מאיר בן שבת: לצערי, אין נוסחאות פלא. הדרך לשנות את המציאות מחייבת שילוב של כמה מרכיבים. הראשון, תפיסת שטח – שליטה ישראלית עד הליטני ומצפון לו באזור המזרחי. שנית, טיהור השטח הזה מכל מקורות האיום כלפינו. והמרכיב השלישי, חופש פעולה ישראלי בכל שאר האזורים כדי למנוע את התעצמות חיזבאללה או התארגנות שלו לפעול נגדנו. המרכיב הרביעי הוא חתירה לפירוז חיזבאללה ופגיעה בתשתיות ובמקורות כספיים של הארגון. כמובן, האופן שבו איראן תצא מהמלחמה ישפיע מאוד על מעמדו ויכולותיו של חיזבאללה, וגם מהטעם הזה יש לקוות שמול המשטר האיראני לא יהיו שום ויתורים בבקשותיו לשחרור כספים ובתביעה כלפיו להפסיק לתמוך בארגוני הפרוקסי.

המגבלות האמריקניות על פעילות ישראל בלבנון והפסקת התקיפות בביירות מאפשרות לחיזבאללה להמשיך להפר את הפסקת האש, בלי לחשוש שהמחיר שישלם על כך יהיה בלתי נסבל. אותן מגבלות אמריקניות משאירות בידי ארגון הטרור הלבנוני את ההחלטה על המיקום, העיתוי, התדירות והאמצעים שבהם יתנגש בישראל, וגם את השליטה בגובה הלהבות. כך ניתנת לחיזבאללה למעשה האפשרות גם לקבוע כללי משחק חדשים וגם לעצב את משוואות התגובה מול ישראל.

הראיון המלא פורסם בבשבע, בתאריך 30 באפריל 2026.

פרופ' קובי מיכאל: בתוך מערכת היחסים בין ישראל וארה"ב יש א־סימטריה מובנית. כאשר אנחנו רותמים את ארה"ב – בהישג מאוד מרשים בעיניי, ואף תקדים היסטורי – להילחם איתנו, אין ארוחות חינם. צריך להבין שארה"ב, כמעצמת־על, מחזיקה במנעד רחב יותר של אינטרסים: חלקם חופפים, חלקם חופפים חלקית וחלקם אינם חופפים כלל.

כאשר אני בוחן את מעשיו של טראמפ מאז 28 בפברואר, אני מזהה נחישות, התמדה ומצפן אסטרטגי ברור מאוד. איראן היא זירה מרכזית עבור טראמפ בהקשר של המערכת הבינלאומית, ובדגש על סין. צריך לזכור שהמצור הימי שהוא הטיל על איראן הוא מנוף משמעותי מאוד מול סין, שתלויה אנרגטית באיראן במובנים רבים. זהו איתות משמעותי לסין לגבי פגיעותה, ולגבי מה שארה"ב יכולה לעשות לכלכלתה — מבלי לירות כדור אחד. בנוסף, זהו איתות לגבי הנחישות הצבאית האמריקאית, במקרה שסין תשקול להשתלט על טאיוואן או לפגוע באחת מבנות בריתה של ארה"ב במזרח הרחוק. זוהי גם קריאה לסין להפעיל לחץ משלה על איראן.

הראיון המלא התקיים בערוץ הכנסת, בתאריך 30 באפריל 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

יוסי אמרוסי: לצערנו רחפני הנפץ לא דבר חדש, (ראה מלחמת אוקראינה-רוסיה) לא נערכנו מבעוד מועד ואנחנו מתקשים לתת פתרון מבצעי או טכנולוגי. בטוח שמערכת הבטחון עובדת על זה ויצא קול קורא לחברות שונות להציע פתרון.

אני מציע גם לצה"ל להשתמש בכלי הזה אבל לא לשלוח כלי אחד אלא 5000 כאלה ולפגוע באנשי חזבאללה. הנחת העבודה של צה"ל צריכה להיות שיש עוד מנהרות גדולות וצריך לחפש אותן ואני בטוח שיש גם מצפון לליטני. חמאס בשטח שהוא נמצא מנסה לשדר עסקים כרגיל. מצריים מתעצמת בסיני בניגוד לכל הסכם שנחתם. היו צריכים להיות רק שוטרים והיום יש טנקים ועוד מערכות הגנה אווירית.

הראיון המלא היה ברדיו צפון, בתאריך 29 באפריל 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' קובי מיכאל: אנחנו עומדים כרגע מול שלוש חזיתות פתוחות לפחות – איראן, רצועת עזה ויהודה ושומרון. באיראן יש מעורבות אמריקאית, ויש כאן מערכת אינטרסים שאינה בהכרח חופפת בין ארה"ב, שהיא "יופיטר", לבין ישראל, שהיא רק "יופי". העובדה שארה"ב נרתמה למאמץ הזה מול האיום על ישראל היא משמעותית מאוד, והתוצאות שם מרשימות מאוד. צריך להיות ברור שאין ארוחות חינם בעניין הזה, וכשאנחנו נזקקים לתמיכה המתמשכת של ארה"ב, צריך גם להרכין ראש כשהנשיא טראמפ לוחץ עלינו לקיים הפסקת אש, וידינו קשורות מאחור כשמדובר בלבנון ובחיזבאללה.

