ד"ר רפאל בןלוי: בפרספקטיבה היסטורית, המבצע הזה מעמיד את ישראל במקום הבטוח והחזק ביותר שהיא הייתה בו מאז קום המדינה. הוא מחזיר את התדמית שלה כמעצמה צבאית, טכנולוגית ובעלת יכולות נדירות. מאז הקמתה ועד 1979, ישראל עמדה תחת איום קיומי של צבא מצרים, שהובילה בשעתה את העולם הערבי נגד ישראל. אחרי שמצרים יצאה ממעגל הלחימה התרחשה המהפכה האיראנית, והרפובליקה האסלאמית הפכה למובילת ההתנגדות לקיומה של ישראל, עם בניית 'טבעת האש' וארגוני הפרוקסי.
הראיון המלא התפרסם במקור ראשון, בתאריך 30.06.2025.
המשטר האיראני וחזבאללה ספגו בשנה האחרונה מהלומות חסרות תקדים מידי ישראל, שפגעו קשות לא רק בכוחם הצבאי, אלא גם באופי הקשרים ביניהם. בכירים מרכזיים משני הצדדים, שהיו שותפים לתהליך קבלת ההחלטות הביטחוניות ולניהול הקשר האסטרטגי בין טהראן לביירות, חוסלו בזה אחר זה. תמונת הארכיון שפורסמה באיראן ביום חמישי (26 ביוני), ובה נראים עלי שאדמאני וחסן נסראללה יחד, חושפת פרק נוסף במערכת היחסים הזאת, פרק שככל הנראה לא ישוב עוד.
על פי דיווחים באיראן, שאדמאני חוסל במהלך המלחמה, לאחר שמונה למחליפו של ע'לאם רצ'א רשיד, שחוסל במכת הפתיחה הישראלית. הוא עמד בראש מפקדת ח'אתם אל-אנביאא', גוף האחראי בשגרה על הגדרת איום הייחוס, הכוונת בניין הכוח והערכת מוכנות, ובחירום, על ניהול המערכה כולה, בכפיפות ישירה למנהיג העליון ח'אמנהאי. דבר מותו פורסם באיראן רק ביום רביעי (25 ביוני), לאחר שלפי הדיווחים נפצע קשה במתקפה ממוקדת כשבוע קודם לכן, ולא התאושש.
שאדמאני ניהל קריירה צבאית ארוכה ומפוארת. הוא הצטרף למשמרות המהפכה כבר עם הקמתן בשנת 1979, ובמהלך מלחמת איראן-עיראק פיקד על דיוויזיית אנסאר אל-חוסיין. בהמשך מילא שורת תפקידים בכירים, אך חשיבותה של תמונתו עם נסראללה טמונה בתקופה שבה כנראה צולמה אחרי 2005. בין השנים2012-2005 הוא כיהן בתפקיד בכיר באגף המבצעים של המטה הכללי של הכוחות המזוינים באיראן, כולל במהלך מלחמת לבנון השנייה. לאחר מכן, בין 2012 ל-2016, עמד בראש האגף.
בתפקידו זה היה שאדמאני אחראי על תכלול כלל התוכניות המבצעיות של איראן בזירות השונות. לפיכך, עצם קיומה של פגישה בינו לבין נסראללה, שנחשפת כעת, חושפת נדבך נוסף בקשר האסטרטגי העמוק שבין טהראן לחזבאללה. בעוד נסראללה ניהל פגישות סדירות עם מפקדי כוח קודס, יועציו של ח'אמנהאי ושרי החוץ של איראן, מתברר כי הוא נפגש גם עם בכירים באגף המבצעים של המטכ"ל האיראני. קשר זה מעיד על מעמדו הרם בתהליך קבלת ההחלטות של המשטר האיראני והתוכניות המבצעיות של טהראן.
נסראללה שימש חוליה אסטרטגית לא רק עבור חזבאללה אלא גם עבור המשטר האיראני וניהול יחסיו עם חזבאללה. חיסולו סימן שבר עמוק, הן עבור טהראן והן עבור חזבאללה, שבחר לאמץ במלחמה הנוכחית עמדת משקיף. בכך קיבל הארגון החלטה היסטורית, שסותרת באופן חד את הצהרות העבר של נסראללה, לפיהן חזבאללה ייכנס למערכה לצד איראן במקרה שתותקף.
המשטר האיראני יידרש כעת להתחיל בתהליך מורכב של שיקום ובנייה מחודשת, לא רק של מערך הפיקוד הצבאי, אלא גם של שיתוף הפעולה עם חזבאללה. היעדרם של שאדמאני ובכירים נוספים שנחסלו, ובהם סעיד איזדי, ראש השלוחה הפלסטינית בכוח קודס (שלפי המדווח היה אחראי לאחרונה גם על הנגשת הסיוע האיראני לחזבאללה), ובהנאם שהריארי, ראש יחידת ההברחות בכח קדס, מציב אתגר של ממש. לכך מצטרפים גם חיסול מפקד כוח קודס בלבנון ובסוריה, מוחמד רזא זאהדי, ומחליפו עבאס נילפרושאן.
במצב כזה, שיקומו של הציר איראן-חזבאללה נראה כמשימה מאתגרת במיוחד, בוודאי נוכח הנחישות שמפגינה ישראל למנוע כל ניסיון לחזק את זרועותיו של חזבאללה בעתיד הנראה לעין.
פורסם בישראל היום, בתאריך 26.06.2025.
בנאום הטלוויזיוני המוקלט שפרסם ביום רביעי האחרון, ה-18 ביוני, בעוד איראן מותקפת בשיטתיות ע״י חה"א הישראלי, הנחה ח'אמנהאי את אנשיו ואת תומכיו:
"אל תתנו לאויב להרגיש שאתם פוחדים ממנו, מרגישים חולשה. אם האויב יחוש שאתם מפחדים ממנו – הוא לא ירפה מכם עוד. המשיכו באותה התנהגות שהפגנתם עד היום, והמשיכו בה בעוצמה."
המשטר האיראני צפוי להתמקד בתקופה הקרובה בשיקום תוכנית הגרעין ומערך הטילאות, באכיפת הדיכוי נגד העם האיראני, ביצוע בדק בית למול חדירותו המשמעותית בידי ישראל ולמול ציר ההתנגדות (בדגש על חזבאללה) שלא נחלץ לעזרת איראן המותקפת משך כל 12 ימי הלחימה, ותחקירים מקיפים כיצד הצליחה ישראל לתקוף באינטנסיביות את מתקני הגרעין, בכירי המשטר, בסיסיו וסמלי השלטון. אך לצד זאת, המשטר יעמיק את מאמצי התדמית והתודעה בעיקר מול הציבור באיראן, ומול מדינות האזור והמעצמות.
המשטר באיראן לא יכול להרשות לעצמו להיתפס כחלש, מכיוון שכך עלולים מתנגדי המשטר להתעודד ולהתאגד תחת מחאה ארצית. בעיני ח'אמנהאי, איתותי חולשה ישמשו כהודאה בכשלונה של המהפכה האסלאמית, ויעודדו את אויבי המשטר במערב לסייע לעם האיראני להדיח את המשטר. מעבר לכך, ח'אמנהאי ניחן בראייה ארוכת טווח, ולכן, בנאום שנשא לאחר הפסקת האש בין ישראל לחזבאללה (נובמבר 2024), הוא ביקש מאנשיו להאמין לטענתו שציר ההתנגדות לא קרס ושאיראן לא נחלשה, למרות חיסול נסראללה וצמרת חזבאללה. ועדיין, ח'אמנהאי נחל כשלון אסטרטגי כשלא קרא נכון את התמורות העמוקות באזור, ולא הכיר את כוחה של ישראל ונחישותה לרסן את האיום שנשקף מטהראן.
במסגרת המאמץ התדמיתי-תודעתי הזה, מבצע המשטר בראשות ח'אמנהאי מאמצי רמייה, שבאמצעותם הוא מבקש לשכנע את הציבור באיראן לגבי המשך דרכה של המהפכה האסלאמית. לפיכך, הוא מנסה להוציא את תומכיו לרחובות, כפי שעשה ביום שלישי בערב ב"חגיגות הנצחון" בטהראן, וכפי שביצע קודם לכן בדרשות יום השישי ברחבי איראן ביום שישי האחרון (20 ביוני), ובחג השיעי ע'דיר (הסמכת האמאם עלי ליורז ע״י מוחמד) בשבת ה-14 ביוני, יום לאחר מכן הפתיחה הישראלית. מעבר לכך, המשטר מעמיק גם את מאמצי התעמולה בקרב שופריו השונים בתקשורת (ערוצי הטלוויזיה האיראנית, היומונים והאתרים החדשותיים, תועמלנים ברשתות החברתיות) ואת האינדוקטרינציה בקרב כוחות הביטחון.
