כתוצאה ישירה מהמהלומה חסרת התקדים שספג מישראל במלחמה, ומהיחלשות המשטר האיראני בעקבות "עם כלביא", חיזבאללה נקלע ב-2025 למשבר החמור בתולדותיו. מדינת לבנון מנסה להשתחרר מכבלי הכיבוש האיראני שאחז בה עשורים רבים, וראשיה קוראים לפירוק חיזבאללה מנשקו. אך החלטתה ההיסטורית של ממשלת לבנון בנושא אינה מתורגמת לכדי מעשה, וחיזבאללה עדיין מחזיק בארסנל משמעותי של טילים, רקטות וכטב"מים לטווחים שונים. 

חיזבאללה 2025 הוא ארגון שונה לחלוטין מכפי שהיה עד כה. בהנהגת נעים קאסם חסר הכריזמה והמיומנות הפוליטית שאפיינו את נסראללה, הארגון מתגלה בשיא חולשתו, ונאלץ להכיל את המתקפות הישראליות הכמעט-יומיומיות נגד פעיליו ותשתיותיו. מדיניות ההכלה הגיעה לשיאה בחיסול של רמטכ"ל הארגון, הית'ם עלי טבטבאא'י, בשלהי נובמבר. נראה שבגיבוי טהראן, שעדיין רואה בו נכס אסטרטגי ראשון במעלה, חיזבאללה חושב לטווח ארוך ומעדיף להבליג ולהמשיך את מפעל ההתעצמות ושיקום בניין הכוח, בשאיפה לחזור לממדי "מפלצת הטרור", שישבה על הגבול הישראלי.

ישראל נמצאת בצומת דרכים היסטורי, במסגרתו היא ניצבת בפני חיזבאללה מוחלש, מדינת לבנון שחפצה בפירוזו, ממשל אמריקאי נוח שדוחף לפירוז הארגון ומקדם סנקציות כלכליות נגדו. ברקע, נמצאת סעודיה, שהגם שאינה מזדרזת להצטרף להסכמי אברהם בהעדר אופק מדיני בין ישראל לפלסטינים, מנהלת חשבון ארוך עם חיזבאללה ודחפה את מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC) להגדירו כארגון טרור כבר ב-2016, על רקע תמיכתו המאסיבית בחות'ים.

נראה שב-2026 האתגר הישראלי יהיה לאמץ אסטרטגיה מקיפה יותר נגד חיזבאללה. כך, לצד התקיפות הקינטיות, ומאמץ לסכל את משלוחי האמל"ח והסיוע הפיננסי מאיראן, מבחנה יהיה לחבוש גם "משקפיים חברתיות" בנוסף לאלו הביטחוניות, כדי למקסם את הלחצים על הארגון. כך יעלה בידה לשים למטרה לא רק את התשתיות הצבאיות של הארגון אלא גם את שליטתו בעדה השיעית בלבנון, שהיא בסיס חשוב לקיומו. במסגרת זאת, טוב תעשה ישראל אם תפעל בשיתוף ארה"ב, מדינת לבנון וסעודיה לניתוק התלות של השיעים בלבנון במערך הדעוה של חיזבאללה. הקמת מערך מתחרה מצד מדינת לבנון, שיעניק לשיעים שירותי דת, בריאות, פיננסים, תקשורת ורווחה, מצריכה ראייה אסטרטגית ארוכת טווח מצד ישראל ויתר השחקנים הרלוונטיים, והיא שתוכל לאתגר באופן מקסימלי את עתיד חיזבאללה.