ד"ר עדי שורץ: עזה ספגה חבטה מבחינת התשתית האנושית והיא נפגעה, ולכן הזמן הזה הוא הנכון מבחינתם להשגת שליטה אפקטיבית באוכלוסיה, לאיסוף נשק ותחמושת, להברחות מכל הסוגים, ברחפנים ובמשאיות בעזרתם של ישראלים שלצערינו ממשיכים להבריח. לכן בכל התקופה הזו לא הייתי מתרשם משהשקט כמשהו לטווח ארוך אלא כשקט שמטרתו היא התארגנות והתחמשות מחדש. אין לחמאס שום כוונה להתפרק מהנשק. הם אומרים את זה בכל שני וחמישי. זה שקט עד הרגע שהוא יופר.

פורסם באתר ערוץ 7, בתאריך 17 בפברואר 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/2wAJPcrRQcs

יוסי אמרוסי: בשנים האחרונות רמת הפשיעה בחרה הערבית זינקה בצורה דרמטית. עשרות מקרי רצח, ארגוני פשיעה מטילים טרור על האוכלוסיה, נשק לא חוקי, גביית דמי חסות מעסקים תמימים ותחושת חוסר ביטחון יויומית. המשטרה מתקשה לטפל בבעיה ועוהלה שאלה האם צריך לערב את שרות הביטחון הכללי כדי לפתור את הבעיה. אמרוסי מעלה את היתרונות והחסרונות בשילוב השב"כ במערכה מול הפשיעה ברחוב הערבי.

פורסם בערוץ 13, בתאריך 15 בפברואר 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/ruPJtBW01UQ

משה פוזיילוב: לגבי מכתב ראשי השב"כ לשעבר: אני חושב שאם הלשעברים באמת היו דואגים לארגון – הם צריכים לרדת מהבמה ולתת למי שמחזיק עכשיו במושכות לעשות את העבודה שלו בשקט. רובם המכריע התנגד למינוי של זיני, ולכן הם לא צד לטיעון. מאיפה החוצפה לתבוע בשם כל הלשעברים את המעמד המיוחד שלהם? אני חושב שהמכתב שלהם לא מקצועי, אלא פוליטי, והוא נשען על אי־אמירת אמת.

הטענה המרכזית שם היא שלא ניתנה זכות הדיבור לראש השב"כ ולראש מרחב דרום. זו פשוט טענה שנשענת על שקר. הם זומנו למבקר המדינה ובחרו שלא להגיע. מי שבוחר לשתוק לא יכול לטעון אחר כך שמנעו ממנו לדבר. 

הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 15 בפברואר 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

משה פוזיילוב: כאשר מדינת ישראל עוסקת בלחימה בטרור, המחשבה האינטואיטיבית נודדת אל הזירות הגלויות: עזה, יהודה ושומרון ולבנון. אלא שאחד הכשלים ההיסטוריים העמוקים בתפיסת הביטחון הישראלית היה ההתעלמות מכך שבתי הכלא הביטחוניים אינם רק מתקני כליאה, אלא תווך ביטחוני בפני עצמו – זירה אסטרטגית שקטה שבה התנהל לאורך עשרות שנים מאבק עומק על תודעה, הנהגה ועתיד הסכסוך. 

בפועל, הכלא הפך לחממה להתפתחות ארגונית – לזירת איגוף אנכי של מערכות הביטחון הישראליות. 

הראיון המלא פורסם במעריב, בתאריך 15 בפברואר 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

אלי קלוטשטיין: האיראנים מעדיפים למשוך כמה שיותר זמן את המו"מ. כמה שעות לפני הפגישה של טראמפ ונתניהו בארה"ב אמר היועץ הבכיר של ח'אמנאי שאיראן אינה מוכנה כלל לדון בטילים הבליסטיים — וזה קו אדום — אבל מצד שני כן מוכנים להגיע למו"מ. הם ימרחו את הזמן כמה שיותר, ובעיקר רוצים לדבר על מה מדברים ומה מסגרת השיחות. בינתיים הם נערכים למלחמה, האמריקאים מאבדים קצת את הדריכות, מדינות האזור ממשיכות ללחוש על אוזנו של טראמפ כדי למנוע מלחמה. הכול עובד לטובתם.

טראמפ מבין שהוא לא צריך למהר לשום מקום. המצב הכלכלי באיראן לא הולך להשתפר בזמן הקרוב, ערך המטבע ממשיך להתדרדר. ככל שיעבור הזמן והמצב יחריף והלחץ יגדל.

הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 12 בפברואר 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

מאיר בן שבת: חמאס לא יתפרק מנשקו באופן אמיתי. יכול להיות שהוא יעשה מצג שווא כלשהו, יגיע להסכמות על שילוב אנשיו החמושים במנגנוני האכיפה או להסדרים הזויים אחרים, שהמכנה המשותף לכולם הוא שחמאס יישאר עם יכולות צבאיות. 

הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו אמרו במפורש: אם חמאס לא יתפרק בטוב, הוא יפורק בכוח. צריך לתרגם את האמירה הזאת ללוחות זמנים ולהגדרה ברורה ומחייבת של מה שנכלל במושג 'פירוק מנשק', כמו מנהרות, רקטות, רחפנים ומצנחי רחיפה, אמצעים ימיים, נ"ט, מטעני חבלה, חומרי נפץ, מקלעים, רימונים, נק"ל, אמצעי מודיעין, מכונות ואמצעי ייצור. בינתיים צריך גם למנוע את החרפת הבעיה, שהרי חמאס כבר כיום מנצל לצורך התעצמותו את האספקה שנכנסת, את האמצעים הדו־שימושיים ואת ההברחות. ישראל צריכה ויכולה להשפיע על כך כבר עכשיו, בלי להמתין לשלבים הבאים. 

