האסון הנורא שפקד את ישראל ממחיש את הדנ"א הרצחני של חמאס, הדוגל בטיהור אתני של היהודים מאדמתם, כפי ששואת יהודי אירופה נבעה מהמדיניות הנאצית לטיהור אירופה מיהודיה.

המראות מזכירים את עדויות הטבח שנעשה ביהודי חברון ב־1929. עלינו להבטיח שבניגוד לתוצאות הטבח ההוא, שהביא לחיסול היישוב היהודי בחברון עד לאחר מלחמת ששת הימים, ישראל תמצא את הדרך לחזק ולהעמיק את הנוכחות ואת ההתיישבות היהודיות באזור העוטף ולהבטיח את ביטחון התושבים שם בכל דרך שתידרש.

החזרת התושבים ליישובים אלה תהווה סמל לאיתנות הישראלית. אין לשלול הקמת רצועת ביטחון של יישובים יהודיים בסמוך לגבול מצידו העזתי, וכך לדחוף את רצועת הביטחון ואת ההיערכות הצבאית שתידרש לשמירה עליה לתוך הרצועה.

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הדהד בנאומו את המסר שחובה שיתקבע בימים אלו בכל העולם – בחמאס יש לטפל בעוצמה שבה טופל דאעש! בניגוד לדאעש, עד 7 באוקטובר לחמאס היתה לגיטימציה בינלאומית מסוימת עם זרוע מדינית האחראית על שלום אזרחיה, וטריטוריה לשלוט בה. לא עוד.

יש למוטט את חמאס ולהפוך את המבצר החמאסי בעזה לעיי חורבות, שיהפכו את החיים ברצועה תחת שלטון חמאס לבלתי נסבלים, כך שלתומכי חמאס ברצועה לא תהיה ברירה אלא להימלט ממנה, דרך הים או הגבול המצרי. המלחמה בדרום חייבת להסתיים בהכרעה ברורה של חמאס.

האירועים הקשים בדרום הם תרחיש האימים שלקראתו התכוננה ישראל בצפון. חיזבאללה, שכעת נושא עיניו דרומה ולומד מהמתרחש, חייב להיות מורתע מתגובת ישראל בעזה, טקטית ואסטרטגית. עלינו להבטיח כי המסקנות שיסיק חיזבאללה יהיו רצויות.

מצרים וסוריה למדו רבות ממלחמת ששת הימים וממלחמת ההתשה – והן שהיוו את הבסיס לתפיסת הביטחון המצרית ערב יום כיפור. מצרים פנתה למלחמת יום כיפור עם הבנה כי הצליחה בצורה יחסית במלחמת ההתשה, בוודאי בהשוואה למלחמת ששת הימים, ויישמה במלחמת יום כיפור הרבה מטקטיקות הלוחמה ששימשו אותה במלחמת ההתשה.

אסור שהמלחמה הנוכחית תהיה המודל שלפיו חיזבאללה יתכנן את כיבוש צפון הגליל עד לקו צפת־נהריה. עלינו להבטיח שתגובת ישראל בעזה תבהיר לחיזבאללה שתסריט כיבוש צפון הגליל אינו אפשרי ואינו כדאי, אלא שהוא יחזק את ישראל ויביא לחיסול נוכחות חיזבאללה בלבנון. זוהי השעה שבה עלינו לחזק את דימוי צה"ל מול אויבינו, ולהראות כי מי שיעז לחשוב שביכולתו לבצע מתקפה על ישראל – סופו לחדול מלהתקיים. לכן, על מדינת ישראל להבטיח למען הדורות הבאים כי רצועת עזה נקייה מחמאס ומתומכיו. וזו תהיה התוצאה הסופית של המלחמה.

ארה"ב מבינה את הסכנות הטמונות באי־הנחתת מכת מוות לחמאס. המצב בעולם העכשווי הרב־מעצמתי הוא חמור ממה שהיה במלחמת יום כיפור. זוהי קריאת תיגר על ההגמוניה האמריקנית במזרח התיכון כולו, ולא רק הזדמנות לקחת מבריה"מ את הבכורה ואת המושכות בתהליכים אזוריים בעולם הדו־מעצמתי שהיה אז ב־1973. ארה"ב תרוויח רק במקרה של ניצחון ישראלי מוחלט בזירה.

ארה"ב מעבירה מסר תקיף לאיראן ושלוחותיה עם שליחת הסיוע הצבאי לישראל. זהו אקט הרתעתי והצהרתי – כל מי שמאיים על ישראל מאיים גם על ארה"ב.

המאבק הבין־מעצמתי בין ארה"ב לבין הציר הרדיקלי המתחרה, שבו שותפה גם איראן, מקבל לראשונה משמעות מוחשית. על מדינות הציר, שמרכזו תמיכה בארה"ב, לגלות תמיכה בלתי מתפשרת בישראל, כולל מצד המדינות הערביות הידידותיות לישראל. זוהי גם שעת מבחן לארה"ב, כמעצמת־על השואפת לבסס את כוחה ואת השפעתה במזרח התיכון.

פורסם במקור ראשון בתאריך 05.10.2023

"חרבות ברזל": תמיכת הקהילה הבין לאומית

עיקרים

התמיכה הבינלאומית בישראל הינה חריגה בהיקפה ובעוצמתה, בדגש על ארה"ב, בריטניה, גרמניה, צרפת והודו. אך ככל שתוצאות מתקפת-הנגד של מדינת ישראל יצופו, יתגבר הלחץ במערב בהקשר המצב ההומניטרי בעזה.

רוסיה וסין חושפות את טבען האנטישמי בהודעות חמורות נגד מדינת ישראל, ובתוך כך גם נגד ארה"ב. מכונות התעמולה של רוסיה וסין פועלות ללא הפסקה כדי לתמוך בחמאס, בניסיון להשפיע על דעת הקהל העולמית ולמנוע ממדינת ישראל לפעול בעזה.

במדינות רבות במרחב האינדו-פסיפיק והדרום הגלובלי, לא קיימת הבחנה בין ארגון הטרור חמאס לבין כלל הפלסטינים ומתייחסות לאירועים בישראל ובעזה כסבב אלימות נוסף בין הצדדים, תוך יצירת סימטריה וקריאה לקדם את פתרון "שתי מדינות לשני עמים". למעשה, הודו הינה המדינה היחידה בדרום הגלובלי שניצבת באופן ברור לצד מדינת ישראל.

יפן וקוריאה משתייכות למחנה המערבי, אולם הסיקור והבעות התמיכה בישראל רפות ולא תואמות את הידידות הגדולה בין מדינות אלה למדינת ישראל.

המלצות מרכזיות

לאמץ כלי דיפלומטיה ציבורית שנמצאים בשימוש באוקראינה, בדגש על פעילות ענפה ברשתות החברתיות, הפצה של עדויות ויזואליות כדי ליצור זעזוע כפי שנעשה בעקבות הטבח בבוצ'ה.

קידום נרטיב שמלחמת ישראל בחמאס הינה חלק ממלחמה רחבה, גלובלית של האור מול החושך, ובדומה לאוקראינה להצביע על כך שמדינת ישראל נלחמת למען העולם החופשי מול איום גלובלי – מדינת ישראל היא המגן מול האסלאם הרדיקלי הג'האדיסטי.

לבצע חשיבה מחדש בנוגע למדיניות ישראל מול רוסיה וסין נוכח גילויי האנטישמיות הבוטים מצדן. רוסיה כבר אינה יכולה למלא תפקיד אחראי בזירה הצפונית ויש לסגת מהתמיכה הישראלית בנרטיב הרוסי שנוגע למלחמת העולם השנייה.

לרכז מאמצים תקשורתיים והסברתיים מול יפן וקוריאה המשתייכות למחנה המערבי אך עדיין נוקטות במדיניות הססנית ומאוזנת. יש לפעול מול התקשורת במדינות אלה, מול מכוני מחקר, אקדמיה וכו'.

שעות אחרי ההתקפות הרצחניות של חמאס כנגד אזרחי ישראל בעוטף עזה, התחילו לזרום תגובות בינ"ל של מנהיגים, שרים ומעצבי דעת קהל. מרבית התגובות גינו את החמאס, הביעו צער על הפגיעה בחיי אדם ותמכו בזכות מדינת ישראל להגן על עצמה. מבנים מפורסמים ברחבי העולם נצבעו בכחול-לבן. נשיא ארה"ב פרסם מספר הודעות תמיכה והצהרות חד משמעיות בממדים היסטוריים, כאשר לא רק עמד על זכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה אלא גם גיבה זאת בנוכחות צבאית באזור והזהיר גורמים עוינים אחרים מניצול הפעילות בעזה נגד ישראל.

נשיא אוקראינה, Zelensky, ששקוע במלחמה קשה מאז פברואר 2022 מול רוסיה, פרסם מספר הודעות תמיכה, קרא למנהיגי מדינות להגיע לישראל ולתמוך בשטח, והצהיר כי מתכוון לבקר בישראל בקרוב.

נשיאת הנציבות האירופית, Ursula von der Leyen אמרה כי המתקפות הן התגלמות הרשע והכרזת מלחמה, הוסיפה כי כל אירופה עומדת מאחורי ישראל – עם זאת, האיחוד האירופי לא הצליח להעביר החלטה להפסקת כספי הסיוע לפלסטינים בגלל התנגדות מצד ספרד, אירלנד, לוקסמבורג ודנמרק. בהנחייתה, הנציבות האירופית גם קיימה דקת דומייה לזכר הנרצחים בישראל.

ראש ממשלת בריטניה, Rishi Sunak, היה ברור במיוחד בגינוי הנחרץ של חמאס, זכות ישראל להגן על עצמה ואף ביקר בבית כנסת בלונדון כדי להביע סולידריות. שר החוץ הבריטי, James Cleverly ביקר בישראל בהפגנת תמיכה אדירה. במהלך ביקורו נשמעה אזעקת צבע אדום והוא נכנס למרחב מוגן.