בהתאם לכך, מנגנוני המשטר יבקשו להרחיק מעיני הציבור האיראני את עומק הפגיעה והזעזוע שספג המשטר כתוצאה ממתקפותיה של ישראל, מעבר למה שהוא אינו יכול להסתיר – חיסול בכיריו והפגיעה בסיסיו ברחבי המדינה.
בהוראת ח'אמנהאי, המשטר ישאף לאמץ תדמית של מנצח עתיר תהילה. אך נראה שבה בעת החשש שלו לגבי עתידו צפוי לדחוף אותו להעמיק את הדיכוי כלפי הציבור, לצד מדיניות של מתן הטבות שונות וצעדים שונים באמצעותם ינסה לצמצם את משבר הלגיטימציה העמוק ממנו הוא סובל. המשטר סיים לעת עתה להילחם נגד ישראל, וכעת הוא צפוי לפנות למלחמה על קיומו נגד בני עמו.
פורסם בישראל היום, בתאריך 25.06.2025.
מלחמת "עם כלביא", הגלגול המתקדם או השלב הבא של מלחמת "חרבות ברזל", גובה מחיר דווקא מהעורף. מסגרות הלימודים והעבודה סגורות, הילדים וההורים משתגעים בבית, ורבים מתמודדים עם קשיים לא פשוטים. האיראנים משגרים לעברנו טילים מדי לילה, מונעים שינה מרבים, וגורמים לכולם חששות ומתח. לצד זאת, גם המחיר בנפש כבד מאוד – והפחד של כל אחד להיות הבא שייפגע גדול.
את כל זה העורף סופג. החזית האיראנית בינתיים, תודה לא-ל, לא גבתה מחיר מלוחמינו הגיבורים. אף מטוס לא נשרט, וההישגים שלנו – בזמן מצומצם מאוד – מרשימים מאוד. זו אולי לא נחמה לאזרחים בבית, אבל זו אצבע מורה דרך, שמתווה להם את הסיבה והמהות שבגינן הם צריכים לעמוד איתן, להפגין חוסן ולהמשיך לסבול עד שכבר לא יהיה צורך בכך.
אולי אמצעי אחר שישמש לנו תזכורת מה קורה פה הוא חזרה לבסיס וליסוד, מה שיאפשר לנו להבין את מה שקורה כאן: זו לא מלחמה שרצינו בה. "עם כלביא" היא מלחמת חובה, מלחמת קיום להסרת איום של הנהגה קיצונית שמבקשת להשמידנו כבר שנים רבות. לא מדובר רק בתוכנית הגרעין של משטר האייתוללות. זו טבעת האש שבנו סביבנו מנהיגיו עם ארגוני טרור חמושים באלפי לוחמים, אלה אלפי הטילים שייצרו האיראנים וביקשו להמשיך לייצר רק כדי להרוג אותנו בעזרתם, אלה חוליות טרור שמופעלות בעזה, ביהודה ושומרון, בירדן ועוד. המשטר בטהרן הבוערת מעוניין להכרית את ישראל – ויהי מה.
כעת הגיעה העת שהרעפנו עוז להתגונן כדי למגר את האיום הזה, גם אם המחיר כבד. אולי חיכינו יותר מדי, וייתכן שזו אחת הסיבות שהמחיר כבד יותר. אבל מוטב כעת מאשר לעולם לא.
צריך גם לזכור שככל שהמחיר קשה, התסריטים המוקדמים – אפילו "רק" במקרה של מלחמה נגד חיזבאללה – דיברו על מחיר כבד עוד יותר. זו לא נחמה, אבל אפשר להעריך שהצלחנו ליצור מציאות טובה יותר מתסריטי האימה. המשפט "היה יכול להיות הרבה יותר גרוע" אינו רק סיסמה בהקשר הזה, אלא שיקוף אמיתי של המציאות – שמדינת ישראל עצמה, על כוחות הביטחון שלה, הנהגתה ואזרחיה, הצליחה למנוע את התממשותה. היינו צריכים לחטוף ב-7 באוקטובר מהלומה כואבת מאוד רק כדי להגיע לכאן, אבל בכל זאת הגענו, למרות הכול.
ממילא, מה עדיף? להניח לאיראן להתחמש בנשק גרעיני? לתת לטהרן לממש את תוכניתה לבנות טבעת אש הולכת ומתהדקת על מדינת ישראל? לאפשר לאייתוללות לייצר אלפי כטב"מים וטילים כדי שיוכלו לירות אותם לעברנו בהתאם לתזמון, התנאים וקצב האש שנוח להם?
לכן צריך לזכור כל העת את החשיבות של המלחמה הזאת, את הנחיצות העליונה של יעדיה – ולהבין שאנו בעורף יכולים לתרום ללוחמים בחזית באמצעות עמידה יציבה וזקופה, התמודדות עם הקשיים, הכאב, המחיר והסבל, ולהחזיק מעמד כמה שרק נצטרך, עד לניצחון. זהו צו השעה, כדי שנוכל גם בעתיד לחיות כאן בלי איום קיומי מרחף מעל ראשנו.
פחות נורא משחשבנו
ייתכן שכדאי גם להסביר את הסיבות לכך שהיה יכול להיות גרוע יותר, לכך שאנו במצב פחות נוראי ממה שאולי היה ניתן לצפות.
היגיון אחד שהוביל את המערכה הישראלית בחודשים האחרונים היה הצורך לנקוט יוזמה מול אויבינו – וזהו אולי אחד הלקחים החשובים של 7 באוקטובר. המכה שספגנו מחמאס הבהירה את המחיר של מתן הזדמנות ליריב להתעצם ללא הפרעה. הבנו שאי אפשר לסמוך על אחרים שיכריתו את האיום בשבילנו, שאל לנו להניח לאחרים להיאבק את מאבקנו.
השיקוף במציאות של התובנה הזאת היה המלחמות שניהלנו מול כמה מהאויבים שהקימה עלינו איראן – והיעד שהגדרנו להשיג מולם הכרעה. ואכן, אי אפשר להתעלם מהקשר הישיר בין תוצאת העימות של צה"ל מול חמאס, חיזבאללה, משטר אסד והחות'ים למה שאנו רואים החל מיום שישי האחרון באיראן.
הרי חיזבאללה נבנה על ידי איראן במיוחד לרגע שבו תתקיף ישראל את מתקני הגרעין. טהרן ביקשה להחזיק אותו כשוט מונף מעל ישראל, כדי שאם תעז לנסות להכות בליבה של תוכנית הגרעין – או אז ישוגרו עליה תוך שעות אחדות אלפי טילים לכיוון העורף. ומה קרה בפועל? אחרי שחיזבאללה נכתש עמוקות בידי ישראל, הנהגתו חוסלה ומאגר הטילים שלו צומצם מאוד, כעת הוא הודיע שלא יצטרף כלל למערכה נגד ישראל בעקבות פתיחת המלחמה בארצה של הפטרונית הגדולה שלו.
חמאס הוא דוגמה נוספת: אף שהמלחמה נגדו בעזה טרם הסתיימה, הוא כבר לא מסוגל לשגר לישראל אלפי רקטות, כפי שעשה ביומה הראשון של המלחמה. למעשה, הוא לא הצליח אפילו לירות מעבר לגבולות העוטף מאז שישראל תקפה באיראן, וגם הרקטות הבודדות שירה לשם לא גרמו נזק. כך גם באשר למשטר אסד. הוא לא נמצא עוד כדי לסייע לאיראנים, ואף אינו יכול לעכב את מטוסי חיל האוויר בדרכם מעל ארצו לכיוון מזרח. בעלי בריתה של טהרן כבר אינם, והיא נותרה כמעט לבדה בודדה במערכה.
רק חשבו מה היה קורה כאן אם היינו תוקפים את תוכנית הגרעין לפני שנתיים, כשטבעת האש הייתה בעוצמה מלאה. מטחים מתימן, לבנון, סוריה ועזה היו מצטרפים לטילים האיראניים, וזורעים הרס וכאוס ברחובות ישראל.
קחו גם למשל את מה שקורה עם החות'ים, המרכיב האחרון שעוד פעיל בטבעת האש האיראנית. בינתיים המורדים השיעים בתימן לא הגבירו את קצב האש לישראל. שלושה הטילים שירו בארבעה הימים הראשונים של המלחמה זה בערך מה שהם עשו גם עוד לפניה, ואפילו התיאום שלהם עם האיראנים לא מדהים. רק פעם אחת הם שיגרו את הטילים בתזמון משותף.
