3 הסתפקו בגינוי משותף של הצעד, אך לא נקטו פעולות להסרת עיצומים אירופיים מעל איראן, כפי שהבטיחו קודם לכן. החשש שלהן היה שיחשפו חברות אירופיות לעיצומים כלכליים אמריקניים, וכי זהו סיכון גדול מדי.

כיום יש לאירופים מעט מאוד מנופי לחץ על מדיניות החוץ האמריקנית, ובוודאי אין להם השפעה על הנשיא טראמפ עצמו. הם כמעט לא שיחקו תפקיד במשא ומתן שניהל הבית הלבן עם איראן, באמצעות השליח סטיב ויטקוף. לפני התקיפות של ישראל קיבלו חלק מהמדינות התרעה של שעה בלבד, ואחרות לא קיבלו כלל שום התרעה. הישיבה הקצרה שערכו נציגי שלוש המדינות עם שר החוץ האיראני במהלך המלחמה כאמור לא הניבה דבר.

עראקצ'י לא נענה לניסיונות החיזור האירופיים למשא ומתן רציני, ובמקום זאת העדיף להתרכז במגעים עם וושינגטון. שר החוץ של טהרן נוקט לרוב לשון דיפלומטית, אך בשיחה עם הגארדיאן הבריטי תיאר את הקשרים עם האירופים בפקפוק: "אולי אנו מדברים עם האנשים הלא נכונים", הוא אמר. אגב, בינתיים האיראנים מנצלים את ההתרחקות ממערב אירופה בשביל לתחזק את הקשרים עם גורמים במזרח היבשת, כגון סרביה או בלרוס, שממילא מזוהה מאוד עם הציר הרוסי.

בשלב זה מנסים האירופים בעיקר להוכיח שהם רלוונטיים לסוגיה כולה, משום שהם מבינים ששני הצדדים לא מתייחסים אליהם ברצינות. העניין העיקרי שעומד לזכותם הוא העובדה שבעקבות פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין, רק הם נותרו עם היכולת להפעיל את הסנאפבק – והאמריקנים מוכרחים ללחוץ עליהם או לחזר אחריהם כדי לדחוף אותם לכיוון פעולה כזה.

ממילא, האירופים אולי גם פקחו עיניים למציאות והבינו כי משהו בהתנהלות האיראנית אינו ניתן להצדקה: דיפלומטים ביבשת התעקשו בדיעבד כי לא הייתה ברירה אלא להעביר החלטת גינוי במועצת הנגידים של סבא"א נגד טהרן, עקב העובדה שלא ניתן להסביר את הפעולות האיראניות בתחום הגרעין לצרכים אזרחיים. במילים אחרות, גם האירופים מבינים שהאיראנים פיתחו אמצעים שרלוונטיים רק לתוכנית גרעין צבאית, וכי יש לעצור זאת. השלב הבא בתהליך זה יהיה הסנאפבק, ונראה שראשי היבשת כבר השלימו עם הפעלתו.

אך סביר להניח שהאירופים ימשיכו להדגיש כי צעד כזה נועד רק למנוע גרעין צבאי, וכי יש לאיראן זכות לגרעין אזרחי – וניתן לדון על כך, לנהל משא ומתן ולנסות להגיע לפתרון כולל של תוכנית הגרעין, הגם שמדובר ברעיון שתכליתו לא ברורה לאור ניסיון העבר.

בה בעת, די בהפעלת הסנאפבק כדי לעורר חששות בלב האירופים מפעולות נקמה איראניות, וצעד זה לבדו כנראה דורש חלקים ניכרים מאומץ הלב שלהם. לפיכך, לא כדאי לאיש בישראל לצפות שצבאות היבשת יתערבו בפועל בעימות צבאי עם הרפובליקה האסלאמית, והם יעדיפו – כדברי מרץ על "העבודה המלוכלכת" שישראל עושה – שמישהו אחר יעבוד קשה למענם. דברים דומים גם אמר מקרון, שהבטיח אומנם להגן על ישראל בעת הצורך, אך ציין כי אין לו תוכניות לתקוף באיראן.

