אולגה דויטש: קודם כול, חייבים להבין את הגאוגרפיה. סאוטה, העיר הקטנה שמדברים עליה, היא פיזית בצפון אפריקה, ויש רק שתי ערים קטנטנות שנמצאות בחלק הזה של ספרד, שגובל עם מרוקו. אז מצד אחד פיזית פשוט מאוד לחצות את הגבול הזה, אבל ברגע שחוצים ונכנסים לסאוטה – זו רשמית טריטוריה של ספרד.

כולם באירופה מדברים על 'פלישה', כי פיזית ומבחינת איך שזה היה נראה, מדובר בפלישה. זה היה מחזה לא נתפס, איך הם דהרו בהמוניהם ונראה כאילו הם משתלטים על העיר. הם חצו את הגבול בקלות שהיא לא פרופורציונלית. הטענות הן שמהצד המרוקאי לא עשו דבר כדי למנוע זאת. המהגרים עצמם אמרו: שחיתי 200 מטרים והייתי בספרד. מהצד הספרדי, זה שילוב כנראה של פחד וכוחות מוגבלים שהוצבו שם ולא יכלו לעמוד מול אירוע בסדר גודל כזה.

ההיבט השלישי הוא שהמהגרים היו 60 אלף גברים, כמעט כולם צעירים. ופה זה כבר לוקח אותנו לשאר אירופה ומזכיר את עשרות אלפי המהגרים שבאו מסוריה ומלוב. דיברו על 'משבר הומניטרי', ובפועל הרוב היו גברים צעירים, אז מי עומד מאחורי זה? מה עומד מאחורי זה? איפה המשפחות?

פורסם בבשבע, בתאריך 06 באוגוסט 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/91fXadmUuQI

נועה לזימי: אני סבורה שטראמפ נמנע בשלב הזה מהסלמה משמעותית מול איראן, משום שהוא מבין שפגיעה רחבה יותר בתשתיות או במשטר עלולה להרחיב את המלחמה לזירות נוספות.

בעיניי, לצד הפגיעה בתשתיות, יש צורך גם בפגיעה בהנהגה האיראנית. אילו הייתה מתקיימת תקיפה משותפת של ישראל וארצות הברית, לישראל היה יתרון משמעותי בתחום הסיכולים הממוקדים. כרגע אנחנו עדיין לא שם, ובסופו של דבר לוח הזמנים נקבע בעיקר על ידי האמריקאים. עם זאת, ייתכן שיגיע שלב שבו לישראל לא תהיה ברירה אלא לפעול בעצמה, במיוחד אם איראן תתקדם בהתחמשות הגרעינית ובשיקום מערך הטילים, ולכן אי אפשר להסתמך רק על החלטות של גורמים חיצוניים.

הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 04 באוגוסט 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/PCSNjlye4iE

אלי קלוטשטיין: שני הצדדים מנסים למשוך את הזמן, זה נכון לאמריקנים וגם לאיראנים. טראמפ, לפי כל הדיווחים והטענות בארה"ב, מתמקד בעיקר בבחירות האמצע, כשהוא מנצל את הזמן לדברים אחרים ומאמין יותר בהיתכנות של המצור הכלכלי.

גם האיראנים מנצלים את הזמן. הם מחשבים בצורה די נכונה שאורך הרוח והסבלנות שלהם גדולים משל האמריקנים, שכל יום שעובר מקרב אותם לסוף הכהונה של טראמפ. הם יודעים שהם כנראה יכולים להחזיק מעמד יותר מהאמריקנים.

הריאיון המלא שודר בכאן רקע, בתאריך 4 באוגוסט, 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

אולגה דויטש: אני רואה באירועים בסאוטה משבר הגירה חריג, שבו עשרות אלפי מהגרים ממרוקו הגיעו לעיר ספרדית קטנה בתוך זמן קצר. בעיניי, מדובר באירוע שמטלטל לא רק את סאוטה אלא את אירופה כולה, וממחיש שינוי בגישה האירופית כלפי ההגירה. אני מצביעה על כך שמדינות רבות באיחוד האירופי הגיבו במהירות, חלקן קראו לספרד לפעול בנחישות ואחרות אף החמירו את הפיקוח בגבולות, מתוך חשש שהמשבר יתפשט.

