מלחמה בעזה

ההנחה שכנראה מוסכמת על משתתפי הדיונים בוושינגטון היא שקשה להתקדם בתוכניות האזוריות בלי לסיים עם עזה השאלות בלב הדיון: מה התנאים ההכרחיים במצב הסיום, וכיצד לקצר את הזמן להשגתם.

המלחמה בשבע חזיתות הולידה גם הזדמנויות – ביניהן חיזוק הזכות היהודית למדינה. בהסכמים בכל הגבולות עלינו להתנות על צמצום הכרה ב"פליטי פלסטין", וכך גם תצטמצם המוטיבציה להשמדת ישראל והקמת מדינה ערבית.

הרחבת הסכמי אברהם נראית מפתה – אבל אם היא תגיע בלי חיסול כוחו של חמאס בעזה, זו תהיה סכנה אסטרטגית.

כל החלטה שהממשלה תקבל בעניין עזה היא לגיטימית ובלבד שלא נטמון את ראשינו בחול • מרכיב הזמן דוחק לאמץ גישה אחרת מזו בלחימה בעזה, כזו שמגבירה את האפקט ומקצרת את הטווחים עד להשגת המטרות.

20 חודשים אחרי ה-7 באוקטובר: חמאס מצמצם פערים וישראל עדיין מחפשת אסטרטגיה ליום שאחרי | בלי שינוי אידאולוגי עמוק, האיום רק משנה צורה.

ההכרעה חייבת להיות בשתי הזירות במקביל.

הודעת הבית הלבן כי אין לממשל אמון בנתונים שהחמאס מציג היא ציון דרך חשוב לישראל במאבק על התודעה מול החמאס.

סוגיית הפליטים הפלשתינים זוכה כבר עשרות שנים ליחס חריג, מעוות ומסוכן • אונר"א גרמה לכך שמספר הפליטים תפח בצורה מרחיקת לכת • אם הקהילה הבינלאומית באמת חפצה בשלום – עליה להכיר בכך שסטטוס פליט לא נועד לשרת אג'נדה פוליטית

מה שמונע את שבירת רוחו של ארגון הטרור בשלב הזה הוא הידיעה שבכל רגע שירצה הוא יכול לעצור את התוקפנות הישראלית, לקנות עוד שקט ולחדש את שליטתו.

לא צריך לקנא במנהיגינו, שנאלצים לקבל החלטות קשות היכולות להכריע את גורל החטופים לשבט או לחסד. דווקא ביחס לעניין אחר, שקשור בפלסטינים, נדמה שההחלטה שלהם צריכה להיות קלה הרבה יותר.