פרופ' קובי מיכאל: אני חושב שההצהרה הישראלית התומכת באופן חד-משמעי בריבונות קפריסין ומגנה את הנוכחות הצבאית הטורקית בצפון האי היא צעד נכון, בתנאי שהיא אינה מהלך חד-פעמי שעומד בפני עצמו, אלא חלק מקמפיין רחב, מתוכנן וקוהרנטי שמטרתו לדחוק את טורקיה לפינה ולפגוע במעמדה.

יש כאן גם מקום לחשוף את הצביעות של הקהילה הבינלאומית, שבמשך 52 שנה כמעט אינה אומרת דבר על הכיבוש הטורקי בצפון קפריסין. נכון שבהסכם מ-1960 נקבעה טורקיה כערבה לשלומם של הטורקים הקפריסאים, אבל מאז 1974 היא לא הסתפקה בהבטחת ביטחונם. היא הובילה תהליך של טורקיזציה של צפון האי, עודדה התיישבות של אוכלוסייה שהגיעה מטורקיה והפכה את האזור לפלטפורמה אסטרטגית לקידום השאיפות ההגמוניות שלה במרחב – מבחינה כלכלית, תשתיתית ובעיקר צבאית.

הראיון המלא התקיים בכאן רשת ב', בתאריך 20 ביולי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

רותי פינס פלדמן: המסר החשוב הוא שהאתגר של ישראל כבר אינו מגיע רק מהאגף הפרוגרסיבי של הדמוקרטים. יש גם מיעוט קולני בימין שמבקש לבחון מחדש את הסיוע האמריקני. כרגע מדובר במיעוט, אבל זה סימן שכדאי לשים אליו לב.

להערכתי, ישראל כבר זיהתה זאת ומקדמת כיום מסר תכנית לשינוי חבילת הסיוע – מסיוע לשותפות. כבר כיום הסיוע שניתן לישראל הוא בפועל מושקע ישירות בתעשייה האמריקאית וכולל שתוף פעולה סביב התעשיות הביטחוניות ובפיתוח אמל"ח ושדרוג המערכות הקיימות מעצם הביצועים הישראלים בקרב.

הראיון המלא פורסם באתר ערוץ 7, בתאריך 19 ביולי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

ד"ר יוסי מנשרוף: רף האיומים מאיראן הוא גבוה מאד. אין לזלזל ביכולות של המשטר, כפי שזלזלו בתחילה ביכולותיהם של החות'ים.

ככל שעוברות השנים, היכולות הטכנולוגיות שלהם עולות. הם לא קופאים על השמרים וצריך לקחת את זה בחשבון. אם הכלי הזה (רחפן סיב) נמצא בידי חיזבאללה, כנראה שהוא נמצא בידי כל הציר ובפרט בגבול הירדני, ולכן נדרשת ערנות מוגברת מצד מערכת הביטחון. בהתאם לאופי האיומים, הייתי מצפה שחיל האוויר יקצר את זמן התגובה שלו, בניגוד למה שראינו בשבעה באוקטובר.

המטרה המרכזית של ישראל צריכה להיות קידום התנאים להפלת המשטר. צריך להיות ערוכים לקדם את התנאים להפלת המשטר תוך פגיעה מסיבית במנגנוני הדיכוי שלו, כך שאזרח איראני יפתח את החלון ולא יראה את כוחות הבסיג' ממתינים לו. כל עוד זה לא קורה, קשה לראות שינויים מרחיקי לכת בזירה האיראנית שיאפשרו את הפלת המשטר.

הראיון המלא פורסם בישראל היום, בתאריך 20 ביולי 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

ד"ר יוסי מנשרוף: כנראה שהאיראנים לא רוצים שישראל תיכנס לתמונה, שכן הם ראו מקרוב את נחת זרועה של ישראל, גם מבחינת חדירה מודיעינית שאפשרה הישגים בלתי מבוטלים, שגם באיראן הודו שהם הוכו בהם בתדהמה. אין ספק שהם חוששים מישראל יותר ממה שהם חוששים מארצות הברית. החדירה של ישראל לתוככי המשטר הוכחה בחיסולים ובפגיעות ממש רגישות, ולכן אנחנו רואים את דמותו של ח'אמנאי מתחבא ומנסה לנהל את המשטר ממקום מחבואו, דבר שמאוד מעיב על היכולות שלו. הצורך במנהיג פומבי יצר באיראן תקדים שאין הסכמה מינימלית במחנה ובזירה הפוליטית לגבי האסטרטגיה המועדפת שאיראן צריכה לקדם. הזירה הפוליטית באיראן היא כל כך דינמית ורוויית יצרים, והם התרגלו לקיומו של מנהיג שנמצא כאן ועכשיו, שאחת לזמן מה מוציא הנחיות לציבור, נפגש איתו, נפגש עם אישים פוליטיים וראשי המערכת הצבאית והביטחונית ומעמיד את הסדר על כנו.

