https://youtu.be/By4SXJeZ6CY

יוסי אמרוסי לגבי חמאס בעזה: באזור שבו חמאס עדיין נמצא בעזה — כ-40% משטח הרצועה — הוא אכן שולט באוכלוסייה ובחיי היומיום, ואף מתעצם. בראש ובראשונה בכוח אדם: הוא מגייס אנשים ומשלם להם כסף, בין היתר ממשאבים שמגיעים דרך המשאיות הנכנסות מדי יום לעזה. הוא גם מייצר מטענים ופצצות, אך אין להשוות זאת להתעצמות שקדמה ל-7 באוקטובר. בשאר השטח צה"ל נמצא ופועל: ממשיך לחשוף מנהרות, להרוס מבנים ולשפר את הקו הצהוב מזרחה — וזה חשוב.

ההתעצמות של חמאס היא איום שצה"ל חייב להתייחס אליו, אך צריך לזכור שכוחות רבים של פיקוד הדרום נמצאים כיום בצפון הארץ. הייתי ממליץ להשתמש באותם רחפנים פרימיטיביים ברצועת עזה, ולפגוע בכל פעיל חמאס חמוש. מהלך כזה יפגע גם במשילות של חמאס. אנחנו חייבים ללמוד את לקחי 7 באוקטובר: ליזום תקיפה ולהתמקד בהכרעה. לצערנו, הפסקת האש די נכפתה עלינו. לאחר שהחזרנו את החטופים, ומשחמאס לא עמד בסעיף מספר 2 -— פירוז חמאס מנשקו – יש לצה"ל את מלוא הזכות לחזור ללחימה. אני מבין את מצוקת צה"ל ואת המחסור בכוח אדם בשל ריבוי החזיתות הפתוחות, וקשה מאוד להילחם בכל החזיתות בו-זמנית בעצימות גבוהה כל כך.

הראיון המלא התקיים ברדיו צפון, בתאריך 12 במאי 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

ד"ר לימור נובל: אני משתדלת לא להתנבא מה טראמפ יעשה. אני כן יכולה להעריך שהוא לא ממהר לחזור ללחימה. מבחינתנו, צריך לחשוב מהו התרחיש האופטימלי עבור ישראל. כרגע אנחנו נמצאים בתרחיש ביניים – המצור הימי נמשך, אין הסכם, ומבחינתנו כל תרחיש כזה הוא מבורך.

לגבי האסטרטגיה של טראמפ, צריך להבחין בין האסטרטגיה התקשורתית שלו לבין המדיניות בפועל. השיח הציבורי שלו מכוון גם למו"מ מול האיראנים: הוא מנסה לבלבל את היריב ולשלוט בנרטיב. לכן אני לא מתרגשת מהציוצים שלו. הוא מנסה להשפיע בו-זמנית על הקהל, על המו"מ, על השווקים, על היריב וגם על צורכי העמימות הצבאית.

הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 12 במאי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

נועה לזימי: האוחזים בהגה האיראני אינם מתונים ואינם פרגמטיים, ולכן הסיכוי להגיע להסכם עם המשטר הנוכחי קלוש עד אפסי. האם טראמפ הגיע לקצה, או שתרחיש של חידוש המלחמה הוא משאלת לב? אני סבורה כי כל עוד הוא נשאר נאמן ליעד של פירוק היכולות הגרעיניות והוצאת האורניום מאיראן – לא יהיה מנוס מלחימה. מנקודת המבט האיראנית, למרות כל המכות שספגו — אינפלציה דוהרת, אבטלה, משברי מים וחשמל – הם עדיין מצויים בתודעת ניצחון, כל עוד המשטר עומד על רגליו ואינו חש איום ישיר על עצם קיומו.

