-
רצף החיסולים הנמשך מלמד שישראל מצאה את הנוסחה להמשיך בכך למרות הניסיונות להגביל אותה, אך גם מעיד על המעורבות העדכנית הגבוהה של מחבלי חמאס בשיקום ובהכנת מתווי טרור לפגיעה בכוחותינו. חייבים לשמר עירנות לתרחישים של ניסיונות חטיפה, ולצרף לרשימת היעדים גם את שדרת המג"דים והפיקוד הבכיר בחמאס.
-
כשמדברים על "הפרות מצד חמאס", מעבירים אזהרות פומביות לחמאס, מחמירים את מדרג האישורים לסיכולים ממוקדים, ומשלימים עם פעולות שהוא מבצע לביסוס שלטונו – מחלישים את התודעה שאנו במלחמת חורמה נגדו | אם חייבים לדבר עליו, צריך לחזור לשפה שבה השתמשנו מאז 7 באוקטובר.
-
-
מקלט הומניטרי זמני ברפיח המצרית יפריד את האוכלוסייה מחמאס, יאפשר לצה״ל לפרקו מנשק ויפתח את הדרך לשיקום הרצועה.
-
הסכם 15 הסעיפים נועד להביא לפירוק חמאס, אך עלול להבטיח את שרידותו | התוצאה הנדרשת בעזה: הוצאת כל הנשק והפסקת קיומו של חמאס כגורם צבאי או שלטוני | שילוב כוחות ממרוקו עלול לסכן את היחסים הרגישים עמה.
-
מי שמפרש את דחיית "מתווה 15 הנקודות" ככניעה לאילוצים פוליטיים או כאמירת בחירות, מתעלם מהשינוי העמוק שחל בעמדות הציבור הישראלי, שמפגין חוסר אמון ביכולתם של גורמים בינלאומיים או הסכמים מדיניים למנוע מהאויב להתבסס מחדש מבחנה האמיתי של המדיניות הוא מה שקורה בשטח.
-
כל עוד רצועת עזה אינה מפורזת לחלוטין וחמאס מחזיק ביכולות צבאיות, אין מה לדבר על נסיגות כלשהן או על מהלכי-שיקום, ובוודאי שלא על עצירה או האטה של מכונת הסיכול | הצהרת נתניהו על דחיית מתווה 15 הסעיפים היא מחויבת המציאות. עכשיו צריך לחדש את התקיפות ולגנוז רעיונות שנתנו לחמאס את מה שנחוץ לו יותר מכל: תקווה.
-
בעזה ובלבנון נאלצת ישראל לשחק את המשחק הדיפלומטי שוושינגטון מובילה כדי להמשיך לזכות בתמיכתה וכדי לא להצטייר כסרבנית | אסור להכניס למשחק הזה את חופש הפעולה, ויש להשמיד תשתיות טרור ומחבלים באשר הם.
-
סינון ביטחוני אינו מספיק: כוח השיטור החדש חייב לבטא התנתקות אמיתית מתפיסת הפליטות הנצחית ומהמשך הסכסוך.
-
רחפנים מבריחים נשק דרך גבולות מצרים וירדן, אך האיום האמיתי חמור יותר: חמאס אוגר מאות ואלפי רחפנים למתקפה משולבת, בעוד מערכת הביטחון מתקשה לעקוב, לסכל ולתאם מענה לאומי אפקטיבי ודחוף.