https://youtu.be/VWanR14MZ-8

פרופ' קובי מיכאל: המשטר האירני נמצא במצוקה נוראית ובמבוכה אסטרטגית קשה. הוא מחפש את דרכו ומבין שאיראן נחלשה בצורה משמעותית. הוא חושש מאד מהזרוע הנטויה של ישראל ועוד יותר מכך שיימצא את עצמו בעימות ישיר מול האמריקאים. מפעל חייו שהוא התשתית לעצם קיומו – התשתית הגרעינית, עומדת בפני חורבן והדבר המטריד ביותר בעיניו זה מה קורה אצלם פנימה. רוב האנשים מתעבים את המשטר ומחכים להזדמנות הראשונה שהוא יגלה חולשה והם יקומו ויפילו אותו.

הראיון התקיים בקול ברמה, בתאריך 08.10.2024.

https://youtu.be/PaV6KR0Tu4k

פרופ' קובי מיכאל: כל אלה שצידדו בעניין של הפסקת אש ועסקה, שהייתה מדומיינת, ידעו בבירור שנסראללה התחייב להפסיק את האש מלבנון כשתהיה הפסקת אש בעזה. הוא לא התחייב לממש את החלטה1701 שמעולם לא מומשה. זאת אומרת שחיזבאללה הייתה ממשיכה להיות על הגבול שלנו בצפון. מאחר וברור שכוונותיה של איראן לא השתנו, והיא שומרת את חיזבאללה ליום תגובה זה אומר ש-7 באוקטובר כזה יכול היה לחזור על עצמו בהיקפים הרבה יותר חמורים.

אני חושב שיש פער מאד משמעותי בין דרגי השטח האופרטיביים עד רמת אלוף פיקוד לבין המטה הכללי. העניין הזה מעלה סוגיה משמעותית יותר, לגבי יחסי דרג צבאי ודרג מדיני ואיפה עובר גבול האחריות בין הדרג הצבאי למדיני. ככל שהדרג הצבאי מעורב יותר בעשייה ובחשיבה המדינית, זה משפיע על החשיבה הצבאית.

הראיון התקיים בכאן מורשת, בתאריך 06.10.2024. 

https://youtu.be/yTURuOi5Adg

פרופ' קובי מיכאל: באיראן יש מבוכה אסטרטגית גדולה. הם איבדו את היהלום שבכתר ששקדו עליו שנים רבות והשקיעו בה משאבים רבים. הכוונה לחיזבאללה, ואת חמאס הם איבדו מזמן. בעצם הם נותרו מאד פגיעים, כשהם חסרי יכולת הגנה מול המתקפות של ישראל, וגם יכולות ההתקפה שלה מוגבלות.

די ברור שצריכה להיות תגובה ישראלית משמעותית. היא צריכה להיות בתיאום הדוק עם ארה"ב. חשוב מאד התיאום מולם גם אם הוא קצת מגביל ומעצבן אותנו. בסופו של דבר ימצאו היעדים המתאימים שיניחו גם את דעתה של ארה"ב ויפגעו באיראן. אני מעריך שישראל וארה"ב מחפשות את הדרך לחולל מהלך שיאיץ תהליכים פנימיים באיראן של החלשת המשטר ואולי נפילתו.

הראיון התקיים ברדיו קול חי, בתאריך 06.10.2024. 

פרופ' קובי מיכאל: צה"ל פיתח תורה חדשה ללחימה תת-קרקעית. אין צבא אחר בעולם שמתמודד עם איום כזה ברמה כזאת. וכפי הנראה, זה עוד לא נגמר. עד שייצא מהרצועה – אם ייצא – הוא ימשיך ללמוד, להשתכלל ולפתח יכולות ושיטות לחימה חדשות. צבאות אחרים כבר לומדים את זה ממנו.

החדשות הרעות הן שיש להתכונן לכך שמנהרות חמאס אינן תופעה חריגה בין אויבינו. את מנהרות הענק החודרות מלבנון גילינו כבר ב-2018, ורק לאחרונה אותרו תוואי תת-קרקע – אמנם קצרצרים – גם בטול כרם ובג'נין. יהיו לכך השלכות על בניין הכוח של צה"ל, שיידרש ליותר כוחות הנדסה, להרחבת יחידות כגון יהל"ם ולהשקעת משאבים בפיתוח אמצעים ושיטות לחימה.

התפרסם ב-YNET, בתאריך 03.10.2024.

פרופ' קובי מיכאל: בעיקרון אני חושב שהמטרה של הכניסה הקרקעית ללבנון היא לנקות רצועה בסדר גודל של כ-10 ק"מ מנוכחות צבאית של חיזבאללה, שהיא דלילה יותר ממה שהכרנו לפני מספר חודשים. זה מאד תלוי איך יתפתחו הדברים, מה תהיה המדיניות של איראן ואם היא תנסה לשקם את חיזבאללה.

ישראל תבחר להמשיך ולהחליש את הציר האיראני לדעתי. הציר של הפרוקסי של איראן הולך ומתפורר כי שני עדני יסוד – חמאס וחיזבאללה, איבדו הרבה מהיכולות שהיו להם. איראן מבינה שהיא מאד פגיעה ויכולה לספוג את נחת זרועה של ישראל ולפגוש גם את האמריקאים במעלה הדרך. אני לא חושב שישראל תמהר להגיב. היא בוודאי תצטרך תיאום הדוק עם האמריקאים אבל אנחנו נערכים לזה. זו התוחלת האסטרטגית שאנחנו מבקשים להגיע אליה כדי לייצור תשתית לארכיטקטורה אזורית חדשה כאן.