צריך עוד לראות את תוצאות התקיפה הישראלית במוצאי שבת על הנהגת החות'ים, ולהבין אם הצלחנו עוד יותר לשבש את היכולת שלהם לפעול. אבל גם מה שנעשה עד עכשיו, בהשתתפות פעילה של האמריקנים, שיבש את יכולתם להזיק לנו. הם איבדו חלקים ממאגרי הנשק שלהם, פעיליהם נהרגו, והם נאלצו להתחייב להפסיק את המצור על הים האדום. לאובדן יכולת ההיזק שלהם תרמה מאוד גם העובדה שהפגיעה בנמלי הים והתעופה שיבשה להם את היכולת להתחמש.
מנגד, החזית העיראקית עדיין נמצאת בסימן שאלה: העובדה שישראל יכולה להשתמש, לפי הדיווחים, במרחב האווירי הזה חשובה מאוד. בה בעת, דיווחים על כך שהמיליציות הפרו-שיעיות אולי הצטרפו או יצטרפו למערכה בעזרת ירי כטב"מים לישראל היא משהו שאסור לעבור עליו בשתיקה. ודאי שהאמריקנים יכולים להפעיל לחץ משלהם על ההנהגה בבגדד לעצור את התופעה הזאת, ובמיוחד אם אכן נכונים הדיווחים שהמיליציות שיגרו כטב"מים לעבר בסיס של ארה"ב. אבל ישראל צריכה כאמור לטפל באויביה בעצמה. אם המיליציות אכן יהוו חלק מהמערכה נגדנו, בדרך לאיראן אפשר לבחון את האפשרות לתקוף אותן, בגלוי או בחתימה נמוכה.
בינתיים גם המערכה בעזה נמשכת. אסור לתת לחמאס לנצל את המיקוד באיראן כדי לחזור לעמוד על הרגליים. הרי זה לא שהבעיה העזתית תלך לשום מקום, אפילו אם נצליח לדחוק את האיראנים לפינה עמוקה. צריך להמשיך לטפל במורסה הזאת, ולהתקדם לקראת מימוש תוכניתו של הנשיא דונלד טראמפ או לקראת כל חזון בר-קיימא אחר של ההנהגה הישראלית.
זה נכון גם לגבי חיזבאללה. העובדה שהוא עד כה נמנע מלהיכנס למערכה, ואפילו הצהיר על כך בקול – בין היתר כדי למנוע פעולה של הכוחות הרשמיים במדינה נגדו – לא אומרת שהוא לא יעשה את זה בהמשך. זהו עדיין יריב מסוכן, עם אלפי טילים, שיכול לעשות לנו צרות אם רק ירצה.
עוד יותר טוב
מלבד זאת אפשר לטעון כי אם המלחמה תימשך, כבר בימים הקרובים המצב רק ילך וישתפר. מדוע? כי איראן הוכתה באופן עוצמתי, היא עדיין מאבדת מכוחה, וככל שיעבור הזמן ותאבד עוד ועוד כלים – כך יהיה לנו פחות קשה.
איך הגענו למצב הזה? מרכיב ההפתעה שיחק כאן תפקיד חשוב: קטענו את שרשרת ההנהגה האיראנית כבר במכת הפתיחה של המלחמה. ודאי שהפיקוד בטהרן יתאושש, אבל זה תהליך שלוקח זמן, וההלם לא קטן. לפי הטענה בישראל, זו אחת הסיבות גם שלקח להם זמן להתחיל לשגר טילים לעבר ישראל, כמעט יממה שלמה.
אלא שהפגיעה הזאת תשחק תפקיד גם בטווח הארוך: אף צבא לא מתאושש בקלות מהריגת מפקדיו, ראשי המודיעין וחיל האוויר שלו, ראשי המטה שלו ועוד. לשם השוואה, חשבו כיצד היה צה"ל מגיב אם חצי מהמטכ"ל היה חלילה נהרג בתקיפה בודדת.
גורם שני: ישראל ממשיכה לשחוק את יכולת הטילאות האיראנית. ראש הממשלה נתניהו סיפר כי הם החליטו לייצר עשרת אלפים טילים בליסטיים, וההערכות היו כי בתחילת המלחמה עוד היו להם "רק" 2,000. עד כה הם שיגרו יותר מ-400 כאלה, וחלק הושמדו בידי ישראל. כך גם חלק מתשתיות ייצור הטילים. המשמעות היא שכמות הטילים שנותרו להם הולכת ופוחתת, ותלך ותרד עם כל ירי לעברנו. בה בעת, האיראנים חייבים לשגר בכל פעם כמויות גדולות של טילים כדי לחדור את ההגנות שלנו, כך שכל מטח מדלדל עוד ועוד את המחסנים שלהם.
בנוסף, צה"ל פרסם כי הצליח עד כה להשמיד שליש מהמשגרים האיראניים. משגרים אלה הם צוואר הבקבוק של הירי. ללא משגרים, לא משנה כמות הטילים שיש לאיראנים, כי הם לא יכולים לירות יותר ממספר המשגרים שברשותם. וככל שיפחת מספר המשגרים שלהם, ככל שישראל תמשיך להשמיד אותם, כמות הטילים שיוכלו לירות בו-זמנית תרד. המשמעות היא שגם ההגנות האוויריות יצליחו יותר ליירט את הטילים, והנזק לעורף יהיה נמוך יותר.
ככל שישראל תגביר את הלחץ, ככל שתשמיד יותר ויותר נכסים של האיראנים – כולל בתחום הגרעין, שכבר כעת היא פגעה בחלק מהם – כך מנהיגי טהרן יידחקו לפינה. כל הפצצה בלב טהרן, כל פגיעה בסמלי השלטון כמו תחנת הטלוויזיה הממלכתית, כל יום נוסף שבו חיל האוויר ממשיך לטייל בשמי איראן כאילו מדובר בחצר האחורית שלנו, כל אזהרת פינוי נוספת לתושבים איראנים וכל אמירה נוספת של טראמפ על ה"הפסד" האיראני – אלו הם עלבונות חמורים ופגיעות נוספות באגו האיראני, לצד שחיקה של אמון האזרחים במשטר.
גם כך בשנים האחרונות רבים מהאזרחים התרחקו מהמשטר ומהדת באיראן, גם כך הם נאלצים להתמודד עם מצב כלכלי קשה, עם קשיים שנוצרו עקב ההשקעות של הממשלה בטהרן בגרעין, בפרוקסי ובתוכנית הטילים. העובדה שכל אלה נפגעים אנושות מתקיפות ישראליות שומטת את הבסיס מתחת לטענת המשטר שההשקעה הזאת הייתה שווה את הסבל של האזרח הפשוט. השלב הבא בתהליך כזה הוא החשש שהאזרחים יתקוממו נגד ההנהגה, ויחליפו אותה באחרת.
קחו למשל את תוכנית הגרעין: לא רק שאתר ההעשרה בנתנז הושמד מעל הקרקע, אלא שלפי הטענה הוא קרס בחלקו התת-קרקעי, וניתוק החשמל השבית לחלוטין את הסרכזות שם. כמו כן, לפי הטענה ההפגזה של האתר באיספהן, שהשביתה אותו לחלוטין, מונעת כעת מאיראן לפרוץ לגרעין בטווח הקרוב – שכן היא הרסה את האפשרות שלו להתקדם בשלב הבא להנשקת האורניום המועשר, להפיכה שלו מחומר במצב צבירה גזי לצורה המתכתית שנדרשת לצורך בניית הפצצה.
לא פלא שממשלת האייתוללות חשה בלחץ, ועל פי הדיווחים כבר העבירה מסרים שהיא רוצה לפתוח במשא ומתן על סיום המלחמה, אולי אפילו לוותר על ההעשרה. שליטי טהרן ינסו להגיע להסדר כלשהו שיביא לסיום המלחמה, וייתכן שיצטרכו גם לוותר בסופו של יום על הגרעין. ישראל בוחנת את האפשרות הזאת כאחת ממטרות המלחמה, אולם היא צריכה לוודא שאכן האיראנים לא יוכלו לשחזר את התוכנית בבוא היום.