יחד עם בריטניה, גם גרמניה הביעה את התמיכה החזקה ביותר מבין מדינות אירופה, כולל השהייה זמנית של הסיוע לפלסטינים, וצעדים נגד התארגנויות של תומכי חמאס בגרמניה, כך גם בצרפת שאסרה על כל הבעת תמיכה בחמאס ובג'יהאד האסלאמי. מנהיגי איטליה, צרפת ובכירי מדינות נוספות באירופה הצטרפו לתמיכה הגורפת של המערב בישראל.

התמיכה הבינ"ל הרחבה לצד המעטפת הביטחונית של ארה"ב מדגישה כי המלחמה הנוכחית בחמאס אינה מקומית אלא גלובלית, עם עיניים שנשואות גם לחזבאללה, איראן, ובמידה מסוימת גם לרוסיה וסין. היבט נוסף שהופך את המלחמה הזו לבינלאומית הוא הפגיעה באזרחים בעלי אזרחות זרה, כולל ישראלים בעלי אזרחות כפולה, בהם אזרחי ארה"ב, בריטניה, איטליה, תאילנד, נפאל, אוקראינה, הפיליפינים, טנזניה, גרמניה, צרפת, פרו, קולומביה, ברזיל, ארגנטינה, סין, רוסיה, אוסטריה, פנמה, פראגוואי, מקסיקו וקנדה.

לצד זאת, היו גורמים בינ"ל שחזרו על הודעות "מאוזנות" אשר מוכרות מסבבים קודמים בין ישראל לבין חמאס והג'האד האסלאמי בעזה, המדגישות את הצער על פגיעה בחפים ומשפע וניסיון לייצר סימטריה בין הצדדים, מבלי להפנים כי המציאות השתנתה ולא מדובר בסבב נוסף אלא מלחמה. למשל, קנדה שהייתה המדינה המערבית האחרונה לפרסם הודעת תמיכה בישראל ועשתה זאת באמצעות שרת החוץ. ראש ממשלת קנדה, Trudeau, התייחס לחמאס רק כעבור שלושה ימים מתחילת המתקפות, כאשר השתתף בהפגנת תמיכה בישראל ואמר כי הוא מתנגד להפגנות התמיכה בחמאס שהתקיימו בקנדה וכי מדובר בטרוריסטים. עם זאת, קנדה לא הצטרפה להצהרה המשותפת של ארה"ב, בריטניה, צרפת, גרמניה ואיטליה.

ככל שהזמן עובר והזוועות שחמאס ביצע ממשיכות להיחשף, כך מתחדד הפער התהומי בין מדינות התומכות בישראל ובראשן ארה"ב, לבין המדינות שנותרו "מאוזנות" ואף תומכות ללא הסתייגות בחמאס מתוך תפיסה רחבה יותר של עמידה לצד הפלסטינים. בראשן רוסיה, שניצלה את המלחמה באופן ציני בכדי לתקוף את ארה"ב, בטענה כי המחזות שרואים היום הם תוצאה של הכשלון האמריקני לקדם הסדר מדיני והתעלמות מהשאיפות הפלסטיניות. בהודעה של הנשיא פוטין לא היה אזכור לחמאס אלא מסגור האירוע כחלק מהקונפליקט הישראלי-פלסטיני ואף השווה בין המצור הישראלי על עזה לבין המצור של גרמניה הנאצית על לנינגרד. מעבר לכך, רוסיה פועלת מול מדינות נוספות לקידום נרטיב זה כדי לערער את הלגיטימציה של מדינת ישראל לתגובה, בין היתר באמצעות קריאה להפסקת אש מידית ומנסה באמצעות תכנים אנטישמיים וידיעות כוזבות גם לגרום לפניקה ולייצר תחושה של "בגידת המערב" באוקראינה. לצד רוסיה, גם מדינות ערביות הדגישו את הנרטיב הפלסטיני וטורקיה הוסיפה על כך והגדירה את התגובה הישראלית כטבח בפלסטינים.

גם באמריקה הלטינית הגיבו לאירועים. נשיא ברזיל, Lola, קרא לאפשר סיוע הומניטרי כדי להגן על אזרחים ישראלים ופלסטינים וביקש לסיים את טירוף המלחמה. לברזיל אזרח פצוע וכנראה שלושה חטופים בידי חמאס. בארגנטינה קיימו הפגנות תמיכה חמות בישראל. שבעה אזרחי ארגנטינה נהרגו במתקפות וגורלם של חמישה עשר נוספים עדיין לא ידוע.

ומה באשר למרחב האינדו-פסיפיק?

ראש ממשלת הודו, Narendra Modi, פרסם את הזעזוע העמוק שחש עם היוודע המתקפות הרצחניות של חמאס, הביע סולידריות עם מדינת ישראל ובהמשך חזר על תמיכתו. גם הודים רבים, הינדים בעיקר, ממשיכים לשטוף את הרשתות החברתיות בהודעות תמיכה. הודו שבעצמה סובלת מרדיקליזציה אסלאמית בשטחה, אירועי אלימות וטרור, ניצבת לצד ישראל באופן מלא, כולל הודים שבקשו להתנדב להילחם כתף אל כתף ומעצרים שביצעו הרשויות בהודו נגד סטודנטים שהביעו תמיכה בחמאס. אף היה אירוע מרגש בקנדה בו סטודנטים הודים חברו לסטודנטים ישראלים ויחד קיימו מפגן תמיכה בישראל.

בניגוד לתמיכה הגורפת של הודו בישראל, סין פרסמה הודעה לקונית אשר מתייחסת לפתרון שתי המדינות ולכך שסין שומרת על יחסים טובים עם ישראל ועם הפלסטינים, ללא אזכור חמאס בהודעת משרד החוץ הסיני. לאחר מכן, סין הגדילה לעשות ופרסמה תכנים אנטישמיים חמורים. בשנה האחרונה סין מנסה לקדם נרטיב שהינה מעצמה גלובלית אחראית שדוחפת לשלום, למשל באמצעות הצגת מפת דרכים לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, התיווך בין איראן לבין ערב הסעודית, וההצעה להשכין שלום בין רוסיה לבין אוקראינה. עם זאת, סין מוכיחה שוב כי אלה דיבורים ריקים מתוכן ואפס מעשים. לעומת זאת, טאיוואן הביעה סולידריות עם ישראל וגינתה את מתקפת הטרור.

מדינות מרכזיות נוספות שהתייחסו למתקפות הן יפן, אוסטרליה ודרום קוריאה. ראש ממשלת יפן היה בין המנהיגים הראשונים לגנות את מתקפת הטרור על ישראל, באופן שחרג מהתגובות המאוזנות בעבר. עם זאת, למרות הפרואקטיביות שבה ממשלת יפן דוגלת, מאז הודעת הגינוי כמעט ולא נשמעת התייחסות מיפן, כנראה בניסיון לחזור לעמדה מאוזנת למרות מדיניותה הפרו-אקטיבית. יצוין כי יפן הינה התורמת ה-3 בגודלה לפלסטינים אחרי ארה"ב והאיחוד האירופי, כולל סיוע לעזה. ממשלת אוסטרליה גינתה את מתקפות הטרור של חמאס על ישראל ועמדה על זכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה. עם זאת, באוסטרליה התקיימו הפגנות תמיכה בחמאס באין מפריע. נשיא דרום קוריאה, Yoon Suk Yeol, פרסם הודעת גינוי ארבעה ימים אחרי מתקפות הטרור ורק לאחר לחץ אמריקני בזמן שאירח משלחת בי-פרטיזנית של חברי קונגרס.

התגובות והסיקור של האירועים בקרב מדינות דרום מזרח אסיה הינם אינפורמטיביים ומתייחסים לרוב לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתאילנד עסוקים בעיקר באזרחי תאילנד שנהרגו, נפצעו ונחטפו במתקפות (18, 8 ו-11 בהתאמה). כך גם בפיליפינים ששניים מאזרחיה נהרגו וגורלם של עוד חמישה עדיין לא ידוע, ונפאל שאיבדה עשרה מאזרחיה במתקפה. נשיא הפיליפינים לשעבר, Duterte, קרא למחוק את עזה מהמפה. לאותן מדינות עדיין יש אזרחים רבים בישראל והדאגה לגביהם עדיין גדולה. סינגפור גינתה את מתקפות הטרור והביעה תמיכה בישראל.

באופן לא מפתיע, מדינות מוסלמיות באסיה הביעו תמיכה גורפת בפלסטינים, ללא אבחנה בין חמאס לבין תנועות פלסטיניות אחרות או הרש"פ. נשיא אינדונזיה קרא לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני באופן מידי ולסיים את הכיבוש הישראלי כדי להימנע מעוד אבדות ואסון הומניטרי. מלזיה טענה כי הקהילה הבינ"ל מתנהלת בסטנדרטים כפולים בהקשר הפלסטינים, כאשר יש תמיכה גורפת באוקראינה אך מהפלסטינים מתעלמים. מלזיה קראה לחמאס ארגון התנגדות פלסטיני. משרד החוץ של בנגלדש היה מעט "מאוזן" יותר וקרא לשני הצדדים לנהוג באיפוק כדי להפסיק את האלימות, אך הדגיש הצורך בפתרון שתי המדינות כדי להפסיק הכיבוש, כך לדבריו. פקיסטן הגדירה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כמלחמה בין עריץ לבין מדוכא.

המלצות

ככל שהזמן יחלוף התמיכה הבינ"ל הבלתי מסויגת תתחיל להיסדק. יש לפעול לשימור התמיכה המדינית של מדינות מרכזיות, בדגש על ארה"ב, בריטניה, איטליה, גרמניה, צרפת והודו.

לאמץ כלי דיפלומטיה ציבורית שנמצאים בשימוש באוקראינה, בדגש על פעילות ענפה ברשתות החברתיות, הפצה של עדויות ויזואליות כדי ליצור זעזוע כפי שנעשה בעקבות הטבח בבוצ'ה.

