משה פוזיילוב: המבצע שראינו אתמול לחילוץ גופתו של גואילי משקף מאות ימים של איסוף מודיעין על כל אחד מהחללים והחטופים. מדובר בצבירה הדרגתית של מידע, שממנה מבינים שיש קצה חוט שמאפשר להגיע למבצע. אוספים את כלל המודיעין, יוצאים למבצע חריג ואיכותי שמטרתו להוציא אדם מעזה מבלי שאיש יבין או ידע מה מתרחש, משום שהזמן משחק תפקיד מרכזי. המטרה היא לחטוף את האדם ברגע שבו הסביבה איננה ערוכה לאירוע, כדי לאפשר התחלה שקטה של העבודה בשטח.

בסופו של דבר מתקבלים שיקולים ברורים: למי יש מקסימום מידע שיכול לסייע, ולמי קיימת גם יכולת הגעה מבצעית. יש צורך לייצר אופטימיזציה מלאה למבצע. זהו מבצע סופר־מורכב, הדורש שב״כ איכותי ונחוש, והוא כולל גורמים רבים המשתלבים יחד בסודיות מוחלטת.

זה כמעט נס גלוי שכל החטופים והחללים הושבו לישראל. מדובר בשילוביות יוצאת דופן של גורמים רבים שפעלו יחד ויצרו את אותה נחישות. זהו ניצחון של הרוח הישראלית ושל המוסר היהודי.

הראיון המלא התקיים בקול ברמה, בתאריך 27 לינואר 2026.

יוסי אמרוסי: בראשית המלחמה הקים שב״כ יחידה ייעודית למשימה הספציפית של השבת החטופים. היחידה עסקה באיסוף חומרי מודיעין ובייזום מבצעים מורכבים, כפי ששמענו גם בימים האחרונים. רק לפני שבוע פורסם סיפור חילוץ גופתו של אורון שאול ז״ל, מבצע נועז ויצירתי ששילב גורמים רבים על מנת להשיבו לקבורה בישראל. כך גם במקרה הנוכחי.

הגורם המרכזי המספק את המידע הוא החקירות. אציין כי במהלך כל המלחמה חולצו במבצעים מסוג זה שמונה חטופים חיים ו־41 גופות של חטופים.

במקרה הזה, שב״כ מזהה פעיל ג׳יהאד אסלאמי שנמצא בתוך רצועת עזה, וקיים מודיעין שלפיו יש לו, ככל הנראה, מידע על מקום קבורתו של גואילי. לוחמי שב״כ, כשהם מוסווים, נכנסים לשטח הרצועה, עוצרים אותו ומביאים אותו לחקירה. במהלך החקירה הוא מוסר מודיעין, מתאר העברת הגופה ממקום למקום ומספק פרטים נוספים שמקדמים את התמונה המודיעינית. שב״כ מתביית על בית קברות סמוך לעיר עזה, שם ההערכה היא שהגופה נמצאת.

הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 27 לינואר 2026.

אלי קלוטשטיין: כל בעיות היסוד שקשורות באיראן לא נפתרו, ולכן בישראל בהחלט מצפים למתקפה בגלל שאנחנו צריכים לטפל בבעיות היסוד של התחמשות מחדש בטילים בליסטיים באיראן, בגלל  שאיראן התחילה לעבוד מחדש על אתרי גרעין, ומכינה אותם שוב למתקפות. היא משקמת גם את מערכי הנ"מ. גם התפתחויות אחרות באזור, אם זה בעיראק או בסוריה, מצמצמות את חלון הזמן שאולי יהיה נוח לפעול גם לישראל וגם לארה"ב.

שאלת המיליון הדולר היא מה קורה בראש של טראמפ. גם כמנהיג של מעצמה, שספג ביקורת אפילו מבית על ההתערבות בוונצואלה ועל ההפצצה באיראן, הוא חושב פעמיים לפני כל מהלך כזה. מצד שני, ככל שיוצאים עוד ועוד דיווחים , יהיה לו קשה מאוד לעמוד מנגד ולחזור בו, להיתפס כמי שלא עמד במילה שלו.

הריאיון המלא שודר בכאן מורשת, בתאריך 26 בינואר, 2026.

ד"ר יוסי מנשרוף: מניתוח דפוסי הפעולה האיראניים בעבר עולה כי גם בעימות ישיר עם ארה"ב, טהראן אינה צפויה לפעול באימפולסיביות. היא נוטה לבחור בתגובה מדורגת, מחושבת ורב-זירתית, הנשענת בראש ובראשונה על יכולות הטילים והכטב"מים – הנתפסות ככלי הרתעתי מרכזי וכאמצעי לשליטה בעוצמת ההסלמה. עם זאת, ככל שעוצמת הפגיעה במשטר תגבר והמערכה תתארך, תעלה המוטיבציה להרחיב את סל הכלים, לרבות הפעלת שלוחים בזירות נוספות, קידום מהלכי טרור ממוקדים ואף שימוש ביכולות רדומות בזירה האמריקאית, חרף הסיכונים הכרוכים בכך.

התפרסם במעריב, בתאריך 26 לינואר 2026.

