"בזמן שאחרים דיברו, אני פעלתי. בזמן שאחרים דיברו על שלום, אני עשיתי שלום. בזמן שאחרים התעלמו מאיומים, אני נאבקתי בהם. בזמן שאחרים דיברו על אומץ, אמריקה הפגינה אותו. בזמן שאחרים הבטיחו עוצמה, אני השתמשתי בה כדי להפוך את אמריקה למדינה החזקה ביותר בעולם" – כך אמר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בספטמבר השנה בנאומו בעצרת הכללית של האו"ם. ההפסד הצורב של מפלגתו בבחירות שהתקיימו השבוע לקונגרס לא ישנה את האמת הזו.

"האומה האיראנית הנחילה לטראמפ תבוסה אסטרטגית בשדה הקרב ובמצרי הורמוז – ותבוסה פוליטית בוושינגטון", כתב ברשת X מוחסן רזאי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן. הוא לא השאיר את קוראיו להגיע לבדם למסקנה, והוסיף: "כל מי שיתעמת עם איראן ישלם את המחיר – משדה הקרב ועד לפתח ביתו".

שותפו לדרך, יושב הפרלמנט האיראני מוחמד באקר קאליבאף, המשיל את טראמפ למהמר שמפסיד כל הזמן, ועדיין לא מסוגל לקום משולחן ההימורים. הוא דחק בסגן הנשיא האמריקני ג'יי־די ואנס להבהיר זאת ל"בוס שלו", שממשיך להכין את שלב המלחמה.

ביום שלמחרת בחירות האמצע בארצות הברית, צהלות השמחה בטהרן על תבוסת הרפובליקנים התמזגו ברעש הפגנות תומכי המשטר לציון 47 שנים להשתלטות על השגרירות האמריקנית. האירוע הזה נתפס כמכונן בקורותיה של הרפובליקה האסלאמית, הוגדר על ידי האייתוללה רוחאללה ח'ומייני כ"מהפכה השנייה, הגדולה אף יותר מהראשונה", ומצוין מאז כהוכחה לכך שניתן לעמוד מול "השטן הגדול" ולהביס אותו.

כדרכם של מאמינים דתיים אדוקים, תומכי המשטר בטהרן לא רואים את הצירוף של תבוסה פוליטית בוושינגטון ליום ההשתלטות על השגרירות כהתרחשות אקראית. בעיני חלקם, לכל הפחות, התפתחויות פוליטיות במערב אינן מהלכים דמוקרטיים גרידא, אלא אותות ומגמות המשתלבים במאבק ההיסטורי והא־לוהי נגד "השטן הגדול". ההישג חסר התקדים של הגורמים האסלאמיים בפוליטיקה האמריקנית רק מוסיף לתחושה זו.

הפנייה הישירה של קאליבאף לסגן הנשיא ואנס היא ניסיון איראני קלאסי לחדור דרך הסדקים ולהרחיב את חילוקי הדעות בתוך הממשל ובציבור האמריקני, במטרה להגביר את הלחץ עליהם להימנע מצעדי הסלמה.

לצד זאת, ראשי משמרות המהפכה מפוכחים דיים כדי לא להיכשל באופוריה. הם מבינים שתוצאות הבחירות יכולות לגרום להשפעה הפוכה על טראמפ, ולדחוק בו דווקא לרוץ למהלך צבאי עצים בזמן הקרוב. לכן הם מגבירים את האיומים ומשלימים את ההכנות לאפשרות של מתקפה אמריקנית, אולי ישראלית או משותפת – וגם לצעדי התגובה, אם יידרשו.

לאחר שהנשיא טראמפ הודה במחיר הפוליטי שהמלחמה עם איראן גבתה מהמפלגה הרפובליקנית, הוא ניצב כעת בפני הכרעה על האופן שבו "יסגור את החזית הפתוחה" וישלים את הטיפול בסוגיה האיראנית. שעון החול הפוליטי התהפך. לרשותו כעת פחות משישים יום עד להשבעת הקונגרס החדש. זהו שיקול אחד שיצטרך להתחשב בו. עניין נוסף שישפיע על לוחות הזמנים של נשיא ארה"ב הוא תמונת המודיעין באשר להתקדמות מאמצי ההתעצמות של איראן, ובפרט אלה הקשורים לגרעין.

שלוש חלופות
בפני הנשיא האמריקני עומדות שלוש חלופות. הראשונה היא פעולה צבאית. ההיקף והמאפיינים שלה תלויים בתכלית שטראמפ יגדיר. אם ידבק בגישתו הנוכחית ויתמקד רק בגרעין, אזי הוא יעדיף פעולה מוגבלת, שתכוון בעיקר נגד אתרי גרעין ויעדים צבאיים. המטרה כפולה: לבלום את ההתעצמות האיראנית או אפילו להסיגה, ובה בעת ללחוץ על המשטר להגמיש את עמדתו ולהגיע להסכם.

לעומת זאת, אם יחליט להגדיל את ההימור ולפעול ליצירת תנאים לנפילת המשטר – כפי שישראל מקווה – הפעולה תצטרך להיות רחבה יותר, ולתקוף גם תשתיות אנרגיה. אומנם חזרה למלחמה תהיה לא אהודה, כולל במחנה הרפובליקני שמחצין כעת את התנגדותו, אך כפי שציינו בתקשורת בכירים אמריקנים – לטראמפ אין מה להפסיד.

החלופה השנייה היא חתירה להסכם. טראמפ ממשיך להתעקש על דרישותיו בנושא הגרעין, והפערים בין הצדדים עדיין גדולים, אבל אם בטהרן יעריכו שטראמפ מעוניין לסיים את העימות, ורק מחפש סולם שיוריד אותו מדרישותיו – ייתכן שיפגינו יצירתיות רבה יותר בהצעותיהם. במצב כזה המתווכים וגם עמיתיהם מוושינגטון ירוצו עם רעיונות שמצד אחד לא יתפרשו בציבור כתבוסה של טראמפ, ומצד שני לא יחסמו בפני המשטר בטהרן את הדרך למימוש שאיפותיו בעתיד.

