אסור לקבל פשרה מול החיזבאללה שתותיר את הארגון על יכולותיו

אסור לקבל פשרה מול החיזבאללה שתותיר את הארגון על יכולותיו

אסור לישראל לקבל פשרה מול החיזבאללה הדומה להפסקת האש מול מצרים לאחר מלחמת ההתשה, אלא על ישראל לנקוט ביוזמה להכרעת האויב.

image_pdfimage_print

מתחילת מלחמת חרבות ברזל, רבים הצביעו על הדמיון בינה לבין מלחמת יום הכיפורים, שבה ישראל הופתעה על ידי מתקפת פתע בשל קונספציה שלא העריכה נכון את כוונות האויב. ההשוואה במקומה כאשר בוחנים את העיוורון שאפשר את ה-7.10, אך ההקבלה היותר רלוונטית לשאלות הגורליות אשר עומדות עוד לפנינו, נוגעת דווקא לסיום מלחמת ההתשה שלוש שנים קודם לכן. השאלה כאן אינה כיצד שגינו בהערכת כוונת האויב, אלא כיצד הגענו למצב שהיינו חשופים למתקפת פתע מצרית באופן שהיה תלוי בכוונת האויב בלבד ולא ביכולותיו. על מנת להשיב על שאלה זו יש לחזור ולהבין כיצד הסתיימה מלחמת ההתשה דאז, ומשם להפיק לקחים עבור מלחמת ההתשה הנוכחית, שניטשת זה חצי שנה בגבולנו הצפוני.

מלחמת התשה משמעותה עימות מזוין שבו כל צד חותר לגרום להפסדים מצטברים אצל הצד השני ע”י פגיעה בכוח אדם ובציוד, במטרה לשחוק את הרצון והיכולת של הצד השני להמשיך להילחם. כל זאת מבלי לפתוח במהלך התקפי כולל שחותר להכרעה מלאה. כך היה אופי המלחמה ביננו לבין מצרים החל ממרץ 1968 עד הפסקת האש ב-1970, וכך הוא אופי המלחמה הנוכחית מול חיזבאללה.

מקובל לומר שהכישלון ב-1973 נבע מכך שלא גייסו את המילואים בזמן, ושלא האמינו שמצרים תצא להתקפה לפני שתבנה את היכולת האווירית לתקוף בעומק שטח ישראל, וכי סוריה לא תצא למלחמה לבדה. אך הבמה שעליה התקיים הדיון סביב הקונספציה ב-1973, נבנתה למעשה כבר שלוש שנים קודם לכן. באוגוסט 1970 ישראל הסכימה להפסקת אש שסיימה את מלחמת ההתשה, כאשר תוך ימים ספורים מצרים קירבה את מערך הטילים נגד מטוסים (נ”מ) עד שפת תעלת סואץ, תוך הפרה בוטה של הסכם הפסקת האש. במקום להתעקש על עמידה מצרית בתנאי ההסכם ישראל השלימה עם המצב.

כך האויב המצרי שינה את מאזן הכוח וביטל את העליונות האווירית הישראלית באזור התעלה, וזה היה השורש שאיפשר את המחדל של יום כיפור בו ישראל לא יכלה למנוע את חציית התעלה. ואם היום, כמו אז, תחת לחץ אמריקאי ובינלאומי, נסכים להפסקת אש שתותיר את האויב חיזבאללה על יכולותיו תוך הגבלת חופש הפעולה של ישראל להגיב להפרות הצפויות, אז אנחנו מכינים את השטח למתקפת הפתע הבאה. 

במקום זאת, על ישראל לשבור את מעגל הנסיגות וההתגוננות הטכנולוגית ולחזור לדוקטרינה היוזמת וההתקפית של הבאת הלחימה אל שטח האויב; עליה להתמודד בנחישות עם האיום מצד חיזבאללה, גם אם זה יוביל למשבר ביחסים עם ממשל ביידן.

המאמר המלא פורסם באתר מידה 17.05.2024. 

דילוג לתוכן