אבל גם במצב כזה, ואפילו אחרי הפעלה אפשרית של הסנאפבק, יש לראשי המדינות האירופיות עוד כמה אפשרויות פעולה. כך למשל, במקום לנסות למצות שיח בלתי אפשרי עם איראן, הם יכולים להעביר את עיקר מאמציהם לשיח עם הצדדים האחרים בסכסוך, כגון ישראל או ארה"ב, ולראות אם אפשר לקדם מולם משא ומתן שכולל תמורות והבנות, הצעות חדשות ותוכניות פעולה משותפות, בשביל למצוא פתרון דיפלומטי לסוגיה.

במקביל יכולים האירופים לא לעשות דבר מעבר להפעלת הסנאפבק, להישאר בשוליים, ולתת ליתר השחקנים לנהל את הסכסוך הזה לבדם. הם יוכלו לנצל את הזמן בינתיים כדי להתרכז באיומים דחופים אחרים כמו ההתעצמות הרוסית או מלחמת המכסים עם ארה"ב. הבעיה היא שגם עמדה כזו תיתפס כנראה לפחות על ידי האיראנים כשיתוף פעולה כלל-מערבי נגדם, מה שממילא יעודד אותם לבצע פעולות נקם. לכן סביר להניח שייעשה ניסיון כלשהו להפגין לפחות כלפי חוץ רצון לקידום שיח דיפלומטי, גם אם ההבנה היא שלא יצא מכך דבר.

אפשרות נוספת של האירופים היא להתמקד בנושאים שנמצאים בשולי הסכסוך בין ישראל לעולם הערבי, ואשר נתפסים כמרעים את מצבה של ישראל אך אינם קשורים לאיראן. כזה הוא למשל עניין פתרון שתי המדינות: צרפת מקדמת שוב ועידה לדון בו בחסות האו"ם, אחרי שהכינוס שתוכנן לחודש שעבר בוטל בשל המלחמה באיראן. באמצעות פעולה כזו יכולים הצרפתים למשל לאותת לאיראנים שהם מוכנים לשתף פעולה בנושאים שיש להם בהם אינטרס משותף, גם אם לא יסכימו לקבל מציאות של תוכנית גרעין איראנית. בראיית האירופים, זו עשויה להיות דרך שתגשר על הפערים בין הצדדים, תוך עשייה משותפת שתטשטש את המחלוקות.

אלא שהאיראנים הצהירו שוב ושוב שלא יוותרו על תוכנית הגרעין, וספק אם ייפלו לתרגיל דיפלומטי כה פשוט. ממילא, מעטים מאוד במערב כבר סבורים שטהרן אכן התכוונה ברצינות לפתור את המשבר באמצעות שיח מדיני, וכי לא הגבירה בהדרגה את הקצב של תוכנית הגרעין הצבאי. הסנאפבק, אם אכן יקרה, יהיה מכה קשה למאמצי השיקום האיראניים, ובפרט בתחום הטילים והגרעין – וישראל, ארה"ב ויתר מדינות המערב צריכות לשלב ידיים ולפעול במשותף כדי להמשיך להסיר את האיום הזה מעל סדר היום העולמי.

פורסם במקור ראשון, בתאריך 16 ביולי, 2025

איראן יצאה חבולה ומושפלת מ"מלחמת תריסר הימים", כפי שהיא מכונה בטהראן, לאחר שספגה מהלומה שכללה סיכול של שורה ארוכה של בכיריה הביטחוניים, מדעני גרעין מובילים, וכן תקיפת מתקני גרעין, מרכזים ביטחוניים ואף סמלי שלטון ומרכזי דיכוי. עם זאת, היא גם מצויה בתחושת השג, לאור ההרס שהצליחו מתקפותיה הטיליות לחולל בישראל, והצלחתה לשמור על רציפות תפקודית בזמן המלחמה. עיקר ההישג שזוקפת איראן לעצמה הוא שימור המשטר האסלאמי, מתוך הנחה שזו למעשה היתה תכלית המלחמה בעיני ישראל.

בשיח התקשורתי שמתקיים באיראן מאז סיום המלחמה, ניתן לזהות שני מוקדים חשובים. ראשית, בשאלת חידוש המו"מ הגרעיני עם ארה"ב, הנשיא פזשכיאן סופג ביקורת מחוגים שמרנים ושמרנים-רדיקלים. זאת, על רקע רצונו לחדשו בתנאי שטהראן תקבל מהאמריקאים ערבות שלא תותקף שוב, ועל האמון שהוא עדיין רוחש לטראמפ במשתמע מכך. שנית, למול קולות באיראן שטוענים שטהראן נצחה במלחמה ולכן אינה צריכה לתקוף את ישראל, דיווח אתמול (ראשון) היומון וטן אמרוז, המזוהה עם השמרנים-רדיקלים, שבכירי המערכת הביטחונית והפוליטית באיראן "בוחנים ביתר שאת" לקדם מתקפת מנע נגד ישראל.