פרופ' קובי מיכאל: הכורדים בסוריה: המחויבות הישראלית היא מחויבות יהודית למיעוטים החיים במזרח התיכון — גם בשל היותנו מיעוט, וגם משום שקיים כאן פוטנציאל אסטרטגי. הכורדים, היסטורית, בעיראק וגם בסוריה, היו בני ברית של ישראל, וישראל סייעה להם מודיעינית, צבאית וגם הומניטרית. אני חושב שהמחויבות שלנו לא הסתיימה, ואפילו הופכת למשמעותית יותר נוכח העובדה שארצות הברית מפנה להם גב. אגב, היא עשתה זאת גם בעיראק, וכעת עושה זאת בסוריה. בעיני הכורדים, הדבר נתפס כמהלך בעייתי וחמור, והציפייה שלהם כעת מופנית כלפי ישראל.

הרראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 23 לינואר 2026.

יוסי אמרוסי: מעבר רפיח שימש כל 17 השנים שבהן חמאס בשלטון בעזה כצינור החמצן וכנתיב העברת הנשק של חמאס. גם בסוג של העלמת עין מצרית נכנס דרכו אמל״ח רב לעזה, ואם נפתח את המעבר נאבד את השליטה על מה שנכנס לרצועה. אם רוצים לפתוח אותו — זה צריך להיות לצד אחד בלבד. הכנסת אנשים פנימה איננה נכונה בעיניי, ובוודאי שלא משאיות וציוד, שדרכם אפשר להבריח אמל״ח שיגרום להתעצמות מחודשת של חמאס בעזה.

הראיון המלא התקיים בערוץ I24, בתאריך 23 לינואר 2026.

https://youtu.be/GeETkmX6trU

פרופ’ קובי מיכאל: אני חושב שלא נכון להתייחס לסוגיית איראן כמשהו שעומד בפני עצמו. צריך לחבר את כל הנקודות ולהבין שאנחנו ניצבים בפני אירוע מז’ורי, שמוביל אותו הנשיא טראמפ, ושמהותו היא שינוי הסדר העולמי. טראמפ הוא רוויזיוניסט אולטימטיבי, כלומר חותר לשינוי הסדר העולמי. צריך לחבר לאיראן את מועצת השלום שלו, את עזה, את גרינלנד ואת ונצואלה, ואולי גם את מה שיקרה בקולומביה ובמקסיקו. יש כאן תופעה של ‘אימפר־טראמפיזם’, שבמסגרתה אנחנו הולכים לקראת שינוי הסדר העולמי הקיים.

הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 21 לינואר 2026. 

https://youtu.be/4SDjp_xJWkM

רות פינס פלדמן: אנחנו הולכים לשנה שטראמפ יהיה בה הרבה יותר לוחמני. ההצהרות של טראמפ מהימים האחרונים שהוא כבר לא מחויב לשלום, ושהוא מחויב רק למה שטוב לארה"ב, מהווה בפועל תחזית למה שאנחנו צפויים לראות בשנת כהונתו הבאה, שתאופיין בכאוס וערעור הסדר האזורי הקיים.
רואים שטראמפ פותח חזיתות מול גרינלנד ומדינות נוספות באירופה, איראן, ונצואלה. זה צריך לאותת לישראל שאנחנו לא הולכים לראות בהכרח מהלכים אמריקאים שתואמים לאינטרסים שלנו. ישראל צריכה להיות מוכנה לכל תרחיש בזירות השונות.

הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 20 לינואר 2026. 

יוסי אמרוסי: הסכם שאינו מבוסס על שינוי עומק בשלטון, דחיקת החמאס מכל עמדות השלטון והשליטה למעשה ולא רק לכאורה, ובכך לבטל את השפעתו על האוכלוסיה  אינו הסכם אמיתי.
הוא הפסקת אש זמנית שמוגשת לציבור כ"הישג היסטורי", בעוד שהאיום רק משנה צורה ונדחה למספר שנים קצובות.

דווקא משום שישראל חפצה בשקט ושלווה לאזרחיה, היא אינה יכולה להרשות לעצמה אשליות. ההיסטוריה של האזור מלמדת שיציבות מושגת לא באמצעות כוונות טובות, הצהרות בינלאומיות ועצרות מפוארות, אלא באמצעות קווים אדומים, נחישות מדינית וצבאית, כוח והרתעה.

הראיון המלא פורסם במעריב, בתאריך 20 לינואר 2026.

פרופ' זכי שלום: העולם השתנה בצורה מאוד משמעותית בשנת הכהונה הראשונה של טראמפ. יותר ממה שהוא עשה באופן מעשי, הוא יצר נורמות חדשות בהתנהגות הבינלאומית. הסיפור של גרינלנד, למשל, נותן לישראל מתנה גדולה. עד עכשיו אמרו שיש סטטוס־קוו שנוצר במלחמת העולם השנייה: אסור למדינה לשנות תנאים בכוח. אנחנו קיבלנו את השטחים ב־67'. הוא בא ואומר עכשיו משהו אחר – גם בלי מלחמה, אני רוצה את השטח הזה כי הוא חשוב לי. אם לא תתנו לי אותו, אני אקח אותו בכוח.

בעת הנוכחית זה מבסס את הלגיטימיות של ישראל בכל יהודה ושומרון, ואחר כך – גם באזורים שתפסנו במלחמה האחרונה שעדיין נמשכת: כ־53% ברצועת עזה, שליטה על אתרים אסטרטגיים בסוריה, וחלקים מדרום לבנון. אם מדינה מרגישה איום כלפיה, היא יכולה לכבוש שטח ולחייב מדינות אחרות להיענות לדרישות שלה.

הראיון המלא התקיים בכאן רקע, בתאריך 20 לינואר 2026.