יוסי מנשרוף: הפגיעה במאגרי הדלק ותעשיית הגז של איראן מחלחלת מהר לציבור הרחב. ה לא בהכרח שאם מחיר הדלק יעלה – תפרוץ מחאה, אבל אין ספק שתחום הדלק הוא מנקודות התורפה הכואבות למשטר. כשמחירי הדלק עולים, זה משפיע לא רק על הרכב הפרטי ועל החשבון החודשי – זו השפעה כלכלית הרבה יותר רחבה. אם המשבר יהפוך לדרסטי, יש חשש מוצדק שהציבור ייצא למחאה.

הריאיון המלא פורסם בישראל היום, בתאריך 16 בספטמבר, 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

נועה לזימי: כאשר מתחדד המאבק על מצרי הורמוז, איראן שולפת את הקלף המשמעותי שבידה – החות'ים – כאמצעי לחץ נוסף, ומשתמשת בקלף החות'י בים האדום כמנוף לחץ על האמריקאים ועל הכלכלה העולמית.

הסכם מכה שנחתם בין סעודיה לטורקיה ופקיסטן כברית הגנה אינו מביא בשלב זה לסיוע צבאי. טורקיה ופקיסטן מגנות את התקיפות בסעודיה אך אינן ממהרות לשלוח סיוע, ובטורקיה מבהירים כי ההסכם זקוק לאשרור בעוד חודש.

האופציה שנותרה לסעודים היא זו הישראלית, אולם לישראל אין כעת אינטרס להגביר את המתיחות וליזום הסלמה מול החות'ים, אף שהסלמה כזו עשויה להתרחש בעתיד.

הריאיון המלא פורסם בערוץ 7, בתאריך 16 בספטמבר, 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

יוסי אמרוסי: בעזה אני לא חושב שבהכרח עולים מדרגה, אבל יש פעילות אינטנסיבית ויומיומית. צה"ל פועל נגד כל מחבל שהוא מצליח לאתר ומחסל אותו. אני אומר: תחסלו כל חמוש. כשאתה פוגע במחבלים אתה גם פוגע במשילות של חמאס. במקביל צריך להמשיך לנגוס בשטח, עוד 200 מטר, עוד 300 מטר, עוד 400 מטר, ולצמצם את משאיות הסיוע כך שייכנס רק הסיוע ההכרחי. אני מאוד מאמין שאפשר לחסל את חמאס. אין להם היום הנהגה כמו שהייתה להם; האנשים שאנחנו מחסלים היום הם כאלה שלפני שלוש שנים היינו מגדירים כזוטרים שבזוטרים. הם עדיין מנסים להתארגן ולייצר תחמושת, ולכן צריך ללחוץ אותם חזק מאוד — וללחוץ אפילו יותר חזק.

בלבנון, גם אם אנחנו לא שומעים הרבה על פעילות צה"ל, יש פעילות כל הזמן. בתוך יממה אחת הותקפו מהאוויר מספר כפרים, הופעלה ארטילריה ופוצצו בתים ומבנים. אתה רואה שצה"ל יוזם ופועל. פעם חששנו להזיז אוהל ממקומו, והיום צה"ל עושה את מה שצריך כדי להגן על תושבי הצפון. אין היום איום של ירי ישיר ואין איום של פלישה, וזה חשוב מאוד. צה"ל צריך להמשיך להישאר בלבנון, אבל הוא גם לא חייב לשבת בכל נקודה שבה כבר השמיד את האיום. אם הוא שולט בשטח, צופה עליו ויודע לפעול נגד מי שינסה לחזור לשם, זו יכולה להיות החלטה מבצעית נכונה.

הראיון המלא התקיים ברדיו צפון, בתאריך 15 בספטמבר 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

יוסי אמרוסי: אני חושב שהמלחמה מול איראן נמשכת גם עכשיו. ארה״ב ממשיכה להפעיל על איראן לחץ כלכלי כבד, ואנחנו רואים שהמצוקה הכלכלית שם משמעותית. בפני המשטר האיראני עומדות למעשה שתי אפשרויות: לחדש את המלחמה ולתקוף את ישראל או יעדים אמריקניים, או לנסות לחזור למשא ומתן. מבחינתנו, חזרה למשא ומתן אינה בהכרח דבר טוב. המטרה שצריכה לעמוד לנגד עינינו היא הפלת המשטר האיראני, ואסור לחזור לאחור מהלחץ שמופעל עליו.