קידום נרטיב שמלחמת ישראל בחמאס הינה חלק ממלחמה רחבה, גלובלית של האור מול החושך, ובדומה לאוקראינה להצביע על כך שמדינת ישראל נלחמת למען העולם החופשי מול איום גלובלי – מדינת ישראל היא המגן מול האסלאם הרדיקלי הג'האדיסטי.

לרתום אירועי תרבות ופסטיבלים ברחבי העולם לטובת קמפיין שמציג את הדיסוננס בין השמחה, החופש והשלום במסגרת פסטיבל נובה ברעים לבין הטבח שנעשה ב-7 באוקטובר. להסתייע באומנים שהופיעו בפסטיבל נובה וניצלו מן הטבח. למשל:

Tomorrowland, Sziget, Coachellla, Burning man, Glastonbury and others.

לארגן סיורים בדרום לשגרירים ונספחים צבאיים המשרתים בישראל, בדגש על מדינות אסיה.

לרכז מאמצים תקשורתיים והסברתיים מול יפן וקוריאה המשתייכות למחנה המערבי אך עדיין נוקטות במדיניות הססנית ומאוזנת. יש לפעול מול התקשורת במדינות אלה, מול מכוני מחקר, אקדמיה וכו.

להבליט את היחס והטיפול שמדינת ישראל מעניקה לאזרחים הזרים בשטחה.

לרתום מדינות שאזרחיהן נחטפו לעזה להגברת הלחץ הבינ"ל על חמאס לספק מידע על החטופים, ולקרוא לכך שיטילו אחריות על חמאס בכל ולקדם את שחרורם המהיר.

להכין עזרים גרפים שמשווים את נפגעי מתקפות הטרור של חמאס לפיגועים ואירועים אחרים ברחבי העולם, תוך ציון מספר הנפגעים היחסי אילו היה בהיקף של מתקפת חמאס. למשל, אם ה-9/11 היה בהיקפים של מתקפת החמאס, היוא כ-30 אלף הרוגים (פי 10 ממה שהיה בפועל): להלן השוואה מוצעת לאירועי טרור ומלחמות:

הודו:

פיגוע טרור ברכבות במומבאי בשנת 2006: 209 הרוגים, 714 פצועים;

התקפות הטרור במומבאי 2008: 171 הרוגים, מעל 300 פצועים;

פיגועי הטרור במומבאי 1993: 257 הרוגים ומעל 10000 פצועים.

סה"כ הרוגים ונפגעים בפיגועי טרור בהודו מאז 1979 – פצועים 30,544, הרוגים 19,862. אם מוסיפים לכך את מלחמות הודו-פקיסטן (כ-3,500), תקריות בקשמיר (כ-7000) מגיעים ל-30,300 הרוגים.

סין: פיגוע טרור משולב באורומצ'י – 39 הרוגים, 90 פצועים. פיגוע בתחנת הרכבת ב-Kunming שתואר בתקשורת הסינית כ-9/11 של סין, כאשר טרוריסטים תקפו אזרחים בסכינים. 31 הרוגים ו-140 פצועים.

יפן: מתקפת הסארין ברכבת בטוקיו בשנת 1995: 12 הרוגים, 5500 פצועים.

ארה"ב: בפיגועים ב-11 בספטמבר נהרגו 2,977.

רוסיה: פיגוע הטרור בבית הספר בסלאן בשנת 2004: 302 הרוגים.

ספרד: פיגוע הטרור במדריד 2004: 193 הרוגים, כ-2000 פצועים.

צרפת: התקפות הטרור בפריז 2015: 130 הרוגים, 416 פצועים.

הפיליפינים:  פיגוע במעבורת בשנת 2004: 116 הרוגים.

בכל סבבי הלחימה הקודמים מול חמאס, המטרה של ישראל הייתה לשוב לרמת הרתעה סבירה נגד ירי רקטות על ידי גביית מחיר סביר מחמאס. לכן היא פעלה לפגוע פגיעה מידתית בתשתיות ייצור הרקטות ובמבני הממסד המדיני והצבאי של חמאס. קונספציה זו כונתה בשם "כיסוח הדשא", והצלחתה נמדדה על ידי משך הזמן שהושג בו שקט יחסי ללא ירי רקטי ממושך. לפי הקונספציה זו, חמאס הוא ארגון עוין לישראל, אך ניתן בכל זאת להכיל אותו ואף עדיף שהוא ימשיך לשלוט ברצועה בהשוואה לחלופות דוגמת הג'יהאד האסלאמי או דאע"ש. חשבנו שעדיף להמשיך להכיל את האיום הטקטי של חמאס כדי להתמקד באיומים הגדולים יותר – חיזבאללה ומניעת התבססות איראן בסוריה.

לקונספציה זו היה היגיון רב, אבל המתקפה האחרונה ניפצה אותה אחת ולתמיד, וכעת דרושה אסטרטגיה חלופית. אירועי השבת הוכיחו כי למען האמת אין הבדל משמעותי בין חמאס לדאע"ש, ושישראל אינה יכולה לאפשר למדינת טרור אכזרית להמשיך להתקיים לצדה. לכן, המטרה האסטרטגית היחידה שיכולה להיות למלחמה הנוכחית היא הפלת משטר חמאס. אם ישראל תאמץ מטרה זו מייד ומבלי להתנצל על כך, היא אף תזכה להמשך הגיבוי מארה"ב ומכל המדינות החשובות בעולם. השעה גורלית, ועלינו לקבל החלטות אמיצות. אם מלחמה זו תסתיים כאשר חמאס עדיין קיים ומשמש כריבון בעזה, קרוב לוודאי שתתפרץ מלחמה רחבה יותר בעתיד הקרוב. חיזבאללה ואיראן בוחנים אותנו מקרוב. אם התוצאות יהיו פחות מניצחון מוחץ, יהיה להם ברור שעכשיו זה הזמן לתקוף את ישראל.

על ישראל לעבור מכיסוח הדשא לשירוש מהיסוד. עליה לחתור מיד להשמדת חמאס כארגון, ואם תעשה זאת, יהיו לכך השלכות חיוביות משמעותיות על האזור כולו. הראשונה מביניהן תהיה עידוד המשא ומתן עם סעודיה והקמת ברית בין ישראל למדינות המפרץ נגד איראן בגיבוי אמריקני. סעודיה מעוניינת לחזק את היחסים עם ישראל, כיוון שישראל הוכיחה את עצמה כמדינה חזקה שמוכנה לפעול בהחלטיות נגד אויביה, ואויביה של ישראל הם כעת גם אויביה של סעודיה. סביר מאוד שאחת הסיבות שחמאס קיבל אישור מאיראן למתקפת הפתע היא עצם ההתקדמות במשא ומתן בין ישראל לסעודיה. איראן וחמאס מקווים שישראל תצא חלשה, וכך יימנע ההסכם המתגבש, שעשוי להיות מכה אסטרטגית לאיראן ולמחנה האסלאמיסטי-סוני. במבט רחב יותר, ניצחון מכריע של ישראל ייתפס בעיני רוסיה וסין כסימן שהמערב בכללותו נשאר חזק ואין להתגרות בו, בעוד כישלון יוליד תובנה הפוכה.

קונספציית "שירוש מהיסוד" תחייב יחס שונה מבעבר למשא ומתן עם חמאס על בני הערובה. ב-2011 ישראל נכנסה למשא ומתן עם חמאס ושחררה 1,027 אסירי עולם תמורת שחרור של גלעד שליט. כיום מוחזקים כ-150 ישראלים בעזה, אך אסור לישראל להתפתות לנהל משא ומתן לשחרורם בשום אופן. יש לקוות שישראל תצליח לחלץ את בני הערובה בחיים, אבל אם היא תקריב את המטרה של מיטוט המשטר תמורת שחרורם, זו תהיה שגיאה אסטרטגית ומוסרית חמורה שתעלה לנו בדם בעתיד הקרוב.

במקביל, עומדת מוכנה הזירה הצפונית. פתיחת החזית מול חיזבאללה אינה שאלה של אם אלא מתי. במצב שנוצר, תגובה ישראלית חלשה עלולה לעודד גם את חיזבאללה לצאת למתקפה על ישראל. לכן, לא רק שישראל צריכה להשמיד את חמאס על אף הסיכון של פתיחת חזית נוספת, אלא ראוי שתיזום בעצמה את המלחמה הבלתי נמנעת מול חיזבאללה מיד אחרי מיטוט חמאס, על פי לוח זמנים שיתאים לישראל ולא יבוא כתגובה מאוחרת בלבד.

מהלכים כאלה נתפסו עד לפני שבוע כטירוף הדעת, אך המציאות השתנתה, וכעת אנו מצויים בשעה גורלית להיפוך המאזן האסטרטגי של ישראל לעשורים הקרובים. המחיר של מדיניות "שירוש מהיסוד" עלול להיות גבוה, אך במצב שנוצר המחיר של אי-אימוץ של אסטרטגיה יוזמת והתקפית יהיה גבוה עוד יותר. אם נשכיל להבין זאת, האסון שפקד אותנו עלול להוביל לשעתנו היפה ביותר.

פורסם במקור ראשון בתאריך 121.10.2023

שליטה: לעשות סדר בתוך הכאוס

בתוך המציאות הכאוטית שנכפתה עלינו וחרף אי הוודאות הנטועה בטבע המלחמה חיוני לפזר את הערפל ככל הניתן ולחזק את מרכיבי השליטה. לא רק שזה יפחית את החרדות בעורף, זה יכווין את הכוחות המצוינים שבו – לתחומים שבהם הוא יכול להועיל וגם יקטין את מוטרדות הכוחות בחזית, ביחס אליו.

כיצד לעשות זאת?

