קטאר היא בעלת ברית של איראן

written by ד"ר יוסי מנשרוף | 17.09.2025

עיקרי הדברים:

לצד טיפוח בריתה האסטרטגית עם ארה״ב, מקיימת קטאר ברית עומק עם איראן ומחזקת אותה מבחינה כלכלית, תודעתית ודיפלומטית.

רשת אל-ג׳זירה הקטארית נמנעה מסיקור המחאות באיראן ב-2009 וב-2022-2023; במונדיאל 2022 נענתה קטאר לבקשות מטהראן לחסום גורמי אופוזיציה ולעקוב אחריהם.

דו״חות ופרסומים בעיתונות מייחסים לקטאר מימון עקיף וכיסוי דיפלומטי לחיזבאללה; "הסכם דוחה" משנת 2008 העניק לחיזבאללה זכות וטו והעמיק את השפעת איראן בלבנון.

במלחמת "חרבות ברזל" נחשף שיתוף הפעולה ההדוק בין חמאס לאל-ג׳זירה; הברית עם איראן מטילה ספק ביכולתה של קטאר לשמש מתווכת הוגנת בין ישראל לחמאס.

מומלץ לישראל להעדיף את מצרים כמתווכת; להשיק קמפיין יזום מול וושינגטון המדגיש את עומק ברית קטאר-איראן; ולהתריע בפני השותפות הסוניות באזור מפני הישענות על קטאר.

מבוא

השיח בישראל על קטאר מאז המתקפה התקדימית של ישראל נגד צמרת חמאס בדוחה, התמקד במשחק הכפול שמנהלת הנסיכות. במסגרת זאת הושם דגש על היותה של קטאר מתווכת בין ישראל לחמאס מצד אחד, ומצד שני, על תפקידה של רשת אל-ג'זירה הקטארית כשופר ראשי של תעמולת חמאס בזמן מלחמת "חרבות ברזל".

רבות דובר גם אודות הדו-פרצופיות של קטאר מול ארה"ב. מצד אחד, היא בעלת ברית עיקרית של ארה"ב, שאינה חברה בנאט"ו, ומארחת את הבסיס האמריקאי הגדול ביותר במזרח התיכון, אל-עודיד. במקביל היתה זו אל-ג'זירה שפירסמה באופן בלעדי את מסרי אל-קאעדה לאחר פיגועי 11 בספטמבר ושהואשמה על ידי ממשלות ירדן, מצרים ובחריין – גם הן שותפות חשובות של ארה"ב באזור – בקידום קיצוניות וליבוי תסיסה בשטחיהן.

לצד מאמצי התיווך של קטאר במלחמה הנוכחית, נחשף שיתוף הפעולה ההדוק בין אל-ג'זירה לחמאס על ידי צה"ל. במסגרת זאת חשף צה"ל כי שורה של עיתונאים של אל-ג'זירה בעזה, שחלקם הותקפו על ידי צה"ל, היו למעשה מחבלי חמאס והג'יהאד האסלאמי; חלקם אף מפקדי שטח. צה"ל גם הציג מסמכי שלל שלפיהם חמאס אסר על אל-ג'זירה למתוח עליו ביקורת, הנחה אותו להסתיר שיגורי רקטות כושלים שבהם נהרגו פלסטינים, ואף הקים קו תקשורת מאובטח בין הצדדים.

מסמך זה מבקש להטיל זרקור על הברית של איראן עם קטאר בהיבט הכלכלי, הדיפלומטי והתעמולתי. במסגרת זו הגישה קטאר למשמרות המהפכה ולחיזבאללה סיוע כלכלי, תוך הפרת הסנקציות האמריקאיות; העניקה שירותי תיווך לטובת חיזבאללה ב-2008 שהבטיחו ואף העמיקו את שליטת חיזבאללה בלבנון, ובכך העניקו לאיראן הישג עצום בזירה הדיפלומטית; סיקרה באופן דל את המחאות באיראן מאז 2009, ושיתפה פעולה עם דרישות איראן בסיקור המונדיאל בשטחה ב-2022, כדי לסייע למשטר האיראני להתגבר על האתגרים ליציבותו.

טיפוח היחסים האסטרטגיים עם ארה"ב

קטאר טיפחה בהדרגה את היחסים עם הממשלים השונים בארה"ב מאז ראשית שנות ה-90 של המאה ה-20. מאז 2003 היא מארחת את הכוחות האמריקאיים בבסיס אל-עודיד, שבו השקיעה יותר מ-8 מיליארד דולר (נכון לינואר 2025) כדי לפתחו ולהופכו לבסיס הראשי של הכוחות האמריקאים במזרח התיכון.

ב-2017 חתמו קטאר וממשלו של דונלד טראמפ על מזכר הבנות שלפיו קטאר תילחם בטרור ותפסיק את התמיכה הכלכלית בארגוני טרור. הרקע לכך היה המשבר חסר התקדים בין קטאר לבין סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים, שניתקו את יחסיהן עם דוחה, והטילו עליה (עד 2021) חרם דיפלומטי וכלכלי, בטענה שהיא מממנת ותומכת בחמאס, באחים המוסלמים, בטליבאן, ואפילו בגורמים הקשורים לאל-קאעדה.

בינואר 2018 חנכו קטאר וארה"ב "דיאלוג אסטרטגי", שאחד מעוגניו המרכזיים היה מאבק משותף בטרור, כדי למסד דיונים משותפים על ביטחון ויציבות באזור. כפי שעולה ממסמכים רשמיים של ממשלת ארה"ב, בראש מעייניה של וושינגטון עמדה שותפותה של קטאר בקואליציה הגלובלית נגד דאעש, שהוקמה ב-2014. טיפוח היחסים עם ארה"ב הגיע לשיאו בברית האסטרטגית ב-2022 בתקופת ממשל ג'ו ביידן.

הברית עם איראן

במקביל מקיימת קטאר קשרים ענפים עם איראן. שיתוף הפעולה המודיעיני-ביטחוני בין שתי המדינות, ותרומתה של הראשונה למניעת הידרדרות ביציבות המשטר באיראן, עלה לכותרות במונדיאל 2022 שאירחה קטאר. תקופה זו היתה רגישה עבור המשטר האיראני, שהתמודד עם מחאה בעקבות מותה של מהסא אמיני על ידי כוחות הביטחון בטהראן במהלך מעצרה בגין עטיית חיג'אב ברישול.

לשלטונות איראן היה חשוב למנוע את ניסיון האופוזיציה האיראנית להשתמש במונדיאל כדי למנף הן את המחאה באיראן והן את התמיכה במחאה מצד מדינות המערב. לבקשת שלטונות איראן, עצרה קטאר אוהדים איראנים שניסו להכניס לאצטדיונים דגלי אופוזיציה של המלוכה הפהלווית ושל תנועת "אישה, חיים, חירות". במקביל העבירה קטאר לטהראן מידע על רוכשי כרטיסים, ולבקשת איראן, מנעה במהלך המונדיאל את כניסתם של עיתונאי ערוץ האופוזיציה המוביל, "איראן אינטרנשיונל", לנסיכות.

עוד קודם לכן הוכיחה קטאר את שיתוף הפעולה שלה עם איראן בזמן המחאות הנרחבות לאחר הטענות לזיוף הבחירות באיראן ב-2009. כפי שהודלף במסמכי ויקיליקס, שגרירות ארה"ב בדוחה איבחנה בנובמבר 2009 (כחצי שנה לאחר פרוץ המהומות באיראן) שרשת אל-ג'זירה מקדישה כיסוי דל לסיקור המחאה רבתי שפרצה באיראן בשליחות האינטרסים של ממשלת קטאר.

ממסמכי ויקיליקס גם עלה שביולי 2009 ביקש השגריר האמריקאי בדוחה, ג'וזף לברון, לברר מול מנכ"ל הרשת דאז, ודאח ח'נפר, את הסיבה לכיסוי הדל של המחאה, כשבוע ומחצה לאחר פריצתה. בתגובה השיב האחרון שמתכונת הסיקור נובעת מ"הסביבה הקשה לפעולה עבור עיתונאים באיראן". השגריר האמריקאי דיווח שלמרות הסיקור הדל של משבר הבחירות באיראן, פעילות אל-ג'זירה נהפכה לנושא שנוי במחלוקת בין איראן לקטאר, מכיוון שלפי עדות ח'נפר, איראן סבורה שבסיקורה את הזירה העיראקית, הרשת מקדמת את האג'נדה של הסונים, מתנגדי איראן.

במסמכי ויקיליקס גם נחשף שבפגישתם בדצמבר 2009 דחה ראש ממשלת קטאר דאז, חמד בן ג'אסם בן ג'אבר אל-ת'אני, את טענות השגריר האמריקאי בדוחה על היחסים הקרובים בין קטאר לאיראן, באומרו: "הם משקרים לנו ואנו משקרים להם". עם זאת, ההטיה הפוליטית המובהקת לטובת איראן בשידורי אל-ג'זירה ניכרה לעין כל בסיקור האינטנסיבי, המלבה והאוהד שהקדישה אל-ג'זירה לאירועי "האביב הערבי" נגד שלטונות תוניסיה, לוב ומצרים ב-2011.

איראן וקטאר נחלקו באופן משמעותי אודות ההתקוממות בסוריה. בכירים איראנים ביקרו בפומבי את הכיסוי האוהד של אל-ג'זירה בהתקוממות, ואת תמיכתה של קטאר במורדים. עם זאת, הכיסוי הדל של המחאות שפרצו באיראן גם לאחר משבר 2009, שעומד בסתירה לסיקור האינטנסיבי של מחאות "האביב הערבי", מעלה חשד שלשתי המדינות יש לכל הפחות הבנות בעניין, אם לא הסכם מקיף של ממש.

ההטיה הפוליטית המובהקת לטובת המשטר האיראני באל-ג'זירה בזמן מחאת מהסא אמיני (ספטמבר 2022-מרץ 2023) גררה ביקורת מצד אינטלקטואלים בעולם הערבי. אלה האשימו את הרשת בהתעלמות מהמחאה ובקידום הנרטיב של המשטר בטהראן. סיקור האירועים באיראן השתנה החל מ-2009, לאחר שכמה שנים קודם לכן, בשנת 2005, ביטלה טהראן את רישיון הפעילות של אל-ג'זירה באיראן. פעולה זו נבעה מסיקור מחאת האהואזים על ידי אל-ג'זירה, שלטענת טהראן, הביאה לערעור היציבות במחוז ח'וזסתאן שבדרום איראן.

אינדיקציות נוספות מצביעות על הברית בין איראן לקטאר: ב-2019 דיווחה רשת  "פוקס ניוז" על ידע מקדים שקיבלה קטאר בדבר מתקפות איראניות על מכליות וספינת אספקת דלק סמוך לנמל פוג'יירה שבאיחוד האמירויות; בפודקאסט ששידרה במאי 2020 כינתה אל-ג'זירה את קאסם סולימאני, שהיה מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים עד חיסולו בתחילת אותה שנה: "גיבור שהלך בדרך האל".

ב-2021 העביר הנשיא דאז, רובי ריבלין, מידע מודיעיני בזמן ביקורו בבית הלבן, שלפיו קטאר העבירה מימון למשמרות המהפכה. בעקבות זאת פתחה ארה"ב בחקירה, אך זו לא התקדמה. עולה אפוא שלמרות התחייבותה בפני ארה"ב להפסיק את מימון הטרור, קטאר סייעה לנותנת החסות המובילה בעולם לטרור.