הראיון המלא התקיים בכאן רשת ב', בתאריך 19 ביולי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

משה פוזיילוב: אני חושב שהסערות סביב דוד זיני הן במידה רבה ספינים שנועדו לנגח אותו, ובסופו של דבר הן קשורות גם למערכת הבחירות המתקרבת. במקרה של אבטחת ראש הממשלה ומשפחתו, אני לא מבין על מה המהומה. אם יש איומים ממשיים, ברור שיש סיבות טובות לאבטח אותם. מדינה אחראית לשלומם של המנהיגים שהיא שולחת לנהל עבורה את הקרבות, ובוודאי כשמדובר בראש ממשלה שבשנים האחרונות היה מעורב במאבק נגד המשטרים והגורמים שרצו להשמיד אותנו.

אני חושב שזיני הוא יעד בדרך למטרה רחבה יותר: להעביר לציבור מסר שיש כאן הנהגה לא ראויה שצריכה להתחלף. גם הפרסומים שלפיהם גורמים בשב"כ מבקרים אותו על כך שהוא אינו מאשר פעולות מסוימות נגד יהודים ביהודה ושומרון נראים לי כחלק מאותו מסע נגדו. זיני הגיע מבחוץ, ואני מניח שהביאו אותו בדיוק כדי לשנות את התרבות הארגונית. לכן טבעי שחלק מהפעולות שלו אינן תואמות את מה שהיה מקובל בעבר. אני מכיר אותו כאדם ממלכתי, ואני סומך עליו שלא יסכים לפגיעה באנשים שהוא אחראי לשלומם, מכל צד שהוא.

הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 19 ביולי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

רות וסרמן לנדה: אני מאוד מודאגת ממה שקורה במצרים. למרות השנאה ההיסטורית והדתית העמוקה בין מצרים הסונית לאיראן השיעית, העם המצרי עובר הסתה ואינדוקטרינציה חמורות. ראינו כיצד גם הציבור וגם ההנהגה הרשו לעצמם להביע תמיכה באיראן. אסור לשבור את הכלים מול מצרים, אבל צריך בחוכמה לדרוש את מה שמגיע לנו ממדינה שיש לנו איתה שלום כבר למעלה מארבעים שנה.

ברור שחיזבאללה לעולם לא יפסיק לשנוא את ישראל ולנסות לתקוף אותה. כל עוד ההסתה והאינדוקטרינציה נמשכות ואף אחד אינו נוקף אצבע נגדן, השנאה תמשיך. החלשנו את חיזבאללה באופן מהותי, אבל בעיניי זו החלשה טקטית, לא אסטרטגית. להכניס את ג'ולאני ללבנון זו בעיניי אחת הטעויות הגדולות ביותר שאפשר לעשות. זו תהיה קטסטרופה לתת לטורקיה דריסת רגל בתוך לבנון ולמעשה להעניק לה גבול משותף נוסף עם ישראל. הנוצרים בלבנון אמנם שונאים את חיזבאללה, אבל ביום שבו ג'ולאני ייכנס לשם, הם עלולים להבין שהחלופה גרועה מאוד מבחינתם.

הראיון המלא התקיים בתכנית הערביסטים בערוץ 15, בתאריך 16 ביולי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

מאיר בן שבת: נדמה לי שכרגע טהרן – יותר מכל גורם אחר – עוזרת לטראמפ להבין עם מי יש לו עסק. החודש שחלף מאז נחתם "מזכר ההבנות", סייע להתפכחותו מהאופטימיות שהוגיו ניסו לפזר סביבו. האיראניים מבהירים שלא יסוגו מעמדתם בסוגיית הורמוז. 'מצר הורמוז שייך לאיראן מסיבות היסטוריות וגיאוגרפיות. נתיב המים הזה לעולם לא יחזור למה שהיה לפני המלחמה'. כך הבהיר עלי אכבר ולאיטי, יועצו הבכיר של המנהיג העליון. מסרים דומים שוגרו על ידי שלל דוברים.

ההתעקשות להכתיב את התנאים לפתיחתו של מצר הורמוז, התמרונים במשא ומתן והקריאות הגוברות לחסלו לא מותירים לנשיא האמריקני ברירה מלבד הלחץ הצבאי והכלכלי . טראמפ עדיין מעדיף הסכם רע על מלחמה מוצלחת אך לא יכול להיכנע בסוגייה שהיתה הישגו היחיד ב"מזכר ההבנות" . טראמפ יודע שכניעה לתכתיב האיראני, לא רק תביך אותו אלא שהיא לא תסיים את המשבר ורק תגביר את תאבונו של המשטר הקיצוני. אם כך הדברים סביב מזכר ההבנות הזמני, אפשר רק לדמיין איך ייראה המשא ומתן על סוגיות הגרעין המורכבות. 