1. תדרוכים יומיים קבועים בשידור חי לציבור הרחב – במתכונת קצרה וממוקדת שתתייחס לעיקרי תמונת המצב, לאן פנינו בעת הזו ומה ההנחיות העיקריות לעורף .
2. ייעול עבודת מוקד הפניות בנושא נעדרים ומיצוי המידע בתחום זה – תוך תמיכה במשפחות.
3. חיזוק הרשויות המקומיות מול האוכלוסייה בעורף – בכלל זאת, הגעת שרי ממשלה לישובים ומיצוי יכולות משרדי הממשלה – כל משרד בתחומו.

הגנה: סגירת מוחלטת של הגבול

כל עוד הגבולות אינם סגורים באופן הרמטי, האיומים על העורף יסיטו את הקשב ואת המאמצים הנדרשים ללחימה, בנוסף למחירים שהם עלולים לגבות בגוף ובנפש. מדיניות הפעלת האש למטרה זו צריכה להיות מתירנית.

סיכול: איתור ונטרול המחבלים בישראל

יש למצות את המידע ולבנות תמונה שלמה ואמינה בנוגע למחבלים שעדיין נמצאים בתוככי ישראל ולמקד את הכוחות המיוחדים/לוט"ר במאמצים לסיכולם.

התקפה

המלחמה צפויה להימשך זמן רב! את זאת אפשר ללמוד לא רק מההצהרות בישראל, שמיועדות להכין לכך את הציבור ומערכותיו אלא גם מהתנהלות חמאס ומהקצב המדוד של שיגור הרקטות לעברינו שנועד לשמר אורך נשימה לזמן ממושך.

ישראל צריכה להכות קשות בחמאס, אך אין לה שום סיבה להיחפז במהלכי ההתקפה. השיקולים היחידים שצריכים להנחות אותה בכך הם שיקולים ביטחוניים ומבצעיים. אין לחשוש מלחץ מדיני בין-לאומי ומ"סגירת שעון הלגיטימציה" – כל עוד מוחזקים בעזה כ-130 ישראלים, ילדים וזקנים, תיאלץ הקהילה הבין-לאומית להכיר בזכותה של ישראל להמשיך ולהילחם.

בעת הזו נדרשת כתישה מאסיבית. זוהי שעתם של התותחים לא פחות מאשר המטוסים.

דיווחי צה"ל לתקשורת על מספר התקיפות, או על משקל הפצצות שהונחתו או על מספר המטרות שהופצצו – מיותרים. הדיווח היחיד שצריך לעניין כרגע הוא מספר המחבלים ההרוגים בעזה.

ניהול: קבינט מצומצם ללחימה

במצב לחימה נידרש הקבינט להחלטות מהותיות בזמן דחוק, חלקן בתגובה להתפתחויות במערכה. כדי לאפשר ניהול יעיל, אימצה הממשלה את המלצות ועדת עמידרור מדצמבר 2016 לעניין סדרי עבודתו של הקבינט. חיוני לפעול לפיהן, ובין השאר להסמיך צוות מצומצם של שרים לניהול השוטף של המערכה, להגביל בזמן את משך הדיונים (גם עבור הצמרת הביטחונית) ולמקד אותם בסוגיות המהותיות לדרג הזה: תכלית המערכה, יעדיה, התכניות והמאמצים לשם השגתם.

פורסם לראשונה ב-N12 בתאריך 09.10.2023

התקפת הפתע של חמאס על ישראל היא אירוע בעל השלכות היסטוריות. חמאס אמנם לא מהווה איום קיומי על המדינה, אך תוצאות התקפתו נגדנו עלולות להכניס את ישראל למצב של איום קיומי מצד אויבים אחרים. התגובה הישראלית לכך היא הדבר היחיד שיוכל למנוע זאת. זהו השיקול העיקרי שצריך להדריך את הצמרת המדינית והביטחונית של ישראל בתכנון המהלכים הבאים ביחס לעזה.

שיקול עיקרי, אך לא יחיד: המחיר הנורא שישראל שילמה בכניסתה למלחמה שנכפתה עליה מספק לה הזדמנות היסטורית לשנות את המציאות מהיסוד. לא רק למגר את שלטון חמאס ולהשמיד את יכולותיו, אלא גם להביא לכך שרצועת עזה לא תהיה יותר מטרד למדינת ישראל – לא מבחינה מדינית, לא מבחינה ביטחונית, לא מבחינה כלכלית ולא משום בחינה אחרת.

הניסוח המלוטש של התכלית המדינית של המלחמה צריך לשקף את הרעיון הזה. אין שום חובה לצאת בהצהרות על כך. חשוב יותר שהמסר יגיע בחדות ובבהירות לגורמי התכנון והביצוע. זהו המצפן שצריך לכוון את צה"ל ואת כל המערכות השותפות למאמץ הלחימה: בזירת המערכה, בשדה המדיני ובשאר התחומים.

כל מה שקשור לחמאס יושמד

המטרות הצבאיות של המלחמה קלות להגדרה, גם אם אינן פשוטות להשגה. בתמונת הסיום, רצועת עזה שלאחר המלחמה תהיה עיי חורבות. כל מה שקשור לחמאס – הושמד, עשרות אלפי פעילי חמאס וג'יהאד – הרוגים, ללא שלטון מרכזי, וללא מאות אלפי פלשתינים שהתפנו מאזורי הלחימה.

צריך לשחרר את הפיקוד הבכיר של צה"ל מהמועקות ומהאילוצים שעלולים להפריע לו להשיג זאת ולהשפיע על קצב פעולתו ומיצוי יכולותיו. בין השאר – העיסוק במחדל ההתרעה, הביורוקרטיה המשפטית הכבדה שקשורה בלחימה והעיסוק בהיבטים ההומניטריים. גיבוי מדיני, ציבורי ומקצועי חוץ־ממסדי בנושאים האלה יקל על המערכות.

הזמן לא דוחק! יש להתכונן לכך שהמלחמה תימשך תקופה ארוכה. במושגי זמן של חודשים, ולא של שבועות. הקולות הנשמעים מעת לעת על "חלון הזמן המדיני המוגבל" לא הפנימו את עוצמת הזעזוע. כל עוד מוחזקים חטופים ישראלים בעזה – אין לצפות לריסון מצידנו. גם החשש בעולם מפני הופעתו המחודשת של דאעש בדמות חמאס, והציפייה מישראל למנוע זאת, עומדים לצידנו.

על כל פנים, הבנת מסגרת הזמן חיונית לא רק לצורך הכנה מנטלית ולוגיסטית של העורף, אלא גם כדי לתכנן ולתעדף את המשימות הצבאיות.

בשלב הזה, לצד ההכנות למהלכי ההתקפה הבאים בלחימה, נכון להתמקד בשני מאמצים עיקריים: הגנה וכתישה. יש לנצל את הכוחות הרבים כדי לעבות את מערכי ההגנה, ליצור מרחב ביטחוני רחב מאוד לאורך גבולות הרצועה, ולאפשר תגובה מהירה ואפקטיבית בכל התרחשות חשודה.

צה"ל צריך להמשיך את הכתישה המאסיבית, להשמיד להרג ולאבד כל מה שקשור בצורה כלשהי לארגון חמאס או לממשל חמאס. לשחרר חסמים המשפיעים על הקצב ולפוצץ בתי פעילים, משרדים, רכב וציוד מכני, גנרטורים, וכדומה.

את סוגיית התמרון הקרקעי ועיתוי ביצועו יש לבחון בראש ובראשונה לפי הערכת תרומתו הצפויה להשגת המטרות. יש לבחון גם את החלופות לכך, ולהתחשב ברמת המוכנות של כוחות צה"ל ובמצבו של האויב. הגם שכוחותינו מסוגלים לנצח בכל התנגשות, עלינו לשאוף לכך שהמחיר מצידנו יהיה מינימלי, גם כדי לא לתת הישגים מורליים נוספים לאויב. מבלי להעמיק בניתוח כל המרכיבים, נראה כי עדיף לעשות זאת לאחר כתישה ממושכת וכשהאויב שחוק, ולא כשהוא רענן ומלא עזוז.

אשר לפעולות כירורגיות – למעט מקרים ייחודיים, נראה כי בעת הזו שכרן יוצא בהפסדן. הן גוזלות קשב ומשאבים, תרומתן למטרה האסטרטגית מוגבלת והן עלולות לשדר מסר של חזרה למציאות הקודמת.

להדק את המצור

חיוני להמשיך, ואף להדק, את המצור על עזה. השמדת תחנת הכוח בעזה נדרשת כדי להכביד את התנהלות חמאס, והיא תועיל גם למאמץ לחולל שינוי יסודי ברצועה.

כדי להבהיר כי פנינו לשינוי יסודי ברצועה – חיוני להכריז על ביטול פונקציית התיאום והקישור האזרחי לעזה, שאחראית על טיפול בעניינים האזרחיים של הרצועה. על ישראל להבהיר כי מכאן ואילך הצרכים ההומניטריים של עזה אינם מעניינה. הכרזה זו נדרשת לא רק מול הקהילה הבינלאומית והמקומית, אלא גם כדי שגורמי המערכת הישראלית יפנימו זאת.

המכה שניחתה על ישראל היא קשה וכואבת. עודנו קוברים את מתינו, נחרדים לשמע מעשי הזוועה שביצעו חיות האדם שטופות השנאה והרוע. עלינו לזקוף את קומתנו הלאומית, למצות את הכוחות האדירים שטמונים בנו ושפורצים ברגעי משבר לאומי, ולחולל את השינוי ההיסטורי הנדרש בעזה למען הדורות הבאים. בידינו לעשות זאת.

