רות וסרמן לנדה: יש הרבה מאוד כלי נשק ביהודה ושומרון, ויש גם הרבה מאוד כלי נשק בתוך החברה הערבית במדינת ישראל. זו בעיה שקיימת כבר 15–20 שנה ואינה מטופלת כראוי. לא נעים ולא נוח לדבר על כך, אבל המדינה לא טיפלה בנושא הזה כפי שצריך, מבחינת האכיפה, החקיקה, מקומות הכליאה ועוד שורה ארוכה של נושאים. התשתית הזאת מזמנת טרור.

אבל מעבר לכך, הבעיה העמוקה ביותר היא ההסתה והאינדוקטרינציה. רק עכשיו הנחיתי פאנל בנושא הזה. כשמתארים את השבעה באוקטובר כניצחון, אנחנו צריכים להבין מה המשמעות של הדבר. רמות ההסתה והאינדוקטרינציה בעזה וביהודה ושומרון הן בלתי נתפסות. אנשים לא מבינים מה הילדים לומדים ומה הם סופגים. אין הבדל מהותי בעניין הזה בין עזה לבין יהודה ושומרון. זאת הבעיה, זה המקור של כל הרוע, ובזה צריך לטפל.

הראיון המלא התקיים בתכניתה ערביסטים בערוץ I24, בתאריך 08 באוקטובר 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

שלום ארבל: הנגב הפך במידה רבה למעין אוטונומיה של פשיעה, לדרום פרוע, שגם חלקים מהאוכלוסייה המקומית סובלים ממנו. המשטרה סובלת ממחסור בשוטרים ובמשאבים, ופועלת ככל יכולתה, אבל מבצעים נקודתיים אינם מספיקים. לצד האכיפה, חייבים להתמודד גם עם המצוקה העמוקה של האוכלוסייה ועם בעיית הקרקעות הבלתי פתורה. כ-150 אלף אזרחים ישראלים מתגוררים בפזורה הבדואית ללא הסדרה. כאשר אדם מתגורר במקום שבו אינו רשאי לבנות, וביתו עלול להיהרס, נוצרים כעס, תסכול ומרמור, שגם הם עלולים להזין את הפשיעה.

כבר בשנת 2008 הוקמה ועדת גולדברג, שביקשה להציע פתרון כולל להסדרת הקרקעות וההתיישבות הבדואית בנגב. המלצותיה לא יושמו במלואן, והבעיה נותרה בעינה. אי אפשר לקדם חינוך, אכיפה ושירותים ציבוריים ראויים כאשר אנשים חיים בפחונים ביישובים בלתי מוסדרים. הפתרון חייב לשלב אכיפת חוק נחושה עם הסדרת הקרקעות, הסדרת ההתיישבות וטיפול שורש במצוקת האוכלוסייה. בלי מהלך כולל כזה, נמשיך לטפל בסימפטומים ולא בבעיה עצמה.

הראיון המלא התקיים בכאן 11, בתאריך 08 באוקטובר 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

שלום ארבל: הדברים שנחשפו בדיווח על אזהרת ראש השב"כ בנוגע להתארגנויות חמושות בנגב חמורים מאוד. אני מכיר היטב את הגזרה, גם מעבודתי בשב"כ וגם מהמעקב שלי אחר הנעשה בנגב, אבל המידע בתצורה הזו ובחומרה הזו חדש גם לי.

מה שקורה בנגב הוא למעשה אוטונומיה נפרדת ממדינת ישראל. אני אומר את הדברים במלוא החומרה. האזור מתנהל כמעט כמו אוטונומיה מלאה. יש פעילות ישראלית מסוימת, כמה שוטרים פה ושם, פקח שעושה משהו, אבל האכיפה מינורית ולא רצינית. מדובר בעבירות בנייה וקרקעות, בפשיעה סביבתית, בזיהום נחלים ושטחים פתוחים, בגנבות חקלאיות, בסחיטת דמי חסות ובכלכלה שחורה. פעילותם של עבריינים מהנגב מגיעה גם למרכז הארץ ולצפונה. לכך מתווספת שחיתות קשה ברשויות המקומיות. יש חוק, אבל אין אכיפה.

