יוסי אמרוסי: קודם כול, צריך לברך את המודיעין – אמריקאי, טורקי או אחר – שסיפק ככל הנראה מידע קונקרטי על האיום על הנשיא. מנגנון האבטחה שלו צריך לפעול במהירות, לברר את המידע ולנקוט את כל הפעולות הנדרשות כדי לוודא שהנשיא לא ייפגע. במקרה הזה הבריחו אותו במטוס אחר ללונדון, ושם הוא עלה על המטוס הנשיאותי. עם זאת, צריך לשאול גם האם היה נכון לאפשר למטוס הנשיאותי להמריא עם אנשים אחרים, אם אכן היה איום ממשי.

בינתיים אני רואה בסוריה דברים אחרים שמדאיגים אותי: מאות אלפי ג'יהאדיסטים חמושים בצבא שלו, וניסיונות לבנות מחדש יכולות צבאיות, כולל חיל האוויר שצה"ל השמיד. לכן, בשלב הזה סוריה היא מדינת אויב וכך צריך להתייחס אליה. ישראל חייבת לשמור על האפשרות להמשיך לסכל איומים ולפעול. הדבר הבסיסי ביותר הוא לתת ביטחון לאזרחים שלנו, ובמקביל אסור לנו לאפשר לאויבים שלנו להתעצם ולבנות את עצמם מחדש.

הראיון המלא התקיים בערוץ 13, בתאריך 11 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

שלום ארבל: ישראל דוחה את התוכנית לגבי עזה, ולא קיבלה את השעון הלוחץ של מדינות שכנות ושל מדינות במערב, שדורשות להתקדם במהירות לשיקום הרצועה. ארה"ב לוחצת ורוצה לראות תמונה של הסדרה ושלום. ככל שאני מנסה להבין, קיימת הבנה עמוקה לצרכים של ישראל, ולכן בסך הכול זה מתקבל. זה בסדר שארה"ב מבקשת שהדברים יקרו קצת יותר מהר, וישראל אומרת: "השעה עדיין לא כשרה".

יש כנראה גורמים אינטרסנטיים, בעיקר לפני בחירות, שיש להם רצון להציג תמונה כזו או אחרת. הגיע הזמן שישראל תתנהג, במובנים מסוימים, כמו מדינה מזרח־תיכונית. יש לנו זמן, יש לנו סבלנות, לא אצה לנו הדרך. "העכשוויזם" הישראלי צריך לעבור מן העולם.

הראיון המלא התקיים ברדיו דרום, בתאריך 11 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

מאיר בן שבת: אינני יודע לקרוא את צפונות לבו ומחשבותיו של א-שרע, אך כמי שהגיע מלב המאפיליה הג'יהאדיסטית ,ישב בכלא עם הקיצוניים שבמנהיגי הג'יהאד, לחם בשורותיו במשך שנים כשהוא מייחל להגשמת חזון המדינה האסלאמית והגיע לאן שהגיע על כתפי בייס ג'יהאדיסטי, בדחיפה ובתמיכה של ארדואן, לא צריך להתרשם מהשינוי בחזותו החיצונית ובשום אופן אין להניח שהוא נטש את דרכו. בשורה ארוכה של מאמרים שפרסמתי מאז שעלה לשלטון, המלצתי להניח שהשינוי הוא חלק מהטקטיקה שהוא נוקט כדי להשיג הכרה בשלטונו, לייצב אותו ולבסס את מעמדו ואז לפנות להשגת היעדים החזוניים.

רק לפני שבועיים אמרתי בעניין המגעים עם סוריה כי: 'מבחינתה של ישראל אסור לוותר על שליטתה בשטח ועל חופש הפעולה הביטחוני שלה בשביל הסכמים שלא יהיו שווים את הנייר שעליו הם ייחתמו. הדבר נכון מול לבנון ולא פחות מכך מול הג'יהאדיסט בחליפה שמשמש גם פרוקסי של ארדואן'. חתמתי את דבריי אז במילים: 'בכל מקרה ומעל כל הסדר שיגובש חייבת לרחף האזהרה-הנבואית – "הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו?'".

