פרופ' קובי מיכאל: בעיניי, מדינות שמכירות במדינה פלסטינית עושות זאת משתי סיבות מרכזיות. ראשית, הן רוצות לקבע את המדינה הפלסטינית כאופק המדיני, ובאמצעות ההכרה לכפות במידה מסוימת את הפתרון הזה ואת המציאות הזאת על ישראל. יש כאן מעין אפקט פיגמליון: אם מכירים שוב ושוב במדינה הזאת ומתייחסים אליה כקיימת, מקווים שבסופו של דבר היא אכן תקום. שנית, ההכרה משמשת גם כאמצעי להפעיל לחץ על ישראל, לדחוק אותה לפינה ולפעול נגדה בזירה הבינלאומית.

אני לא חושב שישראל צריכה להיכנע למציאות הזאת רק משום שמדינות רבות בעולם מכירות במדינה פלסטינית. אנחנו צריכים קודם כול להגדיר את האינטרסים האסטרטגיים החיוניים שלנו. מבחינתי, הפלסטינים צריכים לנהל בעצמם את חייהם האזרחיים, כדי שאנחנו לא נצטרך לנהל את חיי היום־יום שלהם, בין אם ביהודה ושומרון ובין אם ברצועת עזה. במקביל, האחריות הכוללת לביטחוננו חייבת להישאר בידינו, משום שאיננו יכולים להפקיד אותה בידי גורם אחר. אפשר שיהיו הסדרים ושיתוף פעולה ביטחוני, אבל האחריות הביטחונית הכוללת צריכה להיות ישראלית.

הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 23 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

נועה לזימי: ניתן לזהות דפוס פעולה טורקי שאינו חותר, לפחות בשלב זה, להתנגשות ישירה וחזיתית עם ישראל. במקום זאת, טורקיה מבקשת להצר את צעדיה של ישראל בעיקר באמצעות כלים מדיניים. בכלל זה בולטים מאמציה להבטיח את שרידותם של ארגוני טרור המעסיקים את ישראל ומסיטים ממנה קשב ומשאבים רבים, ובראשם חמאס בעזה וחיזבאללה בלבנון. לכך מצטרף המאמץ לפגוע בתדמיתה של ישראל בזירה הבינלאומית, במטרה לערער את הלגיטימציה להפעלת כוח בזירות אלה. 

בעזה הדבר גלוי וברור: טורקיה, לצד קטר, היא מן התומכות המרכזיות בחמאס, ולולא הקו האדום שהציבה ישראל, הייתה אף מכניסה חיילים טורקים לרצועה. אולם היא פועלת גם בדרכים מתוחכמות יותר, ובהן קידום משא ומתן בין סוריה לחיזבאללה, לצד סיוע ארוך שנים לצבא לבנון והמשך ההתבססות הטורקית בסוריה, שהחלה כבר במהלך מלחמת האזרחים וכיום חורגת משיקום אזרחי לעבר בניית כוח צבאי. כל זאת נעשה מבלי להיגרר בשלב זה לעימות חזיתי עם ישראל, אלא תוך ניסיון לתרגם את מעמדה כמתווכת בהסכם הנקודות בעזה, את יחסיה הטובים עם וושינגטון ואת מעמדה המתחזק בנאט"ו ובאירופה – לערעור מעמדה של ישראל באזור ולהחלשתה. 

הראיון המלא התפרסם באתר ערוץ 7, בתאריך 23 באוגוסט 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

יוסי אמרוסי: ראש השב"כ, זיני, צבר מתנגדים רבים מאז כניסתו לתפקיד. אני לא מכיר אותו ולא החלפתי איתו מילה. אני חושב שצריך לתת לו ולארגון לעבוד בשקט. בכל פעם עולה סוגיה חדשה שמוצגת כאילו השב"כ אוטוטו מתמוטט. אני אומר: השב"כ נכשל קשות ב-7 באוקטובר. עכשיו צריך לתת לו לעבוד, לשקם את עצמו, ולבחון את תפקודו של זיני בהתאם לתוצאות.

