הסכמי אברהם

המערכה מול איראן המחישה כי הסכמי אברהם אינם עוד מסגרת נורמליזציה בלבד, אלא בסיס לברית אסטרטגית עם איחוד האמירויות.

חיוך פקיסטני וסעודי לעבר ישראל אינם יכולים לפצות על עסקה גרועה עם איראן. מַטעמים דיפלומטיים כאלה, בתיווך אמריקני, לא יהוו שום פרס ניחומים. איש לא יראה בכך סיום מהותי למערכה לשיתוק איראן.

על אף צמצום נראות היחסים ברמה המדינית מאז 7 באוקטובר, קשרי המסחר ממשיכים וחרם על מדינת ישראל או ניתוק היחסים אינם על הפרק • פיתוח כל אחד ממסדרונות IMEC (יוזמת החיבוריות בין הודו, המזה"ת ואירופה) יאפשר חיבור עמוק יותר ותשתיתי-פיזי בין מדינת ישראל לבין מדינות האזור ומעבר לו • ובעשייה יש להתחיל עכשיו, שמא נפספס את ההזדמנות ההיסטורית שבפתחנו.

בנק ישראל הקשה על העברות כספים • בנתב"ג הושפלו ערבים • מעברי הגבול נותרו מבישים • אף שהקשרים יציבים, על ישראל להיזהר פן הרכבת לשגשוג כלכלי אזורי חדש תצא מהתחנה בלעדיה.

הרחוב הערבי מתאפיין ברגשנות שעולה על החשיבה הרציונלית, ולכן שינוי עמוק ומשמעותי יותר שלו ייקח עוד שנים רבות • אם תחילה סברנו שיש לפתור את הסכסוך הישראלי־פלסטיני ורק אז לדון באפשרות ובפוטנציאל הגלומים בהסכם עם ישראל, הרי שהסכמי אברהם ערערו על הקביעה הזו.

במזה"ת החדש ישן לא יהיו עת מלחמה ועת אחרת לשלום. הם יתקיימו בעירבוביה. יחסי השלום עם מדינות הסכמי אברהם שנשמרו למרות המלחמה ועשרות אלפי ההרוגים הפלסטינים, מספקים המחשה לדגם הזה | הם מעידים על הגישה העניינית של המהנהיגים במדינות ההסכם, שמייחלים בסתר ליבם לתבוסה מוחצת של חמאס והאיסלם הקיצוני, גם זה שבצד הסוני | צעדי התגובה של קטאר על התקיפה בדוחא יגיברו את הלחצים על מדינות ההסכם ועל המדינות ששוקלות להצטרף.

2024 הייתה שנת מלחמה, ועוד לא תמו הקרבות. אך אם נקדם באומץ וביעילות יוזמות אזורית מהפכניות, ונאמץ את גישת ה"שלום מתוך עוצמה" במקום הקונספציות של אוסלו, ייתכן ש-2025 תהיה השנה בה נחזור למסלול.

ארבע שנים להסכמי אברהם, ולמרות המלחמה, היחסים בין המדינות שחתמו עליהם ממשיכים להתחמם. גם הסיכוי להצטרפותן של סעודיה ומדינות נוספות עומד בעינו.

ישראל צריכה להעמיק את שיתוף הפעולה עם נשיאות המעבר של סודן, כדי להבטיח שמדינה זו תישאר חלק מהסכמי אברהם ולא תחבור לאיראן.