https://www.youtube.com/watch?v=_hFPtlLwwIM

אלי קלוטשטיין: בארה"ב מקווים שהלחץ הכלכלי יעשה את שלו. לפי ההערכות, האיראנים מפסידים חצי מיליארד דולר ביום, וזו מדינה שאין לה כסף. היא הגיעה עם אינפלציה של 70% למלחמה, ולפי ההערכות היא יכולה להגיע בסופה ל-180%. עניין הכסף יעניין את האיראנים ברגע שזה יגיע, למשל, למשכורות של אנשי כוחות הביטחון. לפי ההערכות אין להם עוד הרבה כסף בקופה, ואם הם לא יוכלו לשלם משכורות, לא יהיה מי שיגן עליהם.

המצב הכלכלי באיראן לא ייאמן. רק הפגיעה במפעלים הפטרוכימיים ותעשיות הפלדה שלהם גרעה מהם, אפילו ללא השיקום, רווחים שנתיים שהם כמעט שליש מהתקציב. המצב הכלכלי שם כמעט בלתי אפשרי. נכון שהאיראנים מתמחים בזה, הם רוצים רק לעמוד על שלהם, אבל זה משהו שיהיה להם קשה להחזיק בטווח הארוך.

הריאיון המלא שודר ברדיו דרום, ב-23 באפריל, 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' קובי מיכאל: נראה כי בסופו של דבר האיראנים מעוניינים להגיע להסכם, ומעריכים כי עדיין עומדים לרשותם מנופים להפעלת לחץ – הן ישירות על ארצות הברית והן בעקיפין, באמצעות שחקנים נוספים שיפעילו לחץ עליה. עם זאת, גם ביחס לאיראן עצמה לא ברור לחלוטין למה בדיוק מתכוונים, שכן לא נראה שקיים שם מנגנון אחיד של קבלת החלטות. ישנן יריבויות פנימיות וחילוקי דעות, והתרשמותי היא שמשמרות המהפכה הם הגורם הדומיננטי שמכתיב את הקו.

הם מזהים את הלחץ שבו נתון טראמפ בזירה האמריקאית והבינלאומית, מבחינים בחששות של מדינות המפרץ, ורואים כי פקיסטן מקבלת מעמד של מתווכת. בין איראן לפקיסטן קיימים גם רכיבים של זיקה ואינטרסים משותפים, ולכן האיראנים נותנים משקל לאפשרות התיווך הזו.

הראיון המלא התקיים בכאן רקע, בתאריך 21 באפריל 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' קובי מיכאל: באופן כללי ניתן לומר כי בעת הזו אנו חווים סוג של התנגשות בין שתי תפיסות יסודיות וסותרות. האחת מאפיינת חלקים נרחבים במערב – את הזרם הליברלי ואף חלקים מן הזרם השמרני, אשר במידה רבה איבד את הקשר למוסר ולהבחנה בין טוב לרע. מדובר בזרם המאמין בפייסנות, מסתייג ואף סולד מהפעלת כוח צבאי, ולעיתים גם מביטויי לאומיות. בתוך כך, הוא דוגל בקידום זכויות אדם באופן בלתי מבוקר, גם כאשר הדבר פוגע בסנטימנט הלאומי ובנכונות של מדינות כמו ישראל וארצות הברית להתמודד עם איומים. מנגד, עומדת תפיסה המדגישה את ההבחנה בין טוב לרע ואת ההבנה שלעתים אין מנוס מהפעלת כוח צבאי כדי לבלום ואף לדכא כוחות עוינים. בתוך התנגשות זו ניתן לראות את טראמפ ממשיך להוביל בנחישות את הקו שלו.

הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 20 באפריל 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://www.youtube.com/watch?v=7Ap-rO3EHiQ

אלי קלוטשטיין: אם תשאל את טראמפ, ואפילו את משרד החוץ האיראני או את קליבאף, יו"ר הפרלמנט, שהוא אחד האנשים החזקים באיראן, הם עושים הרבה מאוד שיחות, השיחות טובות ויש הרבה מאוד התקדמות. אבל הפערים עדיין נותרים, ושני הצדדים אומרים את זה – בסוגיות הגרעין, מצרי הורמוז. אז בעצם נשארים אותם הפערים שהיו קודם, ובכל השאר הם מתקדמים.

