https://youtu.be/6ZUkzlvnx6E

פרופ' קובי מיכאל: פתיחה של מעבר רפיח היא תמיד משמעותית קודם כול עבור הפלסטינים. זהו פתח היציאה היחיד שלהם לעולם, והוא גם מאוד סמלי מבחינתם. ברגע שמעבר רפיח מופעל מצד אחד על ידי המצרים ומצד שני על ידי הפלסטינים, המשמעות היא שישראל פחות שולטת במעבר ובסמל שהוא מייצג – סמל של ריבונות ועצמאות מבחינתם. לכן זה חשוב להם מאוד.

הם חוששים שברגע שהמשטר באיראן יוכרע או ייחלש מאוד, הם לא רק יאבדו את התמיכה, אלא שכל הקשב והדינמיקה שתיווצר בעקבות זאת תגיע גם אליהם לרצועת עזה. הנשיא טראמפ ירצה לחבר את ההישג באיראן למה שקורה ברצועת עזה, וכולם מבינים שאי אפשר להצליח בכך בלי פירוז הרצועה ופירוק חמאס.

הראיון המלא התקיים בכאן רקע, בתאריך 19 במרץ 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

רות פינס פלדמן: טראמפ לאורך כל המלחמה מנסה להבהיר לעולם ולציבור האמריקאי שהמטרה שלו במלחמה היא לבסס את ארה"ב כמעצמה עולמית שיכולה לנהל את סדר היום העולמי, לנהל את השחקנים השונים והמדינות — וגם את ישראל, שהיא השותפה המרכזית. גם מול האירופים, ולא רק במובן של נאט"ו.

אירופה מסתמכת על הגז שמגיע ממדינות המפרץ בגלל המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, ולכן הוא צריך להדגיש שהפגזת שדה הגז לא הייתה בידיעתו. הוא צריך להציג את עצמו כאחראי. זה האינטרס האמריקאי הצר. טראמפ מדבר לקהל שלו ולמדינות האזור, ולא צריך להתרגש מזה יותר מדי. אין ספק שארה"ב וישראל מתואמות במלחמה הזו באופן חסר תקדים.

הראיון התקיים בערוץ 14, בתאריך 19 במרץ 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

נועה לזימי: בעקבות מתקפת הטילים הנרחבת על מדינות המפרץ, ניכרת התערבות מסוימת, אך זו לא תורגמה לפעולה צבאית – שהיא לב העניין. מנגד, ייתכן כי מתקיימת חשיבה לגבי "היום שאחרי" – האם המשטר יצליח לשרוד, והאם יהיה צורך להתמודד עמו גם בהמשך.

חיזבאללה משוקע עמוק באוכלוסייה ובמנגנון הפוליטי. לישראל אין עוד את הפריבילגיה להעניק מרחב נשימה לממשלת לבנון. קיים שם חשש כבד למלחמת אזרחים. אין אינטרס בקריסת לבנון, אך נראה כי אין מנוס מגביית מחיר ממנה כבעלת הבית; העדיפות היא שהדבר ייעשה באופן שיפנה ככל האפשר את הזעם הציבורי כלפי ארגון הטרור.

הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 19 במרץ 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/zlxYqG6JDms

פרופ' קובי מיכאל: אני עוקב אחר טיוטה של הצעה לחוקה פלסטינית חדשה שהוגשה לאבו מאזן בתחילת פברואר. קראתי אותה בעיון מעמיק. קיוויתי למצוא בה משהו שמרמז על שינוי כיוון, בעיקר לאחר כל התמורות שחלו באזור ו־33 שנות משבר של הרשות הפלסטינית וכישלונה לממש את העצמאות הפלסטינית.