החלופה השלישית שבפני טראמפ היא להמשיך את המצור ואת הלחץ הכלכלי על איראן, במטרה לכל הפחות לדחוק את המשטר להגיע להסכם. חלופה זו משרתת גם את המטרה הגדולה יותר – הפלת המשטר. עם זאת, לוחות הזמנים לכך אינם קצרים. מזכיר האוצר האמריקני סקוט בסנט העריך כי השפעת הלחץ הכלכלי תהיה חריפה ויעילה רק במרץ 2027, כשהכלכלה האיראנית תתכווץ ביותר מ־25 אחוזים.

לא צריך להיות מומחה כדי להבין כי כל זמן שהמשטר בטהרן יישאר על כנו, הוא לא יוותר על שאיפותיו. הוא יתעתע במערב, יסתיר את מעשיו, ינקוט טקטיקות שונות וימשוך זמן. גם בטהרן לא מפחדים מדרך ארוכה. בשונה מטראמפ, כהונתו של המנהיג העליון אינה קצובה בזמן, אין לו מגבלת כהונות והוא אינו כפוף לאילוצים פוליטיים. מכאן נובעת העמדה שרואה בנפילת המשטר את הדרך היחידה להסרת האיומים הנשקפים ממנו. זה היה נכון לפני הסבבים הצבאיים האחרונים, "עם כלביא" ו"שאגת הארי", וזה נכון עוד יותר אחריהם, כאשר איראן מתנהלת כמו חיה פצועה, תאבת נקם ומסוכנת מאי פעם.

נכון להזכיר כאן את הדברים שאמר ראש הממשלה בנימין נתניהו רק לפני כשבועיים בטקס סיום קורס קצינים בבה"ד 1: "מוג'תבא ח'מינאי שחרר את הנצרה, ואיראן מנסה שוב לפתח את פצצות המוות". בהנחה שדברים אלה לא נאמרו כסברת כרס, הם יכולים להסביר את המהלך הציבורי שמתנהל בתקופה האחרונה באיראן להכשרת הקרקע לשינוי תפיסת הביטחון הלאומי ולפריצה לעבר נשק גרעיני.

מי שמוביל את הקמפיין הציבורי בנושא זה הם משמרות המהפכה. מובילי דעה באיראן המזוהים עם המשטר מנסים, בין השאר, להציג את המהלך כאמצעי חיוני להגנה ולהרתעה מול איומי התקיפה מצד ארה"ב וישראל.
הטענות של איש התקשורת האמריקני טאקר קרלסון, שלפיהן ממשל טראמפ שוקל תקיפה גרעינית באיראן בלחץ ישראלי, נוצלו במהירות על ידי משטר האייתוללות לתעמולה ולהעצמת הקמפיין. מבחינת ארה"ב וישראל יש לכך משמעות לא רק בקשר ליעד האסטרטגי שנכון להגדיר מול איראן, אלא גם באשר למסגרת הזמנים שיש לפעול בה ולערנות המיוחדת הנדרשת מול תרחיש של פריצה איראנית לגרעין.
בבית הלבן חלוקות הדעות ביחס להמשך המהלכים מול איראן. מבחינת ישראל הוויכוח הפנים־אמריקני הזה אינו אירוע תיאורטי הרחק מעבר לים, אלא תרחיש קונקרטי שעלול לגלגל לפתחנו מלחמה רב־זירתית בכל רגע.

ישראל תהיה מעורבת
בין אם תרצה בכך ובין אם לאו, ישראל תהיה שחקן מרכזי בכל התלקחות עם איראן. למרות האזהרות ללבנון, ניתן להניח שבמקרה כזה בחיזבאללה יתקשו להשיב בשלילה לדרישה שתגיע מטהרן לפתוח חזית נוספת נגדנו. גם החות'ים כנראה לא יטמנו את ידם בצלחת, ועוד לא הזכרנו את האיומים מעזה ואת ההתחממות ביהודה ושומרון.
כל האתגרים הללו, ובראשם העימות עם איראן, אינם מחכים להשלמת התהליכים הפוליטיים בישראל. חזקה על מערכת הביטחון שהיא מנצלת עד תום את חלון הזמנים הצר שלרשותה כדי "להדק את הברגים" בכל הזירות ומול כל האויבים. לממשלה הבאה, בכל הרכב ומתכונת, לא יהיו ימי חסד. אסור שהקיטוב והמחלוקות הפנימיות יקשו על מלאכתה.

בחירה בישראל – בחירה באמת
קשה לדעת אם יש סיכוי לשכנע את הציבור האמריקני בתועלת שמסבה ישראל ובהיותה נכס לארה"ב. אסור לחסוך במאמצים לכך.
ועדיין, הבסיס ליחסים הוא אחר, ערכי ולא תועלתני. עמדו עליו כל הנשיאים האמריקנים בלי קשר להשתייכותם המפלגתית. קצרה היריעה מלהביא את הדברים שאמרו בעניין זה לאורך השנים פוליטיקאים, אנשי ספר, מדע, הגות ורוח. כדאי לזכור זאת אגב דבריו של של סגן הנשיא ואנס על הצורך "לבחון את היחסים עם ישראל".
על החלופה אפשר ללמוד ממה שמתחולל באירופה, ובאווירת הנאומים שנישאו השבוע: "לא סמח אללה" ("חלילה" בערבית).

פורסם במוקר ראשון, בתאריך 06 בנובמבר 2026. 

*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.