לאחר המתקפה האיראנית על הבסיס האמריקאי אל-עודיד בקטאר ב-23 ביוני השנה, שיגרה קטאר מכתב למועצת הביטחון ולמזכ"ל האו"ם, שבו הביעה גינוי חריף למתקפת הטילים האיראנית. במכתב ציינה קטאר שהיא רואה בהתקפה הפרה בוטה של ריבונותה ושל המרחב האווירי שלה, וכן של החוק הבינלאומי ואמנת האו״ם, ואף הדגישה שהיא שומרת לעצמה את הזכות להגיב באופן ישיר. אלא שלמעשה, בהתאם לברית בין שתי המדינות, איראן עידכנה מראש את קטאר (וכן את ארה"ב) לפני שתקפה את הבסיס האמריקאי, בתגובה על התקיפה האמריקאית קודם לכן נגד תוכנית הגרעין האיראנית. מכתבה של קטאר לאו"ם היה אפוא אחיזת עיניים.

תמיכה בחיזבאללה

קטאר ניהלה יחסים קרובים עם חיזבאללה עד פרוץ חילוקי הדעות ביניהם עם תחילת מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011. מערכת היחסים החיובית עם חיזבאללה ניכרה ב"הסכם דוחה" ממאי 2008, שבו הצליחה קטאר לתווך בין הצדדים הלבנוניים הנצים. ההסכם אמנם הוביל לבחירת מישל סולימאן לנשיא לבנון, אך העניק לחיזבאללה זכות וטו בממשלה, כפי שהאחרון דרש.

ביולי 2010 זכה אמיר קטאר דאז, השייח' חמד בן חליפה אל-ת'אני, לקבלת פנים עממית חמה בדרום לבנון, שם סייר במסגרת ביקור ראשון מסוגו של שליט ערבי בדרום לבנון, ושיבח את חיזבאללה על כך שבמלחמת לבנון השנייה ב-2006 "הרים את ראשיהם של לבנון ושל הערבים"; הוא גם הביע את תודתו "ללוחמים שהקריבו את עצמם למען הגנת המולדת".

ישנם גם דיווחים שקושרים את קטאר למימון חיזבאללה וכוח קודס. ב-2017 חשף העיתון "ג'רוזלם פוסט" מפי יועץ ביטחוני הקשור לשירותי ביון מערביים, שקטאר היתה מעורבת בסיוע פיננסי לחיזבאללה באמצעות מנגנוני כיסוי דיפלומטיים ועמותות צדקה הפועלות מדוחה. על פי הדיווח, שגריר קטאר בבלגיה ניסה להסתיר את הפרשה, ואף הציע תשלום של 750 אלף יורו כדי למנוע את חשיפתה. עדות זו של היועץ, שאומתה בזמנו על ידי בכירים במערך הביון הגרמני, מצביעה על כך שקטאר פעלה מאחורי הקלעים כדי לתמוך בארגון טרור הנתון לסנקציות בינלאומיות.

עמידתה של קטאר לצד חיזבאללה התבהרה היטב גם בשלהי 2024, כאשר הראשונה התנגדה ליוזמה האמריקאית לנצל את התבוסה שנחל חיזבאללה מידי ישראל כדי להביא לבחירת נשיא חדש ללבנון. מאז שב-2022 הסתיימה כהונתו של מישל עאון, נותרה לבנון ללא נשיא בשל המשבר הפוליטי שאליו נקלעה. היוזמה האמריקאית נועדה לשחרר את לבנון משליטת חיזבאללה. ואולם, בשיחות שקיים באוקטובר 2024 מזכיר המדינה האמריקאי דאז אנתוני בלינקן עם קטאר, הביעה האחרונה התנגדות למהלך, בטענה שמדובר ב"הימור מסוכן".

סיכום והמלצות

הברית בין איראן לקטאר, והיחסים האסטרטגיים בינה לבין ארה"ב, הם חלק מהמשחק הכפול שמנהלת קטאר. בהתאם לאופיה הסתגלני, נראה שהמתקפה הישראלית עליה אינה סוגרת את הדרך בפני מאמצי תיווך מצד קטאר בעתיד. ככל שהיא תזהה שמגעים עם ישראל ישרתו את האינטרסים שלה, היא תגלה נכונות לשוב ולתווך בין ישראל לחמאס, ולכונן מגעים נוספים עם ישראל בהיבטים אחרים. ואולם, הברית עם איראן מעמיקה את הספק הגדול באשר ליכולתה של קטאר לתווך בין ישראל לחמאס, שעמו היא מנהלת שיתוף פעולה הדוק. לכן, מוטב לישראל להסתפק במצרים כמתווכת.

בנוסף, על משרד החוץ הישראלי להשיק קמפיין מקיף נגד קטאר, שיתמקד בבריתה עם איראן. מומלץ לחשוף פריטי מידע רלוונטיים שיעמיקו את ההבנה אודות עומק הברית, ושיסייעו להביא את וושינגטון לשקול שנית את יחסיה עם קטאר.

הקמפיין יוכל גם לסייע מול ניסיונה של איראן למנף את המתקפה הישראלית בקטאר כדי לקדם את יוזמת מנהיגה עלי חמינאי להטיל חרם דיפלומטי וכלכלי על ישראל. על ישראל להבהיר באופן חד משמעי לממשל טראמפ, ודרכו למדינות הסוניות באזור, שמוטב להן לא ליפול במלכודת של איראן וקטאר, שכן תמיכתן של האחרונות בטרור עלולה להגיע בעתיד שוב אל סף דלתן, אם השתיים יזהו שזו דרך הפעולה המיטבית לקדם את שאיפותיהן.



מאיימת באקדח ריק: החורים בתוכנית הנקמה של קטאר

written by נועה לזימי | 17.09.2025

אחרי מבצע פסגת האש, שנועד לחסל את צמרת חמאס בדוחא, החליטה קטאר לערוך פסגה משלה. הפעם לא היה מדובר בהרבה אש, אלא בעיקר בהוצאת קיטור.

בהמשך לגינויים שהשמיעו בכירי הממשל הקטארי, ובהצהרות מהעצרת הכללית של האו"ם כי "ישראל צריכה לשלם", אירחה דוחא כינוס בנוכחות עשרות מנהיגים ונציגים ממדינות ערביות ואסלאמיות. מטרת הכינוס היתה לגנות את התוקפנות הישראלית לכאורה, ולהציג חזית אחידה של תמיכה בקטאר.

אולי כאצבע בעין לישראל, אחד מבכירי חמאס שהיה מטרה לתקיפה בדוחא, טאהר א-נונו, שהספיק בינתיים להתראיין לאל-ג'זירה, היה צפוי להופיע אף הוא בכינוס. עוד קודם לכן זכתה קטאר לרוח גבית במערכה הדיפלומטית נגד ישראל כאשר 142 מדינות הביעו תמיכה ביוזמה הצרפתית-סעודית להכרה במדינה פלסטינית.

אלא שמעבר לנראות הזוהרת של פסגות בינלאומיות, עולה השאלה: כיצד מתכננת קטאר להיפרע מישראל? אילו צעדים ממשיים, מעבר להאשמות וגינויים, יש ביכולתה לנקוט?

רק עוצמה רכה

ראשית, אי אפשר להתעלם מכוחה הכלכלי של קטאר, שעשוי לשמש על ידה כמנוף לחץ בעיקר על מדינות אירופה לקידום מהלכים נגד ישראל. עם זאת, קשה להניח כי אלו יהיו חריפים בהרבה ממה שכבר מקודם כיום, כולל הקפאת שיתופי פעולה כלכליים ובטחוניים ואף יישום אמברגו על ישראל מצד מנהיגים אירופאים, בין השאר בלחץ קהלים מוסלמיים ופרוגרסיביים.

באשר לאפשרות של תגובה צבאית, נראה שזו אינה עומדת על הפרק: בניגוד להצטיינותה בעוצמה "רכה", בכל הקשור לעוצמה "קשה", קטאר נמצאת בעמדת נחיתות מובהקת ביחס לישראל. גם ניסיונות לגבש מעין נאט"ו של מדינות ערב לא נראים מבטיחים בעת הנוכחית. מדינות כמו מצרים, סעודיה ואף טורקיה כבולות באינטרסים מורכבים אל מול ישראל, ולמרות הרטוריקה הלוחמנית, לא ירצו להסתכן בפתיחת חזית מולה.

לכולן יש גם תלות ביטחונית לא מבוטלת בארה"ב, שעימה ישראל נהנית מתיאום חסר תקדים – שלא לדבר על קטאר עצמה, התלויה במטרייה ביטחונית אמריקנית לצורך הגנתה. גם אם תקבל גיבוי אמריקני, קשה לדמיין שיהיה בכך אישור ליותר מתגובה סמלית, שעלולה לחזור אליה כמכת בומרנג כואבת במיוחד.

על זה כדאי להוסיף את הסכסוכים הפנימיים וחוסר הלכידות בליגה הערבית. קטאר עצמה חוותה חרם מצד מדינות המפרץ על רקע חתרנותה נגד משטריהן ותמיכה בשנואת נפשן – תנועת האחים המוסלמים, ואלו שמחות לראותה מושפלת, גם אם נאלצות לשלם מס שפתיים לציבור הערבי.

עוד מוקדם להספיד

בארסנל הקטארי יש בעיקר כלים דיפלומטיים – נשק להשחרת ישראל, וחיזוק קמפיין הדה-לגיטימציה הגובר מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל. תגובה חריפה יותר אינה מצויה באמתחתה, וגם אם תגובש כזו – היא לא תוכל לזכות לגיבוי של ממש במדינות האזור ובוושינגטון.

עוד מוקדם להספיד את נקמתה של קטאר, אך לעת עתה היא נראית כטיוטה דהויה; הרבה הצהרות, ומעט מאוד תוכן ממשי, לא שונה בהרבה מהצעת ההחלטה שדלפה מהפסגה.

התפרסם בישראל היום, בתאריך 15.09.2025.



נשק כימי בידי החות'ים? ישראל צריכה להיערך לאפשרות

written by אלי קלוטשטיין | 17.09.2025

ארבעה כטב"מים יצאו מתימן ביום ראשון בצהריים, ועשו את דרכם לעבר ישראל. שלושה יורטו בידי צה"ל, והרביעי התרסק על אולם הנוסעים של שדה התעופה רמון – והפנה שוב את תשומת הלב לסכנה שנשקפת לישראל ואזרחיה מהזירה התימנית. סיכול צמרת הממשלה החות'ית נענה עד לאותו רגע באפס הצלחות של ארגון המורדים השיעי מתימן, אך הפגיעה בנמל התעופה שינתה באחת את התמונה, אף שרק הביאה לפציעתם הקלה של חמישה ישראלים.

החות'ים, ודאי אחרי הפגיעה בצמרת הממשל שלהם, מעוניינים למצוא את הקלף שישנה את המשוואה במלחמה שלהם בישראל. עד היום הם היוו בעיקר מטרד, קטלני ולא נעים לעיתים, אך לא משהו שמאתגר באופן בסיסי ויסודי את מערכת הביטחון הישראלית. הדעות חלוקות אם ישראל צריכה להתייחס לזירה הזאת במלוא הרצינות, או שעליה להגיב על המתקפות ממנה מדי פעם, להבהיר את הנקודה שאסור להתגרות בצה"ל, ולשמור את מרבית המשאבים להתמודדות מול אויבים דחופים יותר. בסופו של יום השמיכה הביטחונית קצרה, כוח האדם והכספים מוגבלים, ואי אפשר לנצח בכל קרב.

אלא שכעת מעוניינים הסייענים של איראן בתימן להפוך לאיום אסטרטגי יותר על מדינת ישראל. לפי דיווח שפורסם בסוף השבוע בתקשורת, ייתכן שהם עובדים על כך במלוא המרץ. מועמר אריאני, שר התקשורת בתימן, המייצג את הממשלה המקובלת על ידי הקהילה הבינלאומית, הכריז בריאיון לעיתון האמירתי "דה נשיונל" שהמורדים השיעים בארצו החלו לעמול על פיתוח של נשק כימי.

