https://youtu.be/vnx49MeF9dI

רות פינס פלדמן: טראמפ יצטרך בקרוב מאוד להתעשת ולקבל החלטה. כך לא נראה משא ומתן של משטר שמרגיש מובס. אנחנו רואים עמדה עקבית שאיראן מפגינה לאורך כל הדרך, כשהיא שבה ואומרת שלא תדבר על סוגיית הגרעין.

ההודעה שטראמפ הוציא תמוהה. אנחנו רואים כאן שוב אסטרטגיה של "תחזיקו אותי" ומתן צ'אנס אחרון לאיראן. הוא קורץ לציבור האמריקאי ומנסה להראות שהוא פועל להגיע להסכם.

העולם וישראל מבינים שאיראן מנהלת את המהלך מעמדת כוח. זה לא משא ומתן שהגיע בעקבות המלחמה וגרם לאיראן להבין את יחסי הכוחות ולהתקפל.

הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 19 במאי 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

אלי קלוטשטיין: הדיווח האחרון היה שטראמפ מכנס את יועציו להתייעצות ביטחונית אחרונה, אבל זה גם חלק מלוחמה פסיכולוגית. במבצע הקודם ישראל מאוד רצתה לצאת למכת פתיחה מפתיעה, כפי שעבדה היטב מול חיזבאללה עם מבצע הביפרים ומה שבא אחריו. לא הייתי מייחס יותר מדי חשיבות לדיווח כזה או אחר לגבי העיתוי, אלא מתמקד יותר בהכנות עצמן.

חלון הזמנים של טראמפ מצומצם משני הכיוונים – הוא לא רצה לתקוף לפני הוועידה בסין, ומצד שני יש לו את המונדיאל בעוד שלושה שבועות. בנוסף, בשבוע הבא מתחילים החאג' וחג הקורבן, וגם חג השבועות אצלנו. זה דווקא יכול להתאים לו אם הוא מחפש מהלך קצר וממוקד.

הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 18 במאי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

משה פוזיילוב על חיסול אל־חדאד בעזה: יש מקרים בשדה הקרב שבהם פגיעה במנהיג צבאי ברמה הזו היא משמעותית, וזה אחד הרגעים האלה. אבל זה עוד שלב בתוך תהליך. אל־חדאד הוא מדור הנפילים של ארגון חמאס בעזה, מי שערב ה־7 באוקטובר היה עמוד תווך בתכנון ובביצוע הטבח בנו. הוא הזיכרון הארגוני החי ביותר של איך לוקחים ארגון שהיה סטארט־אפ של טרור והופכים אותו לצבא טרור. במובן הזה, הפגיעה בו היא הישג מודיעיני וצבאי ממעלה ראשונה, אבל זה לא יכול להיעצר כאן.

ארגון כמו חמאס הוא מחלה ממארת ששואפת להתפשט, ואם לא נייצר סט תהליכים שכולל פגיעה מתמשכת בכל אחד מהמחליפים, בכל רובדי הפיקוד, ואם לא ננתק אותם מהכוח הציבורי והכלכלי שיש להם – נאפשר למחלה לחזור ולפגוע בנו.

הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 18 במאי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

רות פינס פלדמן: הפסקת האש מול איראן נמצאת בסכנת קריסה, כאשר טראמפ מאיים לחדש את המלחמה בעוצמה חסרת תקדים אם לא יושג הסכם.

הפעם הנשיא מאמין שתוצאה שונה תושג בזכות שילוב של לחץ מקסימלי: מצור ימי הדוק, איומים להשמיד תשתיות אסטרטגיות והדרישה הבלתי מתפשרת לפירוק תוכנית הגרעין ומניעת טילים בליסטיים – מה שיוצר מערכת לחצים שלא הייתה קיימת בעבר. הפעם זה יהיה מהיר יותר, חד יותר וכנראה מוכוון להפלת המשטר בצורה ישירה.