הערה לסיום: אחרי שדיברנו על כל הדברים החיוביים, צריך להדגיש שלא הכול ורוד. יש דברים שכשלו, ויש גם הרבה מה לשפר. לחלקים ניכרים של החברה הישראלית אין מיגון ראוי נגד הטילים האיראניים, למשל, בין אם זה ממ"ד או מקלט. לא כל הסוגיות קיבלו את תשומת הלב הראויה. אבל זו לא העת להתמקד במשגים ובטעויות, ובוודאי אסור לשקוע בהם. אנחנו צריכים לעמוד עם המבט קדימה, לראות שהניצחון נמצא בהישג יד, ולסיים את העבודה שהתחלנו בה. מי יודע, אולי בסוף אחרי כל המשגים והכישלונות, בעולם אוטופי כלשהו שאנחנו מקרבים את קיומו, כל אותם לקחים כבר לא יידרשו לנו כאן בארץ.
פורסם במקור ראשון, בתאריך 17 ביוני, 2025
60 הימים שהנשיא טראמפ הקצה למשא ומתן באו אל קיצם.
זה כנראה לא יהיה מה שימנע את כינוס הסבב השישי של שיחות-הגרעין בין ארה"ב לאיראן, שצפוי להיערך ביום ראשון הקרוב, במוסקט בירת עומאן. השיחות יתקיימו בצל מתיחות חסרת-תקדים בין-הצדדים ולאחר כמה יממות של הסלמה מהירה, ברטוריקה, בפעילות המדינית ובהכנות לקראת התנגשות צבאית.
המגעים בשני הסבבים האחרונים של המשא-ומתן לימדו כי המרחק בין העמדות של וושינגטון וטהרן גדול מאוד, בעיקר בסוגיית ההעשרה. הם חיזקו אצל הנשיא טראמפ את החשד שאיראן מנצלת את המשא ומתן למשיכת-זמן. מעל הכל, הם הבהירו לו שהחלטותיו להפסיק את הלחימה בחות'ים ולבלום את ישראל מלבצע מהלך התקפי חד-צדדי נגד איראן, מתפרשות ע"י המשטר בטהרן כהסתייגות אמריקנית מהאופציה הצבאית ומחזקות אותו בסרבנותו.
הצהרתו של מזכיר ההגנה פיט הגסת' בפני הקונגרס לפיה "יש אינדיקציות רבות לכך שהאיראנים מתקדמים לעבר משהו שנראה דומה מאוד לנשק גרעיני" , נועדה לא רק לבסס את הלגיטימיות להגברת הלחץ על איראן אלא גם להמחיש את הדחיפות.
כעת, בשעה שהמשא ומתן נכנס לשלב המכריע שלו, ארצות הברית מתייצבת מול איראן כשהיא אוחזת בידיה בשלושת מנופי הלחץ המשמעותיים ביותר כלפי המשטר בטהרן: המנוף הצבאי – המוכנות לתקיפה צבאית של איראן -לכל הפחות בגיבוי אמריקני, המנוף המדיני – שהתחזק בעקבות מתן ההזדמנות לפתרון דיפלומטי ובייתר שאת לאחר הקביעה הרשמית של מועצת הנגידים של סבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) כי איראן מפרה את התחייבויותיה בתחום הפיקוח הגרעיני. המנוף השלישי הוא המנוף הכלכלי – שמתעצם כעת בעקבות האפשרות שנפתחה להפעלת מנגנון ה-Snapback להחזרה אוטומטית של הסנקציות הקשות שהוסרו מעל איראן בעקבות חתימתה על הסכם-הגרעין ב-2015. הפעלתו של מנגנון זה תלויה במדינות האירופיות השותפות להסכם ונראה כעת כי הן נכונות לכך.
ניתן לסמן ארבעה תרחישים להתפתחות המהלכים בסוגיית איראן.
לנוכח מאפייניו של עימות צבאי מסוג זה, יש יתרון ברור לכך שהובלתו תהיה ע"י ארה"ב ולכל הפחות שהיא תתמוך ותסייע.
הדאגה הישראלית מפני הגעה להסכם ביניים או לפיתרון מדיני שאינו נותן מענה לבעיות היסוד ומחמיץ את ההזדמנויות שנוצרו, היא עדיין במקומה.
הנשיא טראמפ אמנם מבין היטב את הסיכונים בהגעה להסכם כזה, אך בארה"ב לא מתעלם גם ממחיריה של האלטרנטיבה הצבאית. המאמץ המדיני וההסברתי מצד ישראל חייב להימשך, כשעתה – החלטת סבא"א מספקת לו רוח גבית.
הנשיא טראמפ היה זה שהגדיר את הסכם ה-JCPOA מ-2015 כ"הסכם נוראי" "מביך" ו"רקוב" ופרט קבל עם ועולם את חולשותיו. את הדרישה האיראנית לתכנית גרעין אזרחית , הוא הגדיר אז כ"פיקציה אדירה של המשטר הרצחני" והבהיר כי מלבד האיומים הישירים מצד איראן, הסכם כזה עלול לפתוח מירוץ חימוש גרעיני בכל המזרח התיכון. הטיעונים מ-2018 רק קיבלו משנה תוקף, בשנים שחלפו מאז, במעורבותה של איראן במלחמה באוקראינה, בחימושם של אירגוני הפרוקסי וליבוי הסיכסוכים במזרח התיכון , ובהתקפות הטלים והכטב"מים חסרות התקדים על מדינת ישראל. לא נידרש דמיון נועז כדי להבין את הסכנה הנשקפת מהחיבור שבין משטר אסלאמי קיצוני, טילאות מודרנית ויכולות גרעיניות.
כמו בשחמט, אין די בתיכנון מהלכינו מול האוייב, חשוב להתבונן גם בתכניות ובבמהלכיו ולהתכונן לאפשרות כי יפתיע, בין במתקפת-מנע (אם יחוש כי כלו כל הקיצין לקראת התקפה נגדו), בין בשימוש באמצעים ובזירות שאינם במוקד תשומת הלב ובין בנקיטת מהלכים בתחום הגרעין.
כך או אחרת, ההתפתחויות מקרבות לא רק את ישראל אלא גם את ארה"ב והעולם המערבי לנקודת ההכרעה בהתמודדות עם שחקן-מפתח בציר הרשע ובעצוב הסדר העולמי החדש.
המאמר פורסם במקור ראשון, בתאריך 13.06.2025.
טהראן חוששת מהשפעת הדו"ח הקריטי של סבא"א על הפעלת מנגנון הסנאפבק, שישיב את הסנקציות מצד מועצת הבטחון נגדה באוקטובר. דובר הארגון האיראני לאנרגיה אטומית, כמאלוונדי, הצהיר בראיון לטלוויזיה האיראנית ב-8 ביוני שטהראן הכינה שורה של צעדי תגובה למול הפעלת הסנאפבק – זאת בהמשך להפצרות החוזרות של שר החוץ האיראני עראקצ'י באירופים חודשים האחרונים, שלא יפעילו את מנגנון הסנאפבק.
בהתאם לכך, כעת מתבהרת היטב המזימה שרקמה טהראן באמצעות "גניבת המסמכים הסודיים" אודות תוכנית הגרעין ופרויקטים אסטרטגיים מידי ישראל. שלושה ימים לאחר שאיראן חשפה את "המבצע המודיעיני המורכב", ובכיריה ושופריה הללו את "המהלומה המודיעינית" שהנחיתה על ישראל, נראה שהתרגיל האיראני נחשף.
למול ההאשמות הקשות מצד סבא"א כפי שהובאו בדו"ח, לפיהן איראן שוקדת על פיתוח תוכנית גרעין צבאית, בטהראן חותרים לערער באמינותה המקצועית של הסוכנות. הדו"ח הסודי של סבא"א שהודלף לתקשורת קובע שאיראן ביצעה בעבר פעילויות גרעין חשאיות תוך שימוש בחומרים שלא דווחו לסוכנות, בשלושה אתרים שנמצאים זמן רב תחת בדיקה: וראמין, מריואן ותורקוזאבאד. כמו כן, סבא"א דיווחה על עלייה חדה בכמות האורניום שמועשר לרמה של 60% ונמצא בידי הרפובליקה האיסלאמית, מה שתאורטית מקרב אותה לייצור של פצצה גרעינית.
לפי הדו"ח, הסוכנות הגיעה למסקנה ש"שלושת האתרים האלה, ואתרים נוספים שייתכן שקשורים אליהם, היו חלק מתוכנית גרעין מסווגת שאיראן ניהלה עד תחילת שנות האלפיים – שבחלקה נעשה שימוש בחומר גרעיני שבטהראן לא הצהירו עליו".
