פרופ' קובי מיכאל: חליל אל-חיה הוא מעתה ראש הלשכה המדינית, כלומר למעשה מנהיג חמאס – לא רק ברצועת עזה, אלא של התנועה כולה. הוא יורשו של סינוואר, שירש את הנייה לאחר שישראל התנקשה בו.

הקו שמייצג חליל אל-חיה הוא קו מיליטנטי יותר. הוא מנהיג עזתי, מייצג אוריינטציה כלפי איראן ומקבע את מעמדה של רצועת עזה כמרכז הכובד של תנועת חמאס. זהו מרכז כובד מיליטנטי יותר. אני חושב שהוא יתמוך במאמציו של ג'אברין, ראש חמאס באיו"ש, שפועל בעיקר מטורקיה, לחיזוק תשתית הטרור של חמאס באיו"ש ולתגבור ולהאצה של פעילות הטרור משם. הוא יתמוך בהמשך התעצמות חמאס בעזה ובהתנגדות לפירוק חמאס מנשקה. הדבר גם מעמיק את הקרע בין הרשות הפלסטינית לחמאס. נדמה לי שבמובן הזה הוא מקבע את מעמדה של חמאס כתנועה וכארגון קיצוניים מאוד.

הראיון המלא התקיים בכאן רקע, בתאריך 21 ביולי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

יוסי אמרוסי: התקיפות האמריקאיות באיראן הולכות ומתגברות מדי יום. האיראנים מגיבים ופוגעים במדינות שכנות. נכון להיום אין אינטרס לשני הצדדים להגיע למלחמה כוללת אבל אירוע קשה אחד יכול לשנות את המצב בדקה. תפקידו של פיקוד העורף וצהל להשאר בכוננות הכי גבוהה שאפשר הן הגנתית והן התקפית.

בחירתו של חליל אל חיה ליו"ר חמאס לא משנה דבר. אנחנו צריכים להמשיך לכבוש שטחים נוספים ברצועה ולהגיע למצב שאנחנו "חונקים" את חמאס מכל הכיוונים ולגמור אותם.

הפיילוט שמתחיל היום בלבנון זה מבחן משמעותי לריבונות של צבא לבנון אבל המטרה רחוקה. ספק אם ממשלת לבנון יכולה לפרוק את חזבאללה מנשקו.

הראיון המלא התקיים ברדיו צפון, בתאריך 21 ליולי 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' קובי מיכאל: חליל אל־חיה הוא דמות מאוד מוכרת בחמאס, לא דמות חדשה. הוא נמצא בחמאס משחר נעוריו ואפשר לייחס אותו לדור המייסדים. הוא היה מנהיג חמאס ברצועת עזה, היה מקורב מאוד ליחיא סינוואר, והוא מייצג את הקו היותר מיליטנטי של חמאס ואת הפלג שיותר קרוב לטהרן, להבדיל מחאלד משעל, שמושך יותר לכיוון קטר, טורקיה והעולם הסוני.

אני חושב שהבחירה שלו מצביעה על הכיוון שאליו חמאס הולך. אמנם, לפי דיווחים, הבחירה הייתה צמודה מאוד, ולכן אי אפשר לומר שכל חמאס נמצא באותה אוריינטציה. אבל אין ספק שהבחירה בו מייצגת את עוצמתה של רצועת עזה בתוך חמאס. רצועת עזה היא עדיין מרכז הכובד והכוח המוביל בתנועה, והבחירה בו מייצגת גם העדפה של הקו היותר מיליטנטי.

הראיון המלא התקיים ברדיו דרום, בתאריך 21 ביולי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' קובי מיכאל: ישראל נקלעה למציאות שבה היא לא יכולה לתרגם את ההישגים הצבאיים לתוחלת אסטרטגית, שהמשמעות שלה היא עיצוב אותה ארכיטקטורה אזורית חדשה. הלימבו נוצר כתוצאה מכניסת האמריקנים למשא ומתן מול האיראנים מתוך חוסר הבנה מוחלט של מי הם האיראנים. היה ברור שאין סבירות לגישור על הפערים בין הצדדים ושהאיראנים רק מנצלים את הזמן לבניית יכולות מחדש, כי הם לא מוותרים על הרעיון האסטרטגי של הציר וחיסול ישראל. 

