מאיר בן שבת

ההתמודדות עם מאמצי חיזבאללה להתחמש ולהתעצם מציבה אתגר ממשי לישראל על מפקדי צה"ל לדעת שישראל מוכנה להסתכן בהסלמה כתוצאה מתגובה נחושה, ובלבד שלא לחזור להכלה.

בסרט הזה כבר היינו • בחסות "הוועדה המנהלת" חמאס ישקם את כוחו הצבאי ברצועה וימשוך בחוטים בעזה וביו"ש • על ישראל להבהיר כי לא תתפשר על דרישתה לפירוז הרצועה מיכולות צבאיות בנוסף למיטוט שלטון חמאס – ולא במקומו.

הכנסת המשאיות והדחפורים לעזה עלולה להכשיל את יוזמת נשיא ארה"ב לפינוי התושבים. היא מאפשרת למחבלים לנצל את הקו הדק שבין "פתרון הומניטרי" לשיקום הרצועה, וגרוע מכך – היא מחזקת את הנרטיב שחמאס מקדם: המלחמה תסתיים כמו הסבבים שלפניה, וארגון הטרור כאן כדי להישאר.

לכולם ברור כי החטופים הם הקלף החזק שנותר בידי חמאס כדי להבטיח את הפסקת המלחמה • השאלה היחידה שריחפה כל העת הייתה באיזו שלב הוא ימשוך את בלם היד.

מי שחשב שאמירותיו של הנשיא טראמפ על העברת פלשתינים מעזה, היו פליטת פה, נאלץ לגנוז את מחשבותיו • הוא הבהיר כי זהו אחד מהעוגנים שגיבש לאזור, ותשובותיו סיפקו הסברים שאיננו מחויב לכללי המשחק ולא מהסס לפרוץ מסגרות.

האתגר המרכזי: איך לרבע את המעגל ולאפשר הן את השבת החטופים והן את השמדת חמאס. הנוסחה שהאמריקאים עשויים להציע כוללת פיתויים ופתרונות יצירתיים, אך לא מבטיחה פירוז מיכולות צבאיות.