מתקפת חמאס על ישראל בבוקר שמחת תורה חידדה אולי את כל מה שידענו עד היום על ארגון הטרור המתועב, אבל שינתה לגמרי את מרחב התמרון והאפשרויות של מערכת הביטחון להגיב – והפעם מבלי למצמץ – על הטבח המזעזע והבלתי אנושי של גברים, נשים, טף וקשישים. דיבורים שנשמעו כאן שנים מפי פוליטיקאים על הצורך ב"מיטוט חמאס" ו"שיטוח עזה" ובוטלו על ידי תומכי הגישה ה"הומניטרית", הפכו באחת לקונצנזוס. פרשני האולפנים, ראשי מערכת הביטחון בעבר ואחרים – כולם מדברים על כניסה קרקעית, כולם מדברים על מושגים שעד לפני כמה ימים היו רחוקים מאוד מלהיות הדעה הרווחת. ובעיקר – נראה שהדרישה מלמטה, מצד אזרחי ישראל, היא לא לסיים את המלחמה הזאת בפחות מחיסול ארגון חמאס בפרט והטרור בעזה בכלל.

חשים את זה בעוצמות הגיוס. אם עד לפני שבוע עוד דיברו כאן על הטעות שבהבעת סרבנות על רקע פוליטי ועל שסע הולך וגדל – השטח אמר את דברו. גיוס המילואים – ומדובר במאות אלפי מילואימניקים – היה אחד המהירים בתולדות צה"ל. אנשי מילואים ששהו בחו"ל רבו על כל כרטיס לישראל כדי להצטרף למערכה, כדי להיות חלק מהמענה הישראלי לארגון הטרור. התמונות והסרטונים המזעזעים שמעוררים זיכרונות מתקופות אפלות במיוחד, מספרי הנרצחים שהולכים ועולים ככל שהימים עוברים, סיפורי הזוועה והגבורה, וגם התמיכה הנרחבת מכל חלקי העם וממדינות העולם – הכול ביחד הביא את המילואימניקים לזירת הקרבות כשהם בשיא המוטיבציה ורק מחכים לפקודות.

אירוע חמור יותר מפיגוע התאומים

מאיר בן־שבת, ראש מכון 'משגב' לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית בירושלים, שימש ראש המטה לביטחון לאומי בין השנים 2021-2017, והוא מכיר היטב את הזירה העזתית מהתקופה שבה פיקד על המרחב הדרומי בשב"כ. כעת הוא מזהה הזדמנות יוצאת דופן להיפרע מחמאס, לשנות את המאזן ובעיקר ליצור הרתעה לשנים ארוכות קדימה.

כיצד לדעתך צריכה להיות מוגדרת מטרת המלחמה על ידי הקבינט או הממשלה?

"במשפט אחד: הכרעה צבאית של חמאס, תוך גביית מחיר שיהפוך את התקפת הפתע של החמאס לנכבה (האסון) של עזה. צריך להבין, אנחנו נמצאים באירוע שיש לו השלכות היסטוריות. בחמאס אומנם אין איום קיומי על המדינה, אך תוצאותיה של התקפת הפתע נגדנו עלולות להכניס את ישראל למצב של איום קיומי מצד אויבים אחרים, אם התגובה לא תהיה בעוצמה הנדרשת.

"כדי לקבל פרופורציות: מבחינת תוצאותיה, התקפת הפתע של חמאס על ישראל חמורה יותר מהפיגוע במגדלי התאומים שאל־קאעידה ביצע נגד ארצות הברית. בהתקפה של חמאס נהרגו יותר מ־900 ונחטפו 130. ביחס לגודל האוכלוסייה זה כמו 40 אלף הרוגים בארצות הברית. איראן, חיזבאללה וגורמים נוספים מסתכלים על התגובה הישראלית ומגבשים מסקנות. עלינו לגרום לכך שמסקנתם תהיה שלא כדאי להתעסק עם ישראל".

צמד המילים "מיטוט החמאס" הפך מונח שגור בימים אלה, והוא גם יוצר ציפייה בקרב אזרחי ישראל שכך אכן ייעשה. האם מדובר ביעד ריאלי מבחינה צבאית?

"הכרעה צבאית של חמאס היא יעד שניתן להשיגו. לא בקלות ולא במהירות, אך צה"ל יודע ויכול לעשות זאת. ישראל לא יכולה לאפשר את חזרתה של עזה למציאות שהייתה לפני ההתקפה. הפעולה הישראלית צריכה להפוך את התקפת הפתע של החמאס לנכבה של עזה. צה"ל צריך להשמיד, להרוג ולאבד כל מי וכל מה שקשור לחמאס".

איך מבצעים את זה בשטח?

"צריך לזנוח כעת את דפוס הפעולות הכירורגיות ולהיפרד מפרקטיקות כמו נוהל "הקש בגג" (אזהרה לפני תקיפת מבנים, נ.ק.). האזהרות לתושבים ניתנו באופן פומבי, עכשיו זו שעתם של התותחים ומטוסי הקרב. אמרתי השבוע שצה"ל צריך להפסיק לספר לנו על מספר התקיפות, על משקל הפצצות שהונחתו או על מספר המטרות שהופצצו. מה שצריך לעניין כרגע זה רק כמה מתים סופרים בחמאס וכמה שכונות של חמאס נמחקו כליל. לצערי, בשכונה הקשוחה שאנו חיים בה זהו הדבר היחיד שקובע".

על פי הערכות, כדי לפגוע אנושות ביכולות של חמאס לישראל לא יהיה מנוס, אחרי כל ההפצצות האוויריות, גם ממהלך קרקעי, שייתכן מאוד שיכניס את חיילי צה"ל לשבועות ואף לחודשים ארוכים לפעילות יומיומית בתוככי עזה. בן־שבת גורס כי המאמץ כרגע צריך להיות החלשה ניכרת עוד יותר של חמאס, ואחריו יגיע מהלך קרקעי.

"אם נכנסים לתמרון קרקעי", הוא מסביר, "צריך לעשות זאת לאחר שהאויב נכתש ונשחק, לא כשהוא רענן ומלא עיזוז. כוחותינו אומנם מסוגלים לנצח בכל התנגשות ובע"ה יעשו זאת, אך עלינו לשאוף גם שהמחיר מצידנו יהיה מינימלי".

המבט, לדעתו, צריך להיות רב־זירתי, כדי לא להשקיע כוחות ולשקוע בעזה כשארגוני הטרור זוממים לפתוח זירה נוספת בצפון. "צריך להיערך גם לאפשרות שהתקפת חמאס היא מהלך פתיחה של משהו גדול יותר, במעורבות חיזבאללה או גורמים נוספים. גם אם זה תוכנן להיות כך וגם אם זה יתפתח לכך. יש לוודא שאנו משמרים כוחות ואמצעים ולא שוחקים את יכולותינו מול זירה אחת", הוא מוסיף.

לדעתו אין להיחפז במהלכים הצבאיים אלא לפעול בצורה מתוכננת מאוד, אבל כזו שתבהיר ש'בעל הבית השתגע'. "אני מבקש להדגיש כאן עניין חשוב: ממד הזמן. הדבר הדחוף ביותר כרגע שלגביו יש משמעות לממד הזמן הוא ההגנה: סגירת הגבול וחיסול המחבלים שבתוך ישראל. לעומת זאת, אין לישראל שום סיבה להיחפז במהלכי ההתקפה. צריך לעשות זאת בתכנון סדור ובקור רוח. הולכת להיות מלחמה ארוכה.

"לא צריך לפעול תחת סטופר או מתוך תחושה שיש לנו חלון זמן מוגבל", מוסיף בן־שבת. "אין לחשוש מלחץ מדיני בין־לאומי ומ'סגירת שעון הלגיטימציה' – כל עוד מוחזקים בעזה 130 ישראלים, ילדים וזקנים, תיאלץ הקהילה הבין־לאומית להכיר בזכותה של ישראל להמשיך ולהילחם. בשלב הזה, במקביל להידוק המצור על הרצועה – לא חשמל, לא אספקה, לא תקשורת, לא אינטרנט – צריך לכתוש, להשמיד ולהרוג בחמאס ללא הפסקה וללא רחם".

אתה מדבר על כתישה והשמדה, אבל יש לנו בסופו של דבר יותר ממאה שבויים בעזה. היכן זה נכנס לשיקולים של מערכת הביטחון?

"לצערנו אין זו הפעם הראשונה שבה אנו מנהלים לחימה בזירה שבה מוחזקים חיילים ואזרחים שלנו, הגם שהמספרים במקרה הנוכחי הם נוראיים וחסרי תקדים. אני משוכנע שמערכת הביטחון תמצא את הדרך שבה שיקול זה לא יהווה חסם להשגת מטרות המלחמה, מבלי לסכן את חייהם של החטופים".

בעבר, בכל מערכה בעזה, נתקלנו בטענות שצריך להפריד בין הטרוריסטים לאוכלוסייה האזרחית בעזה. זה יהיה שיקול גם אחרי המתקפה הרצחנית שפתחה את המלחמה?

"צריך להפסיק לחשוב במונחים שהיו קודם להתקפה. שילמנו מחירים כבדים בגלל השיקולים הללו. הגיע הזמן לבטל את מנהלת התיאום והקישור, העוסקת בתיאום הנושאים האזרחיים, שריד לאחריות הישראלית בתחום הזה. ישראל צריכה לראות עצמה משוחררת מכל שיקול אזרחי־כלכלי. עליה להטיל מצור הדוק על עזה, לסגור כליל את המעברים בין ישראל לעזה, לרבות מעבר הדלקים והסחורות מכרם שלום, לדלל את אספקת החשמל ולשבש את פעילות התקשורת והאינטרנט ברצועה כולה".

"להטיל סגר מוחלט על יהודה ושומרון"

בשלב הנוכחי ישראל זוכה לתמיכה בלתי מסויגת מרבות ממדינות העולם. ההשוואה שנוצרה בין חמאס לדאע"ש והתמיכה האמריקנית והאירופית שישראל לא ידעה כמותן שנים, נותנות מרחב פעולה גדול. אבל לא ברור כמה זמן יחזיק הגיבוי הזה – במיוחד כשבעזה ינסו להציג את עצמם כקורבנות.