בציר הזה חיזבאללה הוא היהלום שבכתר, ולכן האיראנים דרשו לחבר את הפסקת האש עם ארה"ב להפסקת אש בלבנון, כדי לשמר את חיזבאללה כנכס האסטרטגי החשוב ביותר שלהם. זה גם איתות לכל השלוחים האחרים שנחלשו מאוד בסוריה, בעיראק, בעזה ובחות'ים, שהם ייחלצו לעזרתם כמו שהם עושים עבור חיזבאללה. לכן כבר היום ניתן להצביע בבירור על הרצון שלהם לחדש את טבעת האש סביבנו, ולכן כל עוד המשטר הזה קיים – אין סיכוי שאיראן תשנה את דרכיה. 

הראיון המלא פורסם בישראל היום, בתאריך 21 ביולי 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' קובי מיכאל: אני חושב שההצהרה הישראלית התומכת באופן חד-משמעי בריבונות קפריסין ומגנה את הנוכחות הצבאית הטורקית בצפון האי היא צעד נכון, בתנאי שהיא אינה מהלך חד-פעמי שעומד בפני עצמו, אלא חלק מקמפיין רחב, מתוכנן וקוהרנטי שמטרתו לדחוק את טורקיה לפינה ולפגוע במעמדה.

יש כאן גם מקום לחשוף את הצביעות של הקהילה הבינלאומית, שבמשך 52 שנה כמעט אינה אומרת דבר על הכיבוש הטורקי בצפון קפריסין. נכון שבהסכם מ-1960 נקבעה טורקיה כערבה לשלומם של הטורקים הקפריסאים, אבל מאז 1974 היא לא הסתפקה בהבטחת ביטחונם. היא הובילה תהליך של טורקיזציה של צפון האי, עודדה התיישבות של אוכלוסייה שהגיעה מטורקיה והפכה את האזור לפלטפורמה אסטרטגית לקידום השאיפות ההגמוניות שלה במרחב – מבחינה כלכלית, תשתיתית ובעיקר צבאית.

הראיון המלא התקיים בכאן רשת ב', בתאריך 20 ביולי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

רותי פינס פלדמן: המסר החשוב הוא שהאתגר של ישראל כבר אינו מגיע רק מהאגף הפרוגרסיבי של הדמוקרטים. יש גם מיעוט קולני בימין שמבקש לבחון מחדש את הסיוע האמריקני. כרגע מדובר במיעוט, אבל זה סימן שכדאי לשים אליו לב.

להערכתי, ישראל כבר זיהתה זאת ומקדמת כיום מסר תכנית לשינוי חבילת הסיוע – מסיוע לשותפות. כבר כיום הסיוע שניתן לישראל הוא בפועל מושקע ישירות בתעשייה האמריקאית וכולל שתוף פעולה סביב התעשיות הביטחוניות ובפיתוח אמל"ח ושדרוג המערכות הקיימות מעצם הביצועים הישראלים בקרב.

הראיון המלא פורסם באתר ערוץ 7, בתאריך 19 ביולי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

ד"ר יוסי מנשרוף: רף האיומים מאיראן הוא גבוה מאד. אין לזלזל ביכולות של המשטר, כפי שזלזלו בתחילה ביכולותיהם של החות'ים.

ככל שעוברות השנים, היכולות הטכנולוגיות שלהם עולות. הם לא קופאים על השמרים וצריך לקחת את זה בחשבון. אם הכלי הזה (רחפן סיב) נמצא בידי חיזבאללה, כנראה שהוא נמצא בידי כל הציר ובפרט בגבול הירדני, ולכן נדרשת ערנות מוגברת מצד מערכת הביטחון. בהתאם לאופי האיומים, הייתי מצפה שחיל האוויר יקצר את זמן התגובה שלו, בניגוד למה שראינו בשבעה באוקטובר.

המטרה המרכזית של ישראל צריכה להיות קידום התנאים להפלת המשטר. צריך להיות ערוכים לקדם את התנאים להפלת המשטר תוך פגיעה מסיבית במנגנוני הדיכוי שלו, כך שאזרח איראני יפתח את החלון ולא יראה את כוחות הבסיג' ממתינים לו. כל עוד זה לא קורה, קשה לראות שינויים מרחיקי לכת בזירה האיראנית שיאפשרו את הפלת המשטר.