פורסם במעריב, בתאריך 11 באוגוסט 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

נועה לזימי: כשמדברים על מפת הדרכים ליישום ההסכם, צריך לזכור מי יושב סביב שולחן הדיונים. קטר וטורקיה הן מתווכות שהאינטרס שלהן הוא לשמר את חמאס, את שלטונו, ולהשאיר אותו נושם וחי. הן משתמשות בכלים מדיניים ועקיפים כדי לייצר נוסחאות כמו אחסון הנשק במקום השמדתו, הבחנה בין נשק קל לכבד או השארת הנשק בידיים פלסטיניות. בסופו של דבר, הדברים האלה מחלישים את מעמדה של ישראל ועלולים לקחת את התוכנית הרחק מהאינטרסים הביטחוניים שלנו.

גם בעזה וגם בלבנון נצטרך בסופו של דבר לשאול אם הפיילוטים האלה באמת עובדים. האם כוח הייצוב באמת יכול לפרק את חמאס? אנחנו יודעים את התשובה. ואז תעלה השאלה כיצד אנחנו עומדים על האינטרסים שלנו. זה יכול לבוא גם במחיר של מתח ואפילו עימות מול אמריקה.

הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 10 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/gcOmfTLCPzA

יוסי אמרוסי: אני חושב שישראל חייבת לשמור על חופש פעולה ביטחוני וסיכולי גם במסגרת ההסדרים שמקדמת ארצות הברית. אני לא כל כך מאמין בהסכמים האלה. חמאס וחיזבאללה לא מתכוונים לוותר מרצונם על הנשק, והם ימשיכו לחפש הזדמנויות לפגוע במדינת ישראל. הפחתת הלחץ הצבאי והסיכולי עלולה לאפשר להם להתארגן מחדש, להתעצם ולהכין את המתקפה הבאה, משום שהאידיאולוגיה שלהם לא השתנתה. לכן, לצד הרצון והצורך לתמוך בצעדים דיפלומטיים, אסור לנו לוותר על הסיכול. מבחינתי זה קו אדום.

הראיון המלא התקיים ברדיו צפון, בתאריך 10 באוגוסט 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' קובי מיכאל: אני רואה את ההתנהלות סביב המגעים בין ארה"ב לאיראן כמדאיגה ומתסכלת. אם לא מדובר במהלך הונאה מתוחכם במיוחד מצד ממשל טראמפ, הרי שההתפתחויות עד כה מעודדות את איראן. האיראנים משדרים ביטחון עצמי, משוכנעים שהם הצליחו להרתיע את ארה"ב, ומפעילים לחץ באמצעות איומים על מדינות האזור ועל שוק האנרגיה.

להערכתי, איראן אינה מתכוונת לוותר על תוכנית הגרעין או על שאיפותיה האזוריות. היא מנצלת את המשא ומתן כדי להרוויח זמן ולשמר את הישגיה. לכן איני סבור שניתן לבנות על הסכם שיסיר את האיום באופן אמיתי.

מבחינת ישראל, אסור להסתמך על כך שארה"ב תפעל עבורה. עלינו לעשות כל מאמץ לשמור על תיאום עם וושינגטון ולנסות לשכנע אותה להבין את המציאות כפי שאני רואה אותה, אך במקביל להיות מוכנים לכך שבסופו של דבר נצטרך לפעול בעצמנו אם האינטרסים החיוניים שלנו יחייבו זאת.

הראיון המלא התקיים בכאן רקע, בתאריך 07 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

אולגה דויטש: קודם כול, חייבים להבין את הגאוגרפיה. סאוטה, העיר הקטנה שמדברים עליה, היא פיזית בצפון אפריקה, ויש רק שתי ערים קטנטנות שנמצאות בחלק הזה של ספרד, שגובל עם מרוקו. אז מצד אחד פיזית פשוט מאוד לחצות את הגבול הזה, אבל ברגע שחוצים ונכנסים לסאוטה – זו רשמית טריטוריה של ספרד.

