אלי קלוטשטיין

הלוחמה הפסיכולוגית והמדינית שמפעיל ארגון הטרור נגדנו נועדה לזרוע פיצול ופירוד בחברה הישראלית, כדי שנקבל הסכם בתנאים נחותים. יש עדיין מה לעשות להכרעת ארגון הטרור, ולגיטימי גם לבחור לסיים כעת במחיר כבד של ויתורים – אולם חשוב להבין את המחירים, ולהגיע להכרעה במהירות.

הניסיון של מדינות אירופה וערב הסעודית לכרוך בין המלחמה ברצועה ובין הכרה ברשות רק מחזק את הטרור, ומוכיח כי יש גמול להתנהלות רצחנית.

הקשר עם אנקרה בשנים האחרונות מאופיין בעיקר במתחים, ולאחרונה באיומים מפורשים | בין הסכנות העיקריות שיש להתייחס אליהן – מלחמה על אנרגיה, התעצמות צבאית, חיכוך בסוריה וגם הקשר עם ארה"ב.

מבחינת ישראל, הסיוע לדרוזים הנאבקים על חייהם מול משטר ג'יהאדיסטי בסוריה אינו רק עניין מוסרי ורגשי או תשלום על חוב הדמים שיש לנו לקרובי משפחתם בארץ. מדובר באינטרס ביטחוני.

מנהיגי מערב היבשת מתכוננים להחזיר את העיצומים הדרקוניים על איראן ערב הסכם הגרעין. אם בעבר נטו האירופים לפתור את המחלוקות עם טהרן בשיח, כעת נראה שהיחסים בין הצדדים עוברים לאיומים.

החות'ים חזרו לסורם ותקפו אוניות שהיו בדרכן לים האדום. נשיא ארה"ב עסוק בקידום הסכם אזורי רחב. באקלים הים־תיכוני הנוכחי, טראמפ יבחר ככל הנראה במדיניות הבלגה אל מול ארגון הטרור מתימן.