המזרח התיכון

מדינות המפרץ הבינו כי מדיניות הפיוס וההישענות על ישראל וארה"ב לא עצרה את ההתעצמות האיראנית • כעת, לאחר הפגיעות בשטחן והסלמת התקיפות, חלקן מתחילות לשקול תגובה ישירה נגד טהרן • השאלה שנותרה: האם ההתפכחות הגיעה מאוחר מדי.

בניגוד לחיזבאללה: החות'ים עדיין יושבים על הגדר ולא הצטרפו למלחמה • עם זאת יש כמה סימנים המעידים כי פניהם להסלמה • החשש שלהם: כניסה שלהם למערכה עשויה לגרור תגובה ישראלית, ואולי גם אמריקאית, עוצמתית במיוחד.

החלטת חיזבאללה להצטרף ללחימה, מספקת לישראל הזדמנות להכות בו ולהשמיד את היכולות שהספיק לבנות במהלך הפסקת-האש ואולם זה עלול לבוא על חשבון ההזדמנות היחודית שנוצרה מול המשטר האיראני.

לאחר המלחמה, כך ניתן להניח, יצטרכו מדינות המפרץ לעשות חשבון נפש נוקב עם עצמן בנושא הבטחת עתידן כמדינות ריבוניות.

הזרוע הארוכה של טראמפ במזרח התיכון היא השגריר לטורקיה, שמשמש גם כשליח הנשיאותי המיוחד לעיראק, לבנון וסוריה. לאיל הנדל"ן טום ברק יש הון של מאות מיליונים, והוא מוביל מהלכים שישראל לא בהכרח אוהבת.

כל זמן שהאופציה המדינית תישאר פתוחה בפניו, המשטר האיראני יראה בכך פתח הצלה מפני נפילתו ולא ימהר להיענות לתכתיבי הבית-הלבן.

סקר שנערך בלבנון חושף מציאות עגומה: רוב גדול נגד נורמליזציה עם ישראל ותופס אותה כאיום | גם במדינות אחרות באזור נרשמו נתונים די דומים | דעת הקהל הערבית מוכיחה: לצורך שינוי אזורי יש לחולל תמורה במנטליות.

גם בשנת בחירות אין לישראל פריווילגיה לדחות את התמודדויות בזירות הפתוחות זה נכון ביחס לאיראן, ללבנון, לעזה, לגבולות השלום הפרוצים, להברחות – וגם לביטחון הפנים.

על ישראל למנוע את שחיקת הישגיה הצבאיים ולקבע אותם כבלתי הפיכים.

בעוד סעודיה מקשיחה עמדות ומובילה קו עוין כלפי ישראל, אבו דאבי נותרת עקבית, אמיצה ופומבית בתמיכתה בירושלים • ישראל צריכה להפסיק לרדוף אחרי מי שמתרחקים – ולחזק את הבריתות שכבר הוכיחו את עצמן.