אני חושב שהמדיניות הישראלית הנוכחית, של פעילות צבאית אגרסיבית ומתמשכת, היא נכונה. צה״ל פועל יום־יום ולילה־לילה, בין היתר בלבנון, וצריך להמשיך בכך. כרגע נראה שגם חיזבאללה וגם איראן חוששים מאוד מפתיחת חזית צבאית נוספת מול ישראל, בין היתר משום שהם מבינים שתגובה ישראלית לתקיפה עלולה להיות חזקה ומשמעותית מאוד. גם בתוך לבנון ניתן לראות ביקורת ולעג כלפי חיזבאללה בעקבות המכות שספג.

עם זאת, דווקא השקט האיראני מדאיג אותי. הזמן לא בהכרח משחק לטובתנו, משום שבזמן שאין עימות גלוי ייתכן שהאיראנים ממשיכים לקדם את תוכנית הגרעין באתרים שונים. לכן אסור לפרש את השקט כחוסר פעילות או להוריד את רמת הערנות.

הראיון המלא התקיים בחדשות 13, בתאריך 14 בספטמבר 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

רות וסרמן לנדה: אירופה לא צועדת באותה מגמה בכל מדינה. בגרמניה, למשל, ראינו הישג גדול של מפלגת ה-AFD, בעוד שבשוודיה אנחנו רואים דווקא חזרה לשמאל. אבל אני חושבת שבאופן רחב יותר יש באירופה תהליך של רה-לגיטימציה של הימין שאנחנו מכנים "קיצוני". יש יותר נכונות בציבור לבחון עמדות שמדברות על עצירת ההגירה, על הקשר בינה לבין הביטחון הציבורי ועל הנטל שלה על הקופה הציבורית. עמדות כאלה, שבמשך שנים רבות מאז מלחמת העולם השנייה נחשבו כמעט לטאבו, מקבלות בהדרגה יותר לגיטימציה. זה עדיין לא אומר שהמפלגות האלה משתלבות באותה מידה במפה הפוליטית בכל המדינות, אבל הטאבו כבר נשבר במידה מסוימת, וזו מגמה שכדאי לעקוב אחריה ברחבי אירופה.

הראיון המלא התקיים בערוץ 16, בתאריך 14 בספטמבר 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

אולגה דויטש: הנוף הפוליטי בגרמניה נושא עמו משקל היסטורי כבד שהופך את עליית הימין הקיצוני לאירוע חריג ורגיש במיוחד. מפלגת ה-AfD נתפסת כגורם קיצוני אף יותר ממקבילותיה ביבשת. היא מציגה קו פרו-רוסי מובהק, מתנגדת בחריפות להגירה, ומשלבת בתוכה גורמים המואשמים בפשיזם. התגובה הממסדית בגרמניה הייתה הטלת חרם מוחלט על המפלגה, מתוך שאיפה לבודד אותה. החרם הזה הוביל למבוי סתום פוליטי שבו אף מפלגה מסורתית אינה מוכנה להקים קואליציה עם ה-AfD, והגורם היחיד שנותר פתוח לשיח עמם הוא השמאל הקיצוני.

ישראל והקהילה היהודית בגרמניה מחרימות את מפלגת הימין הקיצוני ורואות בה מפלגה פשיסטית, אנטי-יהודית, אנטישמית, ואנטי-ישראלית.

אני חושבת שהסכנה היא מעבר לקהילה היהודית. זו סכנה שלוקחת את השיח בגרמניה לקצוות הקיצוניים ביותר 0 שמאפשרים לכל השאר השחקנים הפוליטיים לצאת ולומר דברים הזויים.

הראיון המלא התפרסם בערוץ 7, בתאריך 09 בספטמבר 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

רות וסרמן לנדה: אני חושבת שטראמפ פועל בצורה מאוד עקבית: הוא רוצה לחזק את ההגמוניה האמריקאית ולהעמיד את ארצות הברית בראש סדר היום הכלכלי והגלובלי. הוא לא בוחל באמצעים כלכליים ופיננסיים משמעותיים, והוא גם מאוד נחוש. הוא יכול לזגזג, אבל כשהוא מחליט על יעד הוא לא נוטה להתפשר. בסופו של דבר, הרבה מאוד מהמהלכים שלו – מול קנדה, גרינלנד, פנמה, אירופה וגם מול איראן – מתחילים ונגמרים בחיזוק הכיס האמריקאי ובהרחבת ההשפעה האמריקאית.