יש סבירות גבוהה שתחודש המלחמה בקרוב. טראמפ הבהיר כי אם יתחדשו חילופי האש, הם יכללו תקיפה ישירה של מטרות בעומק איראן, וכי סבב המלחמה ימוקד לשבועיים. איראן נמצאת היום בשפל כלכלי, והביקור של טראמפ בסין הניח את התשתית להמשך החניקה הכלכלית שלה. הדבר יתרום למהלך צבאי מהיר, שלתפיסת טראמפ יביא גם להכרעה ברורה במערכה.

פורסם בגלובס, בתאריך 17 במאי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

יוסי אמרוסי: כמות המשאיות הלא נורמלית שנכנסת לעזה מדי יום – אני לא יודע מי אחראי לכך. יש מי שמאשר להכניס 600 משאיות ביום לרצועה. חמאס משתלט על המשאיות, הסוחרים משלמים לו מיסים, וכך הוא מתעצם. איך אנחנו יכולים להרשות לעצמנו מצב כזה?

בחודשיים האחרונים עזה כמעט לא מעניינת אף אחד בעולם. זה מאפשר לנו לפעול שם. אפשר, למשל, לנגוס בעוד שטחים – כל פעם עוד קילומטר, לנקות את השטח ולהמשיך הלאה. כיום, השטח שבשליטת ישראל נקי ממנהרות וממבנים שמסכנים את ישראל.

הדבר השלישי הוא שחמאס לא עמד בהסכם ולא פורק מנשקו. לכן, כל נשק שנמצא ברצועת עזה הוא איום, ולכן ניתן לפגוע בו. אם נפעל כך, נרוויח גם פגיעה במחבלי חמאס וגם פגיעה במשילות של הארגון.

הראיון המלא התקיים ברדיו חיפה, בתאריך 17 במאי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

אולגה דויטש: אני חושבת שתחרות האירוויזיון מגלמת היטב את המציאות באירופה וברחבי העולם. יש דיסוננס גדול בין העובדה שהאירופי הממוצע לא מתעסק בישראל ביום־יום שלו, לבין המציאות כפי שפעילים שאנחנו רגילים לכנות "קהילת זכויות האדם" היו רוצים לצייר אותה בתקשורת. גם בשנה שעברה וגם השנה, הקהל הרחב העניק לשיר הישראלי הרבה יותר קולות מאשר למדינות אחרות. מצד שני, זה מלווה בהפגנות ובקריאות בוז. עיתונאים ומרצים באוניברסיטאות מנסים לייצר אווירה שלפיה ישראל ממודרת, שהיא כבר לא שייכת לקהילת העמים הנאורים, אבל המציאות בשטח לא באמת מראה לנו את זה וזה טוב. האירוויזיון, בכל פעם מחדש, מחזיר לנו מעט אופטימיות.

מה שמניע אותם הוא שנאה כלפי יהודים וכלפי ציונים. אנחנו בסך הכל רוצים להיות עוד מדינה שמשתתפת באירוע תרבותי. זה פסול לחלוטין שרק ישראל נתקלת בחרמות כאלה באירועי תרבות ואמנות. אנחנו לא רואים יחס כזה כלפי מדינות אחרות, ולא חסרות מדינות שחוו אירועים שעוררו ביקורת קשה ברחבי העולם.

הראיון המלא התקיים בכאן רקע, בתאריך 17 במאי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

משה פוזיילוב: הצמרת הבכירה של חמאס מערב ה-7 באוקטובר חוסלה. יש כאן רצף של חיסולים. בהיבט הרחב, המצב ברצועה הוא שלמעלה מ-60% משטחה מוחזקים באופן אפקטיבי מאוד בידי צה"ל, באמצעות אזורי חיץ ושליטה בצירי רוחב. לצד זאת, חמאס עדיין לא הוכרע. אנחנו צריכים להבין שזה לא יקרה מעצמו, וגם לא באמצעות חיסול של אדם כזה או אחר.

