מאיר בן שבת

ישראל והמערכת הבינלאומית נמצאות בישורת האחרונה לקראת שורה של הכרעות בעלות השפעה דרמטית על עתיד האזור, החל מהפעלת מנגנון הסנאפ-בק לחידוש הסנקציות על איראן, דרך האפשרות להסדר מדיני-ביטחוני עם סוריה ולהעמקת השינוי הפנימי בלבנון וכלה בסוגיה הפלסטינית. מילות המפתח בגישה המומלצת שישראל: נחישות, פירוז, חופש-פעולה ביטחוני. הכרעת חמאס היא תנאי להצלחה גם בזירות האחרות.

נקודת המוצא בכל דיון רציני על עזה היא התמונה העובדתית. אנו ניזונים בעיקר מהדיווחים על מה שצה"ל תפס, השמיד וחיסל, אך כדי להעריך את מצב האויב ואת יכולתו להמשיך לאתגר את ישראל, חשוב יותר לדעת מה נשאר.

מבחינת נשיא ארה"ב, שתלה בציוצו היום את שחרור החטופים בהשמדת חמאס, עסקה מוגבלת רק תאריך את המלחמה • בממשל האמריקני מבינים: הכרעת ארגון הטרור היא עניין קיומי לישראל – אחרת תהפוך עזה לסמל היסטורי של ניצחון "ההתנגדות האסלאמית".

בממשל האמריקני מבינים כי לאחר טבח שמחת תורה, הכרעת חמאס בעזה היא עניין קיומי לישראל – אך אינה אינטרס ישראלי בלבד.

שלוש חלופות עומדות גם כעת בפני הדרג המדיני ביחס לרצועת עזה • אף אחת מהן לא מבטיחה את השגתן של כל המטרות שנקבעו למלחמה.

יתרונה הגדול של חלופת הכיבוש הוא במסר החד שהיא מעבירה: לא עוד צעדי ביניים ומנוף להפעלת לחץ, אלא מהלך שיסיים את שלטון הטרור – והדרך היחידה של מחבלי חמאס לצאת ממנו חיים היא כניעה ושחרור חטופים.