היומון הסביר שהצעד נבחן למול האיומים שהשמיעו ראש הממשלה נתניהו ושר הבטחון כץ לקדם תוכנית אכיפה מול איראן אם תחדש את ניסיונה לפתח נשק גרעיני ואת מערך ייצור הטילים הבליסטים. לצד דיווחים על משלוחי אמל"ח מארה"ב לישראל מאז תום המלחמה, העריך היומון שמתקפה ישראלית נוספת היא סבירה. לכן הוא קרא למשטר להיערך לביצוע מתקפת מנע "יום, כמה שעות, או אפילו שעה אחת בלבד לפני המתקפה הציונית על איראן", אם הבכירים הביטחוניים בטהראן יסיקו שזו אכן קרבה ובאה. כדי להכין את דעת הקהל באיראן לקראת יישום התרחיש הזה, הסביר היומון שכך תוכל איראן לסיים את נושא המלחמה והתקיפות נגד איראן אחת לתמיד, ולהשתמש באיום הזה ליצירת הרתעה מתמשכת.

בינתיים, סימני העצבנות בטהראן גוברים, הן על רקע נזקי המלחמה והן בעקבות איומיהן של צרפת, בריטניה וגרמניה, לתמוך בחידוש מנגנון הסנאפבק (סנקציות מועצת הבטחון נגד איראן) במחצית אוקטובר 2025. שר החוץ עראקצ'י הצהיר בראיון לתקשורת הצרפתית (10 ביולי) שבעיני טהראן הפעלת הסנאפבק תהיה שקולה למתקפה צבאית. לצד זאת, מהדי מוחמדי, יועץ אסטרטגי ליו"ר הפרלמנט האיראני קאליבאף, ובעשור הקודם חבר בצוות המו"מ הגרעיני של איראן בשנים 2013-2007, פרסם (12 ביולי) באינסטגרם תמונה של מתקפה גרעינית נגד ישראל. לאחר שהצעד השנוי במחלוקת החל לתפוס כותרות ולצבור הדים נרחבים, מוחמדי הסיר את הסטורי כעבור דקות, והסביר שהוא פורסם ע"י האדמין שלו ושהוא עצמו סבור שנשק גרעיני יקדם את כושר הרתעה של איראן.

בשורה התחתונה, ישראל ואיראן ניצבות בפתחו של שלב חדש בעימות האסטרטגי ביניהן. ישראל הוכיחה את נחישותה למנוע מאיראן נשק גרעיני ואת יכולותיה המתקדמות לגבות זאת. איראן מצדה, חשדנית, תאבת נקם ודרוכה, כפי שעולה גם מהצהרות בכיריה. חשוב לזכור שלאחר תום מלחמתה נגד ישראל, הודיע (26 ביוני) שר החוץ האיראני, עבאס עראקש'י, שארצו לא הסכימה להפסקת אש אלא לעצירת המתקפות נגד ישראל, אם זו תפסיק את מתקפותיה. לפיכך, נראה שגובר הסיכוי לחישוב מוטעה (מיסקלקולציה) מצדה, וכתוצאה מכך למתקפת פתע טילית נגד ישראל. האתגר המרכזי של ישראל בשלב החדש הזה הוא לשלב בין ערנות מודיעינית גבוהה לבין תיאום אסטרטגי עם ארה"ב, כדי לבלום כל ניסיון איראני להצטייד בנשק גרעיני, ולמנוע מיסקלקולציה שתוביל לחידוש המלחמה בצורה כזו או אחרת. במקביל, יש להגיע להערכה מדויקת ככל האפשר של מידת הנזק שספגה תוכנית הגרעין של איראן כדי לתכנן את המשך הצעדים מולה.

פורסם בישראל היום, בתאריך 14.07.2025.

