ממוסקבה לטקסס: הטלטלה במשק האנרגיה העולמי משנה גם את מדיניות הודו
written by יוסף רוזן | 16.03.2026
ב-10 במרץ 2026, הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ הכריז בנמל בראונסוויל, טקסס, על "העסקה הגדולה ביותר בתולדות ארה"ב": בית זיקוק בשווי 300 מיליארד דולר שייבנה על ידי חברת רילאיינס ההודית ויעבד פצלי שמן אמריקאיים לאורך עשרים שנה. אף משקיע זר לא הוביל מימון בהיקף כזה בפרויקט אנרגיה אמריקאי בודד. אך מי שסבור שמדובר רק בעסקת אנרגיה מפספס את התמונה הגדולה.
בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה ב-2022, הפכה הודו ללקוחת הנפט המשמעותית ביותר של מוסקבה: עד סוף 2023 היווה הנפט הרוסי כ-30 אחוז מכלל יבוא הנפט ההודי. אך בינואר 2026 ירד נתח זה ל-19.4 אחוז בלבד. יתרה מכך, רילאיינס, המפעילה את בית הזיקוק הפרטי הגדול בעולם, לא רכשה אף חבית נפט רוסית אחת בינואר 2026. החברה שפעם הגדירה את קשר האנרגיה של הודו מול רוסיה, נטשה נתיב זה בשקט. במקביל, יבוא הנפט ההודי מארה"ב עלה ב-31 אחוז על בסיס שנתי עד דצמבר 2025. עסקת בית הזיקוק היא החותמת לקשר המתהדק עם ארה"ב.
הנרטיב שאפיין את יחסי הודו-ארה"ב לאורך שנת 2025 סיפר על מלחמת סחר: מכסים אמריקאיים, רטוריקה הודית לוחמנית, ואווירה דיפלומטית צוננת. אנליסטים דיברו על משבר ביחסים. אך כפי שטענתי לאורך השנה האחרונה, הכיוון האסטרטגי מעולם לא השתנה. גם בשיא המשבר, מזקקי הנפט ההודיים הפחיתו בשקט רכישות רוסיות. רילאיינס ביצעה סקרי היתכנות לעיבוד פצלי שמן מאגן הפרמיאן. ONGC גיוונה השקעות לעבר המערב. הרעש הציבורי היה מסך עשן להתקרבות אסטרטגית בין ארה"ב והודו. ב-2 בפברואר 2026 הוכרז על הסכם הסחר, המכסים בוטלו, ו"המשבר" הסתיים. לא בפריצת דרך דיפלומטית, אלא בהבנות סחר שהושגו בשקט מאחורי הקלעים לאורך שנה שלמה.