בהצעה האיראנית קיימת כעת דרישה להסרה מיידית של הסנקציות והמצור, תוך ניסיון להגיע לסיום כולל בכל החזיתות, כאשר את סוגיות הליבה הם מבקשים לדחות לשלב הבא. זו טקטיקה מסוכנת מאוד. מבחינת טראמפ, חשוב להערכתי שיהיה נחרץ והחלטי יותר. הלחץ הכלכלי מועיל ונכון, אך השאלה היא כמה זמן הוא יוכל להחזיק בו — שבועות? חודשים? הכול מתכנס למתקפה עצימה שתכלול פגיעה בתשתיות קריטיות ולאומיות, בתשתיות אנרגיה, ואף סיכון של בכירים, כדי שהמשטר יבין שהוא מצוי בסכנה ושהמשוואה השתנתה.

הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 11 במאי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

אולגה דויטש: בקואליציה ובאופוזיציה הצ'כית יש קונצנזוס של תמיכה בישראל, ושר החוץ הצ'כי לא מפחד להתעמת עם בריסל על נושאים עקרוניים

ההבדל המכריע מהונגריה הוא שהצ'כים פועלים בתוך הקונצנזוס האירופי, מגייסים תמיכה ממדינות אחרות, ולכן קשה לפסול אותם. זה סגנון שקשה להעביר עליו ביקורת. ראוי לציין שבעבר הייתה צ'כיה מהמתנגדות המרכזיות לסנקציות נגד שרים ישראלים – סנקציות שדורשות תמיכה פה אחד של כל 27 מדינות האיחוד, ושלא יכולות לעבור אם צ'כיה תישאר בעמדתה.

פורסם בישראל היום בתאריך 11 במאי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/f5HZ0Amrloo

אלי קלוטשטיין: הפסגה בסין היא סוג של גורם מרסן, אבל מצד שני כשמחפשים מבחינה טקטית זמן להפתיע – אולי דווקא זה מועד נכון. טראמפ עסוק משהו שחשוב יותר מבחינתו בראייה הגלובלית, ויש לו בסין מפגש חשוב שכבר נדחה פעם אחת, שגם ממילא יהיה ממוקד גם בסוגיה האיראנית. לכן הסיכויים שמשהו יקרה עד אז לא גבוהים.

אחד הדברים החשובים לנו כרגע הוא לקטוע את הקשר בין איראן ללבנון. ההגבלה הזאת מסבה לנו המון מחירים. חיזבאללה לא רק שיכול לשבת בנוחות מעבר לקווי הלחימה, אלא שזה מאפשר לו פניות לנהל אותה, ולא לנסות לברוח ולהתחבא. בסבבים הקודמים כל חיסול גרם לראשי חיזבאללה לרדת למחתרת, וזה כמובן מלבד הערך הישיר של החיסול.

הריאיון המלא שודר בגלי ישראל, ב-11 במאי, 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' קובי מיכאל: הכלים שיש לי לבחון את הלך הרוח ברצועה הם בעיקר הסקרים שנערכים שם על־ידי חליל שקאקי. מדובר בסוג של דיאלקטיקה בציבור העזתי, שבאה לידי ביטוי בתמיכה בשיקום הרצועה לצד התנגדות רחבה מאוד לפירוק חמאס מנשקה — למעלה מ־70%. אנחנו מכירים את זה גם מהחברה הפלסטינית בכלל, ונדמה לי שזו תמונת מצב מדויקת יותר.

הם מתנגדים לפירוק חמאס מנשקה משום שהיא מייצגת את האתוס הדומיננטי — אתוס ההתנגדות. גם אם הסקר האחרון של שקאקי מצביע על עלייה מרשימה בתמיכה בקרב הציבור בעזה בפתרון שתי המדינות, התמיכה בהתנגדות המזוינת עדיין גבוהה יותר. כאשר מנסים לפרוט את הנתון של תמיכה בפתרון שתי המדינות ונכנסים לפרטים של מהות הפתרון, מגלים שהתמיכה צונחת.

הראיון המלא התקיים בכאן רקע, בתאריך 10 במאי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://www.youtube.com/watch?v=Acxv7OCJCio

אלי קלוטשטיין: במובן מסוים האיראנים חושבים שעצם העמידות היא ניצחון, וזה מה שהם מנסים לשדר לעם שלהם. מצד שני, צריך להבין שגם בראייה האיראנית, הם מאוד מודאגים. אם הם יודעים שעכשיו העסק נגמר ועדיין המצור ממשיך, אז הם כן במצב מסוכן.