ד"ר רפאל בןלוי: בפרספקטיבה היסטורית, המבצע הזה מעמיד את ישראל במקום הבטוח והחזק ביותר שהיא הייתה בו מאז קום המדינה. הוא מחזיר את התדמית שלה כמעצמה צבאית, טכנולוגית ובעלת יכולות נדירות. מאז הקמתה ועד 1979, ישראל עמדה תחת איום קיומי של צבא מצרים, שהובילה בשעתה את העולם הערבי נגד ישראל. אחרי שמצרים יצאה ממעגל הלחימה התרחשה המהפכה האיראנית, והרפובליקה האסלאמית הפכה למובילת ההתנגדות לקיומה של ישראל, עם בניית 'טבעת האש' וארגוני הפרוקסי.

הראיון המלא התפרסם במקור ראשון, בתאריך 30.06.2025. 

המשטר האיראני וחזבאללה ספגו בשנה האחרונה מהלומות חסרות תקדים מידי ישראל, שפגעו קשות לא רק בכוחם הצבאי, אלא גם באופי הקשרים ביניהם. בכירים מרכזיים משני הצדדים, שהיו שותפים לתהליך קבלת ההחלטות הביטחוניות ולניהול הקשר האסטרטגי בין טהראן לביירות, חוסלו בזה אחר זה. תמונת הארכיון שפורסמה באיראן ביום חמישי (26 ביוני), ובה נראים עלי שאדמאני וחסן נסראללה יחד, חושפת פרק נוסף במערכת היחסים הזאת, פרק שככל הנראה לא ישוב עוד.

על פי דיווחים באיראן, שאדמאני חוסל במהלך המלחמה, לאחר שמונה למחליפו של ע'לאם רצ'א רשיד, שחוסל במכת הפתיחה הישראלית. הוא עמד בראש מפקדת ח'אתם אל-אנביאא', גוף האחראי בשגרה על הגדרת איום הייחוס, הכוונת בניין הכוח והערכת מוכנות, ובחירום, על ניהול המערכה כולה, בכפיפות ישירה למנהיג העליון ח'אמנהאי. דבר מותו פורסם באיראן רק ביום רביעי (25 ביוני), לאחר שלפי הדיווחים נפצע קשה במתקפה ממוקדת כשבוע קודם לכן, ולא התאושש.

שאדמאני ניהל קריירה צבאית ארוכה ומפוארת. הוא הצטרף למשמרות המהפכה כבר עם הקמתן בשנת 1979, ובמהלך מלחמת איראן-עיראק פיקד על דיוויזיית אנסאר אל-חוסיין. בהמשך מילא שורת תפקידים בכירים, אך חשיבותה של תמונתו עם נסראללה טמונה בתקופה שבה כנראה צולמה אחרי 2005. בין השנים2012-2005 הוא כיהן בתפקיד בכיר באגף המבצעים של המטה הכללי של הכוחות המזוינים באיראן, כולל במהלך מלחמת לבנון השנייה. לאחר מכן, בין 2012 ל-2016, עמד בראש האגף.

בתפקידו זה היה שאדמאני אחראי על תכלול כלל התוכניות המבצעיות של איראן בזירות השונות. לפיכך, עצם קיומה של פגישה בינו לבין נסראללה, שנחשפת כעת, חושפת נדבך נוסף בקשר האסטרטגי העמוק שבין טהראן לחזבאללה. בעוד נסראללה ניהל פגישות סדירות עם מפקדי כוח קודס, יועציו של ח'אמנהאי ושרי החוץ של איראן, מתברר כי הוא נפגש גם עם בכירים באגף המבצעים של המטכ"ל האיראני. קשר זה מעיד על מעמדו הרם בתהליך קבלת ההחלטות של המשטר האיראני והתוכניות המבצעיות של טהראן.

נסראללה שימש חוליה אסטרטגית לא רק עבור חזבאללה אלא גם עבור המשטר האיראני וניהול יחסיו עם חזבאללה. חיסולו סימן שבר עמוק, הן עבור טהראן והן עבור חזבאללה, שבחר לאמץ במלחמה הנוכחית עמדת משקיף. בכך קיבל הארגון החלטה היסטורית, שסותרת באופן חד את הצהרות העבר של נסראללה, לפיהן חזבאללה ייכנס למערכה לצד איראן במקרה שתותקף.

המשטר האיראני יידרש כעת להתחיל בתהליך מורכב של שיקום ובנייה מחודשת, לא רק של מערך הפיקוד הצבאי, אלא גם של שיתוף הפעולה עם חזבאללה. היעדרם של שאדמאני ובכירים נוספים שנחסלו, ובהם סעיד איזדי, ראש השלוחה הפלסטינית בכוח קודס (שלפי המדווח היה אחראי לאחרונה גם על הנגשת הסיוע האיראני לחזבאללה), ובהנאם שהריארי, ראש יחידת ההברחות בכח קדס, מציב אתגר של ממש. לכך מצטרפים גם חיסול מפקד כוח קודס בלבנון ובסוריה, מוחמד רזא זאהדי, ומחליפו עבאס נילפרושאן.