המצב המדאיג ביותר, לדעתי, הוא ביהודה ושומרון – שם מתקיימת מערכת של גחלים לוחשות, כאשר מצטבר צבר של גורמים שמפיחים אש בגחלים הללו: גורמים פלסטיניים, טרור יהודי, ויש גם אלימות וטרור לשמו. העובדה שאלה אינם מטופלים כפי שצריך מעלה את רמת החיכוך – הן עם הפלסטינים והן עם כוחות צה"ל – מחלישה עוד יותר את הרשות הפלסטינית ופוגעת ביכולת התפקוד של מנגנוני הביטחון וברמת המוטיבציה שלהם. שיתוף הפעולה בין הרש"פ לכוחות הביטחון שלנו עדיין חשוב ותורם ליציבות המערכת ולסיכול טרור שם. אם מוסיפים לכך גורמים נוספים, מתקבלת מציאות מטרידה מאוד, עם פוטנציאל הסלמה גבוה מאוד. במובנים רבים, זה בידינו.

הראיון המלא התקיים ביומן הבוקר של כאן רשת ב', בתאריך 29 באפריל 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' קובי מיכאל: אני סבור שברור לחלוטין שאין הפסקת אש אמיתית עם לבנון, וכי מתרחש כאן סוג של היפוך יוצרות. המציאות שהכרנו לאחר הפסקת האש של נובמבר 2024 – שהתבססה על הבנות עם האמריקאים ואפשרה לישראל להמשיך לפעול נגד כל ניסיון התעצמות של חיזבאללה. פעלנו באופן אינטנסיבי בכל רחבי לבנון, וחיזבאללה נמנע מתגובה. כעת, ידינו במידה רבה קשורות מאחורי הגב בשל רצונו של טראמפ לקיים הפסקת אש ולנתק את הזירה הלבנונית מאיראן. חיזבאללה מרגישה בטוחה דיה להפר את ההסכם, ואף לטווח יישובים וכוחות צה"ל בצפון, מבלי שאנו יכולים להגיב באופן מספק.

באשר לעימות הפנימי בלבנון – ניכרת מגמה בולטת של ביקורת חריפה כלפי חיזבאללה, הן ברשתות החברתיות והן בתקשורת הלבנונית. לראשונה מאז 1982 מסתמן אינטרס משותף לישראל ולממשלת לבנון, כאשר נשיא לבנון אף מתבטא בעד הסכם שלום והכרה הדדית. עם זאת, חיזבאללה עדיין מחזיקה ביכולות צבאיות משמעותיות יותר מצבא לבנון, ואיראן ממשיכה לפעול במדינה כמעט ללא רסן. הארגון נשען על הגיבוי האיראני ומאמץ את הנרטיב של "ניצחון" מול ארה"ב וישראל. כל עוד מצב זה נמשך, וכל עוד אין הכרעה בזירה האיראנית או החלשה משמעותית של המשטר בטהראן – היכולת להתמודד עם חיזבאללה תישאר מוגבלת.

הראיון המלא התקיים בערוץ הכנסת, בתאריך 27 באפריל 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

רות וסרמן לנדה: כדי להבין את מקומה של ירדן בתוך המשוואה האזורית, יש להסתכל קודם כל פנימה. הממלכה ההאשמית מתנהלת לאורך שנים תחת עומס מתמשך של אתגרים מבניים: כלכלה חלשה, תלות בסיוע חיצוני, שיעורי אבטלה גבוהים ובעיקר הרכב דמוגרפי רגיש שבו רוב משמעותי כ-76% מהאוכלוסייה הוא ממוצא פלסטיני.

לצד זאת מתקיימים מתחים היסטוריים בין מרכזי הכוח השבטיים לבין האליטה השלטונית, כאשר המלך נדרש לאזן בעדינות רבה בין נאמנויות שונות כדי למנוע הפיכה.

בתוך המציאות הזו פועלים גם גורמים אסלאמיסטיים, חלקם בעלי השפעה ציבורית לא מבוטלת, המנסים לערער את הסדר הקיים. חוסר היציבות אינו רק פוטנציאלי אלא מוחשי, ומתבטא ברגישות גבוהה לכל טלטלה אזורית. המשטר הירדני חי כל הזמן על קו דק, בין שמירה על יציבות לבין חשש מהתפרצות פנימי.

פורסם בישראל היום, בתאריך 27 באפריל 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

https://youtu.be/BFK9n3H1Lvo

נועה לזימי: כשאנחנו מסתכלים על איראן, אנחנו למעשה רואים שינוי פאזה. עברנו מלוחמה קינטית עצימה למהלך שנועד להחליש, ואולי אף להקריס, את איראן כלכלית. המהלך הזה של טראמפ משמש כמנוף להחזרתה לשולחן המשא ומתן, או כשלב מקדים לפני הסלמה, לאור ריכוז הכוחות המשמעותיים שהוא כינס במזרח התיכון. מכל מקום, בפועל, המהלך גורע עוד ועוד יכולות מאיראן, בעיקר במובן הכלכלי. הנזק מהמלחמה מוערך בכ-270 מיליארד דולר.