בהתאם לכך, דיווחה הבוקר סוכנות הידיעות פארס, המזוהה עם משמרות המהפכה, מפי מקורות יודעי דבר, שהמסמכים עליהם שמה איראן את ידה מוכיחים את שיתוף הפעולה המלא שקיימה כביכול עם ישראל. פארס האשימה בהתאם לכך את סבא"א שהיא אינה ממלאת תפקיד נייטרלי, אלא הפכה לכלי בשירות מטרותיה של ישראל.
כזכור, טהראן בחרה לחשוף את "המבצע המודיעיני המורכב" בשבת (7 ביוני) באמצעות אחד משופריה העיקריים באזור, הערוץ הלבנוני אל-מיאדין המזוהה עם חזבאללה – דווקא בעיתוי הרגיש הנוכחי לאחר שלפי דיווח אל-מיאדין, המבצע להשגת המסמכים הסתיים לפני זמן רב, אך מפאת הכמויות העצומות של המסמכים ובשל הצורך להעביר את כולם לשטח איראן, נשמר הדבר עד כה בסוד.
"מבצע גניבת הארכיון הגרעיני של ישראל" נועד לשמש שתי מטרות. ראשית, הוא שואף לסייע לטהראן להדוף עוד יותר את הממצאים של הדו"ח הנרחב והחסוי של סבא"א – זאת בהמשך לתגובה הראשונית באיראן על הדו"ח, לפיה הממצאים זוהמו בין היתר בשל "מודיעין ישראלי מופרק". לפי התגובה הרשמית באיראן, גם אתרי הגרעין בשטחה, שבהם נמצאו החומרים החשודים, "זוהמו כתוצאה מחבלה".
בנוסף, המבצע משקף ניסיון של איראן לשקם את תדמיתה הפגועה ממבצע גניבת הארכיון האיראני בידי המוסד. למול המבצע חסר התקדים בדרום טהראן, מבקשת איראן כעת לגמול לישראל באותו המטבע, לפחות באופן תיאורטי, כדי להוכיח לתומכיו באיראן ומחוצה לה שהוא הצליח להשיב לישראל כגמולה – ובאותו המטבע.
איראן נתפסה במערומיה, כפי שמראה דו"ח סבא"א, ולכן נראה כעת שאם לא יושגו לכל הפחות הבנות מובהקות במגעים בינה לבין ארה"ב במו"מ ביניהן, מנגנון הסנאפבק יופעל ויחריף את הלחצים הכלכליים עליה. זאת בנוסף לאיום הצבאי המובהק שאיראן חשה על עורפה, ומשתקף היטב בהצהרותיה ואיומיה, המשקפים לחץ ודאגה.
פורסם בישראל היום, בתאריך 10.06.2025.
שני הדיווחים על ממצאי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בשבוע האחרון מעידים על דפוס חוזר בפעילותה של איראן. הדיווח הראשון עסק בפעילות מלפני כשני עשורים, כאשר לפי הטענה איראן ביצעה ניסויים לא מוצהרים שקשורים לפיתוח נשק גרעיני בשלושה אתרים לפחות במדינה. באתרים אלה נמצאו באדמה שאריות של חומר גרעיני, וכן חומר גרעיני "מלוכלך" במיוחד שאולי אוחסן שם לפני עשור ויותר. עם זאת, הממשלה בטהרן סירבה לשתף פעולה עם הסוכנות בבדיקת האירוע, בטענה כי מדובר בחקירה פוליטית.
יש חשיבות גדולה לדיווח הזה, שכן לראשונה הוא קובע כי איראן הפרה במכוון את מחויבותה לאמנה נגד הפצת נשק גרעיני (NPT) – ואת הדיווח הזה מתעתדות מעצמות המערב להפנות למועצת הנגידים של הסוכנות בימים הקרובים ממש, כדי שתוציא גינוי רשמי לאיראן. לצד זאת, כנראה החומר המרשיע גם ישמש אותן במועצת הביטחון, ייתכן אפילו בזמן הקרוב, כדי להתחיל להתניע את מנגנון החזרת העיצומים נגד הרפובליקה האסלאמית, מה שמכונה ה"סנאפבק" – מנגנון שמאפשר באופן מיידי, בהחלטה של מועצת הביטחון, את החזרת כל הסנקציות שהיו על איראן ערב ההסכם ב-2015 והוסרו ממנה במסגרת ההסכם.
הדיווח השני של הסוכנות נוגע לימינו אנו: לפי הממצאים של סבא"א, במהלך המשא ומתן עם ארה"ב המשיכה איראן להגדיל את מאגרי האורניום המועשר לרמה גבוהה שברשותה, וכעת היא מחזיקה בכ-400 קילוגרמים של אורניום המועשר לרמה של 60 אחוזים – מרחק קצר, ימים או שבועות אחדים של העשרה, עד לרמה הצבאית הדרושה לבניית פצצה גרעינית. בסך הכול הגדילה איראן את כמות החומר הזה שברשותה בכמחצית תוך שלושה חודשים בלבד. בהתחשב בעובדה שאין כמעט שימושים אזרחיים לאורניום המועשר לרמה כזו, וכי הוא אינו יכול לשמש "למטרות שלום", אפילו ראש הסוכנות רפאל גרוסי הצהיר כי זו "דאגה אמיתית".
איראן לא מספקת כמובן הסבר הגיוני לכמות כזו של אורניום מועשר לרמה גבוהה, בעיקר משום שאין הסבר כזה. היא ממשיכה להתחמק ולטעון כי מדובר בתוכנית גרעין למטרות שלום, אך לא יורדת לשורש העניין. העובדה שהיא ממשיכה לעשות את זה תוך כדי הדיונים עם האמריקנים מעידה יותר מכול כי היא כנראה מנסה לנצל את המשא ומתן כדי "למרוח זמן" בדרך להמשך פיתוח היכולות הגרעיניות שלה, וכי היא מבקשת להמשיך להונות את העולם כאילו היא שוחרת שלום.
ההבדל הוא שנראה כי כעת יש פחות קונים לסיפור הזה. שלוש המעצמות האירופיות – גרמניה, צרפת ובריטניה – מצטרפות לארה"ב וכנראה מוכנות לנקוט צעדים של ממש להגברת הלחץ על האיראנים. אפשר להתווכח עם הטענה שעיצומים כלכליים הם הדרך הנכונה ביותר להניא את טהרן מכוונתה להפוך לכל הפחות למדינת-סף גרעינית, אולם זו עדות לכך שגם האירופים כבר לא מאמינים לראשי משטר האייתוללות.
זה הזמן להמשיך להגביר את הלחץ על איראן. הפעלת הסנאפבק היא צעד נכון, וכך גם המשך העיצומים האמריקניים על מגזר הנפט, ההברחות ועוד. במקביל חובה על ישראל וארה"ב, וכן אם יש לכך שותפים נוספים במערב, להמשיך לשמור על התקיפה הצבאית כאפשרות ממשית ואמינה, לשכלל אותה, להגביר את התיאום ולאסוף עוד מודיעין.
הממשל האמריקני, כפי שהנשיא דונלד טראמפ הצהיר כמה פעמים, מעוניין להגיע לעסקה שתנטרל את האיום האיראני. בה בעת, הוא גם הדגיש בהזדמנויות רבות, כולל השבוע, כי לא יאפשר לאיראן להעשיר אורניום במסגרת הסכם עתידי – תנאי שעשוי לנטרל גם בטווח הארוך את אחת האפשרויות המרכזיות של איראן להסתיר את ניסיונות ההסתרה או הרמאות שלה מהמערב.
האמריקנים מוכרחים להמשיך לדבוק בקו הזה, ולא להסתפק בהסכם "משופר" בסגנון 2015, שרק יסדיר את הבעיה בטווח הקצר אך יותיר אותה בטווח הארוך. הנשיא הצהיר שלא יקבל מציאות כזו, וצריך לקוות שיעמוד במילתו – ובנוסף גם יעמוד במסגרת הזמנים הקצרה שהכתיב, ולא ייתן לאיראנים לגרור את המשא ומתן למשך חודשים ארוכים נוספים. מתווים כמו אלה שהוצגו בכתבה מניו-יורק טיימס השבוע, בדבר הסכם ביניים שבמסגרתו תורשה איראן להעשיר לרמה נמוכה למשך תקופה מסוימת, בהחלט יכולים לעורר דאגה.
ישראל צריכה מצידה להמשיך לפקוח עין, ולדאוג רק לאינטרסים שלה. כרגע היא אינה תוקפת באיראן בהתאם לבקשה האמריקנית, אולם עליה לוודא שטהרן אינה מנצלת את המשא ומתן לפריצה חשאית לפצצה. אם כן, האינטרסים שלנו עלולים להתנגש עם האמריקנים, ואז עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לסכל את האיום על עצם קיומנו – אולי גם במחיר של עימות עם הנשיא. כרגע כמובן אנו עוד לא שם, אבל גם לאפשרות כזאת יש להיערך.