לדברי אריאני, החות'ים עובדים תחת פיקוח ישיר של משמרות המהפכה האיראניים, שמבריחים למדינה את המרכיבים הדרושים לפיתוח הנשק הכימי. הוא ציין כי מטרתה של טהרן היא להפוך את ארצו לזירת ניסויים לבניית כלי נשק להשמדה המונית, כולל נשקים ביולוגיים, והוסיף כי המידע מבוסס על מודיעין שמגיע מכמה מקורות. השר קבע עוד שהחות'ים הקימו מפעל ייחודי לצורך היוזמה הזאת, שבו כבר החלו להרכיב את הפצצות הכימיות על גבי כטב"מים וטילים. העיתון, אגב, שוחח עם עוד שני מקורות תימניים שאישרו כי דו"ח מודיעיני בנושא אכן נמסר לנשיא המדינה.

זמן קצר לאחר פרסום הריאיון הודיעה הממשלה התימנית, שמקום מושבה בעדן, כי חיסלה מעבדה לייצור סמים במזרח המדינה. השר אריאני הוסיף שמפעילי המעבדה קשורים לחות'ים, ושמדובר בניסיון להפוך את תימן למרכז חדש להפצת סמים קשים כגון קפטגון לאחר נפילת המשטר של אסד בסוריה. החות'ים, מצידם, הכחישו את כל הטענות לייצור נשק כימי, ואמרו כי מדובר במזימה תקשורתית משותפת לישראל ולממשלה התימנית, וכי אריאני עצמו משמש "דובר של הצבא הישראלי".

קשה להעריך אם הטענה של השר התימני על פיתוח נשק כימי מעוגנת במציאות, אך קדמו לה ידיעות שנותנות לכך תוקף. כך למשל, באוגוסט הודיעה מיליציית "ההתנגדות התימנית הלאומית", אחד הכוחות המקומיים שלוחמים בחות'ים, כי תפסה 750 טונות של אמצעי לחימה שהבריחה איראן לכיוון המדינה. המשלוח המוברח כלל, לפי הדיווח, גם אמצעי לחימה כימיים. מחקירה של אנשי הצוות על הספינה עלה כי הם הטעינו עליה מכולות מקוררות, שבהן אוחסנו חומרים כימיים רגישים המשמשים להכנת חומרי נפץ וטילים, ובנוסף נשמרו בהן גם מרכיבים לייצור נשק כימי.

ככלל, למרות המאמץ הישראלי, במשך חודשים ארוכים נמשכים מאמצי ההברחה האיראניים לתימן, בניסיון לשמור על היכולות של החות'ים להזיק לישראל ולבסס את כוחם מול גורמים מקומיים. כך, אף שנתפס משלוח אחד כזה המכיל חומרים כימיים, קרוב לוודאי שישנם עוד משלוחים אחרים שלא נמצאו, הגיעו ליעדם, ומשמשים את החות'ים לצורך המלחמה בישראל.

החות'ים משתמשים בטקטיקות מגוונות של הברחות כדי להתעצם, ובין היתר מסתייעים בכלי שיט זעירים שעוברים את מפרץ עדן, ואינם בהכרח עוגנים בנמלים רשמיים שהופצצו על ידי ישראל. בנוסף החות'ים מנצלים נתיבי הברחה יבשתיים להברחת נשק, בעיקר מגבול עומאן. כמה הברחות מהסוג הזה נתפסו על ידי כוחות תימניים, אך לא ברור כמה אחרות הצליחו לחמוק מהם. בעבר, לפחות, פעל גם ערוץ אווירי שניתן היה לנצל לצורך הברחה, באמצעות קו טיסות ישיר בין עמאן לצנעא.

היה והחות'ים החלו לפתח כלי נשק כימיים, האם זו סכנה ממשית? ניסיון העבר מלמד שכן. הרוסים, לפי הדיווחים, השתמשו בסוגים שונים של נשק כימי במלחמה באוקראינה, הרודן הסורי בשאר אלאסד רצח את בני עמו באמצעות גז רעיל, וגם השימוש בנשקים כאלה במלחמת עיראק-איראן הוכיח את יעילותו הנוראית. אלה כלי נשק שקטלניותם גבוהה, הם דורשים התמגנות מיוחדת – ובעיקר הם יוצרים פאניקה ציבורית רחבת-היקף, שלעיתים עולה בהרבה על הנזק הפוטנציאלי של אמצעי הלחימה עצמו.

גז עצבים מדשן אורגני

עד כה מימשו החות'ים במשך כמעט השנתיים שחלפו מאז תחילת המלחמה רק 6-7 מתקפות מוצלחות נגד ישראל – פגיעות כטב"מים בגן משחקים, שני בתי ספר, בתי מגורים והשבוע בשדה התעופה רמון. במתקפות אלה נהרג אזרח ישראלי אחד, יבגני פרדר. טיל חות'י בודד הצליח לחדור את ההגנות הישראליות, ונפל בסמוך לשדה התעופה בן-גוריון.

אך נשק כימי, כאמור, הוא כבר סיפור אחר לחלוטין. גם אם המורדים השיעים יפתחו אמצעי לחימה כזה, לא ברור אם יעזו להשתמש בו – שכן מדובר במובנים רבים ב"קו אדום" של המערב, שבעבר איים להגיב בחומרה על מתקפות מעין אלה. אפילו איראן, שככל הנראה מחזיקה כלי נשק מסוג זה, לא השתמשה בהם עד היום מול ישראל.

זו גם דעתו של סא"ל במיל' ד"ר אבי ביצור, ראש המגמה ללימודי ביטחון והגנת העורף במכללת בית-ברל, שבצה"ל שימש כראש ענף ביצורים בחיל ההנדסה, סגן מפקד חטיבת הצנחנים ומפקד בית הספר לאב"כ. "איראן נמנעת עד כה במודע מלהשתמש בחומרים כאלה, כי היא סוחבת את צלקות השימוש של פגיעות חומרים כימיים נגדה במלחמת עיראק-איראן, והיא מבינה את המשמעויות של זה", מסביר ד"ר ביצור למקור ראשון, "הסיבה השנייה היא שפעולה כזו תנדה אותה בכל מדינות העולם. מבחינה טכנית, אין בעיה להכין נשק כזה במעבדות, גם בתימן. אפשר להשתמש בדשן אורגני להרכבת חומר לוחמה כימי מסוג גז עצבים, וכך למשל עשתה כת האמת הצרופה ביפן".

מצד שני, ה"קו האדום" שהציב המערב בעבר לשימוש בנשק כימי התברר לא מעט פעמים כנמר של נייר. כך למשל, למרות איומיו של נשיא ארה"ב ברק אובמה להגיב על שימוש בנשק מסוג זה במלחמת האזרחים בסוריה, תגובתו הייתה רפה מאוד, ולא הותירה רושם של ממש. כמו כן, גם אם איראן עצמה לא תרצה להשתמש בנשק כזה, אין משמעות הדבר שהיא לא תשלח את הפרוקסי שלה בתימן לעשות את זה בשמה – הרי גם ככה קמה נגד החות'ים קואליציה בינלאומית, האמריקנים הפציצו אותם, הם מצויים במצב של מלחמה עם ישראל ומרבית ממשלתם חוסלה. אין לחות'ים כבר הרבה להפסיד, והתסריט הכי חמור שיכול להתממש נגדם הוא התארגנות בסגנון הלחימה בדאעש בעשור שעבר בעיראק ובסוריה, במקרה שבאמת העולם יוטרד מהמראות בתימן. אך קשה להניח שקואליציה כזו תקום בקלות, בוודאי בתקופה שבה מדינות המערב עסוקות בהתעצמות הסינית, המלחמה באוקראינה ועוד.

ישראל, מבחינתה, לא צריכה לקחת סיכונים. אחרי 7 אוקטובר וההפתעה של חמאס במתקפת הבזק על יישובי הדרום, אסור לנו לשלול שום אפשרות מראש, חובה עלינו להפוך כל אבן ולבחון כל חשד לפני שנבטל את החששות מהסוג הזה. בנוסף, אפשר גם להסתכל על המקרה החות'י כנגזרת של סוגיית הגרעין האיראני: טהרן טוענת – ויש בעולם לא מעטים שמקבלים את דבריה – שלעולם לא תשתמש בנשק גרעיני. ובכל זאת, ישראל הציבה את ההתחמשות של הרפובליקה האסלאמית בכלי נשק להשמדה המונית כקו אדום בוהק. ההחלטה הזאת נעשתה מתוך מודעות מפוכחת לכך שאסור לנו שוב להגיע למצב שבו נהיה תלויים בחסדים של אחרים לצורך ביטחוננו, ואי אפשר לסמוך על המזל או להאמין שלא נותקף. מבחינת ישראל, לפיכך, חובה לקחת ברצינות את הטענה בדבר פיתוח הנשק הכימי.

ד"ר יוסי מנשרוף, עמיתי במכון משגב המתמחה בחקר איראן והזירה החות'ית, רואה בפרשה הזאת גם כמשל לכל הניסיון האיראני לשקם את "טבעת האש" מסביב לישראל: "אין הוכחה חד-משמעית בנושא הנשק הכימי, וצריך לבחון אותה לעומק", אומר ד"ר מנשרוף, "אבל הטענות שהעלתה עד כה הממשלה הלגיטימית של תימן נגד החות'ים וקשריהם לאיראן כבר התבררו כאמת לפחות בחלק מהמקרים. בכל אופן, ההאשמה החמורה הזו מוכיחה את עיקרון הזמן, שלפיו ככל שחולפים החודשים חומרת האיום מצד החות'ים גוברת לאור התמיכה המקיפה שהם מקבלים מכוח קודס. מכאן מתחדד הצורך לרסן את השלוחה התימנית של איראן".

במקביל, ממילא החות'ים ינסו בוודאי להפתיע את ישראל מכיוונים אחרים, כפי שגם הבטיחו לעשות בשבועיים האחרונים לאחר חיסול ממשלתם. יש להם מגוון אמצעים המוכרים להם מניסיון העבר, שבהחלט יכולים להדאיג אותנו: חיתוך כבלים תת-ימיים, שישבשו את אמצעי התקשורת האזוריים; שדרוג יכולות הטילאות החות'יות, כמו למשל השימוש בראש נפץ מתפצל שנראה בישראל כבר פעמיים; ניסיונות פגיעה מחודשים בכלי שיט באזור תימן, בדומה לשני שיגורי טילים על ספינות בשבועיים האחרונים, שאף אירעו בטווחים רחוקים מהחוף; ואפילו הכנות לפלישה יבשתית לישראל, משהו שכבר עלה רצון לפניהם כמה פעמים, ומנהיגי החות'ים הצהירו עליו בגלוי.

מכל האיומים הללו, ניתוק הכבלים אולי גורם להשפעה הניכרת ביותר. יש לו פוטנציאל לפגיעה בתעבורת האינטרנט העולמית, והוא קשה לאיתור ולהגנה. גם אם החות'ים לא היו אחראים לפגיעה בכבלים באזורם השבוע, והם ניזוקו בשל תנועת אוניות באזור, התיקונים של כבלים במקומות סמוכים לאזורי פעילותם הופכים הרבה יותר מסובכים. באופן דומה, כאשר אירעו ניתוקים של כבלי תקשורת באזור טייוואן, חברות המתמחות בתחום סירבו להגיע לתקן אותם בלי ערובה סינית לביטחונם של אנשי הצוות והציוד.

