-
אחרי האכזבה בבחירות האמצע, טראמפ צפוי להתמקד במורשתו בזירה הבינלאומית | עבור ישראל זו הזדמנות לרתום את שאיפתו להכרעה מול איראן לשיתוף פעולה צבאי – המחייב גם אחדות בין מנהיגי המפלגות הציוניות.
-
סבב תקיפות נוסף באיראן עשוי לעכב את האיום בלי להסירו, והלקח ממבצע קדש הוא שהשאיפה להכרעה חייבת להישען על הכנות צבאיות, שותפויות מדיניות ותוכנית לשימור ההישגים גם לאחר שהכוחות חוזרים לבסיסיהם.
-
הנרטיב הפלסטיני עסוק ללא לאות בהכחדת כל זכר לתרבות ולהיסטוריה של העם היהודי. מה שהם מכנים “ניכוס”, הוא בעצם סיפור יהודי מזרח-תיכוני עשיר וארוך שנים. מתפקידנו לחגוג אותו ולספר עליו איפה שרק אפשר.
-
כמה משברים עוד צריכה ישראל לעבור כדי שמנהיגיה יבינו שהגיעה העת להניח את החרמות האישיים בצד? מול האיומים הביטחוניים, אובדן המשילות והשסעים הפנימיים, ישראל זקוקה לממשלה ציונית רחבה ויציבה.
-
חלון ההזדמנויות לפגיעה נוספת באיראן הולך ומצטמצם, והמאבק הפוליטי בישראל אינו יכול לעכב אותה | הדרך להכרעה עוברת בהמשך שיתוף הפעולה עם טראמפ ובנכונות להשלים את המערכה – גם בצל הקשיים מבית.
-
זו השיטה: תעמולה של דיקטטורות נגד ארה"ב, מחוזקת בקמפיין עולמי להקמת חליפות אסלאמית במערב, והמצאת “מאבק פלסטיני לחופש”, כדי למוטט את ישראל כשלוחה אמריקנית במזרח התיכון • היהודים אינם מודעים לעוצמת מנגנון ההשנאה שפועל נגדם.
-
תפיסת ההגנה האמריקנית נועדה להתמודד עם סין הגרעינית ולהרתיעה מפני השגת עליונות, אבל נגד איראן המשימה הייתה למנוע ממנה השגת נשק גרעיני – לכן היה צורך לצאת למלחמת הכרעה ולא התשה.
-
העם היהודי יגבר, אך המגמות במערב ובפרט בארה"ב מעוררות חלחלה. באמריקה, הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני, חוברים זה לזה כדי להוקיע את ישראל. ובאירופה, גל גואה של בוז לציוויליזציה העוטה כאפייה, מפרק מדינות מבפנים.
-
בפתחו של התהליך הממושך להרכבת ממשלה, שלא ברור איך יסתיים, כדאי לזכור שאויבינו לא יצאו לפגרה.
-
כיום הסיוע תורם דווקא לשחיקתה של תדמיתה של ישראל בקרב הציבור האמריקאי – אי אפשר להיות מדינת היי-טק מובילה, ובה בעת להמשיך לקבל סכומי עתק של סיוע במתכונת המזכירה את זו הנהוגה בכלכלות העולם השלישי.