עיקרי הדברים:

• צבא לבנון מנהל בחודשים האחרונים מבצע רחב היקף לפירוק ארגונים חמושים בדרום המדינה, כולל חיזבאללה, בתמיכת ארה"ב ובפיקוח פיקוד המרכז האמריקני.
• על אף המכות שספג, חיזבאללה משתקם במהירות: מגייס לוחמים, בונה מחדש בסיסים ומצליח להבריח נשק מסוריה. לפי הערכותיה של ארה"ב, ברשותו כ-20 אלף רקטות וכ-40 אלף לוחמים.
• ההנהגה בביירות נמנעת מעימות ישיר עם חיזבאללה. החלטות הממשלה אינן כוללות לוחות זמנים מחייבים, והצבא הלבנוני מתקשה לפעול ללא גיבוי פוליטי.
• שליחים אמריקנים מותחים ביקורת חריפה על ממשלת לבנון בשל גרירת הרגליים והימנעות ממאבק בחיזבאללה. ארה"ב מאותתת על אפשרות לצמצם מעורבות וסיוע.
• ישראל הגבירה את קצב התקיפות בדרום לבנון, לאחר שאיבדה אמון במאמצי הפירוז. במקביל גוברת המתיחות בין צה"ל לצבא לבנון.
• ישראל נדרשת להעלות הילוך: להגביר את הלחץ על חיזבאללה והממשלה בביירות, לשוב לחיסולים ממוקדים של בכירים, לתפוס שטחים בגבול, ולרתום גורמים בינלאומיים למניעת שיקום חיזבאללה.
• יש לדרוש כי פירוק חיזבאללה יהיה תנאי מקדים לכל שיח עם לבנון, לשקול ביטול הסכמים כלכליים, ליזום את קיצוץ הסיוע לצבא לבנון, ולדרוש את סיום המנדט של כוח יוניפי"ל.

מבוא

צבא לבנון פתח בחודשיים האחרונים, בעקבות החלטת הממשלה בביירות, במבצע לפירוז דרום המדינה ופירוק כל הארגונים החמושים מנשקם, כולל חיזבאללה. הפעילות בדרום היא חלק ממבצע נרחב יותר, שבסופו נדרש הצבא להחזיק במונופול מוחלט על שימוש בנשק בכל מדינת לבנון.

לפי דיווחי התקשורת בלבנון, הצבא הצליח לאסוף בדרום המדינה כעשרת אלפים רקטות, 400 טילים ויותר מ-205 אלף שברי תחמושת שלא התפוצצה. בחודש ספטמבר לבדו מצא הצבא תשעה סליקים בדרום לבנון ועשרות מנהרות, וגייס עוד חיילים כדי להציב באזור. בשל היקף והתארכות המשימה, חשף צבא לבנון כי חומרי הנפץ שברשותו אזלו, אף שהוא לא הפסיק את הפעילות לפירוק חיזבאללה מנשקו. בשלב זה, לפיכך, הוא נאלץ לעבור לפתרון אחר, עד אשר ארה"ב תמלא את מחסני חומרי הנפץ שלו: הוא אוטם את המנהרות, במקום להשמיד אותן.

המבצע נעשה בתמיכת ארה"ב ובפיקוח של פיקוד המרכז האמריקני (Centcom). "אנחנו נשארים מחויבים לתמוך במאמצי צבא לבנון, בעוד שהוא עובד ללא ליאות לחיזוק הביטחון האזורי", הכריז מפקד פיקוד המרכז של צבא ארה"ב, אדמירל בראד קופר. לצורך ביצוע המשימה מסתמך צבא לבנון על מידע שמעבירה לו ישראל דרך מנגנון התיאום, ובעזרתו הוא מגיע למאגרי הנשק של חיזבאללה. עם זאת, בצבא לבנון הבהירו כי חסר עדיין מידע על מאגרי האמל"ח של חיזבאללה באזורים אחרים במדינה, כולל אזור בקעת הלבנון (הבקאע).

לפי ההערכות של גורמי ביטחון בישראל, חיזבאללה נפגע מאוד במלחמה, וצה"ל הצליח להשמיד מאגרים רבים של הטילים והרקטות שהחזיק. אם לפני המלחמה הוא החזיק כ-150-200 אלף טילים ורקטות, הרי שמספרן ירד לכעשרת אלפים בלבד בתום הקרבות. מערכת הביטחון גם חידשה במידה רבה את ההרתעה שלה נגד הארגון, כאשר הצליחה לפגוע בו במערכה קרקעית ואווירית יזומה, בחיסולים מדויקים וגם במבצעים מיוחדים כגון פיצוץ הזימוניות ומכשירי הקשר. עם זאת, הארגון מתמיד במאמצים להתחמש מחדש ולשקם את מערכיו ההרוסים למרות שהמכות שספג, ורק באחרונה דווח כי פעילי חיזבאללה הצליחו להבריח אלפי רקטות מסוריה ללבנון.