מודיעין לסיכול

כיצד צריכה להתכונן ישראל לאפשרות של נשק כימי בידי החות'ים, ומה הדרך להתגונן מפניו? עוד לפני כן, חשוב לברר גם אם יש לחות'ים יכולת לשגר את הנשקים הללו על גבי טילים וכטב"מים לעבר ישראל. ד"ר ביצור סבור שבהחלט זו אפשרות מעשית. "טכנית זה אפשרי, וזה גם יוכל לצלוח את כל הדרך הארוכה לישראל בכל הקשור לעמידות בפני מידות החום והקור", הוא מסביר, "ניתן לשים כמות קטנה של נשק כזה על כטב"מים. כלי הטיס הללו יכולים לשאת כל דבר, מחומר נפץ במשקלים גדולים, ועד דברים קטנים יותר. החות'ים מחפשים משהו שישנה את כללי המשחק, וזה יכול להיות חומרים כימיים – גזי עצבים מסוג טאבון, סומן או סרין, או אפילו גז כוויות מסוג חרדל, כמו אלה שהם עצמם ספגו בהתקפות מצריות בשנות ה-60".

מבחינת התגוננות, מוסיף ד"ר ביצור, לא ניתן לסמוך רק על האפשרות שצה"ל יצליח ליירט את הטילים או הכטב"מים שיישאו את הנשק הכימי. הרי אין 100 אחוזי הצלחה ביירוט, ובכל מקרה גם פגיעה מוצלחת באמצעי הנשיאה של הנשק לא מבטיחה את ההתגוננות מולו. "החומרים האלה מתחלקים לכאלה שהם נדיפים וכאלה שהם עמידים", מציין ד"ר ביצור, "במקרה של החומרים הנדיפים, אם יירטת טיל או כטב"מ שנושאים חומר כזה, הוא ייהפך לגז שייעלם במהירות, ולכן ביירוט בגובה לא ייגרם נזק. זה המצב של גזי עצבים רבים, מלבד גז VX, שמתאפיין בחומר עמיד. החות'ים יכולים לנסות לייצר גז מסוג כזה במעבדות שלהם. באזור שלנו היו בעבר שאריות של גז זה במאגרים הסוריים, אשר אולי עברו בהמשך לשליטת גורמים אחרים".

ייתכן שניתן להתחיל לצייד את האוכלוסייה באמצעי התגוננות, כפי שהיה במלחמת המפרץ הראשונה, אך מבצע כזה עולה כסף רב, דורש משאבים וכלל לא בטוח שבכל מקרה הוא יעבוד. "לא ניכנס למצב שנמגן אוכלוסייה שלמה במסכות גז, ולא נפעיל מערכות סינון בממ"דים", סבור ד"ר ביצור. לדבריו, דרך הפעולה הנכונה בשלב הזה היא קודם כול ברמת התכנון. "המידע על ההתחמשות של החות'ים בנשק כימי מגיע מהממשלה התימנית שלוחמת מולם, ולכן צריך לקחת את זה בעירבון מוגבל. חשדהו, כבדהו, אך בכל זאת תתכונן. במחשבה הישראלית על מתאר האיומים, נכון לרגע זה הנשק הכימי אינו נמצא", הוא אומר, "אך לדעתי צריך להתחיל לחשוב אם יש מקום להחזיר את האיום הכימי למתאר הסכנות. עוד לא מאוחר לכך. לאו דווקא מדובר רק על החות'ים, אלא גם על גורמי איום אחרים. צריך לחשוב גם איך להתגונן מפני איום כזה ברמה העקרונית".

עוד לפני כן, אחד הנושאים שצריכים להגביר את המאמץ בהם הוא המודיעין. באחרונה פורסם כי צה"ל מגביר מהלך בכל הקשור לאיתור והכשרה של חיילים ביחידות האיסוף אל מול הזירה התימנית, ואחד היעדים שצריך להגדיר שם כאשר תפותח היכולת לפוטנציאל מלא הוא מציאה אפשרית של "ידיעת זהב" המעידה על קיומו של מאמץ לפיתוח נשקים להשמדה המונית. השלב השני יהיה מציאת מודיעין לסיכול – כלומר, מידע על אתרי הייצור והניסוי, שיסייע להוביל להשמדתם. "צריך לנסות להבין אם מעבדות כאלה נמצאות בצנעא או במקומות דומים, ובפרט אם הן פועלות בתחום העשייה של נשק כימי", מסכים ד"ר ביצור.

במקביל, ישראל צריכה להמשיך לפעול לסיכול ההברחות מאיראן לחות'ים, שמעצימות את כוחם באופן כללי, ויכולות לאפשר להם להתחמש בנשקים כאלה בפרט. כך, צה"ל מוכרח לוודא שנמלי התעופה והים לא ישמשו לצורך הכנסת סחורות מטהרן, ולעקוב אחר גורמים מבריחים כדי לפגוע בהם עוד לפני שיגיעו ליעדם.

כמו כן, מומלץ להמשיך במדיניות החיסולים והתקיפות על אישים חות'ים בכירים, ובדומה למכת הפתיחה במבצע באיראן להתמקד גם באנשי מדע וייצור שתחום עיסוקם יוכל לסייע להם להתמחות בפיתוח נשקים כאלה. מוקדי ידע כאלה הם פעמים רבות צווארי בקבוק חשוב בתהליך הייצור, לצד המיכון הייחודי – שגם בו כאמור ניתן לפגוע.

הנושא של פיתוח כלי נשק להשמדה המונית צריך גם להיות בסדר היום של השיח הישראלי עם בנות הברית שלנו בעולם, וארה"ב בראשן. עלינו לשתף מודיעין עם גופי הביון המקבילים שלנו בעולם, לקבל מהם מידע, ולהסתייע בהם בסיכול המאמצים להתחמשות ובמלחמה בהברחות אל תוך תימן.

לבסוף, צריך גם להתכונן לתסריט הרע של פגיעת נשק כימי מצד החות'ים בישראל. נידרש אז להראות לעולם במהירות כי מדובר בשימוש בנשק להשמדה המונית, ולפעול לגייס את ארצות המערב למאבק נחוש ובלתי מתפשר במורדים התימנים, שיסייע להסיר אותו סופית מעל סדר היום. "עד כה לא עשו החות'ים שימוש בנשק כזה, הם לא חצו קו אדום כזה", מסביר ד"ר ביצור, "אם יתברר שחומר כזה פגע בנו, תהיה לו חתימה באזור הפגיעה, שתעיד באמצעות הנזק לקורבנות כי היה שימוש בנשק כימי – ואז החות'ים יימצאו במצב שבו הפרו כל סייג וכל איסור עולמי".

פורסם במקור ראשון, בתאריך 10 בספטמבר, 2025.



איך קטאר יכולה להגיב? הקלפים שנשארו לדוחא מתחת לשולחן

written by פרופ' קובי מיכאל | 17.09.2025

מתקפת הפתע של חיל האוויר הישראלי בדוחא בירת קטאר, והפגיעה הכירורגית והמדויקת במבנה שבו התכנסה הנהגת החוץ של חמאס, היא מסוג האירועים שאותם מקובל להגדיר כ"Game Changer". ישראל קיבלה את ההחלטה שהיתה צריכה להתקבל כבר ב-8 באוקטובר ועם הגדרת מטרות המלחמה; במובן זה, מוטב מאוחר מאשר אף פעם.

 ללא פגיעה קשה ומשמעותית בהנהגת החוץ של חמאס, אין אפשרות לפרק את הארגון כישות צבאית ושלטונית מאורגנת ולהקשות עליו להשתקם. הדברים בוודאי נכונים לאחר חיסול הנהגת עזה, שהותיר את עז א-דין אל-חדאד – מפקד חטיבת עזה שנכנס לנעליו של מוחמד סינוואר, שנכנס בתורו לנעלי אחיו יחיא סינוואר – כמפקד הזרוע הצבאית ולמעשה המנהיג הבכיר ביותר של חמאס ברצועת עזה. חיסול הבכירים בעזה העביר את מרכז הכובד הארגוני להנהגת החוץ, שמרביתה ישבה בבטחה בדוחא על מנעמיה.

מעבר ליכולות המודיעיניות והצבאיות המרשימות שגילתה ישראל, וממש לא בפעם הראשונה; ומעבר לעובדה שמדובר במבצע עריפה חמישי של הנהגות (חמאס עזה, חיזבאללה, איראן והחות׳ים) – מדובר במהלך המשדר עוצמה ונחישות. התקיפה בדוחא מעבירה מסר בנוגע לרצינות כוונותיה של ישראל להביא לסיום המלחמה תוך כדי מימוש מטרותיה כפי שהוגדרו בידי הממשלה. אם שאריות הנהגת חמאס ברצועת עזה ומעגלי התמיכה שלה התייחסו להצהרות ולאיומים בנוגע לכיבוש העיר עזה כאל הצהרות רברבניות וריקות מתוכן, שכל תכליתן ללחוץ על חמאס להתגמש במו"מ – הרי התקיפה בקטאר עשויה לשנות את הערכתם.

אם התקיפה עלתה יפה וישראל אכן הצליחה לחסל את רוב הנהגת חמאס חו"ל או לפחות את הבכירים שבה, הרי מדובר במכה אנושה לחמאס, המאבד יכולות ארגוניות משמעותיות ביותר. הנהגת החוץ של חמאס היתה אחראית לגיוס הכספים ולניהול הקשרים עם מדינות וארגונים שתמכו בחמאס. עם חיסולה, ואפילו רק חלק משמעותי ממנה, ייקלע הארגון לסחרור ולקושי תפקודי של ממש, שיש בו כדי לאיים על עצם יכולתו לשרוד כישות משמעותית ובוודאי יקשה עליו מאוד להשתקם.

אלא שגם אם רוב מנהיגי חמאס הצליחו לצאת בעור שיניהם מהמתקפה ולהינצל מפגיעה קטלנית, יש לתקיפה חשיבות עליונה. התקיפה משנה באחת את כללי המשחק ומערערת באופן מוחלט את ביטחונה של הנהגת חמאס. מעתה ואילך היא תצטרך להשקיע מאמץ עצום בהתחמקות, בהתגוננות ובהסתתרות, כשברור לה שאיבדה את חסינותה והיא פגיעה ונתונה לאיום חיסול משמעותי ומיידי בכל מקום בו תהיה.

חשיבותה של התקיפה היא גם בסיכוי שהיא מייצרת לדינמיקה חדשה של המו"מ, אם וכאשר יתחדש. נראה שישראל לא תמתין זמן ממושך מדי לחידושו, וגם אם תאט את קצב המבצע לכיבוש העיר עזה – כדי לאפשר את חידוש המו"מ וסיומו בטווח זמן קצר, בכפוף לתנאים שנקבעו בהצעת הנשיא טראמפ, סביר להניח שמשך ההמתנה יהיה קצר מאוד. אם ישראל אכן הצליחה לפגוע ברוב הנהגת החוץ של חמאס, הרי שהיא פגעה במי שהובילו את הקו היותר קשוח ונוקשה, והותירה את עז א-דין אל-חדאד בעמדת הובלה והשפעה משמעותית יותר, עם סיכוי לגישה ותרנית ומתונה יותר במו"מ.

נדיבות של מנצחים

בנדיבות של מנצחים ובצל ההישג המרשים מעצם התקיפה, תוכל ישראל להכריז על ניצחון ולהוביל לסיום המלחמה ולשחרור החטופים, כשהיא מצהירה על הצלחתה לפרק את חמאס כישות צבאית ושלטונית מאורגנת, לשחרר חטופים ולעצב מציאות ביטחונית חדשה ברצועת עזה, כזו שתאפשר הקמת שלטון אזרחי חלופי לחמאס. ראש הממשלה נתניהו אף קרא לתושבי רצועת עזה להקיא את שאריות חמאס מתוכם, והכריז שלא תהיה כל מניעה לעתיד משותף וליחסים אחרים בין רצועת עזה לישראל תחת שלטון אזרחי אחר, ולאחר פירוק חמאס כריבון.

מאידך גיסא, אם רוב הנהגת החוץ של חמאס הצליחה לשרוד, יש להביא בחשבון את האפשרות להקשחת עמדות של הארגון ולמבוי סתום, שיחזיר את ישראל לתוכנית כיבוש העיר עזה ורצועת עזה כולה.