הראיון המלא פורסם בישראל היום, בתאריך 20 ביולי 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

ד"ר יוסי מנשרוף: כנראה שהאיראנים לא רוצים שישראל תיכנס לתמונה, שכן הם ראו מקרוב את נחת זרועה של ישראל, גם מבחינת חדירה מודיעינית שאפשרה הישגים בלתי מבוטלים, שגם באיראן הודו שהם הוכו בהם בתדהמה. אין ספק שהם חוששים מישראל יותר ממה שהם חוששים מארצות הברית. החדירה של ישראל לתוככי המשטר הוכחה בחיסולים ובפגיעות ממש רגישות, ולכן אנחנו רואים את דמותו של ח'אמנאי מתחבא ומנסה לנהל את המשטר ממקום מחבואו, דבר שמאוד מעיב על היכולות שלו. הצורך במנהיג פומבי יצר באיראן תקדים שאין הסכמה מינימלית במחנה ובזירה הפוליטית לגבי האסטרטגיה המועדפת שאיראן צריכה לקדם. הזירה הפוליטית באיראן היא כל כך דינמית ורוויית יצרים, והם התרגלו לקיומו של מנהיג שנמצא כאן ועכשיו, שאחת לזמן מה מוציא הנחיות לציבור, נפגש איתו, נפגש עם אישים פוליטיים וראשי המערכת הצבאית והביטחונית ומעמיד את הסדר על כנו.

הראיון המלא התקיים בכאן רשת ב', בתאריך 19 ביולי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

משה פוזיילוב: אני חושב שהסערות סביב דוד זיני הן במידה רבה ספינים שנועדו לנגח אותו, ובסופו של דבר הן קשורות גם למערכת הבחירות המתקרבת. במקרה של אבטחת ראש הממשלה ומשפחתו, אני לא מבין על מה המהומה. אם יש איומים ממשיים, ברור שיש סיבות טובות לאבטח אותם. מדינה אחראית לשלומם של המנהיגים שהיא שולחת לנהל עבורה את הקרבות, ובוודאי כשמדובר בראש ממשלה שבשנים האחרונות היה מעורב במאבק נגד המשטרים והגורמים שרצו להשמיד אותנו.

אני חושב שזיני הוא יעד בדרך למטרה רחבה יותר: להעביר לציבור מסר שיש כאן הנהגה לא ראויה שצריכה להתחלף. גם הפרסומים שלפיהם גורמים בשב"כ מבקרים אותו על כך שהוא אינו מאשר פעולות מסוימות נגד יהודים ביהודה ושומרון נראים לי כחלק מאותו מסע נגדו. זיני הגיע מבחוץ, ואני מניח שהביאו אותו בדיוק כדי לשנות את התרבות הארגונית. לכן טבעי שחלק מהפעולות שלו אינן תואמות את מה שהיה מקובל בעבר. אני מכיר אותו כאדם ממלכתי, ואני סומך עליו שלא יסכים לפגיעה באנשים שהוא אחראי לשלומם, מכל צד שהוא.

הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 19 ביולי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

רות וסרמן לנדה: אני מאוד מודאגת ממה שקורה במצרים. למרות השנאה ההיסטורית והדתית העמוקה בין מצרים הסונית לאיראן השיעית, העם המצרי עובר הסתה ואינדוקטרינציה חמורות. ראינו כיצד גם הציבור וגם ההנהגה הרשו לעצמם להביע תמיכה באיראן. אסור לשבור את הכלים מול מצרים, אבל צריך בחוכמה לדרוש את מה שמגיע לנו ממדינה שיש לנו איתה שלום כבר למעלה מארבעים שנה.

ברור שחיזבאללה לעולם לא יפסיק לשנוא את ישראל ולנסות לתקוף אותה. כל עוד ההסתה והאינדוקטרינציה נמשכות ואף אחד אינו נוקף אצבע נגדן, השנאה תמשיך. החלשנו את חיזבאללה באופן מהותי, אבל בעיניי זו החלשה טקטית, לא אסטרטגית. להכניס את ג'ולאני ללבנון זו בעיניי אחת הטעויות הגדולות ביותר שאפשר לעשות. זו תהיה קטסטרופה לתת לטורקיה דריסת רגל בתוך לבנון ולמעשה להעניק לה גבול משותף נוסף עם ישראל. הנוצרים בלבנון אמנם שונאים את חיזבאללה, אבל ביום שבו ג'ולאני ייכנס לשם, הם עלולים להבין שהחלופה גרועה מאוד מבחינתם.

הראיון המלא התקיים בתכנית הערביסטים בערוץ 15, בתאריך 16 ביולי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.