https://youtu.be/kbuSmMVOGTw

נועה לזימי: איראן לא תשב בשקט מול הניסיון להביא לקריסתה. היא תחפש דרכים להסתגל באמצעות סיוע סיני ורוסי, נתיב הים הכספי והמשך התחמשות, ותנסה ככל הנראה להפעיל מחדש את מערך השלוחים באזור. האיראנים אוהבים לראות בעצמם "אשפי שחמט", ומתרברבים כי בשנים האחרונות גם למדו לשחק פוקר. בעיניי, שילוב של מצור כלכלי הדוק, הרבה סבלנות, ובשלב מסוים גם מכת מחץ צבאית שתהיה חייבת להגיע, עשוי לאפשר לנו לשבור את השחמט האיראני.

הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 25 באוגוסט 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' קובי מיכאל: אני חושב שלמוחמד דחלאן יש היום מעמד משמעותי ברצועת עזה, טוב יותר מזה של אישים אחרים המזוהים עם פת"ח. יש לו קשרים, יש לו לגיטימציה מסוימת, והוא גם מזוהה עם סיוע הומניטרי לאזרחים ברצועה. לכן בהחלט אפשר לראות בו מישהו שיכול בעתיד להחזיק את הרצועה או לשמש מעין מושל שלה, וגם דמות שהאמריקאים יכולים לבנות עליה.

אני לא בטוח שהברית המתהווה בין דחלאן לחמאס יכולה להחזיק לאורך זמן. כרגע זו קוניוקטורה שנוחה גם לחמאס וגם לדחלאן, אבל צריך לזכור את ההיסטוריה המשותפת שלהם. בשנות התשעים דחלאן היה ממובילי המאבק של הרשות הפלסטינית בחמאס, ויש חשבון דמים בינו לבין לא מעט משפחות של אנשי חמאס. כרגע הדברים האלה נמצאים בווליום נמוך, כי יש עניינים חשובים יותר, אבל הם בהחלט יכולים לפרוץ מחדש. נקמה, כידוע, אוהבים לפעמים להגיש קרה.

הראיון המלא התקיים בכאן רקע, בתאריך 24 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

תא"ל במיל' אפי איתם: אנחנו לא צפויים לראות עימות בטווח המיידי. אני מציע טיפה לצנן את הלהבות ואת ההתלהבות. לטורקים יש אינטרסים ורטוריקה מאוד בוטה כלפינו, אבל הם לא אויב ישיר ומיידי. יש התמודדות בינינו לבינם על שליטה בסוריה.

אני חושב שסימנו קו מאוד ברור, גם מבצעי וגם מדיני. הטורקים מבינים את זה, טורקיה היא חלק מנאט"ו, האמריקאים מבינים את זה, אני מעריך שלא צפוי עימות ישיר. מתח כן יהיה באזור שלנו, וצריך ללמוד לחיות איתו.

לסוריה יש אינטרס שלא להיקלע למלחמה ומשבר. הם מחובקים על ידי האמריקאים. האם זה אינטרס של מישהו שיהיה עימות על אדמת סוריה? לאף אחד. אני חושב שצריך למתן את הבהלות.

הריאיון המלא שודר ברדיו 103FM בתאריך 24 באוגוסט, 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/BMDSbjwdDCM

יוסי אמרוסי לגבי העפיפונים שהגיעו לישראל מעזה: האיום בהחלט ממשי. בציר סיני-נגב-עזה מוברחים מדי יום אמצעים לעזה. חלק מהרחפנים נשארים בתוך רצועת עזה ומאוחסנים שם. אני מעריך שיש ברשותם לפחות עשרות רחפנים, אם לא מאות. מחר הם יכולים להשתמש בהם לתקיפה בישראל. יש רחפנים שמסוגלים לשאת 50 ואף 100 קילוגרמים של חומר נפץ, והם יכולים לחדור קילומטרים רבים לתוך ישראל.

צריך להתייחס בחומרה לתופעת העפיפונים, כאילו מדובר בניסוי כלים. צריך לעשות את מה שנדרש כדי לטפל בתופעה.