למרות העיכוב המאוד בעייתי ומזיק של התקיפה, הרי הוצאתה אל הפועל גם כמעט שנתיים מאז פרצה המלחמה, מסייעת מאוד להחזרתה של קטאר לממדיה הטבעיים, או לכל הפחות להדרתה מהמו"מ וכל תהליך שיקומי הקשור לרצועת עזה. קטאר מעולם לא היתה מתווך הוגן. מעבר להיותה מדינה תומכת טרור ומעבר לתמיכתה המובהקת בחמאס, היא היתלה בישראל ובמתווכות וניצלה את מוראות המלחמה הקשה כדי לבסס ולמצב את מעמדה כנסיכת הדיפלומטיה האזורית. היא הפכה את מלאכת התיווך לעוצמה רכה משמעותית, לצד השימוש הנלוז והמושחת בהונה הרב לצורך שיחוד מנהיגים, רכישת נכסי תרבות וביסוס לובי רב-עוצמה, שמשפיע על תהליכי קבלת החלטות של ארגונים ומדינות. קטאר ניצלה את המו"מ כדי להכפיש את ישראל; להכפיש גם את מצרים ולסכסך בינה לבין ישראל; ובעיקר לפלס נתיבים למצב סיום של המלחמה, שיותיר את חמאס כשליט ברצועת עזה עם יכולת התעצמות לצורך השתלטות על הזירה הפלסטינית כולה בבוא היום. בד בבד הקפידו בדוחא להמשיך ולהדק את הקשרים עם ארה"ב, שהעצימה את קטאר בהאדרת תרומתה למו"מ ולאינטרסים אמריקנים בכלל.

קשה להאמין שהתקיפה הישראלית בוצעה ללא תיאום מוקדם עם האמריקנים, המחזיקים בקטאר את הבסיס האווירי והצבאי הגדול ביותר במזרח התיכון וחפצים ביקרה של קטאר. גם אם הממשל האמריקני מכחיש נמרצות ידיעה מוקדמת בנוגע להתקפה או שנתן לה אור ירוק, לרבים במזה"ת ומעבר לו ברור שלא כך הם פני הדברים. המשמעות היא שבסופו של יום, העדיפה ארה"ב את המחויבות לישראל ולאינטרסים החיוניים שלה על פני אלו של קטאר – צעד בעל  משמעות עצומה של הקרנת העוצמה של ישראל במרחב.

את ציוציו של הנשיא טראמפ ברשת החברתית שלו אפשר לפרש בשני אופנים: לצד אי שביעות רצון מהתקיפה כמהלך חד-צדדי של ישראל נגד בעלת ברית קרובה של ארה"ב, הוא מתייחס אל המטרה שהותקפה כאל מטרה ראויה. את הניסיון להציג מתיחות לכאורה בין הנשיא טראמפ לראש הממשלה נתניהו, אפשר בהחלט להבין כניסיון אמריקני לטשטש את מה שקטאר מבינה כבגידה אמריקנית. גם לשמועות אודות הסכמה שקטה של קטאר לתקיפה, כדוגמת ההסכמה שניתנה לתקיפה האיראנית את הבסיס האמריקני בשטחה במהלך מבצע עם כלביא, לא מומלץ להתייחס ברצינות יתרה. שהרי גם אם יש בהן גרעין של אמת, אין בכך כדי לשנות את העובדה שקטר ספגה מהלומה צורבת ומשפילה, ונחשפה במלוא פגיעותה ותלותה הביטחונית המוחלטת בארה"ב.

גורמים רשמיים בקטאר התבטאו בנוגע לבדיקת האירוע לעומקו, והתחייבו לנקוט צעדים נגד ישראל כמדינת טרור. קשה לדבר על תגובה צבאית מצד קטאר מאחר והיא משוללת יכולות כאלו, הלכה למעשה. אם תחליט להגיב צבאית, היא לוקחת על עצמה סיכון גדול מאוד ולעורר תגובה ישראלית כואבת, הרסנית ומשפילה, גם בהינתן גיבוי אמריקני לקטאר והבטחה נשיאותית שתקיפות כאלו לא יחזרו. ההערכה היא שהתגובות הקטאריות יתמקדו בזירה הדיפלומטית והמשפטית, לצד מאמצי דה-לגיטימציה מוגברים נגד ישראל. החלטת קטאר להשהות את מעורבותה הפעילה במו"מ עם חמאס, איננה בחזקת איום מבחינת ישראל; במובנים רבים, אפילו מדובר בברכה.

ושטורקיה ומצרים יעקמו את האף

להחלטת ממשלת ישראל לתקוף את הנהגת חמאס על אדמת קטאר, שאיננה מוגדרת רשמית כמדינת אויב, יש אמנם  תקדימים (דוגמת תקיפת מפקדת אש"ף בתוניס ב-1985), אך היא עדיין החלטה דרמטית, המשנה את סדרי האזור ובמידה מסוימת גם סדרי עולם. ישראל שבה ומציבה סטנדרטים מודיעיניים וצבאיים ברמה של מעצמה עולמית, ומצליחה למצב ולבסס את מעמדה כמעצמה המשפיעה והמשמעותית ביותר במזרח התיכון. מדובר בהישג חשוב, גם במחיר החמצת פנים ועיקום אף של טורקיה, מצרים ואולי מדינות נוספות, שאינן חשות בהכרח בנוח עם העוצמתה של ישראל ועם נחישותה להפעיל עוצמה זו בכל רחבי המזרח התיכון.

אסור לטעות: מנהיגי ערב ימהרו לגנות את ישראל, לחבק את קטאר ולעטוף אותה במילים מנחמות – אלא שמדובר במס שפתיים ותו לא. בחדרים הסגורים, הם חוככים ידיהם בהנאה וחיוך ענק של שביעות רצון ושמחה לאיד מרוח על פניהם. קטאר היא יריב ואפילו אויב מסוכן בעבור חלקם, וזאת מעצם תמיכתה באחים המוסלמים, בארגוני טרור ג׳האדיסטיים ובערעור הסדר הפנימי והסתה נגד המשטרים באמצעות רשת אל-ג'זירה שבבעלותה קטארית. אותם מנהיגים ערביים ישמחו לראות את קטאר מוחלשת, בדיוק כפי שהיו רוצים לראות את ריסוק חמאס.

כשתשלים ישראל את המלאכה ובחלוף זמן, הדברים גם ייאמרו כנראה בריש גלי, או לכל הפחות נבין אותם במבחן המעשה והשינוי שיבוא על האזור כולו.

זו שעתה של ישראל לשלב את תבונת המדינאים והמצביאים  כדי לסיים את המלחמה בניצחון המיוחל, בהחזרת החטופים ובשינוי המציאות הביטחונית ברצועת עזה כצעד משמעותי והכרחי במסע החשוב לעיצובה של ארכיטקטורה אזורית חדשה. כשזה יקרה, נוכל לדבר על הניצחון המוחלט.

פורסם בישראל היום, בתאריך 10 בספטמבר, 2025.



חיסול הנהגת חמאס בדוחא: סגירת חוב מוסרי, פגיעה אסטרטגית ומכה לקטאר

written by מאיר בן שבת | 17.09.2025

בעת כתיבת שורות אלה, טרם התבררו תוצאות התקיפה הישראלית בדוחא על מקום התכנסותם של בכירי הלשכה המדינית של חמאס , אולם עצם הפעולה כבר יוצר טלטלה בחמאס ובקרב כל השחקנים באזור.

לאחר הפגיעה הקשה בראשי האירגון ברצועת עזה, הפכה ההנהגה בחו"ל למוקד הכוח המשמעותי ביותר שנושא על כתפיו את תנועת-חמאס על כל מרכיביה.

פעילותה של הנהגה זו היוותה מכפיל כוח לאירגון הטרור וגישרה על הפערים שנוצרו בתפקוד חלק ממכלוליו האחרים, בעקבות המגבלות עליהם ברצועת-עזה או ביו"ש.

בזמן שראשיו בעזה מתנהלים במחתרת, מתקשים לתפקד וקולם לא נשמע, ממלאים את מקומם בהצגת מדיניות התנועה ובקידום ענייניה, אותם אנשי ה"הנהגה המדינית" שמרכז-חייהם מחוץ לאזור: בטורקיה, קטאר, לבנון או במדינות אחרות.

הם מחליפים את ההנהגה המסתתרת, גם בהופעות בבימות-התקשורת, ברשתות החברתיות, בכינוסים ובשיחות מדיניות. הם גוף המטה של הארגון, אחראים לגיבוש מדיניותו ולהסברתה, נושאים בנטל גיוס התמיכה המדינית והמשאבים הנחוצים לבניית יכולותיו של הארגון ולפעילותו באזורים השונים. חלקם ממלאים תפקידים מבצעיים החל מתיאום בין-אזורי למטרות טרור וכלה בהכוונה של פעילות קונקרטית בזירות שונות. צאלח עארורי, הזכור לשמצה, היה בין הפעילים המוכרים לציבור אך כמוהו יש עוד כשלושים פעילים: חאלד משעל, חליל חיה, מוסא אבו מרזוק, נזאר עוודאללה, באסם נעים, סאמי אבו זוהרי, עזאת רשק, אוסאמה חמדאן, מחמוד מרדאוי, טאהר נונו, זאהר ג'ברין ונוספים. נראה כי חלק מאלה היו יעד התקיפה.

בהקשר ל-7 באוקטובר, זכורה היטב תפילת ההודיה המתוקשרת של ראשי הארגון, שהיו באותה עת בטורקיה.

ולא רק זאת, בתקשורת הישראלי הובלטו גם דברים שאמר לאחר הטבח, ע'אזי חמד מבכירי הארגון בעזה שהעתיק את מושבו לקטאר והבהיר: ישראל היא "מדינה שאנחנו רוצים להוריד", "'מבול אל־ אקצא' הוא רק הפעם הראשונה. תהיה גם פעם שנייה, שלישית ורביעית. יש לנו האיתנות והאפשרות להילחם ולשלם את המחיר". באשר לדרישתה של ישראל לפירוק חמאס מנשקו, הוא פסק -"נשק ההתנגדות הוא מהות הסוגייה הפלשתינית, אנחנו (בחמאס) מחויבים לכך ולא נמסור אפילו כדור ריק  אחד".

מפקדה זו היא גם הכתובת הטבעית שהייתה מקבלת על עצמה את מלאכת שיקומו של ארגון הטרור המוכה, ברגע שזה יתאפשר. היא זו שתבצע גם את החיבור לאיראן ולשלוחיה,  למדינות תומכות אחרות, לרשת הארגונים האסלאמיים הפרוסה בעולם ומזוהה עם "האחים המוסלמים", לכסף, לתקשורת, ולשאר המשאבים שיידרשו לשם כך.

לנוכח התפקיד המרכזי של הנהגה זו, ומעורבותה העמוקה במאמצים לגרור את ישראל למלחמה אזורית רב-זירתית, ישראל לא הייתה יכולה להרשות לעצמה להשאיר אותה על רגליה. ההימנעות מפגיעה בה עד כה העמידה בספק אצל חלק מהשחקנים את איומיה של ישראל על מלחמת חורמה בחמאס ויצרה את הרושם כי שהות בתורכיה או בקטאר מבטיחה חסינות מפניה.

לאחר שהפריכה את הנחות-העבר באשר ליכולתה לנהל מלחמה ממושכת או רב-זירתית, ישראל, בפעולותיה האחרונות, מאתגרת את כל מה שנתפס בעיני אויביה כ"כללי המשחק".

הודעת דוחא על השהיית מעורבותה בתיווך בענייני עזה היא צעד צפוי בעקבות הפעולה הישראלית. הזעם הקטארי ימצא את ביטויו גם בהסתה באל-ג'זירה ויש לצפות לביטויי זעם ומחאה גם מתורכיה. העובדה שוושינגטון לא מנעה מישראל לפעול בדוחא, תרסן את תגובתם.