הראיון המלא התקיים ברדיו דרום, בתאריך 08 באוקטובר 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

מאיר בן שבת: ניסיון הפיגוע במטוס אמנם הסיט את הקשב מהעימות בין ארה"ב לאיראן, אך רק לזמן מה. המצב הקשה שבו איראן נתונה, בהחלט יכול לדחוף אותה לנצל מה שהיא תפרש כהזדמנויות, בין אם בעצמה באופן ישיר, ובין על ידי דחיפת גורמי פרוקסי. 

הפעילות הביטחונית צריכה להימשך גם בתקופת הבחירות בלי כל השפעה. אין למדינת ישראל את הפריבילגיה לעצור או אפילו להאט עד להשלמת הבחירות והקמת הממשלה ומי בכלל יודע כמה זמן זה ייקח. עלינו להוציא מתוך שיח הבחירות את עניין ההתנהלות הביטחונית ולגבות את המשך הפעילות של צה"ל וגורמי הביטחון מול אויבינו בכל הזירות. 

הראיון המלא פורסם בערוץ 7, בתאריך 08 באוקטובר 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

נועה לזימי: מפלגת הירוקים בבריטניה אישרה החלטה שערורייתית שמשווה בין ציונות לגזענות. ההחלטה כוללת תמיכה בזכות השיבה, באמברגו נשק כולל על ישראל ובמדינה אחת – כלומר, למעשה, מחיקה של המדינה היהודית היחידה בעולם. כבר אין אפילו ניסיון לייצר מצג של דו-קיום או מתינות. אפילו פתרון שתי המדינות, שאנחנו יודעים שהוא בלוף וסכנה, כבר לא עומד בסטנדרטים של הגורמים האלה, שמיישרים קו עם האידיאולוגיה החמאסית.

הביקורת על מחדל פליי דובאי היא הכרחית. אנחנו צריכים להתייחס לאירוע כאילו, חלילה, האסון אכן קרה. נכון, הייתה תושייה והייתה תחושת הקלה עצומה, אבל אסור שהדבר יטשטש את המחדל החמור. כל הגורמים המופקדים על הנושא צריכים להכיר באחריות, וגם אם צריך שמישהו ילך הביתה – זו המשמעות של לקיחת אחריות.

הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 05 באוקטובר 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/U52CoAtUuU8

פרופ' קובי מיכאל: בהתייחס לעמדות הציבור הפלסטיני המשתקפות מסקרי דעת קהל, אין ספק שיש מגמה של שינוי מאז 7 באוקטובר. יש הפנמה, או קריסה של התמיכה במאבק המזוין ובחמאס לצד עלייה בתמיכה במשא ומתן כאמצעי המועדף לקידום היעדים הלאומיים הפלסטינים. אבל חשוב להבחין בין פרגמטיות לבין התמתנות. בעוד התמתנות היא שינוי של מטרות היסוד, פרגמטיות היא גמישות בדרכי הפעולה למימוש מטרות היסוד, שלא השתנו. ממצאי הסקרים מצביעים על דיאלקטיקה מובהקת בדעת הקהל הפלסטינית, שבאה לידי ביטוי בפרגמטיות שגוברת – הפנמה שהאמצעים שבהם בחרו אינם מביאים אותם למימוש היעדים שלהם. אבל, לא התמתנות, לא ויתרו על היעדים עצמם.

הראיון המלא התקיים ברצועת הביטחון בגלי צה"ל, בתאריך 04 באוקטובר 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

אולגה דויטש: אני חושבת שאנחנו רואים שוב את אותה תופעה: ברגע שהלחימה הפיזית נגדנו פוחתת, הלוחמה הפוליטית נגד ישראל מתגברת והופכת ליותר עוצמתית ואגרסיבית. ההחלטה של מפלגת הירוקים בבריטניה היא עוד דוגמה לכך. אמנם מדובר במפלגה קטנה יחסית בפרלמנט, אבל היא מתחזקת ברמה המוניציפלית והאזורית, ובעיקר היא פועלת בתוך אווירה ציבורית שהולכת ונעשית קשובה יותר לשיח הזה.