הראיון התקיים ב-I24, בתאריך 01.10.2024.

משה פוזיילוב: התחלנו בעמדת נחיתות קשה מאד. אני חושב שהרגשנו את החבל על הצוואר. אם חיזבאללה היה תוקף ב-7 או ב-8 לאוקטובר זה היה הרבה יותר מוחשי ובדרך שאנחנו לא יודעים עדיין להסבירה זה לא קרה. התכנית הגדולה של האיראנים להביא את ישראל לסף הכרעה יחד עם הפרוקסי שלה הפכה למלכודת מוות של אותם פרוקסי – איפה סינוואר היום אם בכלל, נסראללה כבר לא איתנו וכן הצמרת של הארגון שלו.

כשישראל מנצחת ומראה כזו עליונות יש הרבה יותר אפשרויות לקימת קואליציה אזורית. יש פה מספיק מדינות באזור שפוחדות מהאיראנים ויצטרפו אלינו. יש פה הרבה הזדמנויות.

הראיון התקיים ברדיו דרום, בתאריך 01.10.2024.

תא"ל במיל' יוסי קופרווסר: כל פגיעה בחיזבאללה מקרבת אותנו ליעד ולהבנה של חיזבאללה שהוא צריך לחדול. זה לא הולך לקרות מחר או מחרתיים, כי לחיזבאללה עדיין יש מספיק נכסים אסטרטגיים, יש לו עדיין מוטיבציה ורצון גבוה מאוד לנקמה, והמורשת שהשאיר אחריו נסראללה הייתה כזו שקוראת להמשך המערכה כל עוד לא תסתיים המלחמה בעזה.

אלי קלוטשטיין: בישראל לא סומכים על חיזבאללה וגם לא על ערבויות בין־לאומיות. הישועה לא הגיעה מיוניפי"ל, וגם צבא לבנון שחיזבאללה חדר אליו לא יעזור לנו. המודל הנכון הוא להמשיך לכתוש את חיזבאללה, לגרום לאוכלוסייה, כולל השיעית, להבין שלא שווה לתמוך בו, להביא את האוכלוסייה לפנות נגדו, ואז לתפוס רצועה על הגבול, לפחות באופן זמני, עד שנראה את העתיד.

התפרסם בערוץ 7, בתאריך 01.10.2024.

פרופ' קובי מיכאל: אחר שהתחילו להיעלם מהזירה אנשים כמו קאסם סולימאני שנסראללה היה מאוד מקורב אליו, עימאד מורנייה, פואד שוכר ועוד מקורבים, הוא נותר לבד עמוד התווך. בחיסולו הארגון נכנס לסוג של שיתוק תפקודי. כל מנגנון הפיקוד והשליטה של הארגון נפגע, חיזבאללה הושפל עד עפר ונותר ללא ראש. מאחר וחיזבאללה הוא אבן הראש בכל חגורת האש וציר ההתנגדות שבנתה איראן במאמץ אדיר, הכל מתחיל להתפורר, כשגם חמאס ברצועת עזה נעלמו גם הם כרכיבים משמעותיים והשליטה הישראלית ביו"ש איננה מאפשרת לטרור להתעצם ביו"ש. איראן בעצם נותרה בסיטואציה שבה היא מתפרקת מכלי הנשק הכי משמעותי שהיה לה

הראיון המלא התפרסם בערוץ 7, בתאריך 30.09.2024.

פרופ' קובי מיכאל: המהלכים האחרונים שישראל עשתה שיבשו את יכולת התפקוד האפקטיבית של חיזבאללה כאיום המאד משמעותי מכל רכיבי טבעת האש שאיראן בנתה סביבנו. חיזבאללה זה תעודת הביטוח המשמעותית ביותר שיש לאיראן והם השקיעו בה מאמץ עצום שכעת יורד לטימיון.

ישראל נתפסת כמעצמה האמיתית והיחידה כאן באזור. לא ארה"ב. זה לא טוב, כי לנו חשוב מאד שארה"ב מנהיגת העולם החופשי, תהיה מעצב=מה בפועל כאן באזור ותיתפס ככזו על ידי בני בריתנו ובני בריתם.

הראיון התקיים בכאן רשת ב', בתאריך 29.09.2024.

תא"ל במיל' יוסי קופרווסר: התגובה של איראן תלויה בשאלה של מה שקרה לנסראללה. זו פגיעה קשה מאוד גם עבור איראן, במיוחד אם זה כולל את חיסול נסראללה. זהו נכס איראני שהושקעו בו משאבים אינסופיים. נסראללה הוא חלק מהמערכת האיראנית, וממלא בה תפקיד חשוב. עבור איראן, זו מהלומה שיהיה קשה לחיות איתה. יש לטהרן שיקולים נוספים, אבל הדם חם בשלב הראשון, כפי שמשתקף גם ממה שאמרה השגרירות האיראנית. מבחינת ישראל, הרעיון הוא להעלות את המחיר כל הזמן, במטרה לגרום לחיזבאללה להיענות להחלטה 1701, לסגת אל מעבר לליטני – ולאפשר את חזרת תושבי הצפון.

הראיון התפרסם בגלובס, בתאריך 27.09.2024.