בשטח, יש לצפות לעליית מדרגה בניסיונות מצד פעילי חמאס ביו"ש ובעזה, לנקום את הפגיעה בהנהגה. יש לתת את הדעת גם לנעשה בהר הבית ובמזרח ירושלים.

הנעלם הגדול הוא ההשפעה על מצבם של החטופים ועל הסיכויים לחדש את המשא ומתן. על פניו נראה כי לחמאס אינטרס בסיסי לשמור על חיי-החטופים בהיותם תעודת הביטוח היחידה לשרידותם של הפעילים. ברם,  קשה לצפות את התגובות הרגשיות מצד שוביהם של החטופים ואת הקווים האדומים שהם סימנו לעצמם. לעניין אחד אין צורך לדאוג: אם חמאס ירצה לחזור למשא ומתן, סוגיית המתווכים לא תהיה מכשול לכך.

התפרסם בישראל היום, בתאריך 09.09.2025. 



הכבלים התת-ימיים במוקד: החות'ים מאיימים, אך היכולת מוגבלת

written by נועה לזימי | 17.09.2025

השבוע דיווחה מיקרוסופט על האטה משמעותית או עיכובים בשירותי Azure הנובעים מפגיעות בכבלים תת-ימיים בים האדום. עיתוי האירוע הזה, לצד תשתיות תקשורת בעלות חשיבות גבוהה, מעורר חשש שהפגיעה איננה מקרית. עלתה הערכה כי יתכן שמדובר בחבלה מכוונת שבוצעה על ידי החות'ים, אף שהם עצמם הכחישו מעורבות.

צריך לזכור שמדובר בתופעה שמלווה אותנו כבר למעלה משנתיים – ולא באירוע שנולד פתאום. מאז סוף 2023 עולה הדאגה כי הולכת ומתעצבת זירה חדשה במאבק שמובילים החות'ים בזירת הים האדום: פגיעה בכבלי תקשורת תת-ימיים. שלצד טילים, סירות נפץ בלתי מאוישות ומוקשים, נוסף כעת גם איום על תשתית קריטית לכלכלה העולמית – רשת העברת המידע שבין מזרח למערב. השאלה היא האם מדובר באיום ממשי או בהרתעה תודעתית בלבד.

הכול התחיל בדצמבר 2023, כאשר ערוצים המזוהים עם החות'ים, חיזבאללה והמיליציות השיעיות בעיראק פרסמו הודעות על חשיבותם של תימן ומצרי באב אל־מנדב כצמתים אסטרטגיים. בחלקן אף הופיעו מפות של רשתות תעבורת הנתונים התת-ימית החולפות בים התיכון, בים האדום ובמפרץ הפרסי. התזמון לא היה מקרי: ההודעות פורסמו בעיצומה של הסלמה ימית ובעוד כוחות בינלאומיים נערכו למבצע רחב נגד החות'ים. ייתכן שהיה זה ניסיון להעביר מסר – אם תמשיכו ללחוץ, נפגע גם בתשתיות קריטיות.

כמה חודשים לאחר מכן, במרץ 2024, נרשמו תקלות בשלושה כבלי תקשורת תת-ימיים בים האדום. החות'ים מיהרו להכחיש כל קשר וטענו כי מדובר בפעולות של אוניות מלחמה מערביות. בפועל, מומחים העריכו אז כי הסיבה הסבירה הייתה גרירת עוגן של ספינות, בחלק מן המקרים כתוצאה מפגיעה של טיל חות'י, אך לא מחבלה ישירה של המיליציה התימנית. חשוב לזכור: רוב הכבלים הללו קבורים או מונחים בעומק שאינו נגיש לצוללנים אנושיים, ובמקרים רבים נדרשות צוללות מתקדמות – טכנולוגיה שלחות'ים אין בשלב זה.

ואולם, מוטיבציה יש בשפע. לאחר התקיפה הישראלית בחודיידה ביולי 2024, החות'ים הכריזו כי עברו ל"שלב החמישי" במאבקם. בהצהרותיהם דיברו על פגיעה בתשתיות אסטרטגיות של ישראל, הרחבת החזית הימית גם לאזורים מרוחקים, העמקת שיתופי פעולה עם ציר ההתנגדות, והפעלת "הפתעות לא צפויות". אף כי לא התבטאו בנוגע לכך באופן מפורש, ייתכן כי איום על כבלי התקשורת נועד להשתלב במסגרת זו, כחלק מהרחבת בנק המטרות.

נראה כי לפחות בשלב זה, היכולות בפועל מוגבלות מאוד. תאורטית, צוללנים חות'ים שעברו הכשרה יוכלו לגרום לנזק ממשי לאותם כבלים הנמצאים באזורים רדודים בסמיכות לחוף, ובמידה שיצליחו לפגוע בכמה מהם, שכן קיימות מערכות גיבוי.

מעבר לכך, לחות'ים אין צי תת-ימי מסודר, אלא, על פי הערכות, מספר מועט של כלים שסופקו או פותחו בסיוע איראני.  בפברואר 2024 זוהה והושמד כלי תת-ימי בלתי מאויש ליד תימן, אך מאז לא נרשמו דיווחים נוספים על פעילות דומה. החות'ים ממשיכים להסתמך בעיקר על אמצעי לחימה מעל פני המים באמצעות טילים נגד ספינות, סירות נפץ בלתי מאוישות ועוד.

האיום, אם כן, איננו שולי בהיבט הגלובלי. כ-95% מתעבורת הנתונים בין אסיה, אפריקה ואירופה עוברת דרך האזורים הללו, וכל שיבוש מתמשך עלול לגרום לנזק כלכלי נרחב. לעומת זאת, עבור ישראל, הסיכון נמוך בהרבה שכן עיקר הקישוריות שלה לא מתבצעת  דרך הים האדום

מנקודת מבט מערבית, החדשות הטובות הן שהיכולות החות'יות עדיין מוגבלות מאוד ומתפתחות רק בהדרגה, בעיקר באמצעות תמיכה טכנית ורכיבים איראניים. עת איתור הכשב"ם בפברואר אשתקד, אדמירל אמריקני העריך כי האיום המרכזי על כבלים תת-ימיים עודנו מרוסיה – ולא מתימן. החדשות הרעות הן שמאז, החות'ים ממשיכים לשדר נכונות להרחיב את קשת האיומים בגיבוי טהרן ולהרחיב את הארסנל הצבאי כולל התת ימי.

משכך, יש בסיס להניח כי הפגיעה בכבלי תקשורת תת-ימיים היא חלק מהאסטרטגיה החות'ית להרחיב את בנק המטרות ולהגביר את הלחץ התודעתי על ישראל והמערב, גם אם בפועל יכולתם בשלב זה לבצע חבלה שיטתית ומכוונת בתשתיות אלו מוגבלת מאוד. בשורה תחתונה, לאור ההשתכללות של החות'ים והתעוזה הצבאית שהפגינו עד כה, נכון לקחת גם את התרחיש הזה בחשבון ולהיערך אליו – כדי לצמצם את מרחב ההפתעות האפשריות.

התפרסם בישראל היום, בתאריך 09.09.2025.



לאחר החיסולים באיראן, בלבנון ובתימן: הגיע זמנה של הנהגת חמאס בחו"ל

written by מאיר בן שבת | 17.09.2025

מתוך ההודעות הרבות שפורסמו בעקבות תקיפת חיל האוויר הישראלי בצנעא, שנהרגו בה ראש ממשלת החות'ים ו־11 משריו, מעניין היה לקרוא את תגובות הגורמים האיראניים ושלוחיהם. "פשע מלחמה נגד האנושות והמחשה לטרור המדינתי ולחוסר האנושיות של המשטר הציוני", גינו משמרות המהפכה את התקיפה.

בהודעת צבא איראן נכתב כי "המשטר הציוני המקולל חושף שוב את טבעו הברברי, הפושע והבלתי אנושי". לשכת ההסברה של חיזבאללה פרסמה הודעה: "תוקפנות ברברית, חלק מרשימת הפשעים של הציונים שחושפת את טבעו האמיתי של אויב זה". מוחמד אלבוחייתי, מבכירי הלשכה המדינית של החות'ים, הכריז: "ישראל חצתה את כל הקווים האדומים במערכה הזו".

מלבד הניסיון הבולט והמובן לפגוע בלגיטימיות של ישראל ולהדביק על ראשיה תווית של פושעי מלחמה, יש בתגובות הללו גם ביטוי אותנטי לזעזוע שפוקד את האיראנים ובני חסותם מהשינוי המתחולל בגישתה של ישראל מאז 7 באוקטובר.

במלחמה הזאת ישראל אכן חוצה את מה שהם תפסו כ"קווים אדומים" במדיניותה. לתדהמתם ולמרבה אכזבתם, לא מדובר בסטייה חריגה או במקרים יוצאים מן הכלל. לנגד עיניהם הם רואים את דרך הפעולה של גיזום צמרות האויב מתקבעת כשיטת פעולה.

אתגור "כללי המשחק"

לאחר שהפריכה את הנחות העבר של אויבינו באשר ליכולתה לנהל מלחמה ממושכת או רב־זירתית, ישראל מאתגרת בפעולותיה גם את מה שנתפס בעיניהם כ"כללי המשחק". השתייכות לקטגוריה "דרג מדיני" כבר לא מעניקה חסינות, וגם לא התפקיד, הדרגה, או ההיטמעות בתוך קהל רב.

הפעולות כבר לא נעשות בפרופיל נמוך וללא טביעת אצבע. ישראל מתייצבת באופן מופגן, מאיימת, מבצעת וידה עוד נטויה.

המאבק עם המשטר האיראני, עם חיזבאללה ועם החות'ים רחוק מלהסתיים. קודם למבצעי העריפה של ישראל נגדם, המלחמה בעזה סיפקה את הסיבה המוצהרת העיקרית להימשכות המאבק. כעת נוספה לה המוטיבציה לנקום על פעולות החיסול ולשכך את כאבה של ההשפלה הקשה.

בשום אופן אין בכך להעלות ספקות לגבי דרך הפעולה שבחרה ישראל. אדרבה, זהו הקו שצריך לאפיין את מדיניותה גם בזירות האחרות שהיא מתמודדת בהן, ובראש ובראשונה מול הנהגת חמאס בחו"ל.

בהערכת מצב שקיים בתחילת השבוע איים הרמטכ"ל אייל זמיר כי "רוב הנהגת החמאס חוסלה, והיד עוד נטויה. מרבית הבכירים שעדיין נותרו יושבים בחו"ל, ונגיע גם אליהם". את הדברים הללו הוא אמר לאחר חיסולו של אבו־עוביידה, דובר הזרוע הצבאית של חמאס – חיסול שחשף את הכוח וההשפעה של אחד ממנגנוני התעמולה של הארגון בפני מי שפחות מצוי בנבכי פעילותו.

כדי להבין את גודל השפעתה של הנהגת חמאס הפועלת בחו"ל, אפשר לקחת את פעילותו של אבו־עוביידה, להכפיל אותה ולהעלות בחזקה – ועדיין זה לא ישקף את התמונה המלאה.

לאחר הפגיעה הקשה בראשי חמאס ברצועת עזה הפכה ההנהגה בחו"ל למוקד הכוח החשוב ביותר שנושא על כתפיו את תנועת חמאס, על כל מרכיביה.

פעילותה של המפקדה היא מכפיל כוח לארגון הטרור, ויש לה תרומה מכרעת בהפיכתו לבעל השפעה אזורית, במיוחד לנוכח המגבלות על פעילותו מרצועת עזה או מיהודה ושומרון.

כשראשיו בעזה חיים במחתרת, מתקשים לתפקד וקולם לא נשמע, ממלאים את מקומם בהצגת מדיניות התנועה ובקידום ענייניה שורה של בעלי תפקידים, הנמנים על "ההנהגה המדינית". מרכז חייהם הוא מחוץ לאזור – בטורקיה, בקטאר, בלבנון או במדינות אחרות.