כך, למרות מאמצי לבנון לפרק את הארגון מנשק, ועל אף ההפצצות הנמשכות של צה"ל על מאגרי האמל"ח של חיזבאללה, בכירי מודיעין מערביים סבורים שהארגון מצליח לשקם את מערכיו במהירות גבוהה יותר מפירוקו מנשק. הוא מגייס פעילים, בונה מחדש בסיסים ואתרי נשק, ומצליח להשמיש טילים ורקטות. את עיקר מרצו, טוענים חוקרים, הוא משקיע בייצור כטב"מים, בהתאם למגמה הרווחת בעולם. רוב הפעילות הזאת, לפי הדיווחים, נעשית מצפון לנהר הליטני, ולא בדרום לבנון – ומשכך, הארגון גם ככל הנראה לא פועל להקים מחדש את יכולות החדירה שלו לגליל, שהיו קיימות לפני המלחמה.

סימן מדאיג נוסף לקשיים הכרוכים בתהליך הפירוק מנשק ולסיכויי הצלחתו קשורים במאמצי צבא לבנון לאסוף את אמצעי הלוחמה שנמצאים בידי ארגונים פלסטיניים חמושים במדינה. על אף שיתוף הפעולה של פת"ח עם המהלך, שכלל אפילו ביקור חריג של אבו-מאזן עצמו בביירות, רוב הפלסטינים במחנות הפליטים במדינה לא מסרו את נשקם, בין היתר בשל החשש מעימותים פנימיים. מלבד כמה צילומים מתוקשרים של משאיות אחדות מלאות בנשק, נראה כי המבצע לא צבר תאוצה.

אפילו במחנה הפליטים הגדול ביותר, עין אל-חילווה שבאזור צידון, שצבא לבנון הצהיר בחגיגיות כי "פורק מנשקו", מעירים פרשנים שאין סיכוי שנמסרו כל אמצעי הלוחמה לפי כמות המשאיות שהוצגה בתקשורת. יתרה מכך, במחנה הפליטים שתילה שבו הסתיים התהליך פרצה קטטה כמה ימים לאחר מכן, ותועד ירי של רקטת RPG בין שני גורמים יריבים – כך שכנראה לא כל הנשק נעלם משם.

חיזבאללה נגד ממשלת לבנון

על אף הרצון הטוב וההחלטה ההיסטורית של ממשלת לבנון לפרק את חיזבאללה מנשקו, יחד עם יתר הארגונים החמושים במדינה, סימן שאלה גדול מרחף מעל נכונותן של הרשויות בביירות להיכנס לעימות מזוין עם חיזבאללה במקרה שיתנגד למהלך.

אחרי תקופה של כמה חודשים לאחר הפסקת האש שבמהלכה לא העז חיזבאללה להתנגד בגלוי לממשלה, בחודשים האחרונים הוא נוקט קו שונה. ניתן אפילו לשים את האצבע על נקודת הזמן המדויקת שזה אירע – מיד אחרי ביקורו של הבכיר האיראני עלי לריג'אני במדינה באוגוסט. זמן קצר לאחר מכן שרי הממשלה מטעם הארגון החרימו את הישיבות שדנו בתוכניות לפירוק הארגון מנשקו, והדגישו כי החלטות שיתקבלו ללא אישור הנציגים השיעים מנוגדים לאמנה הלאומית של לבנון משנת 1943. בתום הישיבה על אישור התוכניות גם פרצו הפגנות בדאחיה בלבנון, שבהן נראו אנשי הארגון, רכובים על אופנועים, מנופפים בדגלי חיזבאללה.

קודם לכן אפילו דווח על נכונות מסוימת של חיזבאללה לוותר על חלק מארסנל הטילים שלו, אך מאותו רגע מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם כבר החל לומר במפורש שלא ישתף פעולה עם המהלך לפירוקו מנשקו. "לא ניטוש את הנשק שכיבד אותנו, וגם לא את הנשק שמגן עלינו מפני האויב", הצהיר קאסם, שהבהיר כי הנשק דרוש לחיזבאללה לשם העימות נגד ישראל.

תקרית ראשונית המעידה על המתח בין הצדדים התרחשה ביום השנה לחיסולו של נסראללה ב-27 בספטמבר: ארגון הטרור ערך עצרת זיכרון בבירה ביירות, וביקש להקרין את תמונותיהם של המנהיג המחוסל ושל בן דודו, האשם ספי א-דין – שנבחר להחליף אותו אך לא הספיק להיכנס לתפקיד – על סלע א-רושה בחופי עיר הבירה. הרשויות בביירות אומנם אישרו לקיים את העצרת, אך לא להקרין את התמונות. פעילי חיזבאללה התעלמו מההוראה והקרינו את תמונותיהם של השניים על הסלעים למרות האיסור – מה שמדגיש את המצב המסובך שבו לכודים כעת ארגון הטרור והממשלה. אף שהממשלה התחייבה לטפל במפרי החוק, התגובה לאירוע נעשית במישור המשפטי בלבד, ורק נגד האגודה האזרחית שמייצגת במקרה זה את חיזבאללה.