הראיון המלא פורסם באתר ערוץ 7, בתאריך 17 ביולי 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

רות פינס פלדמן: להערכתי ארצות הברית עדיין מנסה, גם כעת, לשלב לחץ צבאי עם פתח להסדר מדיני. טראמפ ממשיך להצהיר בפומבי שהדלת לעסקה עם איראן אינה סגורה, אך במקביל כבר הובהר לקונגרס כי המלחמה התחדשה וכי מזכר ההבנות למעשה אינו רלוונטי עוד. כלומר, המדיניות של טראמפ היא להשאיר אופציה דיפלומטית אבל תחת אש.

מבחינת ישראל זה עדיף כמובן מאשר המצב הקודם תחת מזכר ההבנות. בשלב הזה נראה שוושינגטון מעוניינת שהעימות יתנהל בעיקר בינה לבין איראן, ללא מעורבות ישראלית ישירה. והעובדה שאיראן נמנעת בשלב זה מירי לעבר ישראל משמרת את גבולות הגזרה של העימות הנוכחי. להערכתי, ישראל תיכנס למערכה רק אם איראן תבחר לתקוף אותה ישירות, או במסגרת מהלך מתואם עם ארצות הברית. מנגד, אם ארצות הברית תחליט לשוב ולתקוף את מתקני הגרעין באיראן, או לפגוע בתשתיות איראניות, או אם איראן תיזום ירי ללא קשר לכך לעבר ישראל, כללי המשחק עלולים להשתנות במהירות ולהוביל להסלמה אזורית רחבה.

הראיון המלא פורסם בבשבע, בתאריך 16 ביולי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

יוסי אמרוסי: אני לא כל כך מבין את המדיניות של טראמפ מול איראן. האסטרטגיה האיראנית היא אסטרטגיה של עמידה איתנה, סבלנות וגם נקמה, והיא לא תשתנה בעקבות הפצצה של משגרי טילים או מוצב כזה או אחר. אם רוצים לרוצץ את ראש הנחש, צריך ללכת עד הסוף. האיראנים כרגע בונים ומחזקים את עצמם, וזה דבר שלא טוב לנו. התחלנו את המלחמה הזאת לפני יותר משנתיים וחצי, ואנחנו צריכים לסיים אותה כשהראש של התמנון הזה נופל ובמקומו מוקם משטר איראני ליברלי.

הפשיעה המאורגנת ומשפחות הפשע הן בעיניי סכנה לביטחון הלאומי של מדינת ישראל. יש מאות אלפי כלי נשק בלתי חוקיים, ויש נתיבי הברחה של סמים ואמצעי לחימה שעוברים מסיני דרך הנגב ומגיעים גם לעזה. המשטרה לא יכולה להתמודד עם התופעה הזאת לבדה. חייב להיות שיתוף פעולה בינה לבין השב"כ. ההתמודדות צריכה להתחיל ברשות המחוקקת, שתחוקק את החוקים המתאימים, להמשיך ברשות השופטת, שתשפוט בחומרה, ולהגיע לרשות המבצעת, שצריכה להפעיל את כל הכלים הנדרשים כדי להתמודד עם האיום.

הראיון המלא התקיים בערוץ 15, בתאריך 15 ביולי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

יוסי אמרוסי: אני חושב שהפשיעה במגזר הערבי, ובמיוחד ההחזקה והסחר באמצעי לחימה בלתי חוקיים, הם סיכון לאומי וביטחוני למדינת ישראל. כשיש סיכון כזה, הטיפול בו הוא חלק מתפקידו של השב"כ, ולכן טוב שהתקבלה ההחלטה להקים גוף ייעודי שיטפל בנושא. אני מקווה שהבירוקרטיה לא תעכב את הקמתו ושנתחיל לראות תוצאות במהירות.

היתרון המרכזי הוא שברגע שמקצים כוח ייעודי שזו המשימה שלו, הוא בונה תוכנית עבודה, קובע יעדים ומדדים ופועל באופן ממוקד. אפשר לקחת יישוב מסוים, ללמוד אותו לעומק, לגייס בו מקורות מודיעיניים, להפעיל אמצעים טכנולוגיים ולנהל מבצעים. לשב"כ יש יכולות, כלים וניסיון שהמשטרה לבדה מתקשה להעמיד בהיקף הנדרש למשימה כזאת.

הראיון המלא התקיים ברדיו דרום, בתאריך 16 ביולי 2026.

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.