החיסולים חשובים מאוד ומהווים חלק ממדיניות רחבה, שמטרתה להעביר לחמאס שאין עתיד ליכולת השלטונית שלו. עם זאת, כדי לממש את הכרעת חמאס יש לפעול במספר כיווני פעולה במקביל. השילוב ביניהם הוא שיביא בסופו של דבר למצב שבו חמאס יוכרע ויחדל להיות כוח צבאי, שלטוני ותודעתי השולט ברצועה ומאיים על ישראל.

הראיון המלא התקיים בקול ברמה, בתאריך 17 במאי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

יוסי אמרוסי: זו לא פעם ראשונה שאנחנו מחסלים בכיר כזה או אחר, ולא רואים מיד את התוצאות. אפשר לראות זאת מאז חיסולו של השייח' יאסין, כשהארגון עדיין עמד איתן. גם לאחר חיסולם של אחמד ג'עברי, יחיא סינוואר ואחרים. מי שאומר שחיסול של אדם אחד לא משנה את פני הארגון ולא יביא לשלום עולמי עם חמאס – צודק מאוד. מצד שני, יש כאן הצטברות של הישגים לאורך זמן.

החיסול הוא נכון, משום שהאיש הזה פועל נגדנו יום ולילה. לצד זאת, אני חושב שבסופו של דבר היכולת של חמאס לשמר את המסגרת הארגונית שלו תלויה במנהיגים. הידע, המידע והתכנון נמצאים אצל המנהיגים – החל ממבנה המנהרות ועד לתוכניות העתידיות – ולכן יש חשיבות לחיסולם. האם זה יפתור את הבעיה? לא. האם מחר יהיה הסכם עם חמאס? לא. אבל זה כן מקדם אותנו במשהו.

הראיון המלא התקיים בכאן רשת ב', בתאריך 16 במאי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/BlbQXBNJwlk

פרופ' קובי מיכאל על ועידת הפתח לבחירת הנהגה: זהו, לטעמי, אירוע שולי יחסית בעיני רוב הציבור הפלסטיני. מעמד הפתח נמצא בשפל בעיני הציבור, ואנו יודעים מן הסקרים כי חמאס נהנית מפופולריות גבוהה יותר גם בגדה המערבית. אם לא יֵצאו מן הוועידה הזו בשורות מרעישות, והיא תהיה דומה לקודמתה מלפני עשור  שתכליתה בעיקר הפגנת נוכחות וניסיון לבסס את הלגיטימציה של אבו מאזן ושל מי שסומן כיורשו, חוסיין א־שייח — זה יהיה אירוע שיחלוף מבלי להותיר חותם משמעותי.

אני חושב שהוועידה הזו היא במידה רבה שריד כמעט דינוזאורי של תנועת הפתח. אם לא תעבור רוויזיה משמעותית, אם לא יוזרם לתוכה דור צעיר וחדש, ואם לא תצליח להתאחד חרף הפיצולים הפנימיים היא עלולה להפוך לזיכרון היסטורי.

הראיון המלא התקיים בכאן 11, בתאריך 14 במאי 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/UiG5E8c2s5M

אלי קלוטשטיין: הביקור של טראמפ בסין לא מתמקד רק באיראן, אלא במשהו רחב הרבה יותר. טראמפ מנסה להסדיר שורה של סוגיות מול המעצמה העולה סין – מהסכמי הסחר, שהידרדרו למאבק של העלאות מכסים הדדיות, ועד סוגיית המתכות הנדירות והמעורבות הסינית בסכסוכים שונים בעולם, כולל באיראן.

טראמפ ניסה להשיג מתכות נדירות הנחוצות לתעשיות הטלפונים והרכב ממקומות אחרים, אך ללא הצלחה מלאה. הוא ממוקד מאוד בלהפוך את אמריקה לגדולה מחדש, ולכן גם יצא למבצע באיראן. מבחינתו, עליו לוודא שהתהליכים הגלובליים פועלים לטובת ארה"ב. לכן הוא מנהל שיח עם הסינים ועם מדינות נוספות בעולם, כדי שלא יפריעו לאינטרסים האמריקאיים.

הראיון המלא התקיים ברדיו דרום, בתאריך 14 במאי 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.