לדעתי, האירוע מעורר מחדש את הזיכרונות ממשבר ההגירה הגדול שלפני יותר מעשור. אני סבורה שהפעם המסר האירופי ברור יותר – יש פחות נכונות לקבל גלי הגירה בלתי מבוקרים. בנוסף, אני מעריכה שלא מדובר באירוע ספונטני לחלוטין, משום שהיקף ההגעה והאופן שבו התרחשה מעידים בעיניי על תכנון מוקדם, גם אם עדיין לא ברור מי עמד מאחוריו.

הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 04 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

אל"מ במיל' ד"ר חנן שי: אני סבור שארצות הברית פועלת כיום לפי תפיסת ביטחון חדשה, שלפיה מטרת המלחמה אינה להכריע את האויב אלא להפעיל עליו לחץ מתמשך כדי להביא אותו לשולחן המשא ומתן. זו אינה תפיסת הכרעה אלא תפיסת התשה, ולדעתי היא מאפיינת את המדיניות האמריקאית בשנים האחרונות.

בעיניי, ההבדל בין שתי הגישות הוא מהותי. במלחמת הכרעה המטרה היא לשלול מהאויב את יכולתו להילחם ולהכתיב לו את תנאי הסיום. במלחמת התשה, לעומת זאת, מניחים מראש שלא ניתן להכריע את האויב ולכן מנסים לגרום לו להסכים להסדר. הבעיה היא שבמצב כזה הצד החלש הוא שקובע בסופו של דבר מתי המלחמה תסתיים.

לדעתי, גם ישראל אימצה בשנים האחרונות את תפיסת ההתשה וזנחה את תפיסת ההכרעה שאפיינה את צה"ל בעבר. מעבר לכך, אני טוען שלא רק שהתפיסה השתנתה, אלא שגם היכולת המבצעית להכריע באמצעות תמרון יבשתי רחב נשחקה. לכן אנו מוצאים את עצמנו במלחמות ממושכות שאינן מסתיימות בהכרעה ברורה.

הראיון התקיים בכאן רקע, בתאריך 03 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/UO68V9KB6Uk

יוסי אמרוסי: האינטרסים של ארצות הברית אינם תמיד זהים לאינטרסים של ישראל. ארה"ב לוקחת בחשבון שיקולים כמו פוליטיקה פנימית, בחירות ומחירי הנפט, אבל אנחנו חייבים להתמקד במה שטוב למדינת ישראל. מבחינתי, איראן היא איום קיומי, ולכן אין לנו אפשרות להסתפק בהכלה. צריך להמשיך להפעיל עליה לחץ, משום שהמצב הנוכחי פוגע בה יותר מהסכם שיקל עליה. אני סבור שההתנהלות האמריקנית משדרת חולשה, והאיראנים מפרשים את זה כפחד.

גם מול חמאס אין מקום לאשליות. אי אפשר לצפות שהוא יתפרק מנשקו מרצונו. מבחינתי, חמאס לא יכול להמשיך להתקיים בשום צורה – לא כארגון, לא כגוף שלטוני ולא כמפלגה. המטרה צריכה להיות הכרעה מוחלטת שלו.

הראיון המלא התקיים בערוץ 13, בתאריך 03 באוגוסט 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' זכי שלום: אני סבור שההתנהלות של טראמפ מול איראן אינה מקרית ואינה נובעת רק מזגזוג. הוא נוקט מדיניות של הפעלת לחץ עד הקצה, אך נרתע ברגע האחרון משום שהוא מעריך שלחץ כלכלי מתמשך עשוי להביא בסופו של דבר לערעור המשטר מבפנים, מבלי לשלם את המחיר הכבד של מלחמה כוללת.