במצב כזה, שיקומו של הציר איראן-חזבאללה נראה כמשימה מאתגרת במיוחד, בוודאי נוכח הנחישות שמפגינה ישראל למנוע כל ניסיון לחזק את זרועותיו של חזבאללה בעתיד הנראה לעין.

פורסם בישראל היום, בתאריך 26.06.2025.

בנאום הטלוויזיוני המוקלט שפרסם ביום רביעי האחרון, ה-18 ביוני, בעוד איראן מותקפת בשיטתיות ע״י חה"א הישראלי, הנחה ח'אמנהאי את אנשיו ואת תומכיו:

"אל תתנו לאויב להרגיש שאתם פוחדים ממנו, מרגישים חולשה. אם האויב יחוש שאתם מפחדים ממנו – הוא לא ירפה מכם עוד. המשיכו באותה התנהגות שהפגנתם עד היום, והמשיכו בה בעוצמה."

המשטר האיראני צפוי להתמקד בתקופה הקרובה בשיקום תוכנית הגרעין ומערך הטילאות, באכיפת הדיכוי נגד העם האיראני, ביצוע בדק בית למול חדירותו המשמעותית בידי ישראל ולמול ציר ההתנגדות (בדגש על חזבאללה) שלא נחלץ לעזרת איראן המותקפת משך כל 12 ימי הלחימה, ותחקירים מקיפים כיצד הצליחה ישראל לתקוף באינטנסיביות את מתקני הגרעין, בכירי המשטר, בסיסיו וסמלי השלטון. אך לצד זאת, המשטר יעמיק את מאמצי התדמית והתודעה בעיקר מול הציבור באיראן, ומול מדינות האזור והמעצמות.

המשטר באיראן לא יכול להרשות לעצמו להיתפס כחלש, מכיוון שכך עלולים מתנגדי המשטר להתעודד ולהתאגד תחת מחאה ארצית. בעיני ח'אמנהאי, איתותי חולשה ישמשו כהודאה בכשלונה של המהפכה האסלאמית, ויעודדו את אויבי המשטר במערב לסייע לעם האיראני להדיח את המשטר. מעבר לכך, ח'אמנהאי ניחן בראייה ארוכת טווח, ולכן, בנאום שנשא לאחר הפסקת האש בין ישראל לחזבאללה (נובמבר 2024), הוא ביקש מאנשיו להאמין לטענתו שציר ההתנגדות לא קרס ושאיראן לא נחלשה, למרות חיסול נסראללה וצמרת חזבאללה. ועדיין, ח'אמנהאי נחל כשלון אסטרטגי כשלא קרא נכון את התמורות העמוקות באזור, ולא הכיר את כוחה של ישראל ונחישותה לרסן את האיום שנשקף מטהראן.

במסגרת המאמץ התדמיתי-תודעתי הזה, מבצע המשטר בראשות ח'אמנהאי מאמצי רמייה, שבאמצעותם הוא מבקש לשכנע את הציבור באיראן לגבי המשך דרכה של המהפכה האסלאמית. לפיכך, הוא מנסה להוציא את תומכיו לרחובות, כפי שעשה ביום שלישי בערב ב"חגיגות הנצחון" בטהראן, וכפי שביצע קודם לכן בדרשות יום השישי ברחבי איראן ביום שישי האחרון (20 ביוני), ובחג השיעי ע'דיר (הסמכת האמאם עלי ליורז ע״י מוחמד) בשבת ה-14 ביוני, יום לאחר מכן הפתיחה הישראלית. מעבר לכך, המשטר מעמיק גם את מאמצי התעמולה בקרב שופריו השונים בתקשורת (ערוצי הטלוויזיה האיראנית, היומונים והאתרים החדשותיים, תועמלנים ברשתות החברתיות) ואת האינדוקטרינציה בקרב כוחות הביטחון.

בהתאם לכך, מנגנוני המשטר יבקשו להרחיק מעיני הציבור האיראני את עומק הפגיעה והזעזוע שספג המשטר כתוצאה ממתקפותיה של ישראל, מעבר למה שהוא אינו יכול להסתיר – חיסול בכיריו והפגיעה בסיסיו ברחבי המדינה.