המהלכים מול קנדה אינם בעיניי דבר חריג או יוצא דופן. טראמפ כבר הראה שיש לו שאיפות טריטוריאליות, אבל הן שזורות באופן הדוק באינטרסים כלכליים: סחורות, יבוא, יצוא, משאבי טבע וחיזוק החברות האמריקאיות בזירה הגלובלית. הסגנון שלו לא עדין במיוחד, אבל זו מדיניות שאנחנו כבר מכירים. הוא נחוש להמשיך ולבסס את מעמדה של ארצות הברית גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה טריטוריאלית.

הראיון המלא התקיים בערוץ 16, בתאריך 09 בספטמבר 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/vR10YLWNkpw

יוסי אמרוסי: אני חושב שהאיראנים הולכים היום על חבל דק מאוד. המציאות הכלכלית באיראן נעשית קשה מיום ליום, ורואים יותר ויותר סימנים לכך שהלחץ הכלכלי עושה את שלו – תורים ארוכים לדלק, אנשים שמגנים את המשטר ברשתות וסימנים נוספים למצוקה פנימית. אולי מבחינה צבאית המצב נרגע במידה מסוימת, אבל מבחינת המצור והלחץ הכלכלי הם חלק מהמלחמה.

נכון לעכשיו, האיראנים לא ממהרים לערב את ישראל במלחמה, והם מבינים היטב מדוע. ישראל הבהירה שהיא מוכנה גם בהגנה וגם בהתקפה, ושבפעם הבאה היא עשויה לפעול בצורה משמעותית הרבה יותר. לכן כרגע האינטרס האיראני הוא לא לערב אותנו, אבל זה בהחלט יכול להשתנות בכל יום.

הראיון המלא התקיים בחדשות 13, בתאריך 09 בספטמבר 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

אולגה דויטש: מה שקורה כאן מסוכן מאוד, משום שלא מדובר רק בסנקציות על סחר עם ההתנחלויות. בחלק מהמקרים הולכים צעד נוסף קדימה. בהולנד, למשל, נוסח ההחלטה עלול להביא לכך שגם מי שרוכש שירותים או מוצרים מחברה שפועלת מעבר לקו הירוק יהיה חשוף לקנס או אפילו למעצר. אני לא חושבת שזה בהכרח יקרה בפועל, אבל זה מה שכתוב בהחלטה. מבחינתי, מדובר ברעידת אדמה פוליטית של ממש נגד ישראל.

מי שהוביל את הקמפיין הזה הם ארגונים בינלאומיים וארגונים פלסטיניים, שחלקם קשורים לארגוני טרור. אלה אותם ארגונים שאנחנו מכירים מקמפיינים אחרים נגד ישראל. לכן צריך לראות את המהלך הזה כחוליה נוספת בשרשרת של החלטות שמטרתן להוציא את ישראל מהקהילה של המדינות הדמוקרטיות ולהציג אותה כמדינה שמפרה באופן שיטתי את החוק הבינלאומי וכמדינה אלימה.

הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 09 בספטמבר 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

יוסי אמרוסי: צריך לזכור שמדינת ישראל וצה"ל עדיין נמצאים במלחמה בכל החזיתות. שום דבר לא נגמר – לא בעזה, לא בלבנון, לא באיראן, וגם ביהודה ושומרון אנחנו נלחמים יום-יום ושעה-שעה. מבחינת ביטחון התושבים ביהודה ושומרון, זו אומנם שנה שקטה יחסית ומספר הפיגועים נמוך, אבל השקט הזה לא נובע מחוסר פעילות של המחבלים אלא מהסיכול המתמשך של כוחות הביטחון.

אחד האתגרים המרכזיים הוא למנוע התפתחות של יכולת ירי רקטי מיהודה ושומרון לעבר ישראל. גם אם הנזק הפיזי של רקטה כזו אינו בהכרח גדול, יש לכך השפעה פסיכולוגית משמעותית מאוד. במקביל, צריך להסתכל ברצינות על כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית. מדובר בכוח של כ-60–70 אלף פלסטינים חמושים, ולא רק בנשק לצורכי שיטור אלא גם בנשק התקפי. הם מתאמנים ביריחו וגם במדינות אחרות, ולכן אסור להגיע למצב שבו עשרות אלפי כלי הנשק האלה יופנו יום אחד כלפינו.

הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 08 בספטמבר 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.