אם האמריקנים יכבלו לנו את הידיים, כמו שהם עושים במובן מסוים בלבנון עכשיו, אנחנו נהיה במצב מאוד בעייתי. אנחנו ודאי לא נאהב את ההסכם הזה. צריך לתת את הקרדיט גם לראש הממשלה וגם לנשיא טראמפ שבינתיים מאוד מתואמים, והאסטרטגיה הכוללת שלהם לא רק אחידה, אלא גם ברורה ואחידה. הם הולכים בקו ישר על הגרעין האיראני, על יכולות אחרים של האיראנים, ובינתיים לא ויתרו ולא סטו מהדרך. אנחנו יכולים לקוות שזה מה שיקרה בהמשך.

הריאיון המלא שודר בכאן רקע, בתאריך 8 במאי, 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/40EFPd-U-sY

נועה לזימי: אני חושבת שגם בלי הסכם או חידוש מלחמה יש תועלת ממשית להמשך המצור האמריקני על איראן, משום שהוא מחליש מאוד את האיראנים ומקרב אותם לדרישות האמריקניות, ועדיף שזה יהיה מבלי לאפשר להם חבל הצלה להיחלץ מהמצב באמצעות תכסיסים דיפלומטיים. בעיניי זה נכון עבור טראמפ גם מבחינה פנימית, ולכן הממשל הדגיש שמדובר במבצע הגנתי ומבצע נפרד מהלחימה העצימה שהסתיימה. בעיניי יש שחיקה מסוימת באמינות של האיומים של טראמפ, במיוחד לנוכח האולטימטום המתמשך וחוסר התגובה לירי האיראני לעבר האמירויות.

אני חושבת שההתנהלות הסעודית באירוע מלמדת על גישה דואלית כלפי איראן. בתחילה, לפי הדיווחים, הסעודים דחקו בטראמפ להמשיך את המלחמה, אך בהמשך ראינו נסיגה מהעמדה הזאת. בראייה כוללת, גם ההתקרבות שלהם לטורקיה ולמצרים היא מגמה קצת מדאיגה, משום שמדובר בציר שהוא לא בדיוק פרו-ישראלי.

הנראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 07 במאי 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

ד"ר יוסי מנשרוף: למרות שטראמפ הוא הנשיא האמריקני שפעל נגד איראן יותר מכל הנשיאים, עדיין הוא בחר לנקוט מלחמה חלקית, כלומר באיזשהו שלב הוא עצר את החיסולים הממוקדים, וכך נוצר מצב שהסחף לערעור המשטר האיראני – שהתקדם עד אז היטב באמצעות החיסולים יוצאי הדופן שישראל ביצעה – נבלם.

אנחנו רואים את מוחמד באקר קאליבאף, יושב ראש הפרלמנט של הרפובליקה האסלאמית, מתחזק את המערכת השלטונית, וזאת בזמן שמוג'תבא חמינאי, המנהיג העליון החדש של איראן, נס על נפשו וחייב להימלט ולא יכול לנהל את המדינה בפומבי. קאליבאף הוא מאחרוני הסדר הפוליטי הישן באיראן, והוא למעשה מחזיק כיום את המשטר.

הראיון המלא פורסם בבשבע, בתאריך 07 במאי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' זכי שלום: טראמפ אמר הלילה שהמלחמה הסתיימה מבחינה צבאית, ושארה"ב ממשיכה במצור, אך עושה הפסקה בליווי הימי של ספינות אמריקאיות במיצרים. אני רואה בכך את תחילת סופה של המלחמה, בתנאי שהחומר המועשר ייצא מאיראן.

אני רואה בזה ג'סטה של מנצחים – מעין מישהו ששם את המגפיים שלו על הגרון של השני, ואז מוריד מעט את הלחץ כדי לאפשר לו לצאת מזה עם מעט כבוד. ארה"ב מוכנה לתת לאיראן לצאת מהאירוע, בתנאי שתספק לה את הדברים העיקריים שהיא דורשת.

הראיון המלא התקיים בקול ברמה, בתאריך 06 במאי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.