בהוראת ח'אמנהאי, המשטר ישאף לאמץ תדמית של מנצח עתיר תהילה. אך נראה שבה בעת החשש שלו לגבי עתידו צפוי לדחוף אותו להעמיק את הדיכוי כלפי הציבור, לצד מדיניות של מתן הטבות שונות וצעדים שונים באמצעותם ינסה לצמצם את משבר הלגיטימציה העמוק ממנו הוא סובל. המשטר סיים לעת עתה להילחם נגד ישראל, וכעת הוא צפוי לפנות למלחמה על קיומו נגד בני עמו.

פורסם בישראל היום, בתאריך 25.06.2025.

60 הימים שהנשיא טראמפ הקצה למשא ומתן באו אל קיצם.

זה כנראה לא יהיה מה שימנע את כינוס הסבב השישי של שיחות-הגרעין בין ארה"ב לאיראן, שצפוי להיערך ביום ראשון  הקרוב, במוסקט בירת עומאן.  השיחות יתקיימו בצל מתיחות חסרת-תקדים בין-הצדדים ולאחר כמה יממות של הסלמה מהירה,  ברטוריקה, בפעילות המדינית ובהכנות לקראת התנגשות צבאית.

המגעים בשני הסבבים האחרונים של המשא-ומתן לימדו כי המרחק בין העמדות של וושינגטון וטהרן גדול מאוד, בעיקר בסוגיית ההעשרה. הם חיזקו אצל הנשיא טראמפ את החשד שאיראן מנצלת את המשא ומתן למשיכת-זמן.  מעל הכל, הם הבהירו לו שהחלטותיו להפסיק את הלחימה בחות'ים ולבלום את ישראל מלבצע מהלך התקפי חד-צדדי נגד איראן, מתפרשות ע"י המשטר בטהרן כהסתייגות  אמריקנית מהאופציה הצבאית ומחזקות אותו בסרבנותו.

הצהרתו של מזכיר ההגנה פיט הגסת' בפני הקונגרס לפיה "יש אינדיקציות רבות לכך שהאיראנים מתקדמים לעבר משהו שנראה דומה מאוד לנשק גרעיני" , נועדה לא רק לבסס את הלגיטימיות להגברת הלחץ על איראן אלא גם להמחיש את  הדחיפות.

כעת, בשעה שהמשא ומתן נכנס לשלב המכריע שלו, ארצות הברית מתייצבת מול איראן כשהיא אוחזת בידיה בשלושת מנופי הלחץ המשמעותיים ביותר כלפי המשטר בטהרן: המנוף הצבאי – המוכנות לתקיפה צבאית של איראן -לכל הפחות בגיבוי אמריקני, המנוף המדיני – שהתחזק בעקבות מתן ההזדמנות לפתרון דיפלומטי ובייתר שאת לאחר הקביעה הרשמית של מועצת הנגידים של סבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) כי איראן מפרה את התחייבויותיה בתחום הפיקוח הגרעיני. המנוף השלישי הוא המנוף הכלכלי – שמתעצם כעת בעקבות האפשרות שנפתחה להפעלת מנגנון ה-Snapback   להחזרה אוטומטית של הסנקציות הקשות שהוסרו מעל איראן בעקבות חתימתה על הסכם-הגרעין ב-2015. הפעלתו של מנגנון זה תלויה במדינות האירופיות השותפות להסכם ונראה כעת כי הן נכונות לכך.

לאן פנינו ?

ניתן לסמן ארבעה תרחישים להתפתחות המהלכים בסוגיית איראן.

