המזרח התיכון

האתגר וההזדמנות: כיצד על ישראל לפעול לנוכח מעמדן של אנקרה ודוחא בתהליך המדיני שלאחר המלחמה, כדי לצמצם את השפעתן השלילית ולהבטיח את מימושה של תוכנית טראמפ.

דריסת רגל טורקית – חבל הצלה לחמאס.

ההסכם שאמור להוציא את ישראל מבידוד מדיני והחזיר את קטאר וטורקיה למרכז הבמה טומן בחובו גם סיכונים. בעוד שקטאר נהנית מהחזרת מעמדה כמתווכת בינלאומית, טורקיה עלולה לנצל את מעורבותה לשימור מנגנוני חמאס ולהרחבת השפעתה האזורית – אתגר שישראל תצטרך להתמודד איתו.

לא עוד השלמה עם סחבת ומריחת זמן. המדיניות הנאיבית פינתה את מקומה למדיניות אסרטיבית והתקפית. "הסוסים הדוהרים", עליהם דיבר משה דיין בשנות החמישים, שבו לזירה והם דוהרים בה בעוצמה ובנחישות שמזמן לא ראינו.

יוזמת טראמפ לא תיבחן בקבלתה או בדחייתה בידי המעורבים, אלא ביכולת ליישמה באופן מלא.

חיזבאללה מסרב בקול להתפרק מנשקו, ובביירות חוששים שהצבא אינו מסוגל להתמודד עם גודל האתגר | ארה"ב לא מצליחה לחסום את הזרמת הכספים לארגון, ואיסוף הנשק מפלסטינים אינו מנבא טובות | תמונת מצב עגומה מלבנון.

צרפת פרסמה כבר באפריל, עוד לפני ההחלטה על כיבוש העיר עזה, את יוזמתה להכרה במדינה פלסטינית. אין להגזים במשמעויותיה, אבל גם אין לזלזל בה. הדינמיקה שצפויה בעקבות מימושה עלולה להחמיר את המגמות השליליות של הטרור ביהודה ושומרון, ומחייבת את כוחות הביטחון להיערכות מיוחדת.

שבוע לאחר התקיפה בבירת קטאר, ניתן לקבוע כי אף שלא חוסלו בכירי חמאס וכי ישראל ספגה גל גינויים, מדובר בהישג אסטרטגי משמעותי במחיר דיפלומטי מוגבל.

התקיפה מערערת את האמון האזורי והבינלאומי, מסכנת קשרים עם מצרים, ירדן ומדינות ההסכמים, אך גם מחזקת את דימוי ההרתעה והנחישות הישראלית לפרק את חמאס.

הפיגוע בגשר אלנבי הוא מבחן של אחריות: האם נסתפק בהמלצות דיפלומטיות רפות, או שנעמוד על זכותנו להגן על האזרחים ולדרוש תהליך תחקיר הסקת מסקנות משמעותי ולמידה אמיתית?