עיתונות או אקטיביזם?
במסיבת העיתונאים שקיים ראש הממשלה בנימין נתניהו בחודש שעבר, הוא התייחס לדיווחים על קרע בינו ובין טראמפ, על רקע אותם אינטרסים מתנגשים לכאורה. ראש הממשלה הזכיר שיחה שקיים ימים ספורים קודם לכן עם סגן הנשיא ג'יי.די ואנס, שבה לטענתו הצהיר בפניו הבכיר האמריקני: "אל תשים לב לספינים ולפייק ניוז על העימותים בינינו. זה הכול ספינים, זו לא האמת".
לא סתם התייחס נתניהו לסוגיה הזאת (וגם אז עשה זאת במענה לשאלה של עיתונאי). נדמה שלא חולף כאן יום מבלי שמתפרסמת כתבה או פרשנות על קרע, צינון, נזק בלתי הפיך או בקע רחב בקשרים שבין הנשיא האמריקני לראש ממשלת ישראל. אבל שימו לב כמה מאירועי הימים האחרונים: בשבוע האחרון טראמפ שוחח עם נתניהו בטלפון, וגם שלח לפה את מזכירת הפנים שלו. שבוע קודם לכן הוא גם שוחח עם נתניהו, וכך עשה גם בשליש הראשון של מאי, כפי שהעיד ראש הממשלה במסיבת העיתונאים. השניים אף נפגשו פעמיים במעט יותר מארבעה החודשים מאז שהחל טראמפ את כהונתו השנייה, ושוחחו טלפונית עוד כמה פעמים.
ספק אם יש מנהיגים רבים בעולם שמקיימים קשר כה רצוף עם הנשיא האמריקני, שבכל זאת חולש על סדר יום עמוס ונמצא בקשר ישיר עם רבים מראשי המדינות בעולם. אין משמעות הדבר שהאינטרסים של שתי המדינות זהים או שאין בין המנהיגים מחלוקות, אבל מצד שני ודאי שיש שיח – אולי אפילו חסר תקדים בנוף העולמי.
הצרימה הזאת מדגישה את הפער שקיים פעמים רבות בין דיווחי החדשות ובין המציאות עצמה, כפי שהיא מתרחשת הרחק מעין הציבור, בחדרי-חדרים. נדמה שלא מעט פעמים, בוודאי בסוגיות מדיניות רגישות כאלה, יש כאן תופעה ייחודית: אג'נדה וקידום עמדות פוליטיות מתפרסמים בידי בעלי אינטרסים כדיווחים חדשותיים. במסגרת הזאת, עיתונאים נוהרים אחרי רחשי ליבם, מצטטים בעלי אינטרסים מובהקים, שוגים בפירוש ההתרחשויות או אפילו מציגים תמונה חלקית כדי לשנות את המציאות ולהשפיע עליה – ולא מתוך ניסיון לדווח על קיומה.
השבוע פורסם דיווח באתר "אקסיוס" האמריקני וגם בסוכנות הידיעות "איי-פי" על תוכן ההצעה האמריקנית לאיראן במסגרת המשא ומתן על הגרעין. הדיווח, שהובא מפי בכיר אמריקני, טען כי ארה"ב תתיר במסגרת הסכם לאיראן להמשיך להעשיר אורניום ברמה נמוכה, וכי לא תתעקש על פירוק מוחלט של מתקני הגרעין שלה. חלפו אולי שעתיים עד שהנשיא טראמפ עצמו, ברשת החברתית שלו "סושיאל תרות'", הבהיר מול כל העולם: איראן לא תורשה להעשיר אורניום במסגרת הסכם אפשרי.
אז האם זה דיווח אמיתי, או שאולי זה ניסיון לקדם את המציאות בכיוון מסוים? אולי זה לא זה ולא זה? ב"איי-פי" הובא בכיר אמריקני אחר שניסה, באופן די צולע יחסית, לפתור את הפלונטר. הוא ציין כי הנשיא "אמר אמת קרה וקשה", וכי התנאים "הנוקשים מאוד" שהוצגו לאיראן לא יאפשרו לה להגיע לפצצה. לכאורה אותו בכיר לא התייחס לסתירה בין הדיווח לדברי הנשיא, ומצידה הסוכנות החליקה את הפרשה מתחת לשטיח.
אגב, לא חייבים ישר לקפוץ לסברה שמדובר באקטיביזם ולא בעיתונות. יש גם אפשרויות אחרות, כמובן. ייתכן שהנשיא לא בקי בפרטי ההצעה או שהטעו אותו לגבי פרטיה (לא סביר); שהבכיר ששוחח עם הכתבים העביר להם מידע לא נכון מתוך אג'נדה אישית שלו (בהחלט קרה בעבר); שהנשיא שיקר, וכי לאיראנים אכן הועברה הצעה כזו; אולי תוכן ההצעה מעט שונה ומורכב יותר, וההעשרה תרד בהדרגה עם הזמן ולבסוף תיפסק לחלוטין. כל אלה אפשרויות מעשיות. אבל אולי גם שווה לשקול את האפשרות שיש כתבים שלא תמיד מעמידים את הדברים על דיוקם, וכי הם מנסים לקדם את האידיאלים שלהם גם במחיר האמת המלאה.
אגב, אותה כתבה של ניו-יורק טיימס שהוזכרה קודם לכן אולי היא המקור לסתירה בדבריו של טראמפ: מתווה זה, שהועבר לעיתון לכאורה בידי בכירים איראנים ואירופיים (שלא ברור איך קיבלו אותו), קובע כי במהלך תקופת הביניים תורשה איראן להעשיר לרמה נמוכה, אולם בהמשך היא תחויב להפסיק את כל ההעשרה במדינה ולהשתמש בשירותיו של קונסורציום גרעיני מיוחד באזור.
במבט שני קשה קצת לראות איך ההצעה הזאת מסתדרת עם דבריו של טראמפ. הנשיא הצהיר כי "במסגרת הסכם פוטנציאלי, לא נרשה כל העשרה של אורניום", והדגיש את דבריו באותיות של קידוש לבנה. אולי אפשר לומר שהוא דיבר על ההסכם הסופי ולא על מסגרת ביניים בתקופה שתימשך עד לגיבוש ההסכם הסופי, אולם זה פירוש יחסית רחב של דבריו.
לכן, גם בלי לשפוט כלל מה היה במקרה זה, חשוב רק להזכיר שוב את החובה של כולנו להחזיק במידה סבירה של פקפוק והיגיון בריא. האם השליח סטיב ויטקוף יגיש לאיראנים הצעה שהוא עצמו אמר בתקשורת שהיא לא קבילה? האם טראמפ יחתום על הסכם כזה אחרי כל התחייבויותיו? האם הגיוני שזו ההצעה שהוצגה לאיראנים כאשר במקביל דווח מפי דיפלומט איראני כי הם מנסחים סירוב למסמך האמריקני? האם ארה"ב יכולה "להתהפך" על ישראל מבלי לצפות להשלכות קשות?
הכול אפשרי, ולכן עוד יותר חשוב לקוראים להצטייד במידה בריאה של שיפוט והיגיון, ולזכור כל העת: גם לעיתונאים יש אידיאלים ואג'נדה, וגם הם שופטים את המציאות לפי זווית מבט מסוימת. את הדיווחים שלהם צריך לקרוא בהתאם.
פורסם במקור ראשון, בתאריך 4 ביוני, 2025
ביום שבו ישראל חוגגת את יום ירושלים ומציינת את היום שבו שבה ירושלים, בירת ממלכת דוד, לריבונות יהודית מלאה לאחר אלפיים שנה, חשוב לזכור את השאיפה האיראנית להשמיד את ישראל ו"לשחרר" את ירושלים, ובמרכזה את מסגד אל-אקצא. טהראן איננה מסתירה את השאיפה הזו, שהשתקפה היטב בפוסטר פרובוקטיבי שפרסמה לשכת ח'אמנהאי במאי 2020 תחת הכותרת המטרידה "הפתרון הסופי", הלקוחה מהלקסיקון של גרמניה הנאצית.