הסגר הימי משית עליה נזקים בכל הנוגע לשאיבת הנפט והפקתו מהבארות, כאשר העתודות כבר מלאות – מצב בעייתי מבחינתה. כלומר, אם תהיה לטראמפ די סבלנות, הדבר עשוי להחליש מאוד את איראן.

הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 27 באפריל 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

רות פינס פלדמן: הנשיא טראמפ פועל קודם כול למען האינטרס האמריקני. האינטרס הישראלי נלקח בחשבון, אך תמיד דרך הפריזמה האמריקנית. מבחינתו של הנשיא טראמפ, סדר העדיפויות הוא בראש ובראשונה האינטרס של ארצות הברית, גם כאשר יש חפיפה רחבה עם ישראל.

בשנים האחרונות ראינו לא פעם הלימה גבוהה בין האינטרסים, אך אין זהות מלאה. יוזמות כמו משא ומתן ישיר עם איראן, או פתיחות לשחקנים אזוריים כמו קטאר וטורקיה, משקפות ניסיון אמריקני רחב יותר לעשות סדר במזרח התיכון, גם אם הדבר דורש הפעלת לחץ גם על בעלות ברית. ישנה תפיסה מקצועית שלפיה כדי לבסס את מעמדה כמעצמה שמעצבת סדר עולמי, ארצות הברית מבקשת להראות שהיא מסוגלת להשפיע על כל השחקנים, ובתוכם גם על ישראל. במובן זה, הפעלת לחץ אינה ביטוי להתרחקות, אלא עדות למרכזיותה של ישראל במשוואה האזורית ולאופן שבו מדינות האזור תופסות את מערכת היחסים הקרובה ביותר. מבחינתה של ישראל, האתגר הוא כפול: לשמר את התיאום האסטרטגי עם וושינגטון, אך בד בבד להבהיר באופן עקבי את גבולות האינטרס הלאומי שלה, במיוחד בנושאים קיומיים כמו סוגיית הגרעין והסדרים מדיניים ארוכי טווח.

הראיון המלא פורסם בבשבע, בתאריך 23 באפריל 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

פרופ' קובי מיכאל: מדובר במציאות בעזה שמשתנה לרעה מבחינתנו. למרות חלוקת השטח למזרח ומערב, ולמרות שליטתנו ביותר ממחצית הרצועה, וכן למרות תגובותינו החריפות לפעולות חמאס ולניסיונות פיגוע – חמאס ממשיכה להתעצם צבאית, לשפר את משילותה, ואנו נמצאים בכל יום במצב פחות טוב מאתמול. המשמעות היא שכאשר נגיע למצב שבו נידרש לחדש את הלחימה, נעמוד מול חמאס חזקה יותר מזו שהייתה בעת הפסקת הלחימה.

אני סבור שהסבירות לחידוש הלחימה גבוהה יותר מהסבירות למימוש תכניתו של טראמפ, המבוססת על רצון טוב והבנות מול חמאס. נראה שחמאס אינה מקבלת את הדרישות לפירוק מנשקה ומעמדותיה, ומציבה שורה של תנאים. בנוסף, היא חשה ביטחון נוכח ההתפתחויות בזירה האזורית — מול איראן ומול חיזבאללה — וישנה תחושת התחזקות של ציר ההתנגדות. לכן, הסבירות למימוש התכנית על בסיס הבנות והסכמות נמוכה משמעותית מהסבירות לחידוש הלחימה.

הראיון המלא התקיים בכאן רקע, בתאריך 23 באפריל 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

אשר פרדמן: האיראנים רגילים להפסיד במלחמות ולנצח במו״מ. הם טרם הפנימו את השינוי בסביבה האמריקאית, ועדיין פועלים מתוך הנחה שמדובר בממשל כפי שהכירו בעבר—כזה החושש מעליית מחירי הדלק ומהשלכות פוליטיות כמו בחירות אמצע. בהתאם לכך, הם מאמינים שיוכלו לגבור בזירה המדינית ואף להפיק רווחים. מנגד, טראמפ נתפס כשחקן שונה, שאינו מתכוון להפסיד לא בשדה הקרב ולא בשולחן המו״מ.

קיים גם גורם נוסף שמטה את הכף לטובת טראמפ: בטווח של כשבוע צפויה יכולת האחסון של הנפט האיראני להתמצות. כאשר זה יקרה, הם ייאלצו לצמצם ואף לעצור הפקה—מהלך שעלול לגרום נזק משמעותי. במובן זה, הלחץ הכלכלי פועל נגדם ומקרב אותם לשולחן המו״מ.

הראיון המלא התקיים בקול ברמה, בתאריך 23 באפריל 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.