צריך לחסל כל חמוש שמסתובב ברצועת עזה. נקודה. כך נפגע גם במשילות חמאס וגם במחבלים עצמם.

הראיון המלא התקיים ברדיו דרום, בתאריך 24 באוגוסט 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' קובי מיכאל: בעיניי, מדינות שמכירות במדינה פלסטינית עושות זאת משתי סיבות מרכזיות. ראשית, הן רוצות לקבע את המדינה הפלסטינית כאופק המדיני, ובאמצעות ההכרה לכפות במידה מסוימת את הפתרון הזה ואת המציאות הזאת על ישראל. יש כאן מעין אפקט פיגמליון: אם מכירים שוב ושוב במדינה הזאת ומתייחסים אליה כקיימת, מקווים שבסופו של דבר היא אכן תקום. שנית, ההכרה משמשת גם כאמצעי להפעיל לחץ על ישראל, לדחוק אותה לפינה ולפעול נגדה בזירה הבינלאומית.

אני לא חושב שישראל צריכה להיכנע למציאות הזאת רק משום שמדינות רבות בעולם מכירות במדינה פלסטינית. אנחנו צריכים קודם כול להגדיר את האינטרסים האסטרטגיים החיוניים שלנו. מבחינתי, הפלסטינים צריכים לנהל בעצמם את חייהם האזרחיים, כדי שאנחנו לא נצטרך לנהל את חיי היום־יום שלהם, בין אם ביהודה ושומרון ובין אם ברצועת עזה. במקביל, האחריות הכוללת לביטחוננו חייבת להישאר בידינו, משום שאיננו יכולים להפקיד אותה בידי גורם אחר. אפשר שיהיו הסדרים ושיתוף פעולה ביטחוני, אבל האחריות הביטחונית הכוללת צריכה להיות ישראלית.

הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 23 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

נועה לזימי: ניתן לזהות דפוס פעולה טורקי שאינו חותר, לפחות בשלב זה, להתנגשות ישירה וחזיתית עם ישראל. במקום זאת, טורקיה מבקשת להצר את צעדיה של ישראל בעיקר באמצעות כלים מדיניים. בכלל זה בולטים מאמציה להבטיח את שרידותם של ארגוני טרור המעסיקים את ישראל ומסיטים ממנה קשב ומשאבים רבים, ובראשם חמאס בעזה וחיזבאללה בלבנון. לכך מצטרף המאמץ לפגוע בתדמיתה של ישראל בזירה הבינלאומית, במטרה לערער את הלגיטימציה להפעלת כוח בזירות אלה. 

בעזה הדבר גלוי וברור: טורקיה, לצד קטר, היא מן התומכות המרכזיות בחמאס, ולולא הקו האדום שהציבה ישראל, הייתה אף מכניסה חיילים טורקים לרצועה. אולם היא פועלת גם בדרכים מתוחכמות יותר, ובהן קידום משא ומתן בין סוריה לחיזבאללה, לצד סיוע ארוך שנים לצבא לבנון והמשך ההתבססות הטורקית בסוריה, שהחלה כבר במהלך מלחמת האזרחים וכיום חורגת משיקום אזרחי לעבר בניית כוח צבאי. כל זאת נעשה מבלי להיגרר בשלב זה לעימות חזיתי עם ישראל, אלא תוך ניסיון לתרגם את מעמדה כמתווכת בהסכם הנקודות בעזה, את יחסיה הטובים עם וושינגטון ואת מעמדה המתחזק בנאט"ו ובאירופה – לערעור מעמדה של ישראל באזור ולהחלשתה. 

הראיון המלא התפרסם באתר ערוץ 7, בתאריך 23 באוגוסט 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

יוסי אמרוסי: ראש השב"כ, זיני, צבר מתנגדים רבים מאז כניסתו לתפקיד. אני לא מכיר אותו ולא החלפתי איתו מילה. אני חושב שצריך לתת לו ולארגון לעבוד בשקט. בכל פעם עולה סוגיה חדשה שמוצגת כאילו השב"כ אוטוטו מתמוטט. אני אומר: השב"כ נכשל קשות ב-7 באוקטובר. עכשיו צריך לתת לו לעבוד, לשקם את עצמו, ולבחון את תפקודו של זיני בהתאם לתוצאות.

