250 שנה לארה"ב: היחסים המיוחדים בצל המחלוקות
בשבועות האחרונים ניצבו היחסים בין ישראל לארצות הברית שוב במוקד תשומת הלב. לאחר שיתוף הפעולה הביטחוני חסר התקדים במערכה מול איראן, התגלעו חילוקי דעות בין ירושלים לוושינגטון סביב אופן סיום הלחימה, המדיניות כלפי איראן וההבנות שהתגבשו ביחס ללבנון. חילופי המסרים בין הדרגים המדיניים המחישו כי גם כאשר הברית האסטרטגית איתנה, אין פירוש הדבר זהות מוחלטת של אינטרסים או של תפיסות מדיניות. על רקע הוויכוחים הללו, מציינת ארצות הברית 250 שנה להכרזת עצמאותה – הזדמנות להתבונן על אחת ממערכות היחסים העמוקות והמשפיעות ביותר במדיניות החוץ האמריקנית.
מבט היסטורי מלמד כי מחלוקות בין ירושלים לוושינגטון אינן חריגות, אלא חלק בלתי נפרד ממערכת היחסים. כבר במשבר סיני בשנת 1956 הפעילה ארצות הברית לחץ כבד על ישראל לסגת מחצי האי סיני, בניגוד לעמדת ממשלת ישראל. במהלך מלחמת יום הכיפורים ב־1973 התעכבה תחילה ההחלטה האמריקנית על רכבת האוויר הצבאית, ורק לאחר דיונים קשים בבית הלבן הורה הנשיא ריצ'רד ניקסון על פתיחתה, מהלך שהפך לאחד מרגעי המפנה במלחמה, כמו גם העצירה בגבולות הפסקת האש, כאשר צה"ל היה בעמדת הכרעה מול מצרים וסוריה. אז הפעילה ארצות הברית לחץ מדיני כבד לעצור את הלחימה, אף שבישראל סברו כי ניתן היה למצות הישגים צבאיים נוספים. השיקול האמריקני אז היה במהותו שיקול אמריקאי למניעת עימות ישיר עם ברית המועצות וקירוב מדינות ערב אליה. בשנות התשעים התגלעו עימותים סביב סוגיית ההתנחלויות והעמדת ערבויות ההלוואה, ובעשור הקודם הגיעו חילוקי הדעות לשיא סביב הסכם הגרעין עם איראן, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו התייצב נגד מדיניותו של הנשיא ברק אובמה ואף נאם בקונגרס האמריקני ללא תיאום עם הבית הלבן. ואף על פי כן, בכל אחד מן המשברים הללו המשיכו שיתוף הפעולה הביטחוני, הקשרים המודיעיניים והמחויבות האסטרטגית ההדדית להעמיק.
משום כך, גם המחלוקות של השבועות האחרונים ראויות להיבחן בפרספקטיבה רחבה: הן אינן מעידות בהכרח על היחלשות הברית, אלא על מורכבותה של מערכת יחסים שנשענה במשך עשרות שנים על אינטרסים משותפים, אך אינם זהים.
מראשית הדרך ועד לברית האסטרטגית
הקשר בין המדינות החל כמעט עם הקמתה של ישראל. ב-14 במאי 1948 הייתה ארצות הברית המדינה הראשונה בעולם שהכירה במדינת ישראל, דקות ספורות לאחר הכרזת העצמאות. היה זה הנשיא הדמוקרטי הארי טרומן, שהוביל את המהלך האמיץ חרף התנגדות מחלקת המדינה והממסד הביטחוני האמריקאי מחשש שישראל תתקשה להגן על עצמה אל מול שכנותיה. אולם, בניגוד לתפיסה הרווחת, בשנים הראשונות לא התבססו עדיין "היחסים המיוחדים" המוכרים כיום. וושינגטון בהנהגת הנשיא דווייט אייזנהאואר ניסתה להתקרב אל העולם הערבי ולקרבם אל המערב, על חשבונה של ישראל, כחלק מהמאבק הבין-מעצמתי במלחמה הקרה ועל השליטה בנפט, ובמשבר סיני בשנת 1956 אף הפעילה, יחד עם הסובייטים, לחץ כבד על ישראל לסגת מחצי האי סיני.