הראיון המלא פורסם בבשבע, בתאריך 12 בפברואר 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/bEo_HmD0W6g

פרופ' קובי מיכאל: אני חושב שהפגישה של נתניהו וטראמפ הייתה מאוד עניינית, והעובדה שהיא נעדרה טקסים מעידה על כך שהדברים היו ממוקדים. אני לא חושב שזה מעיד על אי-הסכמות או מתחים. שני המנהיגים נמצאים בסיטואציה שבה הם רוצים לשמר סוג של עמימות, גם מול איראן. הם לא רוצים להיכשל בלשונם או לרמוז רמז כלשהו, ולא רוצים לקלקל את התוכנית שלהם עצמם. אני חושב שהתוכנית, בגדול, היא לתת צ’אנס לערוץ הדיפלומטי, ולשניהם יש הערכה מפוכחת שזה לא יניב תוצאות חיוביות ואז יצטרכו ללכת למהלך צבאי. אני מניח שלעניין הזה הוקדש רוב זמנה של השיחה.

הטיפול באיראן באמצעות תהליך שיוביל לדינמיקה של הפלת משטר או החלשת משטר משנה את כל כללי המשחק, ויאפשר התנהגות שונה ואחרת — וזה יוביל לשינוי כללי. כשראש הנחש מרוצץ או נחלש משמעותית, יש כאן סוג של איתות על הנחישות האמריקאית והישראלית ששום דבר לא עומד בפניה.

הראיון המלא התקיים בכאן מורשת, בתאריך 12 לפברואר 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/JW5lvRbqGJY

רותי פינס־פלדמן: כשמדובר במו"מ כל כך חשוב, ובנקודה הקריטית שבה אנחנו נמצאים מול איראן וארה"ב, אני מניחה שנתניהו הרגיש שהוא חייב ומחויב להגיע בעצמו לטראמפ כדי להעביר את הקווים האדומים של ישראל, וגם את האינטרסים של ישראל והמידע שמצוי בידינו לגבי איראן ופעילותה בנושאי הגרעין, הטילים ומימון גופי הטרור באזור.

אנחנו לא צריכים לחשוב או להניח שהמידע שמצוי בידי ישראל הוא מידע שמצוי גם בידי המודיעין האמריקני. כשראש הממשלה נוסע בעצמו ומעביר את כל המידע עם ההדגשים שלו, בקשר שיש ביניהם – זה עושה הבדל משמעותי לעומת מצב שבו המידע מועבר דרך שליחיו הבכירים.

הראיון המלא התקיים בכאן רשת ב', בתאריך 11 לפברואר 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/6kqBc-Wl2YQ

נועה לזימי: בהתייחס לאפשרויות השונות, ראש הממשלה מחזיק כנראה בראשו מספר תסריטים. התסריט האידיאלי הוא שאין הסכם; תקיפה אמריקאית מסיבית, בצירוף אופוזיציה מקומית חמושה ומאורגנת, יכולה לחולל את התנאים להחלפת המשטר. אנחנו לא שם כרגע. מבחינת נתניהו, הוא ירצה להגיע להבנות עם האמריקאים על תאריך תפוגה כלשהו, שבסופו — אם לא תושג התקדמות — ימומש איום התקיפה. תרחיש אחר הוא ההסכם המלא: הסכם שמטפל בכלל המרכיבים — גרעין, טילים, פרוקסי והיחס למפגינים. הסיכוי שהמשטר האיראני ילך על דבר כזה שואף לאפס, כיוון שמדובר בכניעה מוחלטת מבחינתו.

החלופה הגרועה ביותר היא הסכם חלקי. גם אם יגיעו להבנות חלקיות בנושא הגרעין, הדבר משאיר איומים אחרים על ישראל.

הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 11 בפברואר 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

מאיר בן שבת: מנקודת מבטו של המשטר האיראני, עצם העובדה שמתקיימות שיחות כבר מספקת לו שורה של יתרונות.  השיחות מקהות את הלחץ הבינלאומי, מחלישות את המורל של מתנגדי המשטר, ופוגעות בהדרגה באמינות הפעולה הצבאית, זמן הוא הנכס היקר ביותר של טהרן. על ידי משיכת משא ומתן, איראן מבקשת להפוך את הדיפלומטיה למה שתיאר כ"מנגנון הכלה והתשה" אשר מעייף את אויביה תוך שמירה על חופש הפעולה שלה.

מנקודת מבטה של ​​ישראל, התוצאה הגרועה ביותר אינה מלחמה אלא הסכם גרוע, משום שהוא ייתן למשטר חמצן לנשום ברגעו הקשה ביותר. עסקה צרה תאפשר המשך התעצמות צבאית, תחזק את מעמדה האזורי של איראן ותכין את הבמה למשברים עתידיים. לעומת זאת, מצב שבו אין הסכם כלל עדיף על הסכם גרוע, שכן הסנקציות יישארו בתוקף וימשיכו לערער את שרידות המשטר.

האתגר של ארה"ב וישראל כאחד, הוא להבטיח שהצגת הכוח האמריקני ליד איראן לא תהפוך לתחליף לקשיחות אסטרטגית. ביטחון מתמשך לא יגיע מניהול שאיפותיה של איראן, אלא מסיומן. עד אז, אפילו הארמדה הגדולה ביותר בעולם לא תוכל לפצות על עסקה שמחליפה יציבות לטווח ארוך תמורת נוחות לטווח קצר.

פורסם במקור ראשון, בתאריך 11 בפברואר 2026.