עד כמה ישראל צריכה להתחשב בזירה הבין־לאומית במידה ותימתח עליה ביקורת חריפה במהלך המלחמה? באירועים צבאיים קודמים זה היה פקטור כבד משקל.

"צריך להפסיק להלחיץ את עצמנו בעניין הזה. העולם ראה את התקפת חמאס ומיד נזכר בדאע"ש. העולם לא רוצה לחוות שוב את תקופת דאע"ש. ההתקפה הנפשעת של חמאס נותנת לגיטימציה מלאה לישראל. כל עוד מוחזקים ישראלים בידי חמאס, איש בל יהין לבקר את ישראל".

וישנן גם הזירות הפנימיות – ערביי ישראל וערביי יהודה ושומרון. עד כה, באופן יחסי, הטרור ביהודה ושומרון לא התגבר לממדים מעבר לאלו שהיו עוד לפני מתקפת חמאס בעזה, וגם בצד של ערביי ישראל לא נרשמו אירועים חריגים במיוחד.

צריך לצפות גם להתלקחות משמעותית ביהודה ושומרון? או שאולי דווקא ההבנה שישראל החליטה להגיב באופן בלתי מסויג תרסן את הטרור באזור זה?

"להתרחשויות ולמתקפות יש השפעות מנוגדות: מצד אחד, הן מעלות את המורל במחנה הפלשתיני ומספקות השראה לפיגועים נוספים. מצד שני, הפלשתינים ביהודה ושומרון מבינים שישראל כרגע כואבת מאוד ולא תגלה סובלנות כלפי התגרויות בה. אני סבור שיש להטיל סגר מוחלט גם על הפלשתינים משטחי יהודה ושומרון. בעת הזאת יש למקד את המאמצים הצבאיים בעזה ואין ליטול סיכונים לפיגועי השראה מיהודה ושומרון".

לדעתו בשלה גם השעה לקדם את הצעות השר לביטחון לאומי איתמר בן־גביר להחמיר דרמטית את תנאי הכליאה של המחבלים הכלואים בישראל, כאיתות נוסף לכך שישראל אינה מוכנה עוד להשלים עם המצב שהיה בעבר. "אני סבור שהעת הזאת מתאימה גם כדי לבחון את ההצעות על שינוי תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים בישראל. נכון אומנם שזה יביא למתיחות נוספת, אבל כרגע אנחנו במוד של לחימה, והדברים כמובן מתחברים גם לחטיפות שחמאס ביצע".

מכה קשה להרתעה

אי אפשר להתעלם מההפתעה הצבאית ומתחושת המחדל. שאלות קשות מאוד עולות בנושא פתיחת המתקפה. איך ייתכן שאיש לא ראה? היכן היו ההתרעות? תת־אלוף במילואים אביגדור קהלני היטיב להגדיר זאת השבוע בריאיון לערוץ 7, כשאמר: "במלחמת יום הכיפורים לחמנו צבא מול צבא ועשינו מלחמה כמו שצריך. אני לא יכול לתאר במילים את ההלם המוחלט שחטפתי כשראיתי שמדינה שיש לה המטוסים הכי טובים בעולם, טנקים חדישים, אלקטרוניקה והייטק נכבשת על ידי נהגי פרדות וטויוטה". מאיר בן־שבת לא מטאטא את השאלות הקשות, אבל חושב שאת התשובות אי אפשר לברר בזמן מלחמה.

איך אתה מסביר את ההפתעה של צה"ל? את הכשל המודיעיני? את תחושת חוסר האונים?

"אכן, זה לא אמור היה לקרות. התקפת הפתע של חמאס היא מכה קשה ביותר לדימוי ההרתעתי של ישראל, וזה מעבר למחירים הישירים, הכבדים מאוד, שהיא גבתה מאיתנו בגוף ובנפש. ההתקפה הזאת פוגעת קשות גם באמון של האזרחים במערכת הביטחון. זוהי אחת המטרות שהטרור מבקש להשיג.

"עוד יגיע זמנם של השאלות הקשות, התחקירים והלקחים. כרגע, נכון להקדיש את כל הקשב והמאמצים להצלחת הלחימה ולחזק את ידיהם של המפקדים והלוחמים מכל גופי הביטחון, שבעודם כואבים את כאב הכישלון הם נדרשים לאסוף את עצמם ולהוביל את הלחימה הקשה נגד חמאס".

כשאתה מביט קדימה – אתה רואה ניצחון באופק?

"אומנם ספגנו מכה קשה וכואבת, אך אצטט ואומר 'אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי'. כשעם ישראל קם, הוא עושה זאת כלביא וכארי. בעזרת השם אויבינו יחושו זאת היטב".

כששורות אלה נכתבות, חיל האוויר ממשיך לתקוף מטרות ולחסל מנהיגי טרור בעומק עזה. חיל הים והלוחמים ממשיכים בסיכול מחבלים ובקרבות מאסף להדיפת מחבלים שעוד מצליחים לחדור לישראל, או שנותרו והסתתרו מאז המתקפה כדי להגדיל את עוצמת הפגיעה הפיזית והמורלית.

כעת ההמתנה היא לעליית המדרגה במלחמה, לתמרון קרקעי שישנה את המשוואה שהורגלנו אליה מאז ההתנתקות מרצועת עזה. שר הביטחון יואב גלנט הבטיח שבעזה לא ישכחו את הימים האלה חמישים שנים קדימה. אזרחי ישראל נותנים לו ולצה"ל את כל הגיבוי, ורק ממתינים למהלך הצבאי הבא.

פורסם בערוץ 7 בתאריך 12.10.2023

זה לא אמור היה לקרות. התקפת הפתע של חמאס היא מכה קשה ביותר לדימוי ההרתעתי של ישראל – מעבר למחירים הישירים, הכבדים מאוד, שהיא גבתה מאיתנו בגוף ובנפש.

ההתקפה הזו גם פוגעת קשות באמונם של האזרחים במערכת הביטחון. עוד יגיע הזמן של השאלות הקשות, של התחקירים ושל הלקחים. כרגע נכון להקדיש את כל הקשב והמאמצים להצלחת הלחימה ולחזק את ידיהם של המפקדים והלוחמים מכל גופי הביטחון, שבעודם כואבים את מחיר הכישלון, הם נדרשים לאסוף את עצמם ולהוביל את הלחימה הקשה נגד חמאס.

איך מונעים מחיזבאללה להצטרף ללחימה?

אנחנו נמצאים באירוע שיש לו השלכות היסטוריות. לא רק חיזבאללה, גם איראן וגם גורמים נוספים צופים במתרחש. ככל שהתגובה הישראלית נגד חמאס תהיה עוצמתית וקשה יותר, כך היא תשדר לחיזבאללה שלא יהיה כדאי לו להצטרף ללחימה נגד ישראל. הפעולה הישראלית צריכה להפוך את התקפת הפתע של החמאס לנַכְּבָּה (האסון) של עזה.

צה"ל צריך לכתוש את חמאס, להרוג כל מי שמשתייך לארגון ולהשמיד כל מה שקשור בו. יש לזנוח את דפוס הפעולות הכירורגיות ולהיפרד מפרקטיקות כמו "הקש בגג". האזהרות לתושבים ניתנו, וכעת הגיע זמנם של התותחים ולא רק של המטוסים.

עם כל הכבוד, הדיווחים על מספר התקיפות או על משקל הפצצות שהונחתו או על מספר המטרות שהופצצו – לא מעניינים. הנתון היחיד שצריך לעניין כרגע הוא מספר המחבלים ההרוגים בעזה. לצערנו, בשכונה הקשוחה שבה אנו חיים זהו הדבר היחיד שמרתיע.

אין לישראל שום סיבה להיחפז במהלכי ההתקפה. השיקולים היחידים שצריכים להנחות אותה בכך הם שיקולים ביטחוניים ומבצעיים. אין לחשוש מלחץ מדיני בינלאומי ומ"סגירת שעון הלגיטימציה". כל עוד מוחזקים בעזה 130 ישראלים – ילדים וזקנים – הקהילה הבינלאומית תיאלץ להכיר בזכותה של ישראל להמשיך ולהילחם.

מעבר לכך, על צה"ל לייצר באופן מיידי "פרימטר ביטחוני" – מרחב של כ-300 מטר מזרחית לגבול, לכל אורכו, ולהודיע כי כל פלסטיני שייכנס למרחב הזה מסתכן בנפשו, ולקבוע בהתאם לכך את הוראות הפתיחה באש.

בתחום האזרחי: ישראל צריכה לראות עצמה משוחררת מכל שיקול אזרחי-כלכלי. יש לבטל את פונקציית הקישור האזרחי לעזה (מת"ק), להטיל מצור מוחלט על עזה, לסגור כליל את המעברים בין ישראל לעזה, לרבות מעבר הדלקים והסחורות מכרם שלום, לרדד את אספקת החשמל ולשבש את פעילות התקשורת והאינטרט ברצועה כולה.

איך מתמודדים עם התגובות בעולם לצעדים הנחוצים כעת?

בעולם מבינים היטב את הסיטואציה. מדינות העולם לא רוצות לחזור לעידן דאע"ש. חמאס החזירה אותן לכך. ההתקפה המפלצתית מספקת הצדקה מלאה לצעדים לא שגרתיים מצד ישראל. לא נכון לפעול תחת סטופר או מתוך חשש באשר לתגובת המערכת הבינלאומית.

מה לגבי ההשפעות הצפויות על זירת יו"ש?

להתרחשויות יש השפעות מנוגדות: מצד אחד, הן מעלות את המורל במחנה הפלסטיני ומספקות השראה לפיגועים נוספים. מצד שני, הפלסטינים ביו"ש מבינים שישראל כרגע כואבת מאוד ולא תגלה סובלנות כלפי התגרויות בה. אני סבור שיש להטיל סגר מוחלט גם על הפלסטינים משטחי יו"ש. בעת הזו יש למקד את המאמצים הצבאיים בעזה, ואין ליטול סיכונים לפיגועי השראה מיו"ש.