הם מחליפים את ההנהגה גם בהופעות בבימות התקשורת, ברשתות החברתיות, בכינוסים ובשיחות מדיניות. הם גוף המטה של הארגון, אחראים לגיבוש מדיניותו ולהסברתה, ונושאים בנטל גיוס התמיכה המדינית והמשאבים הנחוצים לבניית יכולותיו של הארגון ולפעילותו. חלקם ממלאים תפקידים מבצעיים, החל בתיאום בין־אזורי למטרות טרור וכלה בהכוונה של פעילות קונקרטית.

סאלח עארורי הזכור לשמצה היה בין הפעילים המוכרים לציבור. כמוהו יש עוד כשלושים פעילים. ח'אלד משעל, מוסא אבו־מרזוק, באסם נעים, סאמי אבו־זוהרי, עזאת רשק, אוסמה חמדאן, מחמוד מרדאוי, טאהר נונו וזאהר ג'ברין הם חלק מהשמות המוכרים לכל מי שעוקב אחר פעילות חמאס.

בציבור הישראלי זכורה תפילת ההודיה המתוקשרת של ראשי הארגון ששהו ב־7 באוקטובר בטורקיה. בתקשורת הישראלית הובלטו גם דברים שאמר לאחר הטבח ע'אזי חמד, מבכירי הארגון בעזה, שהעתיק את מושבו לקטאר והבהיר: ישראל היא "מדינה שאנחנו רוצים להוריד. 'מבול אל־אקצה' הוא רק הפעם הראשונה. תהיה גם פעם שנייה, שלישית ורביעית. יש לנו האיתנות והאפשרות להילחם ולשלם את המחיר".

באשר לדרישתה של ישראל לפירוק חמאס מנשקו הוא הבהיר: "נשק ההתנגדות הוא מהות הסוגיה הפלסטינית. אנחנו מחויבים לכך, ולא נמסור אפילו כדור ריק אחד".

אם מחפשים את הגורם שיוכל לשקם את ארגון הטרור המוכה ברגע שזה יתאפשר, הוא יימצא במפקדה הזו. שם יתבצע החיבור ל"ציר ההתנגדות", למדינות תומכות, לרשת הארגונים האסלאמיים הפרוסה בעולם ומזוהה עם האחים המוסלמים, לכסף, לתקשורת וליתר המשאבים שיידרשו לשם כך.

לנוכח התפקיד המרכזי שממלאת המפקדה הזאת ולנוכח מעורבותה במאמצים לגרור את ישראל למלחמה אזורית רב־זירתית, ישראל לא יכולה להשאיר אותה על רגליה.

אפשר להעריך כי עד כה הטיפול נמנע בגלל הרגישות המדינית לאור קשריה לקטאר ולטורקיה, מעמדן של אלה בעיני הממשל האמריקני, וכן החשש מאובדן ערוץ קשר במשא ומתן להשבת החטופים. יש מענים לחששות אלה.

כך או כך, המשך קיומה של ההנהגה הזו יעמיד בסימן שאלה את תוחלתו של ההישג הישראלי במאבק בחמאס.

פורסם במקור ראשון, בתאריך 05.09.2025. 



סחיטה הומניטרית בתימן: הגיע הזמן לשנות את המשוואה מול החות'ים

written by נועה לזימי | 17.09.2025

לאחר מבצע החיסול של ישראל בתימן, שבו חוסלו שורה של בכירים חות'יים בדרג המדיני והצבאי – בהם ראש הממשלה וכמה משריו – ניכר כי המורדים מצויים באמוק חסר מעצורים. החות'ים מאיימים כי הם מכינים פעולות נקם כואבות נגד ישראל, ואף הצהירו כי שיגרו טיל לעבר כלי שיט המקושר לישראל.
בצעד נפשע, יממה לאחר החיסולים, פשטו החות'ים על משרדי תוכנית המזון העולמית ויוניסף בצנעא, וחטפו כמה עובדים. אחת ההערכות היא שמדובר בניסיון נקמה על "בגידה" לכאורה וסיוע לישראל במבצע הסיכולים הממוקדים.

ואולם, זו איננה הפעם הראשונה שהחות'ים פועלים נגד מוסדות בינלאומיים ופעילים אזרחיים. לפי דיווחים, בין מאי ליולי אשתקד עצרו החות'ים לא פחות מ־72 עובדי או"ם וארגוני סיוע במסגרת פשיטות מתואמות על בתיהם ומשרדיהם של עובדים מקומיים בארגונים בינלאומיים. ארבעה חודשים לאחר מכן, באוקטובר 2024, דיווחה מועצת הביטחון כי רבים מהם עדיין הוחזקו בידי ארגון הטרור.

האבסורד זועק לשמיים: אותם אנשים שהקדישו את חייהם להקלת המשבר ההומניטרי החמור בתימן – חלוקת מזון, אספקת תרופות והקמת תשתיות בסיסיות – הופכים בעצמם ליעד להתקפות החות'ים. במקום להגן על האוכלוסייה האזרחית הרעבה והמותשת ממלחמה ממושכת, החות'ים מפנים את זעמם כלפי שליחי הקהילה הבינלאומית שנמצאים שם כדי להקל על סבלם של מיליונים.

באקט חטיפה נוסף, החזיקו החות'ים במשך 14 חודשים את 25 אנשי הצוות של Galaxy ,Leader אוניית מטען שחטפו בים האדום, ושחררו אותם רק לאחר שנכנסה לתוקף הפסקת האש בין ישראל לחמאס בינואר השנה. היכן הייתה הקהילה הבינלאומית, ששתיקתה הממושכת אפשרה זאת?

אמנם מועצת הביטחון של האו"ם קיבלה החלטות על הטלת אמברגו נשק, הקפאת נכסים והגבלות על תנועת בכירים חות'ים, ואף הקימה מנגנוני פיקוח, אך המימוש שלהם חלש, והחוק הבינלאומי מתגלה כנתון לאכיפה חלקית בלבד. אחד המנגנונים המרכזיים הוא UNVIM שהוקם ב־2016 במטרה לבדוק את המטענים המגיעים לנמלים שבשליטת החות'ים ולוודא שאינם כוללים נשק. אלא שבפועל ל-UNVIM אין סמכות ליירט או לעצור ספינות חשודות, ולכן ספינות רבות נכנסות לנמלים ללא בדיקה. התוצאה היא שאכיפת הסנקציות רופפת, ומאפשרת לחות'ים לפעול כמעט ללא הגבלות.

בנוסף, מיצוי הדין עם הפושעים החות'ים נתקל בחסמים מובנים: לאו"ם אין זרוע מעצרים והחות'ים שולטים בשטח, מה שמקשה על גישה לחשודים ואיסוף ראיות; סמכות שיפוט אוניברסלית של מדינות זרות מתממשת רק אם החשודים יוצאים לחו"ל – דבר יחסית נדיר במקרה התימני. גם אם מועצת הביטחון תפנה את המצב ל -ICC ובהנחה שלא יוטל וטו סיני או רוסי – ללא גישה לשטח, שיתוף פעולה של השלטון דה-פקטו ויכולת לאכוף צווי מעצר, ההליך יישאר ברובו הצהרתי.

מכאן שאין מנוס ממאמץ אזורי מתואם, בהובלת ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, בסיוע גופים בינלאומיים ותחת ערבויות אמריקאיות מוצקות, לגיבוש קואליציה להפלת שלטון החות'ים. קואליציה כזו תוכל להניע צעדים חריפים וממוקדים: בראש ובראשונה מהלך קרקעי עוצמתי, בצמידות לבידוד כלכלי עמוק, ניתוק צירי המימון וההברחות, וסיכול יכולות הניידות וההתארגנות של הארגון. רק גישה משולבת, תקיפה ומגובה בערבויות תוכל לשנות את המשוואה ולהפסיק את ההפרות הבוטות של זכויות האדם מצד החות'ים.

פורסם באתר וואלה, בתאריך 03.09.2025.



החות'ים מפנטזים על "תרחיש 7.10", וסיכולים לבד לא יספיקו לישראל

written by ד"ר יוסי מנשרוף | 17.09.2025

למרות שהחות'ים שבים ומדגישים שהמתקפה הישראלית נגד בכיריהם נכשלה, אין ספק שהיא מעידה על ניסיון ישראלי להעביר את ההנהגה החות'ית למאמצי מגננה וחשש מרדיפה. לאחר שהרטמכ"ל החות'י, מוחמד עבד אל-כרים אל-ע'ומארי כבר נפצע, לפי המדווח, בתקיפה הישראלית ביוני, כעת המתקפה הנוכחית צפויה לאלץ אותו לחשוש לחייו ולהתמקד בהסתתרות, אם נותר בחיים.

עם זאת, הרמטכ"ל החות'י ויתר הצמרת החות'ית עדיין יוסיפו לשלוט בחבלי הארץ שנכבשו מידי ממשלת תימן הלגיטימית, והחות'ים, שנהנים מתמיכה מקיפה ומגוונת מאיראן, ימשיכו לשגר טילים בליסטיים וכטב"מים לעבר ישראל. המתקפה הישראלית עדיין לא מעידה על שינוי דרמטי ביכולת של ישראל לאיים על השלטון החות'י. הדוגמה המוחשית והעדכנית ביותר לסיוע האיראני הנרחב לחות'ים היא תפיסת הספינה אל-שרוא (Al-Sharwa)  ב־27 ביוני 2025 בידי כוחות ההתנגדות הלאומי בתימן, המתנגדים לחות'ים. על סיפונה נמצאו למעלה מ־750 טון אמצעי לחימה וציוד צבאי שהוסוו כציוד אזרחי, בהם מאות טילי שיוט, טילים נגד מטוסים, טילים נגד ספינות, ראשי נפץ מתקדמים, מאות מנועי כטב"מ ואף ספרי הדרכה בשפה הפרסית. מרבית מערכות הנשק הללו יוצרו, לפי המדווח, ע"י חברה המסונפת למשרד ההגנה האיראני.

לפיכך, לישראל אין מנוס והיא חייבת לפגוע בשלוחה התימנית של כח קדס במשמרות המהפכה. זו אחראית על הנגשת הסיוע האיראני המקיף, שמזין את היכולות החות'יות ואף מספקת להם אכוונה מודיעינית לביצוע מתקפותיהם. לאחר הפגיעה הקשה שספגו ענפי פלסטין, לבנון סוריה וכן מערך ההברחות (יחידה 190) בכח קדס, הגיע העת לטפל גם בענף תימן בכח קדס.

ועדיין, התקיפה מעידה על שיפור ביכולות המודיעין שצוברת ישראל בתימן. יש לזכור שההישגים המשמעותיים של ישראל מול חזבאללה, ובמוקדם מבצע הביפרים, בוצעו לאחר מיקוד מאמץ מתמשך מצדה במשך שנים מרובות. בזירה התימנית, ישראל נתפסה לא מוכנה עם פרוץ המלחמה הנוכחית, אך היא מגלה בהדרגה שיפור בהיערכות למול האיום החות'י. ככל שיחלוף הזמן, יש להניח שיכולות המודיעיניות של ישראל בתימן ישתפרו, ובהתאם לכך גם היכולות המבצעיות שלה בזירה הזו. התקיפה הנוכחית, שבוצעה נגד כמה מבנים בהם התחבאו בכירים חות'ים בדרום-מערב צנעא, מעידה על השדרוג ביכולת האיסוף המודיעיני שצברה ישראל בתימן.