• התרחיש הראשון: הגעה להסכם מלא – בין אם כתוצאה מהתקפלות מצד טהרן וקבלת תנאיה של ארה"ב ובין אם בעקבות "הצעה יצירתית" שמאפשרת לשני הצדדים לטעון כי לא ויתרו על עמדותיהן העיקריות. אם לשפוט על פי תגובת טהרן להחלטת סבא"א וההצהרות התוקפניות של דובריה בימים האחרונים, הרי שסיכוייו של תרחיש זה הם נמוכים. המשטר מאותת בכל דרך כי הוא לא יוותר על "זכותה של איראן להעשיר אורניום בשטחה" ומתריס כי "כאשר יענו אותו – כן ירבה וכן יפרוץ".
• התרחיש השני: פתרון ביניים מדיני .מיקוד מאמץ צוותי המו"מ בהגעה להסכם-ביניים מוגבל. הסכם שידרוש מאיראן להקפיא-מצב או להפחית את רמת ההעשרה ולהתחייב לצעדים נוספים ובתמורה לכך יקפיא את צעדי הנגד הנוספים שמתוכננים כלפיה.  הסכם כזה כמובן לא יספק פתרון לבעיות הקשות הרבות הנובעות מקיומה של תשתית גרעין על אדמת-איראן ובנוסף לכך גם יביא להחמצת ההזדמנויות המדיניות, הכלכליות והצבאיות שנוצרו מולה בשנה הנוכחית. היתרון היחיד של תרחיש זה, בעיני המצדדים בו, הוא בלימת ההידרדרות לעימות ישיר (לפחות מצד ארה"ב ושותפותיה) עם איראן בטווח הזמן הקרוב.
• התרחיש השלישי: כישלון השיחות והסלמת העימות, לרבות הפעלת האופציה הצבאית.

לנוכח מאפייניו של עימות צבאי מסוג זה, יש יתרון ברור לכך שהובלתו תהיה ע"י ארה"ב ולכל הפחות  שהיא תתמוך ותסייע.

הדאגה הישראלית מפני הגעה להסכם ביניים או לפיתרון מדיני שאינו נותן מענה לבעיות היסוד ומחמיץ את ההזדמנויות שנוצרו, היא עדיין במקומה.

הנשיא טראמפ אמנם מבין היטב את הסיכונים בהגעה להסכם כזה, אך בארה"ב לא מתעלם גם ממחיריה של האלטרנטיבה הצבאית. המאמץ המדיני וההסברתי מצד ישראל חייב להימשך, כשעתה – החלטת סבא"א מספקת לו רוח גבית.

הנשיא טראמפ  היה זה שהגדיר את הסכם ה-JCPOA  מ-2015 כ"הסכם נוראי" "מביך" ו"רקוב" ופרט  קבל עם ועולם את חולשותיו. את הדרישה האיראנית לתכנית גרעין אזרחית , הוא הגדיר אז כ"פיקציה אדירה של המשטר הרצחני" והבהיר כי מלבד האיומים הישירים מצד איראן, הסכם כזה עלול לפתוח מירוץ חימוש גרעיני בכל המזרח התיכון. הטיעונים מ-2018 רק קיבלו משנה תוקף, בשנים שחלפו מאז, במעורבותה של איראן במלחמה באוקראינה, בחימושם של אירגוני הפרוקסי וליבוי הסיכסוכים במזרח התיכון , ובהתקפות הטלים והכטב"מים חסרות התקדים על מדינת ישראל. לא נידרש דמיון נועז כדי להבין את הסכנה הנשקפת מהחיבור שבין משטר אסלאמי קיצוני,  טילאות מודרנית ויכולות גרעיניות.

כמו בשחמט, אין די בתיכנון מהלכינו מול האוייב, חשוב להתבונן גם בתכניות ובבמהלכיו ולהתכונן לאפשרות כי יפתיע, בין במתקפת-מנע (אם יחוש כי כלו כל הקיצין לקראת התקפה נגדו), בין בשימוש באמצעים ובזירות שאינם במוקד תשומת הלב ובין בנקיטת מהלכים  בתחום הגרעין.

כך או אחרת, ההתפתחויות מקרבות לא רק את ישראל אלא גם את ארה"ב והעולם המערבי  לנקודת ההכרעה בהתמודדות עם שחקן-מפתח בציר הרשע ובעצוב הסדר העולמי החדש.

המאמר פורסם במקור ראשון, בתאריך 13.06.2025.

טהראן חוששת מהשפעת הדו"ח הקריטי של סבא"א על הפעלת מנגנון הסנאפבק, שישיב את הסנקציות מצד מועצת הבטחון נגדה באוקטובר. דובר הארגון האיראני לאנרגיה אטומית, כמאלוונדי, הצהיר בראיון לטלוויזיה האיראנית ב-8 ביוני שטהראן הכינה שורה של צעדי תגובה למול הפעלת הסנאפבק – זאת בהמשך להפצרות החוזרות של שר החוץ האיראני עראקצ'י באירופים חודשים האחרונים, שלא יפעילו את מנגנון הסנאפבק.