בפועל, לא מצאתי שם שום דבר חדש. הם לא השתחררו מאתוס המאבק וההתנגדות, ועדיין לא הגיעו לשלב שבו הם מוכנים להכיר בקיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. סוגיית החוקה נכפתה על הפלסטינים על ידי האירופים כחלק מתהליך רפורמות שהם נדרשים לעבור. הדבר מתחבר גם לאמירות של הנשיא ביידן בדבר רשות פלסטינית מתוקנת לאחר רפורמות משמעותיות, וכן לתוכנית 20 הנקודות של טראמפ, שבה גם כן מוזכר כי הרשות תוכל להיות חלק מהתוכנית רק לאחר רפורמות משמעותיות.

הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 19 במרץ 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' קובי מיכאל: אנחנו עדיין רואים חלקים בחמאס שאינם מוכנים להתפרק מנשקם ואינם מוכנים לאשר הליך שיקום על בסיס תוכנית 'עשרים הנקודות' של טראמפ, משום שהם נשארו בתודעה של המשך המאבק המזויין ותודעת ניצחון. אפשר לראות זאת בכך שהם מצליחים להתעצם מחדש במערב עזה. הם רואים את חיזבאללה נכנס למערכה ואת איראן עומדת נחושה ואינה נכנעת ללחץ הכבד של ארה"ב וישראל – וזה מעודד את חמאס. רוח גבית נוספת מקבל הארגון ממנהיגי חמאס בטורקיה שמנסים להבעיר את הגדה המערבית.

חמאס מנסה לעזור לאיראן ככל יכולתו, והוא תוקף כל הזמן ברצועת עזה. הארגון מבין שהוא מוחלש ושאין לו כרגע יכולת פעולה כמו שהיה לו בשבעה באוקטובר, אך הוא מנסה להתעצם מחדש. זו הסיבה שאנחנו ממשיכים לחסל אנשי חמאס ולתקוף ממערב לקו הצהוב ברצועה. כאשר איראן תיחלש מספיק – ואולי אף תקרוס – הדבר יחליש גם את חמאס.

הראיון המלא התפרסם בגלובס, בתאריך 19 במרץ 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/PLttuWSDBoQ

נועה לזימי: אנו עדים לאותה תגובה מגומגמת של מדינות אירופה למתקפת הטילים האיראנית, אשר משוכפלת גם בהקשר של שליחת ספינות קרב לצורך פתיחת מצרי הורמוז. לא ברור מה עומד מאחורי התנהלות זו – הרי אירופה זקוקה לפתיחת המיצרים אף יותר מארצות הברית. מדובר בצורך אירופי.

טראמפ אינו מתכוון להבליג, ומזהיר כי עתיד נאט"ו עלול להיראות עגום, בין היתר, ברקע התכניות לצמצום משמעותי או להפסקת הסיוע לאוקראינה – הבטן הרכה של אירופה. השאלה המרכזית כעת היא מהי אותה נקודה שבה אירופה תבין שלא תוכל עוד להמשיך ולהוציא את ביטחונה למיקור חוץ, תוך הסתמכות כמעט בלעדית על מטריית ההגנה האמריקאית, מבלי להעניק תמורה הולמת מצידה.

הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 18 במרץ 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

אלי קלוטשטיין: בעצם כל תכנית הטילים היא סוג של מסלול עוקף לגרעין. במקום ללכת על המסלול היקר שמנקר את עיני העולם, תכנית הטילים יכולה ליצור אפקט דומה – הרבה מאוד נזק באזור קטן באמצעות מספר גדול של טילים, שיוכלו לעקוף את ההגנות הישראליות. ישראל זיהתה זאת והבינה שיש כאן מסלול מקביל שהאיראנים מנסים לפתח. אם אין להם בעיה לזרוק פצצות מצרר על אוכלוסייה אזרחית בלב מדינת ישראל, אין שום סיבה שלא יעשו אותו דבר עם פצצת גרעין, בהנחה שיגיעו אליה וירגישו מאוימים.