כולם באירופה מדברים על 'פלישה', כי פיזית ומבחינת איך שזה היה נראה, מדובר בפלישה. זה היה מחזה לא נתפס, איך הם דהרו בהמוניהם ונראה כאילו הם משתלטים על העיר. הם חצו את הגבול בקלות שהיא לא פרופורציונלית. הטענות הן שמהצד המרוקאי לא עשו דבר כדי למנוע זאת. המהגרים עצמם אמרו: שחיתי 200 מטרים והייתי בספרד. מהצד הספרדי, זה שילוב כנראה של פחד וכוחות מוגבלים שהוצבו שם ולא יכלו לעמוד מול אירוע בסדר גודל כזה.

ההיבט השלישי הוא שהמהגרים היו 60 אלף גברים, כמעט כולם צעירים. ופה זה כבר לוקח אותנו לשאר אירופה ומזכיר את עשרות אלפי המהגרים שבאו מסוריה ומלוב. דיברו על 'משבר הומניטרי', ובפועל הרוב היו גברים צעירים, אז מי עומד מאחורי זה? מה עומד מאחורי זה? איפה המשפחות?

פורסם בבשבע, בתאריך 06 באוגוסט 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/91fXadmUuQI

נועה לזימי: אני סבורה שטראמפ נמנע בשלב הזה מהסלמה משמעותית מול איראן, משום שהוא מבין שפגיעה רחבה יותר בתשתיות או במשטר עלולה להרחיב את המלחמה לזירות נוספות.

בעיניי, לצד הפגיעה בתשתיות, יש צורך גם בפגיעה בהנהגה האיראנית. אילו הייתה מתקיימת תקיפה משותפת של ישראל וארצות הברית, לישראל היה יתרון משמעותי בתחום הסיכולים הממוקדים. כרגע אנחנו עדיין לא שם, ובסופו של דבר לוח הזמנים נקבע בעיקר על ידי האמריקאים. עם זאת, ייתכן שיגיע שלב שבו לישראל לא תהיה ברירה אלא לפעול בעצמה, במיוחד אם איראן תתקדם בהתחמשות הגרעינית ובשיקום מערך הטילים, ולכן אי אפשר להסתמך רק על החלטות של גורמים חיצוניים.

הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 04 באוגוסט 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/PCSNjlye4iE

אלי קלוטשטיין: שני הצדדים מנסים למשוך את הזמן, זה נכון לאמריקנים וגם לאיראנים. טראמפ, לפי כל הדיווחים והטענות בארה"ב, מתמקד בעיקר בבחירות האמצע, כשהוא מנצל את הזמן לדברים אחרים ומאמין יותר בהיתכנות של המצור הכלכלי.

גם האיראנים מנצלים את הזמן. הם מחשבים בצורה די נכונה שאורך הרוח והסבלנות שלהם גדולים משל האמריקנים, שכל יום שעובר מקרב אותם לסוף הכהונה של טראמפ. הם יודעים שהם כנראה יכולים להחזיק מעמד יותר מהאמריקנים.

הריאיון המלא שודר בכאן רקע, בתאריך 4 באוגוסט, 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

אולגה דויטש: אני רואה באירועים בסאוטה משבר הגירה חריג, שבו עשרות אלפי מהגרים ממרוקו הגיעו לעיר ספרדית קטנה בתוך זמן קצר. בעיניי, מדובר באירוע שמטלטל לא רק את סאוטה אלא את אירופה כולה, וממחיש שינוי בגישה האירופית כלפי ההגירה. אני מצביעה על כך שמדינות רבות באיחוד האירופי הגיבו במהירות, חלקן קראו לספרד לפעול בנחישות ואחרות אף החמירו את הפיקוח בגבולות, מתוך חשש שהמשבר יתפשט.

לדעתי, האירוע מעורר מחדש את הזיכרונות ממשבר ההגירה הגדול שלפני יותר מעשור. אני סבורה שהפעם המסר האירופי ברור יותר – יש פחות נכונות לקבל גלי הגירה בלתי מבוקרים. בנוסף, אני מעריכה שלא מדובר באירוע ספונטני לחלוטין, משום שהיקף ההגעה והאופן שבו התרחשה מעידים בעיניי על תכנון מוקדם, גם אם עדיין לא ברור מי עמד מאחוריו.

הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 04 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.