סיכולים ממוקדים יכולים להשיג השפעה לא מבוטלת על החות'ים. למרות החשיבות של הפגיעה באינטרסים כלכליים ויעדים צבאיים של החות'ים, נראה שחיסולים של הצמרת החות'ית, פעילי יחידת הטילאות, והמשגרים שבידי החות'ים יוכלו לפגוע בצורה משמעותית ביכולת החות'ים לאיים על ישראל. עם זאת, יש לזכור את המוטיבציה החות'ית לבצע פלישה קרקעית נגד ישראל, ולהיערך בהתאם, לצד ניסיונות הסיכול הממוקדים נגד בכירים.

לצד כל זאת, כדי למגר את החות'ים דרוש מאמץ קולקטיבי משותף לכל הפחות בידי ישראל, ארה"ב, בריטניה וסעודיה. האינטרסים של ארה"ב ובריטניה במיגור החות'ים הם ברורים, ובהם עומדים הבטחת השיט הבינ"ל, חיזוק הציר הסוני המתון והחלשת ציר ההתנגדות ושאיפות איראן להגמוניה אזורית. הקואליציה הזו תצטרך לפגוע באורח אנוש החות'ים, ובמקביל לחזק את האופוזיציה החלשה והמפוררת בתימן.

פורסם בישראל היום, בתאריך 29.08.2025.



חודש האתגרים והנחישות

written by מאיר בן שבת | 17.09.2025

הודעת מדינות ה־E3 – צרפת, בריטניה וגרמניה – על הפעלת מנגנון הסנאפבק להחזרת העיצומים של האו"ם נגד איראן היא בשורה טובה לכל מי שמייחל לנפילתו של המשטר האסלאמי הקיצוני, או לפחות להחלשתו. אך עדיין נראה שהמדינות האירופיות תופסות מהלך זה כאיום וכמנוף לחץ להחזרת טהרן למסלול ההסדרי, ולא כצעד מעשי.

השיחות שקיימו השבוע סגני שרי החוץ של ה־E3 עם עמיתם מטהרן, בניסיון לפתור את המחלוקת בנושא הגרעין האיראני, הסתיימו ללא תוצאות. בהמשך לכך הזהירו דוברי המשטר מפני האפשרות שהאירופים יפעילו את מנגנון הסנאפבק: "אם משהו כזה יקרה, יהיו לכך השלכות עליהם", אמרו האיראנים.

כנהוג במחוזותינו, המשא ומתן האמיתי מתחיל רק כאשר השוט מונף. במקרה שלנו – מרגע שהבקשה הרשמית להפעלת מנגנון העיצומים תוגש למועצת הביטחון. או אז תתחיל ספירתם של שלושים יום עד למימוש ההחלטה, אלא אם אחת השותפות האחרות להסכם – רוסיה או סין – תצליח לגבש נוסחה מוסכמת שתאריך את פרק הזמן הזה.

כזכור, הסכם הגרעין מ־2015 (JCPOA) מעוגן בהחלטה של מועצת הביטחון של האו"ם, ונקבע בו מנגנון ייחודי, הסנאפבק, שמסדיר את האופן שבו יוחזרו העיצומים של האו"ם על איראן במקרה של הפרה מהותית מצידה. תוקפו של סעיף זה צפוי לפוג ב־18 באוקטובר השנה, ולשם הפעלתו נדרש מתן התראה של שלושים יום, נוסף לקביעה – שכבר ניתנה על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) – כי איראן איננה מכבדת את התחייבויותיה בהסכם.

בחלוף שלושים יום מרגע הפעלתו של סעיף הסנאפבק, כל העיצומים של האו"ם שהוטלו על טהרן לפני ההסכם ההוא אמורים לחזור לתוקף אלא אם מועצת הביטחון תאשר בצעד יזום החלטה שמאריכה את תוקף ההקלות עליהם. לבריטניה וצרפת סמכות וטו על החלטה כזו מתוקף מעמדן במועצת הביטחון, ומאחר שהן יוזמות את הפעלת המנגנון – יש להניח כי יסכלו החלטה כזאת.

אם מנגנון הסנאפבק יופעל, העיצומים על איראן יכללו אמברגו נשק; איסור על העשרה ועיבוד מחדש של אורניום; איסור על עיסוק בטילים בליסטיים בעלי יכולת לשאת ראשי נפץ גרעיניים ועל העברת טכנולוגיה הקשורה לטילים בליסטיים; הקפאת נכסים איראניים ברחבי העולם; איסור כניסה של אישים איראנים וחברות איראניות למדינות שונות; וכן אישור למדינות לבצע חיפושים על מטוסים וספינות של חברות תעופה וספנות איראניות, כדי לוודא שאין בהם סחורות אסורות.

תעשיית הטילים של איראן, שהסיכונים שנשקפים ממנה הומחשו היטב באירועי השנה שחלפה, ממשיכה לאיים על ישראל – ולא רק עליה. רק בימים האחרונים אישר שר ההגנה האיראני החדש בקולו כי איראן עוסקת כל הזמן בייצור נשק וטילים, ו"אפילו ממש עכשיו". גם הטילים שמשוגרים עלינו בקצב של פעם או פעמיים בשבוע על ידי החות'ים מתימן הם מתוצרת איראן.

בערוץ הטלגרם "חדשות איראן" פורסם דו"ח חדש של לשכת הסחר באיראן, שבו מוצגות ההשפעות האפשריות של חידוש העיצומים על הכלכלה האיראנית. בין השאר: זינוק באינפלציה משיעור של כ־50 אחוזים כיום ליותר מ־90 אחוזים בתרחיש החמור; עלייה באבטלה מ־9.6 אחוזים כיום ל־14 אחוזים בתרחיש החמור; שחיקה בשיעור של כ־40 אחוזים מההכנסות על מכירת נפט; ירידה משמעותית בהשקעות הזרות; וצניחה בערך הכולל של שוק ההון. מדובר במהלך שנזקו צפוי להיות קשה ביותר לכלכלה האיראנית, שכבר כיום סובלת מחולאים רבים.

ישראל חייבת למצות את השפעת הממשל האמריקני על מדינות ה־E3 בנושא הזה. התנהלותה של איראן מבססת הצדקה מלאה לחידוש העיצומים עליה. תהיה זו החמצה להשתמש באפשרות זו רק בשביל לאלץ אותה להיכנס למסלול הסדרי, לאחר שהוכיחה פעם אחר פעם כי היא לא מכבדת את ההסכמים איתה.

במקום זאת, הגיע הזמן להנחית את השוט על גבו של המשטר. לאחר המכה הצבאית שחטף והמשברים הפנימיים הקשים שפוקדים אותו, אפשר שהחזרת העיצומים המשתקים תוביל – גם אם לא באופן מיידי – להישג החשוב ביותר במאבק עם משטר הרשע האיראני: ערעור יציבותו.

להתעורר מחלום "החומוס בדמשק"

ההישגים המרשימים של ישראל בשנתיים האחרונות עדיין לא חלוטים. מוקדם, אם בכלל נכון באזורנו, להשליך את יהבנו על "המעשה המדיני". כדאי לצנן גם את ההתלהבות מהחומוס בדמשק ומהקולות השפויים שנשמעים כרגע מצד הממשל הלבנוני. הכול עדיין טרי וראשוני.

המעבר החד והמהיר מדיבורים על ניגוב חומוס בדמשק לדיווחים על פעולות צבאיות ישראליות בפאתי הבירה הסורית ממחיש את המצב הנזיל לא רק ביחסים עם סוריה, אלא גם בשאר הזירות הפתוחות.

המאפיין העיקרי המשותף לכולן: חוסר יציבות שמאפשר תנודתיות מהירה בין מצבי קצה. ההישגים הדרמטיים של ישראל יצרו מציאות חדשה, ובחלק מהזירות היא עדיין בהתהוות. על כל פנים, סדר חדש עדיין לא התקבע.

האתגר במציאות כזו הוא לשמר את ההישגים, להכשיל את מאמצי האויב לכרסם בהם, ולנצל זאת כדי לעגן את כללי המשחק החדשים. מצב זה מותח עד הקצה את הקשב ואת היכולות של מערכת הביטחון ושל הצמרת המדינית, מחייב גמישות ויכולת להגיב במהירות, ומאתגר את הרצון הבסיסי לפתח שגרה יציבה, תכנון סדור ותהליכים ממוסדים. עם זאת, זהו שלב בלתי נמנע במאמץ לעיצוב הסדר החדש. הניסיון לקצר את הדרך באמצעות הסדרים מפוקפקים או הסכמי בוסר עלול להיות יקר מדי.

בעולם וגם בישראל מיהרו לעבור לסדר היום על ההתקפות הברבריות נגד הדרוזים בסוריה בידי תומכי המשטר בדמשק. אירועים אלה סיפקו המחשה לאתגרים הפנימיים הסבוכים במדינה השסועה הזו, שישראל מבקשת לכונן איתה יחסים. הם הזכירו לנו ולשאר העולם איך נראה הבייס של השליט המעונב החדש, שבחודש הקרוב צפוי לנאום על בימת עצרת האו"ם.

גם מי שמאמין שאחמד א־שרע מיצה את פרק הג'יהאד בחייו וראה את האור בנתיב המדינאות המפוכחת והשקולה, מבין כעת איך נראה בסיס הכוח שלו – וממילא גם את מרחב הגמישות המצומצם שיש לשליט הזה.

קשה להניח שחבורת הג'יהאדיסטים שעוטפת אותו זנחה את החזון להקמתה של מדינת הלכה סונית קיצונית באזור א־שאם.

מצבה הקשה של סוריה והתלות שלה בסיוע חיצוני הובילו את ה"בייס" להכרה שכדאי לתת לו את האפשרות לשחק את המשחק ולהשמיע את הזמירות שהמערב אוהב לשמוע. קשה להעריך כמה זמן זה יימשך ומה הקווים האדומים להתנהגותו בתוך המשחק הזה. תקוות חלק מתומכי התהליך הזה היא שהצרכים הרבים של סוריה ייאלצו את תומכי הגיהאד להגדיל את האשראי למוחמד אלג'ולני, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

אולם התרחיש הסביר יותר הוא שאם ג'ולני יתנתק לחלוטין מחזון המדינה האסלאמית, הוא יאבד את תומכיו. האופוזיציה הפנימית שתקום אז מתוכם תאיים על שרידותו, כשליט או בכלל. לכל הפחות הוא ינסה למנוע תרחיש כזה על ידי שילוב של "מקלות וגזרים" ובאמצעות מענה מסוים מעת לעת לתאוות יצר הג'יהאד. זהו תרחיש שחייב להיות מונח על שולחן הדיונים לקראת גיבושם של הסדרים עם סוריה.

בשום אופן אין בו כדי למנוע מישראל לנצל את חולשתו הנוכחית של השליט הסורי ואת נכונותו לשלם תמורת לגיטימציה ומשאבים חיצוניים. לצד זאת, תרחיש זה יבטיח התבוננות מפוכחת וכיול הציפיות בצד הישראלי, כדי שאינטרסים אחרים של ישראל לא יידחו באופן אוטומטי רק בגלל הלהיטות להסכם.

מהלכים צבאיים עשויים דווקא לסייע בהבהרת הקווים האדומים שלה, ובפני עצמם יוכלו להוות גם מנוף לחץ לקידום ההסדרים. מכל מקום, לנוכח מעמדה המחודש של ישראל כמעצמה אזורית ועל רקע השאיפות של טורקיה באזור, ישראל לא יכולה להחשות מול שינויים ביחסי הכוחות באזורים בעלי חשיבות אסטרטגית בשבילה. היא גם לא יכולה להתפשר על נוכחותה ופעילותה הביטחונית. זה מה שיקבע את מעמדה ויבטיח את ביטחונה במזרח התיכון החדש־ישן שבו אנו חיים.

נקודת הציון הבאה בלו"ז המדיני של נתניהו: נסיעתו לנאום בסוף החודש בעצרת האו"ם, שם כנראה ייפגש שוב עם טראמפ לדיון על חזונו למזרח התיכון החדש. 

פורסם במקור ראשון, בתאריך 29.08.2025.