הממשלה הלבנונית, כך נראה, קיבלה רגליים קרות כתוצאה מהתפתחויות אלה. נשיא לבנון ג'וזף עאון אף אמר בשיחות שקיים בשולי העצרת הכללית של האו"ם בספטמבר, לפי דיווח בכלי תקשורת ערביים, ש"פנייה לשימוש בכוח כדי ליישם את החלטת ממשלת לבנון להגביל את תפוצת הנשק לידי המדינה בלבד אינה עומדת על הפרק בכל נסיבות שהן, ואינה יכולה להתקיים בעת הזאת". הוא הדגיש עוד שהוא נחוש "לשמר את אחדות העם הלבנוני ולמנוע כל דבר שיכול לפגוע באחדות הזאת", ובמקום זאת האשים את ישראל שהיא "המכשול העיקרי" להגבלת הנשק במדינה בשל "הכיבוש" של אדמות לבנון.

מדברי הנשיא מתברר כי הוא אינו עומד להסתכן בעימות עם חיזבאללה והיקלעות למלחמת אזרחים, אפילו אם משמעות הדבר שהמשימה לפירוק הארגון מנשקו תיכשל. במקביל נדרשת הממשלה בלבנון להרגיע משקיעים בינלאומיים, שמעוניינים לסייע לה כלכלית – אך לא יעשו זאת אם חיזבאללה יישאר גורם המסכן את שלומה וביטחונה של המדינה. לפיכך, ראש הממשלה נואף סלאם הבהיר בעקבות דברי הנשיא: "אני מאשר שהממשלה מחויבת ליישום מלא של הצהרת השרים, במיוחד בכל הקשור לרפורמות שהבטיחה, הגדלת סמכות המדינה בכל שטחיה בעזרת כוחות הביטחון שלה, והבטחה שכל כלי הנשק במדינה יהיו רק בידיה". סלאם גם הביע אמון בצבא לבנון, ובפרט במימוש התוכנית שהציג לשרים לפירוק חיזבאללה מנשקו.

הצבא הגיש אומנם תוכניות לביצוע המהלך, אך הממשלה אישרה אותן ללא לוח זמנים מוגדר – מה שמאפשר לה לעכב את פירוקו של חיזבאללה מנשקו, "למרוח" את הזמן ולדחות את ביצוע המשימה. רוח הדברים הללו נקלטה אפילו באוזני האמריקנים, כאשר השליח המיוחד, השגריר לטורקיה תומס ברק, הזהיר באמצע אוקטובר כי "העיקרון של ממשלת לבנון, 'מדינה אחת וצבא אחד', מהווה יותר שאיפה ממציאות, ומאותגר בשל הדומיננטיות הפוליטית של חיזבאללה והחשש ממלחמת אזרחים".

השגריר הוסיף כי הלבנונים סירבו לקבל את התוכנית שהציעה ארה"ב, בגיבוי צרפת, בשל ההשפעה של חיזבאללה על הממשלה. במקום זאת, הוא אמר, הקבינט הלבנוני נלכד בשיתוק חברתי, ומנסה רק להפגין "צעדי אמון" – שישראל ביטלה אותם, ואינה מאמינה בהם. לדבריו, אם לבנון "תמשיך להסס", צה"ל עלול לפעול באופן חד-צדדי, והתוצאות יהיו חמורות. בתחילת נובמבר חזר השגריר על ביקורתו, ואמר כי לבנון היא "מדינה כושלת", ששבויה בידיו של חיזבאללה. הוא אף הזהיר כי ארה"ב לא תעמיק עוד את מעורבותה במצב הנוכחי, שבו רק ממשלת לבנון מושכת זמן ומבקשת עוד ועוד משאבים.

על רקע הביקורת הזאת מיהרו בלבנון להכחיש את הקיפאון ואת היעדר הפעולה, במטרה להרגיע את החששות של המשקיעים. הנשיא עאון טרח לפרסם כי הוא "מרוצה" מהביצועים של הצבא ומהדו"ח החסוי שהציג לו על פעולותיו בעניין בחודש ספטמבר, ובתקשורת פורסם כי הצבא ממשיך בתוכניות הפירוק מנשק. כמו כן, לבנון טרחה להדגיש כי אף שחיזבאללה לא משתף פעולה עם המהלך, לפי שעה הוא גם לא מתערב בו או פועל ישירות נגדו.

ימים ספורים לאחר הפקפוק הפומבי שהביע השגריר האמריקני ברק, ראש הממשלה סלאם הבטיח שהתוכנית תבוצע תוך שלושה חודשים מדרום לנהר הליטני, ובצבא מיהרו לאשר כי זה תאריך היעד לפעולה. בה בעת, גורמים ששוחחו עם התקשורת הבהירו כי הצבא נמנע בשלב זה מעימותים עם חיזבאללה, במטרה לאפשר לפוליטיקאים להגיע ל"קונצנזוס" על המשך הפעולה מצפון לליטני.