הראיון המלא התקיים בכאן מורשת, בתאריך 23 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

מאיר בן שבת: כשמתחילים לשמוע דיבורים בנוסח 'הפרות מצד חמאס', זה יוצר תחושה שישראל וחמאס נמצאים באיזה סכסוך עם טענות הדדיות להפרות הסכם והמתווכים מנסים להוביל לנוסחאות פשרה. הפגישה של קושנר עם רב המחבלים ח'ליל חיה מחזקת את התחושה הקשה הזאת. עם כל הכבוד למתווכים ולכל הגורמים המעורבים, אחרי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל אנחנו לא יכולים להרשות מצב כזה. אין כאן סימטריה וגם לא יעד או אינטרס משותף. היעד של ישראל הוא להשמיד את חמאס, נקודה.

צריך לומר שמתווה 15 הסעיפים שגובש על בסיס תוכנית 20 הנקודות של הנשיא טראמפ, אומנם מחויב ליעדים המקוריים שלה – אך שינה את ההגדרות ואת מנגנוני היישום, באופן שמעמיד בספק את הסיכויים להשיג אותם.

קושנר ועמיתיו הגיעו לאזור כדי לחלץ את מתווה 15 הסעיפים מהמבוי הסתום בעקבות דחייתו על ידי ישראל. אם הם הגיעו בתחושה שההתנגדות לתוכנית היא רק של הדרג המדיני, ושהוא עושה זאת בגלל אילוצים פוליטיים או משיקולי בחירות, אז הם לא מבינים את השינוי העמוק שחל בציבור הישראלי.

הראיון המלא פורסם בבשבע, בתאריך 20 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

נועה לזימי: ההתפתחות בסוריה משמעותית מאוד, והתזמון של התקיפה הישראלית חשוב במיוחד. מיד לאחר נפילת אסד ישראל פעלה בחופשיות ובנמרצות כדי לשלול יכולות ונכסים אסטרטגיים, אבל מאז המציאות משתנה והלגיטימציה הבינלאומית לפעולה מצטמצמת. דווקא בגלל זה היה חשוב שישראל תשרטט קו אדום ברור מול ההתבססות הטורקית בסוריה.

טורקיה טוענת שהיא אינה מתבססת בסוריה, אבל בפועל אנחנו רואים שהיא משקמת את סוריה לא רק אזרחית: היא רוצה להקים בסיסים, לבנות צבא לאומי סורי ולשקם מערכים ומכ"מים, כולל ניסיון להביא מערכות הגנה אווירית. לצד זה יש לטורקיה אינטרסים כלכליים ואנרגטיים, וסוריה עשויה להשתלב במסדרון סחר שיחבר בין המפרץ לאירופה דרך סוריה במקום דרך ישראל. אם בהמשך סוריה תצטרף גם לברית עם טורקיה, פקיסטן וסעודיה, זה יסבך עוד יותר את המצב.

הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 20 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

נועה לזימי: טורקיה מסתמנת בעיניי כאיום משמעותי על ישראל, גם אם כרגע היא עדיין לא מהווה איום ישיר ומיידי. אנחנו רואים את הניסיון הטורקי לבסס נוכחות הולכת וגוברת בסוריה, לפרוס כוחות ובהמשך אולי גם להקים בסיסים ברחבי המדינה.

במקביל, האמריקאים מתפנים מסוריה, ובמובן מסוים מפקידים יותר ויותר את גורלה בידי טורקיה וארדואן. הטורקים מבקשים לחזק את השפעתם שם, לצמצם את האוטונומיות הכורדיות ולסייע בבנייה מחדש של סוריה – לא רק במישור האזרחי, אלא גם בשיקום יכולות צבאיות וביטחוניות. זה בדיוק החשש הישראלי.