הפוסטר מציג מחבלים של מליציות שונות שנתמכות בידי כח קדס נפגשים בירושלים, נשקיהם על כתפיהם, לאחר שהצליחו להשמיד את ישראל. ניתן לזהות בפוסטר פעילי חיזבאללה, חמאס, פאטמיון וכן פעילי מליציות שיעיות עיראקיות אוחזים בתמונותיו של ג'מאל אבו אל-מוהנדס, מפקד כתאא'ב חיזבאללה, שחוסל ביחד עם קאסם סולימאני בינואר 2020. כלל המחבלים האלו פועלים בהשראת ח'מיני, ח'אמנהאי, סולימאני, אבו אל-מהנדס, אחמד יאסין ועמאד מוע'ניה, שתמונותיהם מעטרות את רכביהם.
במאי 2021 כשנה לאחר פרסום הפוסטר ע"י לשכת ח'אמנהאי, הציב נסראללה את המשוואה לפיה "פגיעה" בירושלים מצד ישראל תוביל למלחמה אזורית. בנאומו ימים ספורים לאחר תום "שומר החומות", הוא הכריז על כוונתו להצטרף בעתיד למערכה רב זירתית נגד ישראל, תחת ההצדקה של ההקשר הדתי־סמלי הטעון של מסגד אל־אקצא וירושלים: "הישראלים צריכים להבין שמי שפוגע בקודשי האסלאם, לא יתמודד רק עם ההתנגדות של עזה".
הוא המשיך ואמר: "המשוואה החדשה לאחר העימות האחרון היא שמי שפוגע בירושלים ובמסגד אל־אקצא, יתמודד עם התנגדות מזויינת כוללת. עזה הפתיעה את עמיתיה ואת האויב בהחלטתה לצאת למערכה כתגובה למהלכי הכיבוש בירושלים. ההתפתחות ההיסטורית במערכת 'חרב ירושלים' היא שעזה נכנסה למערכה כדי להגן על ירושלים ולא במטרה להגן על עזה".
הפוסטר של לשכת ח'אמנהאי אינו תעתוע שווא ואינו מקרי. בנאומו בנובמבר 2023, כחודש ומחצה לאחר פרוץ המלחמה הנוכחית, קרא מפקד משמרות המהפכה, חוסין סלאמי, לשחזר את מתקפת הטבח הרצחנית מהשבעה באוקטובר, אך הפעם בצורה משוכללת יותר, ממזרח, מדרום ומצפון, כדי להשמיד את ישראל.
במשך עשרות שנים צועקים בכירי המשטר האסלאמי באיראן ב"יום ירושלים העולמי" (שטבע ח'מיני ביום שישי האחרון לחודש רמדאן) וכן בעזה, בביירות, בבגדאד, בצנעא ובמקומות נוספים את הסיסמא "מוות לישראל". מתקפת חמאס הרצחנית ב-7 באוקטובר שמשה אינדיקציה חד משמעית, למי שהיה עדיין זקוק לכך, שחובה להתייחס במלוא הרצינות לאיומים שמשמיעים אויבי ישראל.
ואם לא די בכך, הוכח שטהראן מעצבת לפחות בשבע השנים האחרונות תוכנית אופרטיבית להשמדת ישראל. ב-2018, הצהיר הבכיר האיראני, חוסין אמיר עבדאללהיאן (שימש בהמשך שר החוץ בממשלת רא'יסי ונהרג עמו בתאונת המסוק ב-2024), שלטהראן יש תוכנית אופרטיבית ליישום הוראת ח'אמנהאי מ-2015 להשמיד את ישראל בתוך 25 שנה.
לצד ההתמודדות מול האתגר הגרעיני שמציגה טהראן, ישראל חייבת להתייחס ברצינות גם לאיום האיראני להשמידה באמצעות מתקפת טבח נרחבת. כזכור, בנאומו בפני אלפי תומכיו בעזה ב-17 בדצמבר 2022, הצהיר מנהיג חמאס דאז יחיא סינוואר על המתווה המדויק שבו תתבצע כעבור כשנה לאחר מכן מתקפת הטבח. סינוואר הכריז: "אנחנו נבוא אליכם, בעזרת אללה, במבול שואג. אנחנו נבוא אליכם עם כמויות רקטות בלתי נגמרות, אנחנו נבוא אליכם עם מבול חסר גבולות של חיילים, אנחנו נבוא אליכם עם מיליונים מבני עמנו, בצורה שתחזור על עצמה".
נהיר לפיכך, שעל ישראל להתייחס במלוא חומרת הרצינות לקריאת סלאמי לבצע מתקפת טבח נרחבת ומשוכללת יותר כדי להשמיד את ישראל. זאת במיוחד לאחר שלפי המדווח, חוגים בטהראן בקשו לקדם במהלך המלחמה פלישות קרקעיות מסוריה (לפני הדחת אסד) ומירדן.
על ישראל לפעול לשלילת היכולות ולשחיקת המוטיבציה של אויביה לממש את האיום הזה, באמצעות קידום מדיניות התקפית שיטתית שתפגע ביעילות במשטר באיראן ובעלי בריתו באזור. במקביל, יש צורך מובהק להשלים את הקמת הגבול עם ירדן, ולשאוף לנצל הזדמנויות מדיניות באזור, כדי למנוע מאיראן להתבסס ולקדם דריסת רגל משמעותית סביבה. הזדמנויות אלו עשויות לקום בזכות השינויים המשמעותיים באזור, ובראשם הדחת משטר אסד בסוריה והיחלשות מעמדו וכוחו של חיזבאללה בלבנון.
לצד זאת, אחד הלקחים המרכזיים העולים מהמלחמה הנוכחית הוא הצורך הדחוף של ישראל לחזק את עצמאותה הביטחונית באמצעות פיתוח תעשייה צבאית מקומית מתקדמת. התלות במערכות נשק, תחמושת ואמצעי לחימה המגיעים ממדינות זרות, ובפרט מארה"ב, מציבה את ישראל לעיתים בעמדה פגיעה, הנאלצת להמתין לאספקות או להתמודד עם אילוצים הנובעים משיקולים פוליטיים שאינם תמיד עולים בקנה אחד עם האינטרס הביטחוני הלאומי שלה.
על ישראל לפעול ליצירת עומק תעשייתי וטכנולוגי עצמאי, שיאפשר לה מענה מהיר, מדויק וריבוני לאיומים ביטחוניים – מתוך שיקול אסטרטגי ברור של שמירה על ביטחון אזרחיה, גם כאשר הדבר מצריך קבלת החלטות שאינן תלויות באישור או תמיכה חיצונית.
פורסם במעריב, בתאריך 26 במאי, 2025
הגם שטראמפ הצהיר (בחמישי) בקטר שארצו מתקרבת מאוד להשגת הסכם גרעין עם איראן, ספק אם הסכם אכן יושג בקרוב. ניתן לזהות, מעצם התבטאויותיהם של טראמפ ושליחו למו"מ, ויטקוף, שהעמדה האמריקאית במו"מ עדיין לא נקבעה סופית. כך למשל, בנאומו (ברביעי) בפסגת מנהיגי מדינות המפרץ בריאד הוסיף טראמפ כי כדי שהסכם יושג איראן חייבת שלא להחזיק בנשק גרעיני אלא חייבת גם להפסיק לתמוך בטרור. איראן מצדה הבהירה (בחמישי), באמצעות עלי שמח'אני יועצו הבכיר של ח'אמנהאי, שבמסגרת הסכם היא מוכנה אומנם להתחייב שלעולם לא תייצר נשק גרעיני, ו"להיפטר ממלאי האורניום המועשר שלה", אך היא מתעקשת להעשיר אורניום בשטחה, הגם שרק לרמות הנמוכות הנדרשות לשימוש אזרחי, ותאפשר לפקחים בינ"ל להשגיח על כך. ויטקוף מצדו, הצהיר בימים האחרונים שארה"ב תובעת מאיראן שלא להעשיר בשטחה ולכן כלל לא ברור לפי שעה האם ארה"ב מוכנה לדרישת הסף האיראנית הזו, שעל פיה יקום ויפול דבר. עם זאת, נראה שחלה התקדמות במו"מ, כאשר דווח שלראשונה מאז החל, העבירה וושינגטון לטהראן לאחרונה הצעה רשמית בכתב.
