אלי קלוטשטיין

כבר בעשור הקודם הוכיחו ישראל וארה"ב יכולת מרשימה להגיע לתוצאות לא טובות במגעים מדיניים. ההבדל הפעם טמון אולי בלחץ הצבאי שהן מפעילות במקביל לדיונים בחדר הסגור

מה משותף לקונגו, אוקראינה, רצועת עזה וסודאן? ובכן, מאמצי הגישור של קטאר. מה מניע את האמירות המפרצית לתווך בין אויבים, אילו רווחים היא מפיקה מכך, וכיצד ישראל צריכה לפעול בעניין?

כבר שנים מתבסס הארגון השיעי ביבשת הסמוכה, ומשם מנהל רשתות הברחות סמים, כלי נשק וכספים. אסור לטעות לרגע: גם אם ראשיו בביירות מעמידים פנים כנועות – הם לא צפויים לזנוח את הלחימה בישראל

וושינגטון וטהרן עוד לא הצליחו להגיע להסכמות על אופי השיחות, כך שיש עוד כברת דרך להצלחה בדיונים על המהות. הרבה מאוד תלוי בזהות הנציגים שיובילו את השיחות, אך צריך לזכור שלסבלנות האמריקנית יש גבול – וגם תאריך יעד

התנועה האסלאמית בניגריה מקדמת הפיכה בדרכי שלום, וראשיה כבר הסתבכו בעבר עם רשויות החוק | כיצד מהווה הארגון חלק מההשפעה הזוחלת של טהרן באפריקה, איך סייע לו חיזבאללה – והאם יוכל לשמש לפיגועים נגד ישראל?

על אף הטענות כי ההפגנות ברצועה נגד חמאס "מופעלות מרחוק" בידי ישראל, מצרים או הרש"פ, העזתים שברו את מחסום הפחד ויוצאים בהמוניהם לרחובות ובפנים גלויות. עם זאת, עוד מוקדם לדעת לאן ההפגנות הללו יובילו, ואם בכלל הן יימשכו לאורך זמן.