מצד אחד יש לך אנשים כמו עראקצ'י, שר החוץ, שמייצגים מוקד כוח טיפה פשרן יותר. יש אנשים של משמרות המהפכה בצד השני, שהם באמת אלה שהם עושים את הדברים בפועל. וכשהם לא מסכימים, אז אנחנו רואים את מה שקרה בסוף השבוע – שמצד אחד שר החוץ אומר שפותחים את המצרים, ומצד שני משמרות המהפכה אומרים שלא. הם עצמם עדיין מאוד מבולבלים אחרי חיסול כל ההנהגה שלהם, והם יצטרכו לפתור את זה בתוכם לפני שיוכלו להגיע לפשרות מול האמריקנים.

הריאיון המלא שודר בגלי ישראל, בתאריך 19 באפריל, 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' קובי מיכאל: הפער שנחשף בצפון הוא פחות סיפור של מודיעין ויותר סיפור של תיווך. הפער הזה היה פער בין המסרים שהביאו המערכות הפוליטיות והצבאיות לתושבי הצפון לבין מה שקרה באמת.

המודיעין הישראלי הצליח להגיע לרמות הכי אינטימיות שיכולות להיות והייתה לו תמונת מצב ובנק מטרות לגבי כל היעדים של הארגון הזה. קשה לי להאמין שהצבא מוצא את עצמו פתאום לאחר הפסקת האש מופתע. זה לא נראה לי הגיוני.

האנד-גיים שלנו צריך להיות פירוק חיזבאללה כארגון חמוש בלבנון. צריך לעשות את זה בתנועת מלקחיים במהלך צבאי, במהלך מדיני ובמהלך מול האיראנים. מדובר בתהליך שיכול להימשך בין שנה לשנתיים, תלוי בהתפתחויות בזירה האיראנית וביכולת לחזק את המדינה הלבנונית.

פורגסם באתר N12, בתאריך 16 בפאריל 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

מאיר בן שבת: הממשל הלבנוני לא מסוגל לספק לישראל את הדבר החשוב ביותר שהיא צריכה ממנו: הסרת האיום הביטחוני כלפיה מצד חיזבאללה. הוא גם לא יוכל להסכים לאפשר לה את הנוכחות בשטח ואת חופש הפעולה הביטחוני כדי שתשיג זאת בכוחות עצמה. תוצאת המשא ומתן אפוא עלולה להיות הסכם ללא סידורי ביטחון מספקים, או משבר שבו ישראל תואשם כמי שמסרבת לדרישות לגיטימיות של הממשל הלבנוני, ובכך מחבלת במאמציו להשליט את הסדר והביטחון שנחוצים גם לה. ייתכן שלא הייתה ברירה מול ממשל טראמפ אלא להסכים לקיומן של שיחות ישירות עם הממשל הלבנוני. שמירה על השותפות האסטרטגית הטובה עם וושינגטון, בייחוד בעת הזאת, מצדיקה את מחיר ההתייצבות לשיחות המדיניות, אבל לא יותר מכך. מאחר שהסיכויים להסכם שיספק את דרישותיה הביטחוניות של ישראל נמוכים למדי, אין לשלם שום מחיר נוסף – לא בעבור קיומו של התהליך וגם לא במסגרתו. צריך לכייל את הציפיות ולשנן שביטחון ללא הסכם עדיף על הסכם ללא ביטחון.

הראיון המלא פורסם בבשבע, בתאריך 16 בפאריל 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' קובי מיכאל: יש משלחת של חמאס שהייתה בקהיר ונפגשה עם המצרים, שמנסים לדחוק בחמאס להתקדם בכל מה שקשור למתווה – לאפשר את כניסת ממשלת הטכנוקרטים לרצועה, וכן בסוגיית פירוק הנשק. מלדנוב מפעיל שם לחץ גדול. הם הציגו את עמדתם, שאינה חדשה ונועדה לדחות את סוגיית פירוק הנשק, ומציבים תנאים שמביעים לכאורה נכונות, אך בפועל כוללים כל כך הרבה התניות. הם טוענים שיש מצוקה הומניטרית ושישראל מפירה את ההסכם, ושישראל צריכה לסגת מהרצועה ולעמוד בכל התנאים – ורק אז הם יתחילו בתהליך.