הראיון המלא התקיים בכאן רקע, בתאריך 20 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

רות וסרמן לנדה: ביחס לחמאס צריך לומר את הדברים בצורה ברורה: חמאס לא התפרק מנשקו. הוא מתכנן שוב את שבעה באוקטובר, אלא שהפעם הוא למד שלבד הוא לא יצליח. הוא ממשיך לבנות על אותו חלום של "אחדות הזירות" ומתכנן ונערך לשילוב של מספר זירות. אני אומרת את זה לא כדי לזרוע פאניקה, אלא משום שזאת התוכנית. לצערי, הם בונים גם על גורמים מתוך זירת הפנים הישראלית – לא על כל החברה הערבית, חס וחלילה – כחלק מתרחיש שמזכיר את אירועי שומר החומות.

הראיון המלא התקיים בתכנית "הערביסטים" בערוץ 15, בתאריך 20 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

מאיר בן שבת: ישראל צריכה להמשיך לשאוף להסכמי שלום, אך לא במחיר ויתור על נכסים ביטחוניים או הסתמכות על הסכמים שעלולים להתברר כהפיכים. אין לוותר על השאיפה לשלום", הוא אומר, "אך אסור לתת לה להעביר אותנו על דעתנו.

טורקיה מנצלת את השינויים במזרח התיכון ואת התחרות שמתנהלת בין המעצמות על עיצוב הסדר העולמי, כדי לבסס את מעמדה ככוח אזורי מוביל. תהליך זה, יחד עם שאיפותיו של ארדואן והעוינות שלו כלפי ישראל, אכן מעלה את פוטנציאל החיכוך וההתנגשות האסטרטגית עם ישראל. אנחנו רואים זאת בכמה מוקדים.

פורסם במעריב, בתאריך 19 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/5sdF-LTzpjk

נועה לזימי: התקשורת הטורקית זועמת על התקיפה הישראלית בבסיס חיל האוויר באידליב ומציגה את התקיפה כ"פרובוקציה חמורה", ו"תוקפנות בלתי מוצדקת". בישראל מזהים שטורקיה פועלת לשקם בסיסים ותשתיות צבאיות, ואולי אף להעביר אליהם מערכות נשק מתקדמות שעלולות לאיים עלינו. הנוכחות הצבאית הטורקית שמרוכזת בעיקר בצפון-מערב המדינה עלולה במעלה הדרך להתקרב לגבול עם ישראל.

במקביל, בטורקיה מקודם כבר זמן רב נרטיב של "ישראל הגדולה", שלפיו לישראל יש שאיפות אימפריאליסטיות שיתחילו בעזה, בלבנון ובסוריה ובסופו של דבר יגיעו אפילו לטורקיה. יש בכך אירוניה מסוימת, כאשר מסתכלים על ההתפשטות הטורקית באזור, מצפון קפריסין ועד המעורבות בלוב ובסוריה והחזון הנאו־עות'מאני לאזור.

הראיון המלא התקיים ברדיו ירושלים, בתאריך 19 באוגוסט 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/S7G94EPq1i8

נועה לזימי: איראן מאותתת על מצוקה מסוימת. ההשלכות של המצור והסנקציות מורגשות היטב, והפגיעה בתעשיית הנפט ובמשלוחים לשוקי היעד משמעותית. השאלה היא כמה סבלנות תהיה לנשיא טראמפ להמשיך לדבוק בלחץ הכלכלי, וכיצד האיראנים ינסו לשבש את המהלכים שלו.

הורמוז הוא מבחן אמיתי לארה"ב. אסור לאפשר לאיראנים ליצור תקדים ולהשתלט בצורה בריונית על נקודת חנק שקריטית לסחר העולמי. אם טראמפ יתקפל, יישבר או לא יהיה מספיק עקבי בלחץ על איראן, זה עלול לבשר על ויתורים גם בסוגיות אחרות שקריטיות מאוד לביטחוננו.

הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 18 באוגוסט 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.