הראיון המלא התקיים בכאן מורשת, בתאריך 23 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

מאיר בן שבת: כשמתחילים לשמוע דיבורים בנוסח 'הפרות מצד חמאס', זה יוצר תחושה שישראל וחמאס נמצאים באיזה סכסוך עם טענות הדדיות להפרות הסכם והמתווכים מנסים להוביל לנוסחאות פשרה. הפגישה של קושנר עם רב המחבלים ח'ליל חיה מחזקת את התחושה הקשה הזאת. עם כל הכבוד למתווכים ולכל הגורמים המעורבים, אחרי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל אנחנו לא יכולים להרשות מצב כזה. אין כאן סימטריה וגם לא יעד או אינטרס משותף. היעד של ישראל הוא להשמיד את חמאס, נקודה.

צריך לומר שמתווה 15 הסעיפים שגובש על בסיס תוכנית 20 הנקודות של הנשיא טראמפ, אומנם מחויב ליעדים המקוריים שלה – אך שינה את ההגדרות ואת מנגנוני היישום, באופן שמעמיד בספק את הסיכויים להשיג אותם.

קושנר ועמיתיו הגיעו לאזור כדי לחלץ את מתווה 15 הסעיפים מהמבוי הסתום בעקבות דחייתו על ידי ישראל. אם הם הגיעו בתחושה שההתנגדות לתוכנית היא רק של הדרג המדיני, ושהוא עושה זאת בגלל אילוצים פוליטיים או משיקולי בחירות, אז הם לא מבינים את השינוי העמוק שחל בציבור הישראלי.

הראיון המלא פורסם בבשבע, בתאריך 20 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

נועה לזימי: ההתפתחות בסוריה משמעותית מאוד, והתזמון של התקיפה הישראלית חשוב במיוחד. מיד לאחר נפילת אסד ישראל פעלה בחופשיות ובנמרצות כדי לשלול יכולות ונכסים אסטרטגיים, אבל מאז המציאות משתנה והלגיטימציה הבינלאומית לפעולה מצטמצמת. דווקא בגלל זה היה חשוב שישראל תשרטט קו אדום ברור מול ההתבססות הטורקית בסוריה.

טורקיה טוענת שהיא אינה מתבססת בסוריה, אבל בפועל אנחנו רואים שהיא משקמת את סוריה לא רק אזרחית: היא רוצה להקים בסיסים, לבנות צבא לאומי סורי ולשקם מערכים ומכ"מים, כולל ניסיון להביא מערכות הגנה אווירית. לצד זה יש לטורקיה אינטרסים כלכליים ואנרגטיים, וסוריה עשויה להשתלב במסדרון סחר שיחבר בין המפרץ לאירופה דרך סוריה במקום דרך ישראל. אם בהמשך סוריה תצטרף גם לברית עם טורקיה, פקיסטן וסעודיה, זה יסבך עוד יותר את המצב.

הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 20 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

נועה לזימי: טורקיה מסתמנת בעיניי כאיום משמעותי על ישראל, גם אם כרגע היא עדיין לא מהווה איום ישיר ומיידי. אנחנו רואים את הניסיון הטורקי לבסס נוכחות הולכת וגוברת בסוריה, לפרוס כוחות ובהמשך אולי גם להקים בסיסים ברחבי המדינה.

במקביל, האמריקאים מתפנים מסוריה, ובמובן מסוים מפקידים יותר ויותר את גורלה בידי טורקיה וארדואן. הטורקים מבקשים לחזק את השפעתם שם, לצמצם את האוטונומיות הכורדיות ולסייע בבנייה מחדש של סוריה – לא רק במישור האזרחי, אלא גם בשיקום יכולות צבאיות וביטחוניות. זה בדיוק החשש הישראלי.

הראיון המלא התקיים בכאן רקע, בתאריך 20 באוגוסט 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.