האם יש קשר בין התקפת החמאס להתקרבות בין ישראל לסעודיה?

קשה לי להאמין שלהתקרבות לסעודיה הייתה השפעה ממשית. בעיני חמאס זה יכול להיות בגדר של רווח אפשרי נוסף, אבל לא שיקול מרכזי.

מוקדם גם להעריך מהן ההשלכות של המצב על הנורמליזציה עם סעודיה, והאם זה מעמיד את הכול בסכנה.

בכל מקרה, אני מציע לא לראות את השאיפות שלנו לגבי סעודיה כשיקול שאמור לרסן את פעילותנו בעזה. גם ברחוב הסעודי מזהים את קווי הדמיון בין הברבריות של חמאס לזו של דאע"ש. לא כולם שם יגלו הבנה לפעולותיה של ישראל, אבל איש לא יפקפק בהצדקה.

יתרה מכך, בממלכה, כמו במזרח התיכון כולו, יידעו להעריך את מי שמגיב בעוצמה להתקפה כה נפשעת. בסופו של יום, שלום עושים עם החזקים.

פורסם בעיתון גלובס בתאריך 11.10.2023

כמי שפיקד על המרחב הדרומי של השב"כ שפועל גם ברצועת עזה, איך קרה שהחמאס ביצע התקפה כזו מבלי שהייתה על כך התרעה?

אכן, זה לא אמור היה לקרות! התקפת הפתע של חמאס היא מכה קשה ביותר לדימוי ההרתעתי של ישראל, וזה מעבר למחירים הישירים, הכבדים מאוד שהיא גבתה מאיתנו בגוף ובנפש. ההתקפה הזו פוצעת גם את אמונם של האזרחים במערכת הביטחון. זוהי אחת ממטרותיו של הטרור. עוד יגיע זמנם של השאלות הקשות, התחקירים והלקחים. כרגע, נכון להקדיש את כל הקשב והמאמצים להצלחת הלחימה ולחזק את ידיהם של המפקדים והלוחמים מכל גופי הביטחון.

איך יכול להיות שיותר מ-24 שעות חלפו מפתיחת הלחימה ועדיין אין לנו תמונה ברורה של מה שקרה, ואפילו לא מספר החטופים?

הערפל הסמיך הוא תוצאה של היקף האירועים, מספרם הגדול של המוקדים, של המשתתפים וגם של הפגיעה בגורמים בשרשרת הפיקוד והשליטה שבמצבים כאלה הם שמייצרים את התמונה.

אתגרים רבים ומורכבים מצפים כעת למערכת הביטחון. ממד הזמן לא משפיע במידה שווה ביחס לכולם ולכן יש לתעדף אותם ולפעול מולם בתכנון סדור ובקור רוח.

לפני הכול, יש להשלים את טיהור אזורי הלחימה בישראל מנוכחות מחבלי חמאס ולוודא מספרית שלא נשאר שום ספיח. במקביל לכך, יש לבסס שליטה מלאה לאורך כל רצועת הגבול, לגבש תמונה שלמה ואמינה של החטופים והנעדרים ולהיערך צבאית לאפשרות שחיזבאללה או גרורות אחרות של איראן – יצטרפו ללחימה.

אני מציע לדרג המדיני להנחות את צה"ל לייצר באופן מיידי "פרימטר ביטחוני" – מרחב של כ-300 מטר מזרחית לגבול, לכל אורכו, ולהודיע כי כל פלסטיני שייכנס למרחב הזה מסתכן בנפשו ולקבוע בהתאם לכך את הוראות הפתיחה באש. הפיקוח על המרחב הזה והפעלת האש – יוכלו להתבצע מהאוויר ומנגד ולא בהכרח על ידי נוכחות צבאית פיזית בשטח.

מה הסיכויים שההתקפה של חמאס הייתה מתואמת עם איראן ומהווה התחלה למשהו גדול יותר מצידם, בשיתוף חיזבאללה או גורמים אחרים?

התרחיש הזה צריך להיות לנגד עיניהם של מקבלי החלטות וגורמי הצבא. לכן, צריך להיות ערוכים גם מולו ולוודא שאיננו שוחקים את יכולותינו מול זירה אחת.

כיצד ישראל צריכה לפעול כעת מול רצועת עזה?

מבלי להידרש לעולם המושגים בתחום האסטרטגיה או לניתוחים מפולפלים, היעד הראשון שישראל צריכה להשיג באמצעות המערכה בעזה הוא הפחתת הנזק שנגרם לדימוי ההרתעתי שלה. בשביל להשיג זאת צריך לגבות מחיר גבוה מאוד-מאוד מחמאס. עם כל הצער שבכך, בשכונה שבה אנו מתגוררים, גובה המחיר נקבע בעיקר על ידי היקף הנפגעים.

צריך להיפרד מדפוס הפעולות הכירורגיות, שאומנם מספק פגיעה ממוקדת וממחיש יכולות מיוחדות של ישראל, אבל מצריך היערכות מורכבת וממושכת ובכל מקרה לא יוכל לבדו להיות תג המחיר להתקפה הקשה שביצע חמאס.

במקום זאת, נכון להזהיר את האוכלוסייה על כוונת ישראל לתקוף באופן נרחב ומיד בתום האולטימטום יש לתקוף באופן מאסיבי. נכון להשמיד כל מה שקשור לחמאס: בתי פעילים, משרדי ממשלה, משרדים של התנועה, מוסדות, סניפי בנקים, כלי רכב, גנרטורים, סירות, מחסנים, בתי מלאכה. יש לחדול מפרקטיקות כדוגמת "הקש בגג" שמסרבלות ומאטות את קצב הביצוע.

מה לגבי האוכלוסייה האזרחית בעזה?

ישראל שילמה מחירים יקרים מדי בגלל השיקול הזה. אחרי ההתקפה שספגנו אתמול (שבת), צריך להפסיק לתת לשיקול הזה להכתיב את התנהלותנו. יתרה מכך, ישראל צריכה לראות עצמה משוחררת מכל עניין הנוגע לכלכלת הרצועה ולרווחת חייהם של תושביה. יש לבטל את פונקציית הקישור האזרחי לעזה (מת"ק), לסגור כליל את המעברים בין ישראל לעזה, לרבות מעבר הדלקים והסחורות מכרם שלום, לרדד את אספקת החשמל ולשבש את פעילות התקשורת והאינטרנט ברצועה כולה.

מה לגבי ההשפעות הצפויות על זירת יו"ש?

להתרחשויות אתמול יש השפעות מנוגדות: מצד אחד – הן מעלות את המורל במחנה הפלסטיני ומספקות השראה לפיגועים נוספים. מצד שני – הפלסטינים ביו"ש מבינים שישראל כרגע כואבת מאוד ולא תגלה סובלנות כלפי התגרויות בה. אני סבור שיש להטיל סגר מוחלט גם על הפלסטינים משטחי יו"ש. בעת הזו יש למקד את המאמצים הצבאיים בעזה ואין ליטול סיכונים לפיגועי השראה מיו"ש.

מה דעתך לגבי הצעת השר בן גביר להחמיר את תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים?

אני סבור שהעת הזו מתאימה גם כדי לבחון את ההצעות על שינוי תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים בישראל. נכון אומנם שזה ייצר מתיחות נוספת, אבל כרגע אנחנו במוד של לחימה והדברים כמובן מתחברים גם לחטיפות שחמאס ביצע.

האם אינך חושש מהתגובות במערכת הבין-לאומית לצעדים של ישראל?

בעולם מבינים היטב את הסיטואציה. עוצמת ההתקפה מצד חמאס מספקת לגיטימציה לצעדים לא שגרתיים מצד ישראל. לא נכון לפעול תחת סטופר או מתוך חשש באשר לתגובת המערכת הבין-לאומית.

מה תהיה ההשפעה על סיכויי הנורמליזציה עם סעודיה?

מוקדם להעריך. בכל מקרה, אני מציע לא לראות את התוכניות החשובות לגבי סעודיה כשיקול מרסן בנוגע לעזה. הרחוב בערב הסעודית כנראה לא יגיב בחיוב על פעולותיה של ישראל, אבל גם שם יבינו שזה מוצדק ויידעו להעריך את מי שמגיב בעוצמה להתקפה כה נפשעת.

פורסם לראשונה ב-N12 בתאריך 08.10.23

בנוסף למחיריה הישירים, הכבדים מאוד בגוף ובנפש, התקפת הפתע של חמאס היא מכה קשה ביותר לדימוי ההרתעתי של מדינת ישראל. נכונה היא ההשוואה לנזקים שאל-קאעידה גרם לדימויה של ארצות הברית בעקבות מתקפת הטרור בספטמבר 2011, שבה נהרגו קרוב ל-3,000 בני אדם.

ההתקפה פצעה גם את אמונם של האזרחים במערכת הביטחון. זוהי אחת ממטרותיו של הטרור. עוד יגיע זמנן של השאלות הקשות, התחקירים והלקחים, אך בעת הזו נכון להקדיש את כל הקשב והמאמצים להצלחת הלחימה בחמאס ולחיזוק ידיהם של המפקדים והלוחמים שכעת, כשנפשם עוד סוערת ממה שהיה, יצטרכו להוביל את אנשיהם בגבורה כדי לקבוע מה יהיה. אתגרים רבים ומורכבים מצפים להם. ממד הזמן לא משפיע במידה שווה ביחס לכולם, ולכן יש לתעדף אותם ולפעול מולם בתכנון סדור ובקור רוח.

לפני הכל, יש להשלים את טיהור אזורי הלחימה בישראל מנוכחות מחבלי חמאס (נכון לנתח לאחור את המידע והתמונות שבידינו על מנת לוודא מספרית שלא נשאר שום ספיח). במקביל לכך, יש לבסס שליטה מלאה לאורך כל רצועת הגבול, לגבש תמונה שלמה ואמינה של החטופים והנעדרים, ולהיערך צבאית לאפשרות שגרורות אחרות של איראן יצטרפו ללחימה. יש להניח כי חמאס בעצמו יפעל נגד ישראל גם מלבנון ומאזורים נוספים, ולא רק מעזה ומיו"ש.