להבנתי, ההסתייגות מתקיפה רחבה נובעת משיקולים מעשיים: החשש משביית אנשי צוות אמריקאים, מאירועים הומניטריים קשים שישפיעו על דעת הקהל בארצות הברית, מהידרדרות לכאוס אזורי, וגם מהספק אם ניתן יהיה לאתר ולהוציא את מאגרי האורניום ללא שיתוף פעולה מתוך איראן. לכן איני מקבל את הטענה שמדובר רק בחוסר עקביות; יש כאן שיקול דעת המבוסס על הערכת סיכונים.

הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 02 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

רות וסרמן לנדה: אני חושבת שאנחנו מתקרבים להסלמה משמעותית ביהודה ושומרון, עד כדי אפשרות של אינתיפאדה. להערכתי יהיו ניסיונות להפעיל גם גורמים עוינים מתוך ישראל, בעיקר כאלה שכבר מעורבים בפשיעה ובנשק בלתי חוקי. מה שיקרה ביהודה ושומרון ישפיע גם על עזה, משום שהזירות האלה מזינות זו את זו.

לגבי עזה, אסור להתחיל בשיקום כל עוד חמאס לא פורק באמת מיכולותיו. אם משקמים את הרצועה בלי לפרק את חמאס, או מכניסים לשם כוח חמוש אחר כמו הרשות הפלסטינית, זו בעיניי טעות אסטרטגית. חשוב להבין מה באמת מתוכנן מאחורי הקלעים ולא להסתפק בהצהרות.

הראיון המלא התקיים בתכנית הערביסטים בערוץ I24, בתאריך 30 ביולי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

יוסי אמרוסי: אני חושב שאין לנו ברירה אלא להמשיך את הלחימה עד להכרעה מלאה של חמאס. כבר מראש הערכתי שחמאס לא יעמוד בהסכמים, וגם לנו אין אינטרס להסתפק בהסכם שלא יביא לשינוי אמיתי. אנחנו רואים שגם בזירות אחרות – איראן, לבנון ועזה – ההסדרים המדיניים אינם מייצרים תוצאות יציבות, ולכן אסור לבנות עליהם.

מבחינתי, השאלה איננה כמה זמן זה ייקח. אם יידרשו שנים – כך יהיה. אחרי מה שחמאס ביצע ב־7 באוקטובר אין מקום לפשרות. זה היה אירוע חסר תקדים, והוא הוכיח לנו מול מי אנחנו עומדים. לכן חמאס חייב להיות מוכרע לחלוטין, בלי נשק ובלי יכולת להשתקם. כל הסדר שמשאיר את אנשיו במנגנוני השלטון או מאפשר להם לשמור על כוחם הוא טעות.

הראיון המלא התקיים בערוץ 13, בתאריך 31 ביולי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/nvFljTJWco0

יוסי אמרוסי: שרתתי ברצועת עזה שנים רבות. אני חושב שאחרי שחמאס עשה מה שעשה – אין מחילה, אין פשרה, אין סליחה. החמאס חייב להתפרק מנשקו ורצועת עזה חייבת להיות מפורזת. זה קו אדום שלא נזוז ממנו לעולם. צה"ל צריך להמשיך בפעילותו המצויינת, ולהרוג כל חמוש שמסתובב שם. דבר נוסף – להמשיך ולבדוק את הנושא ההומניטרי. האם באמת צריך להכניס את כל מה שאנחנו מכניסים היום לשם. דבר שלישי – לעודד הגירה. אנחנו כן צריכים להישאר בעיה בגבול הנוכחי כש-60 אחוז נשלטים על ידי ישראל, ואם הם רוצים הסכם, שיעבירו לרשותנו את הנשק ואת מפת המנהרות.

כשמדברים על ממשלת טכנוקרטים – חמאס מתעקש למשל שפקידי החמאס שהוא משלם להם משכורת ישארו באותה ממשלה. כך הוא משאיר את פעיליו ואת זה אנחנו לא רוצים.

הראיון המלא התקיים בערוץ I24, בתאריך 30 ביולי 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.