לפני כמה שנים היה קשה לדמיין שהחלטה כזאת תתקבל באופן רשמי. בפועל, התקבלה החלטה ברוב משמעותי שלמעשה מציגה את ישראל כמדינה לא חוקית, קוראת למדינה פלסטינית בכל שטח "פלסטין ההיסטורית", ואף מצדיקה התקוממות פלסטינית בכל צורה. זו רטוריקה חמורה מאוד.

הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 05 באוקטובר 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/lHXGLGyaljI

רות וסרמן לנדה: ברזיל היא מדינה מאוד חשובה ומרכזית באמריקה הלטינית. יש פה מאבק של ארה"ב מול סין. זה אולי נשמע טיפה בדיוני אבל הוא מאוד משמעותי; זה משפיע על הכל בעצם. מדובר בשני גורמים שיש סביבם הרבה מאוד שחיתות ובעייתיות בשני הצדדים. לא מדובר במערכה אישית בין שני המתמודדים, כי אין באמת תוכן של מדיניות כזו או אחרת, אלא במאבק אימתני מאוד בין מעצמות על השאלה מי מקבל את דריסת הרגל במדינה הענקית הזו באמריקה הלטינית.

הראיון התקיים בערוץ 16, בתאריך 04 באוקטובר 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

משה פוזיילוב: אנחנו מקדימים תרופה למכה כפי שאנחנו רואים בכל החזיתות. ראינו סיכול איכותי מאוד ברצועת עזה. ביהודה ושומרון אני רואה סיכול משמעותי של תשתית טרור וייצור נשק, כשהשמידו יותר משלושים מחרטות באזור שכם. שירות הביטחון מאוד עירני.

אני רואה מיקוד ביטחוני מול ערביי ישראל, סוכלו תאים של אלקעידה שרצו לעשות פיגועים, גם אם בודדים. בלבנון רואים את טיהור רכס עלי טאהר וסביבתו. בסוריה סיכלנו את הרעיון של ארדואן להחדיר כוחות טורקים ונשק שובר שוויון.

ישראל של אחרי השבעה באוקטובר היא כבר לא אותה מדינה ששיחקה על תיקו, אלא מדינה שמודעת לכוח שלה ושלא מוכנה לתת לאחרים לשלוט בגורל שלה. אני מקווה שזה יימשך כך.

הראיון המלא פורסם בערוץ 7, בתאריך 04 באוקטובר 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' קובי מיכאל: חמאס ברצועת עזה עדיין קיים, מתפקד, היררכי ומשתקם. הוא עובד קשה מאוד כדי לשקם גם את יכולות המשילות והשלטון שלו וגם את היכולות הצבאיות, ומצליח להתקדם עקב בצד אגודל. עם זאת, צריך לשמור על הפרופורציות: חמאס שולט כיום בפועל על פחות מ־40% משטח הרצועה, ומבחינה צבאית הוא חלש הרבה יותר ממה שהיה בעבר.

העובדה שרצועת עזה עדיין מהווה את מרכז הכובד המשמעותי ביותר של חמאס מלמדת, מצד אחד, שעדיין לא מימשנו את מטרות המלחמה באופן מלא. מצד שני, היא גם מלמדת שחמאס כתנועה לא הצליח לפתח מרכז כובד חלופי: יהודה ושומרון לא הפכו למרכז כזה, והנהגת חמאס בחו"ל חלשה יחסית. לכן חמאס כולו הוא כיום תנועה חלשה הרבה יותר, ורצועת עזה של היום היא צל חיוור של הרצועה שהכרנו עד 7 באוקטובר.

הראיון המלא התקיים בכאן רקע, בתאריך 04 באוקטובר 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.