מוצע לדרג המדיני להנחות את צה"ל לייצר באופן מיידי "פרמטר ביטחוני" – מרחב של כ-300 מטרים מזרחית לכל אורך גבול רצועת עזה, ולהודיע כי כל פלשתיני שייכנס למרחב הזה מסתכן בנפשו, ולקבוע בהתאם לכך את הוראות הפתיחה באש. הפיקוח על המרחב הזה והפעלת האש בו יוכלו להתבצע מהאוויר, ולא בהכרח על ידי נוכחות צבאית פיזית בשטח.

באשר לפעולה ברצועת עזה, לפי נוסח ההודעה שפורסמה על ידי לשכת ראש הממשלה, מטרת ההחלטות המבצעיות שהתקבלו היא להביא להשמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס והג'יהאד האסלאמי באופן שישלול את יכולתם ורצונם לאיים ולפגוע באזרחי ישראל לשנים רבות. מבלי להידרש לניתוחים מפולפלים, היעד הראשון שישראל צריכה להשיג באמצעות המערכה בעזה הוא הפחתת הנזק שנגרם לדימוי ההרתעתי שלה על ידי גביית מחיר גבוה מאוד מחמאס. עם כל הצער שבכך, בשכונה שבה אנו מתגוררים, גובה המחיר נקבע בעיקר על ידי היקף הנפגעים.

הנסיבות הנוכחיות לא רק מצדיקות, אלא גם מחייבות להיפרד מדפוס הפעולות הכירורגיות, שאמנם מספק פגיעה ממוקדת וממחיש יכולות מיוחדות של ישראל, אך מצריך היערכות מורכבת וממושכת, ובכל מקרה לא יוכל לבדו להיות תג המחיר להתקפה הקשה שביצע חמאס.

במקום זאת, נכון להזהיר את האוכלוסייה ברצועה על כוונת ישראל לתקוף באופן נרחב – ולתקוף באופן מאסיבי מיד בתום האולטימטום. נכון להשמיד כל מה שקשור לחמאס: בתי פעילים, משרדי ממשלה, משרדים של התנועה, מוסדות, סניפי בנקים, כלי רכב, גנרטורים, סירות, מחסנים, בתי מלאכה.

יש לחדול מפרקטיקות כדוגמת "הקש בגג", שמסרבלות ומאטות את קצב הביצוע, ולבטל את פונקציית הקישור האזרחי לעזה (מת"ק). ישראל צריכה לראות עצמה משוחררת מכל עניין הנוגע לכלכלת הרצועה ולרווחת חייהם של תושביה. יש לסגור כליל את המעברים בין ישראל ועזה, לרבות מעבר הדלקים והסחורות מכרם שלום, לרדד את אספקת החשמל ולשבש את פעילות התקשורת והאינטרנט ברצועה כולה.

נכון בעת הזו להימנע מהידברות עם מצרים, שעלולה לקבל בחמאס פרשנות של נכונות ישראלית "לסגור את האירוע". כמו כן, יש להטיל סגר מוחלט גם על הפלשתינים משטחי יו"ש ולמקד את המאמצים הצבאיים בעזה ולהימנע מנטילת סיכונים לפיגועי השראה מיו"ש.

זו עת מתאימה גם לבחון את ההצעות על שינוי תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים בישראל. עוצמת ההתקפה מצד חמאס מספקת לגיטימציה לצעדים לא שגרתיים של ישראל. לא נכון לפעול תחת סטופר או מתוך חשש באשר לתגובת ארה"ב והמערכת הבינלאומית.

את התכניות החשובות לגבי סעודיה אין לראות כשיקול מרסן בנוגע לעזה. אמנם הרחוב בערב הסעודית לא יגיב בחיוב על פעולותיה של ישראל, אך גם שם יידעו להעריך את מי שמגיב בעוצמה להתקפה כה נפשעת.

פורסם לראשונה בישראל היום בתאריך 08.10.2023

"איננו רוצים בהסלמה ואיננו שואפים ללחימה, אך אם נידרש לכך לא נהסס לפעול בעוצמה" – זוהי תמציתו של המסר שביקש שר הביטחון, יואב גלנט, להעביר להנהגת חמאס ברצועת עזה, בדברים שאמר השבוע במלאת 50 שנה למלחמת יום הכיפורים.

ברקע לאזהרה זו – ההסלמה באירועי החיכוך ובהתפרעויות בגדר הגבול בין ישראל לרצועת עזה, בהכוונת חמאס. בזמן שגלנט נאם, הפיץ השב"כ עוד אחת מהודעותיו שהפכו להיות חלק משגרת חיינו. הפעם על חשיפה של התארגנות טרור, שפעלה בשטחי ישראל ויו"ש ותכננה לבצע פיגועים. במקרה הזה, גורמים איראניים הנחו אותם.

הודעה זו נחתה על שולחנות מערכות התקשורת עוד בטרם יבשה הדיו מרצף ההודעות בחודש האחרון. קדמו לה: הודעה על תפיסת נפצים וחומר נפץ תקני במעבר כרם שלום, במהלך ניסיון להבריחם לשטחי יו"ש, כנראה על ידי גורמי חמאס בעזה; דיווח על חשיפת התארגנות שהיתה מעורבת בהברחת אמצעי לחימה מירדן לשימוש גורמי טרור ביו"ש; ופרסום חשיפתה של רשת מבריחים בישראל, שפעלה בשירות חיזבאללה ובין השאר היתה אמורה לקלוט אמצעי לחימה מתוצרת חו"ל – ולהעבירם לשימוש גורמים שונים בשטחנו.

בלי הרפתקאות

מקבץ ההודעות הללו, שאינו כולל עוד אירועים רבים הנתפסים כחלק משגרת הבט"ש, ממחיש את גודל האתגר המיידי שעימו מתמודדת מערכת הביטחון. יריביה של ישראל משקיעים מאמצים רבים כדי לבנות תשתיות טרור, לציידן באמצעי לחימה מגוונים ולהכין אותן לביצוע פיגועים ולמשימות נוספות.

המאמץ מתקיים בערוצים שונים ע"י גורמים רבים: איראניים, פעילי חיזבאללה, פעילי חמאס וג'יהאד. הוא מנוהל מכמה זירות: לבנון, ירדן, עזה, יו"ש, מול פלשתינים מיו"ש ומעזה, וגורמים מערביי ישראל. כל זה קורה נוסף על יוזמות מקומיות ופיגועי השראה שלא מתרחשים בהכוונה ישירה של הגורמים הממוסדים, אך מושפעים מההסתה ומהאווירה הכללית שהם מבקשים ליצור.

הצהרת גלנט משקפת את האינטרס הישראלי להימנע מהסלמה. אכן, כל עוד הדבר איננו הכרחי, אין לישראל עניין להיכנס להרפתקה צבאית ברצועת עזה או בלבנון. התוחלת של עימותים צבאיים מוגבלים בזירות הללו לא בהכרח מצדיקה כיום את מחיריהם, במישור הביטחוני, הכלכלי והמדיני. לכך יש להוסיף שהסטת הקשב והאנרגיות לזירות הללו תבוא על חשבון המאמצים הנדרשים ביחס לאיראן, ולכל הפחות לא תסייע לקשרים האזוריים שנרקמים בעת הזו.

את זאת מבינים גם באיראן, בעזה ובלבנון ומכאן האתגר הניצב בפני הדרג המדיני בישראל: איך למנוע מהיריבים לפרש את מערכת השיקולים הזו של ישראל כשעת כושר עבורם. ובשפה אחרת: איך לגרום להם לרסן את פעילותם, מבלי להיגרר לעימות צבאי.

המדיניות הביטחונית נשענת על ההרתעה הבסיסית בין ישראל ליריביה. על זו נוספת שכבת מאמצים להגנה, למניעה ולסיכול, ומנופים לא אלימים כדוגמת לחץ כלכלי או מדיני.

מאמצים אלה משיגים אפקטיביות לא נמוכה, אך לא מספיקים כדי לפגוע במוטיבציה ולחזק את ההרתעה. יתרה מכך, המאמצים מופנים בשגרה מול סכנות מיידיות ולא נגד יכולות ותשתיות בעזה או בלבנון.

גם תועלתם של מנופים מדיניים או כלכליים מוגבלת למדי כשמדובר בעזה או בלבנון. מערכת השיקולים של היריבים אמנם אינה מתעלמת מהאינטרסים בתחומים הללו, אך היא מניחה שהשימוש הישראלי בכך יהיה מוגבל בזמן או בהיקף, ולכן האפקטיביות שישראל משיגה בכלים אלה מוגבלת למדי, בלי קשר למציאות הנוכחית.

בחינה מחדש

טוב תעשה מערכת הביטחון אם תבחן מחדש את תפיסתה ביחס למאזן הרווח וההפסד מהכנסתם לישראל של אלפי עזתים מדי יום, במיוחד לנוכח הרצון של בכירי חמאס בעזה להלהיט את הטרור ביו"ש וממנה. על כל פנים, לא מכך תבוא התשובה לדילמה הישראלית.

מה ניתן עוד לעשות כדי לחזק את ההרתעה ולגרום לראשי הנחש לכבוש את תיאבונם מול ישראל? מבלי להיכנס לפרטים, דומני כי נכון להגביר את המאמצים ההתקפיים של ישראל בפרופיל נמוך. בראש ובראשונה כנגד מחוללי הטרור. הסיכונים בדרך פעולה זו ברורים ולכן יש להיערך גם להידרדרות אפשרית, אך התועלת ההרתעתית ממנה אינה מוטלת בספק.

התפרסם לראשונה בישראל היום, בתאריך 01.10.2023.