המפנה החל בשנות השישים והשבעים. מלחמת ששת הימים, התחזקות ההשפעה הסובייטית במזרח התיכון הפכו את ישראל לנכס אסטרטגי משמעותי עבור ארצות הברית. מאז ימיו של הנשיא לינדון ג'ונסון, שגם הזדהה עמוקות עם ישראל ברמה האישית, גם לנוכח מערכת היחסים הקרובה שקיים עם ראשת הממשלה גולדה מאיר, שרת החוץ דאז, הלך ונבנה מנגנון רחב של סיוע ביטחוני וכלכלי, שיתוף מודיעיני ותיאום מדיני. בשנות השמונים כבר דובר באופן גלוי על "היחסים המיוחדים" בין המדינות – מערכת יחסים שהתבססה על אינטרסים משותפים במאבק מול איומים אזוריים שנשענה על תפיסת עולם משותפת.
עם השנים התרחב שיתוף הפעולה הביטחוני, כאשר תוכניות לפיתוח מערכות ההגנה אוויריות המשותפות מפני טילים – בראשן מערכת ה"חץ" – סימלו את עומק השותפות בין המדינות. ישראל הפכה גם למוקד חדשנות טכנולוגית עבור חברות אמריקניות רבות, בעוד ארצות הברית הייתה לשותפת הסחר, ההשקעות והמחקר החשובה ביותר של ישראל, וכן למשענת העיקרית שלה במוסדות האו"ם העוינים את ישראל בדרך קבע.
המלחמות האחרונות מול איראן: שיתוף פעולה חסר תקדים
העימות הישיר מול איראן בשנים 2024–2026 המחיש עד כמה היחסים הביטחוניים בין ישראל לארצות הברית התפתחו מעבר למודל המסורתי של סיוע צבאי גרידא. לראשונה נוצרה ארכיטקטורה אזורית משולבת, שבה פעלו צה"ל, פיקוד המרכז האמריקני (CENTCOM) ושותפים נוספים במזרח התיכון ומעבר לו, תחת מסגרת מבצעית אחת. במהלך מתקפות הטילים והכטב"מים האיראניות באפריל ובאוקטובר 2024 השתתפו כוחות אמריקניים באופן פעיל ביירוט עשרות איומים שיועדו לפגוע בישראל.
אחד השינויים האסטרטגיים המשמעותיים ביותר היה העברת ישראל בשנת 2021 מאחריות פיקוד אירופה (EUCOM) לאחריותו של . CENTCOM מהלך זה הפך בשנים האחרונות לבסיס לשיתוף פעולה חסר תקדים מול האיום האיראני, משום שישראל הפכה לחלק אינטגרלי ממערך הביטחון האזורי שמובילה ארצות הברית, והשתלבה בתכנון מבצעי, בתרגילים משותפים, בחילופי מודיעין ובבניית מערכי הגנה אזוריים. זאת על רקע הסכמי אברהם, שלמעשה סללו את הדרך להתקרבות האזורית.
הידוק הקשרים בא לידי ביטוי גם ברמה המבצעית הגבוהה ביותר. מפקד CENTCOM לשעבר, הגנרל מייקל קורילה, קיים ביקורים תכופים בישראל במהלך מבצע "עם כלביא" ביוני 2025, ונערכו הערכות מצב משותפות עם צה"ל, המוסד והשב"כ בנוגע לאיראן, לחיזבאללה, לחות'ים ולמליציות הפרו-איראניות באזור. במקביל, יכולות שיתוף המודיעין בזמן אמת שופרו משמעותית, החל ממודיעין אותות (SIGINT) ולוויינים ועד להתרעות על שיגורי טילים וכטב"מים.