מצד אחד הם משדרים עמדה שמתכתבת עם התכנית, ומצד שני מציבים תנאים בלתי אפשריים, שמשמעותם שלא תהיה התפרקות מרצון מהנשק. אני חושב שאנחנו די תקועים ומסתובבים במקום, ובמקביל הם ממשיכים לבסס את מאמצי השיקום שלהם מול האוכלוסייה המקומית: גביית מיסים, הפעלת המיניסטריונים, והניסיון להחזיר את החיים לשגרה – לצד התעצמות צבאית וחידוש ייצור הרקטות.

הראיון המלא התקיים בכאן רקע, בתאריך 15 באפריל 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' זכי שלום: עד עכשיו, לאחר כ־40 יום של לחימה מצד הכוחות החזקים של ישראל וארה"ב, איראן מנהלת מו"מ. תמונת המצב היא מעין תיקו — לא מצליחים להכניע אותה. זה מצב שונה. ערעור התמיכה הבינלאומית אינו דבר שיש להקל בו, וכך גם המעורבות של סין וההתבטאויות של ארדואן.

לדעתי, היה צריך כבר בשלבים הראשונים לפגוע בתשתיות הכלכליות. איראן נשענת על כוח כלכלי, ואם היו פועלים כך — התמונה הייתה נראית אחרת היום. ייתכן שהמצור הימי ישנה את המצב, ואני מאוד מקווה שכך יהיה. שם המשחק הוא קודם כל כלכלה. ברגע שאין להם תזרים מזומנים והם אינם יכולים לשלם לאנשיהם – הכול מתפורר. עדיין לא פגענו במוקדים כאלה.

הראיון המלא התקיים בקול ברמה, בתאריך 15 באפריל 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/BegiXH_ZjWk

נועה לזימי על המו"מ עם לבנון בארה"ב: על המו"מ עם לבנון בארה"ב: על רקע התנעת השיחות ההיסטוריות נשמעות הצהרות חיוביות מאוד מצד שגריר ישראל בארהב יחיאל לייטר. אני רוצה לומר שיש חשיבות לקיום השיחות, מבחינת השותפות האסטרטגית עם ארה"ב. זו סיבה מספיק טובה להיכנס לשיחות האלה, אבל חובת ההוכחה מוטלת על ממשלת לבנון.

אני חוששת שיש פה קצת כרוניקה ידועה מראש: הלבנונים צפויים לדרוש הפסקת מלחמה וגם צרפת ומדינות אחרות יפעילו לחץ על ישראל. בשורה התחתונה, ישראל חייבת להציב שני תנאים מנחים: לא מפחיתים את הפעילות הביטחונית, וחייבים לפרק ולפרז – ורק אחר כך לדבר על הסכם ארוך טווח, ולא להפך.

הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 14 באפריל 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' קובי מיכאל: אני חושב שאנחנו בעיצומו של מו״מ. המצור הימי, ככל שהוא מתקיים והוא יעיל, צריך להיתפס ככלי נוסף שהנשיא טראמפ מפעיל במסגרת המו״מ. אני חושב שלטראמפ יש אינטרס ברור מאוד לסיים את הכול בהסכם, ובלבד שההסכם ייתן מענה למה שהוא מגדיר כקו אדום שאותו לא ניתן לחצות. עם זאת, הוא ערוך גם לאפשרות שזה לא יקרה.

מיצרי הורמוז הם נתיב שיט בינלאומי, והעובדה שאיראן לוקחת לעצמה את הזכות לספח את המיצר הזה ולהפוך אותו לטריטוריה איראנית, כאילו הייתה תעלת פנמה, ולהשפיע על כל שוק האנרגיה העולמי ושווקים נוספים – היא תקדים מסוכן ובעייתי מאוד. זהו מצב שהנשיא טראמפ אינו מוכן לקבל, ובצדק.

הראיןן המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 14 באפריל 2026.