אלא שבינתיים מכונת הטרור שהקימה איראן בשקידה בעשורים האחרונים מחייבת את ישראל לפעולה מיידית. כך, לצד מאמציה להגביר את התיאום עם ארה"ב למול המו"מ עם איראן, ישראל חייבת לשנות את כללי המשחק בעקבות הירי העקבי מצד החות'ים מאז סיום הפסקת האש בעזה. נראה שהירי המוצלח לנתב"ג, שהצליחה לחולל פגיעה משמעותית בפעילות הנמל באמצעות ביטול טיסות מצד חברות זרות רבות, מדגיש את חומרת האיום מצד החות'ים ואיראן. לכן, מוטב לישראל לאיים שבתגובה לשיגור הבא מצד החות'ים היא תתקוף את איראן (בין איראן גופא או נכס איראני בזירה התימנית). כך היא תוכל לגבות מאיראן מחיר על החסות המקיפה שהיא מעניקה במשך שנים לטרור החות'י, תוך שהיא מנצלת את החולשה בה מצויה איראן כעת.
איראן מצדה, מפגינה את השתוקקותה להגיע להסכם גרעין שיסיר מעל תוכנית הגרעין שלה את עננת האיום הצבאי ויסייע לשקם את כלכלתה, כפי שהשתקף בין היתר בהצהרת בכיר שמרני (יום שני) שטהראן מוכנה לחתום על הסכם "מחר בבוקר" אם ח'אמנהאי יחליט על כך. ייתכן שבמסגרת זאת מתקיים ביקורו של מפקד כח קדס, אסמאעיל קאא'ני, בבגדאד, והוא מבקש מראשי מערך השלוחים האיראני בעיראק שלא להסלים מול האמריקאים כדי לא לחבל במו"מ. לצד זאת, אפשר שהוא מבקש לתאם עם מערך השלוחים את הפעילות נגד ארה"ב וישראל, בתרחיש שבו המו"מ ייכשל ואיראן תותקף.
פורסם בישראל היום, בתאריך 16.05.2025.
בעוד שהמציאות הגאו-פוליטית המשתנה במזה"ת דחקה את איראן לפינה, דווקא בזכות המו"מ שעון החול פועל לטובתה. בשעה שהממשל האמריקאי מתלבט ומהסס באשר לגישה הרצויה כלפי איראן, בדגש על תביעתה ל"זכות" להעשיר אורניום על אדמתה, וגם בישראל טרם גובשה מדיניות ברורה, טהרן ממשיכה להתקדם באופן שיטתי בהעשרת אורניום, לקדם את קבוצת הנשק ולצבור ידע קריטי שיאפשר לה – אם וכאשר תתקבל ההחלטה על ידי מנהיגה ח'אמנאי – לייצר נשק גרעיני.
למרות הסנקציות, הלחץ הכלכלי והבידוד הבינ"ל, איראן נתקלת אומנם בקשיים ניכרים ובמשבר לגיטימציה פנימי, אך גם גורפת הישגים לא מבוטלים. יכולות ההגנה, ביצור נכסיה והכלים ההתקפיים שברשותה הולכים ומשתפרים, והאתגר לנצחה בעימות צבאי עתידי נעשה (לכאורה) קשה יותר ויותר. משום כך, נדרשת פעולה מדינית תקיפה ובלתי מתפשרת מצד ישראל וארה"ב, שיש לקדמה ללא דיחוי.
הסכם רעוע, שיהיה במתכונת JCPoA 2, יפעל לרעת האינטרס האמריקאי. תרחיש כזה יעניק לאיראן זמן להתאושש כלכלית, יחזק את המשטר האיראני מבית ויקל עליו לשקם את ציר ההתנגדות מהמהלומה שספג מישראל, ובכך לשקם את הביטחון הלאומי האיראני. גם אם ההסכם יבלום לזמן מה את מאמצי הגרעין של איראן, הוא יאפשר לה לשמור על מעמדה כמדינת סף-גרעין, תוך שהיא ממשיכה לערער את היציבות האזורית ביתר שאת. בהמשך הדרך, כשטהרן תחליט שבשלה השעה, היא תנסה להוציא לפועל את תוכניתה להשמדת ישראל.
לנוכח זאת, על ישראל להמליץ לטראמפ להחיות את האולטימטום נגד איראן – זה שנזנח מאז הכרזתו במרץ – ולהציב אותו שוב על סדר היום. המועד המתבקש הוא יוני הקרוב, מועד כינוס מועצת המנהלים של הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית (סבא"א), שבו יתקיים דיון מחודש על מנגנון ה- Snapbackוצפויה להתקבל החלטה מכרעת בנוגע לחידוש הסנקציות.
במקביל, מומלץ לישראל להוביל קמפיין הסברתי רחב וממוקד מול הממשל, מובילי דעת קהל והציבור האמריקאי שבבסיסו עומד המסר המרכזי: הסכם גרעין רך יחליש את מעמדה של ארה"ב, יסכן את בעלות בריתה ויעניק חבל הצלה למשטר אידאולוגי רדיקלי. לעומת זאת, מדיניות תקיפה מול איראן תחזק את מעמדה האזורי של ארה"ב, תעודד מדינות נוספות להצטרף להסכמי אברהם, ובכך תייצר מציאות גאו-אסטרטגית חדשה ויציבה יותר.
במסגרת זאת, יש לשכך את החששות בארה"ב מפני היגררות למלחמה אזורית שתגבה מחירים כבדים. גם אם יפרוץ עימות צבאי, יש להניח כי איראן לא תוכל להרשות לעצמה להיכנס לחילופי מהלומות משמעותיים מול ארה"ב וישראל במצבה הנוכחי. ציר ההתנגדות לא יוכל לשמש לה כקו ההגנה כבעבר, והחות'ים, המעוז הפעיל היחיד שנותר, לא יוכלו לספק את המשענת הנדרשת. מה גם שמתקפה ישראלית, בגיבוי אמריקאי כזה או אחר, תגרום בהכרח פגיעה משמעותית ביכולותיה ההגנתיות וההתקפיות של טהרן.
בהכירה את הנחיתות הטכנולוגית, המודיעינית והצבאית שלה מול ארה"ב, ספק רב אם ההנהגה באיראן תהיה מוכנה להיכנס לעימות רחב, בייחוד כשהתמיכה הציבורית בה נשחקת ומערך השלוחים של טהרן מצוי במשבר היסטורי. להערכתנו, קבלת ההחלטות בטהרן מוכוונת על ידי רציונל הישרדותי, ולכן סביר שהאוחזים במושכות לא ייענו לדרישותיהם של גורמים רדיקליים, כדוגמת מפקד משמרות המהפכה, חוסיין סלאמי, להיגרר למלחמה.
משכך, קמפיין הסברה יעיל יסייע מצד אחד לסכל את המאמצים של הגורמים הפייסניים בארה"ב שקוראים לעסקה מפוקפקת מול איראן; בנוסף, הוא יסייע להציב עמדה נוקשה בפני איראן שאינה משתמעת לשתי פנים: על טהרן לבחור בין הסלמה, שתאיים על עצם קיומו של המשטר, לבין קבלת התביעות האמריקניות במלואן, בבחינת שתיית "כוס התרעלה", בדומה להחלטה הכואבת אך המחושבת של ח'מיני לסיים את המלחמה מול עיראק ב-1988. גם בעת הנוכחית, בדומה לתגובת איראן לסיכול מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, ב-2020, ישנו פער עמוק בין היכולות המבצעיות של איראן לבין מוכנותה להפעילן בתגובה למתקפה.
גם אם ישראל תיאלץ להשלים עם הסכם שיתוחם לנושא הגרעין בלבד, עליה להגיע להבנות ברורות עם וושינגטון כדי גיבוש תוכנית אסטרטגית רחבת היקף, שמטרתה סיכול מערך השלוחים האזורי של איראן והחלשת פרויקט הטילים שלה. אין הכרח להתעקש על הכללת שני הנושאים הללו במשא ומתן הישיר עם איראן. במקום זאת, ניתן להעביר לטהרן את המסרים באמצעים אחרים (לרבות תקיפות קינטיות וסייבר), שהן ישראל והן ארה"ב נחושות להציב גבולות ברורים גם בכל הנוגע לטרור וליכולות הטיליות. כך תובהר לאיראן המציאות האסטרטגית החדשה, ותתחוור לה ההבנה שעליה לסגת משמעותית גם מהשאיפות ההתקפיות שלה בזירות אלו.
על המנגנון הדיפלומטי להתעלות לגודל השעה ולהפנים כי כעת הוא רגע ההכרעה. המאבק על הסכם הגרעין לא יכריע רק את סוגיית הפצצה, אלא ישפיע על כל עיצוב המערכת האזורית בשנים הקרובות. ישראל חייבת לפעול באינטנסיביות מול ארה"ב כדי להבטיח כי תוכל להשפיע על ההצעה שתונח בפני איראן, ועל עתיד המאבק נגד איראן.
התפרסם בישראל היום, בתאריך 14.05.2025.