המשטר מתמודד כיום עם מצב כלכלי קשה מאוד באיראן, בעיקר בגלל הסנקציות שהוטלו עליה. לאזרח הקטן קשה לקנות מזון למשפחתו, בזמן שחלק גדול מהמשאבים הופנה לתכניות הגרעין ולשמירה על המשטר.

הראיון המלא התקיים בכאן רקע, בתאריך 18 במרץ 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

ד"ר רפאל בן-לוי: גבול ישראל-לבנון קשה מאוד להגנה. הוא עובר לצד הרים, והצד הלבנוני שולט טופוגרפית לאורך רוב הגבול הנוכחי. הפתרון טמון בהגעה לנהר הליטאני, שהוא ירידה דרסטית בגובה ויוצר חסם טבעי מפני פלישות וירי נ"ט. זה גבול גאוגרפי הגיוני. כיבוש השטח עד הליטאני אומנם לא ינטרל לחלוטין את איום הטילים לטווח רחוק, כי מחבלי חיזבאללה יכולים לירות אותם גם מצפון לנהר הליטאני, אך הוא ישמיט חלק גדול מיכולת ההתבססות של חיזבאללה וינטרל את איום הפלישה הקרקעית.

במקום להתמקד בזרוע של התמנון צריך לפגוע לו בראש. לא הייתי רוצה שישראל תצא למבצע שיגרום לפיזור המשאבים הצבאיים וימסמס את ההישג העיקרי של הפלת המשטר באיראן. עם זאת הוא מזהה חלון זמן אפשרי: סיום עיקר הפעולה נגד איראן יהיה הזמן לרוץ על דרום לבנון.

פורםס בעולם קטן, בתאריך 18 במרץ 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/BtzHurUtnqw

אלי קלוטשטיין: יש כמה משמעויות לחיסולים באיראן. לפני הכול מדובר במשהו סמלי. יש ערך לסמליות כשאנחנו מדברים על עם שאנחנו רוצים שיעשה איזשהם פעולות מסוימות. טראמפ הבטיח לעם האיראני שהוא יבוא לעזרתו במחאות, הוא לא הצליח לעשות את זה מכל מיני סיבות. החיסול של ראשי הבסיג' ושל לאריג'אני, שהופקד על ניהול המחאות והטבח במפגינים, משדר להם מסר – נכון, לא היינו שם, ניסינו, אבל עכשיו אנחנו איתכם.

העם רואה את זה, וגם את הבלבול בהנהגה מצד אחד, ומצד שני רואה את כל המכות השקטות: הפגיעה במטות הבסיג', הכטב"מים שרודפים אחרי פעילים בסיג' מתחת לגשרים. הוא מבין שאם יהיה פה איזשהו מהלך והוא יצא לרחובות – יכול להיות שיהיה מישהו שילווה אותו באותו מקום.

הריאיון המלא פורסם ברדיו דרום, בתאריך 18 במרץ, 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' קובי מיכאל: מעבר להישג המודיעיני והמבצעי, אני חושב שמה שחשוב הוא שהחיסול הוא ביטוי של נחישות, התמדה ויכולת מתפתחת בתוך מערכה מאוד סבוכה ומורכבת. המערכה נמשכת כתף אל כתף עם האמריקאים, ולא אומרים נואש.

יש אווירה של קוצר רוח וחוסר סבלנות. נדמה שאנשים לא לגמרי מפנימים את העובדה שמדובר לא רק במדינת ענק בשטחה ובאוכלוסייתה, אלא במעצמה אזורית שיש לה היסטוריה אימפריאליסטית ומשטר מאוד נחוש שנלחם על הישרדותו. ברור להם שהם לא יכולים לקבל הסכם כלשהו, כי אז הם לא יהיו קיימים יותר. לכן צריכה להיות יד מנהיגותית אמונה של נתניהו וטראמפ, וצריך לקוות שאיש לא יוכל לרפות את ידיו של טראמפ, כי ארה"ב היא המפתח כאן.

הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 17 במרץ 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.