בהתאם לכך, כעת מתבהרת היטב המזימה שרקמה טהראן באמצעות "גניבת המסמכים הסודיים" אודות תוכנית הגרעין ופרויקטים אסטרטגיים מידי ישראל. שלושה ימים לאחר שאיראן חשפה את "המבצע המודיעיני המורכב", ובכיריה ושופריה הללו את "המהלומה המודיעינית" שהנחיתה על ישראל, נראה שהתרגיל האיראני נחשף.

למול ההאשמות הקשות מצד סבא"א כפי שהובאו בדו"ח, לפיהן איראן שוקדת על פיתוח תוכנית גרעין צבאית, בטהראן חותרים לערער באמינותה המקצועית של הסוכנות. הדו"ח הסודי של סבא"א שהודלף לתקשורת קובע שאיראן ביצעה בעבר פעילויות גרעין חשאיות תוך שימוש בחומרים שלא דווחו לסוכנות, בשלושה אתרים שנמצאים זמן רב תחת בדיקה: וראמין, מריואן ותורקוזאבאד. כמו כן, סבא"א דיווחה על עלייה חדה בכמות האורניום שמועשר לרמה של 60% ונמצא בידי הרפובליקה האיסלאמית, מה שתאורטית מקרב אותה לייצור של פצצה גרעינית.

לפי הדו"ח, הסוכנות הגיעה למסקנה ש"שלושת האתרים האלה, ואתרים נוספים שייתכן שקשורים אליהם, היו חלק מתוכנית גרעין מסווגת שאיראן ניהלה עד תחילת שנות האלפיים – שבחלקה נעשה שימוש בחומר גרעיני שבטהראן לא הצהירו עליו".

בהתאם לכך, דיווחה הבוקר סוכנות הידיעות פארס, המזוהה עם משמרות המהפכה, מפי מקורות יודעי דבר, שהמסמכים עליהם שמה איראן את ידה מוכיחים את שיתוף הפעולה המלא שקיימה כביכול עם ישראל. פארס האשימה בהתאם לכך את סבא"א שהיא אינה ממלאת תפקיד נייטרלי, אלא הפכה לכלי בשירות מטרותיה של ישראל.

כזכור, טהראן בחרה לחשוף את "המבצע המודיעיני המורכב" בשבת (7 ביוני) באמצעות אחד משופריה העיקריים באזור, הערוץ הלבנוני אל-מיאדין המזוהה עם חזבאללה – דווקא בעיתוי הרגיש הנוכחי לאחר שלפי דיווח אל-מיאדין, המבצע להשגת המסמכים הסתיים לפני זמן רב, אך מפאת הכמויות העצומות של המסמכים ובשל הצורך להעביר את כולם לשטח איראן, נשמר הדבר עד כה בסוד.

"מבצע גניבת הארכיון הגרעיני של ישראל" נועד לשמש שתי מטרות. ראשית, הוא שואף לסייע לטהראן להדוף עוד יותר את הממצאים של הדו"ח הנרחב והחסוי של סבא"א – זאת בהמשך לתגובה הראשונית באיראן על הדו"ח, לפיה הממצאים זוהמו בין היתר בשל "מודיעין ישראלי מופרק". לפי התגובה הרשמית באיראן, גם אתרי הגרעין בשטחה, שבהם נמצאו החומרים החשודים, "זוהמו כתוצאה מחבלה".

בנוסף, המבצע משקף ניסיון של איראן לשקם את תדמיתה הפגועה ממבצע גניבת הארכיון האיראני בידי המוסד. למול המבצע חסר התקדים בדרום טהראן, מבקשת איראן כעת לגמול לישראל באותו המטבע, לפחות באופן תיאורטי, כדי להוכיח לתומכיו באיראן ומחוצה לה שהוא הצליח להשיב לישראל כגמולה – ובאותו המטבע.

איראן נתפסה במערומיה, כפי שמראה דו"ח סבא"א, ולכן נראה כעת שאם לא יושגו לכל הפחות הבנות מובהקות במגעים בינה לבין ארה"ב במו"מ ביניהן, מנגנון הסנאפבק יופעל ויחריף את הלחצים הכלכליים עליה. זאת בנוסף לאיום הצבאי המובהק שאיראן חשה על עורפה, ומשתקף היטב בהצהרותיה ואיומיה, המשקפים לחץ ודאגה.

פורסם בישראל היום, בתאריך 10.06.2025.