בתקשורת
רות פינס פלדמן: יש ביקורת גם בתוך המפלגה הרפובליקנית על טראמפ, משום שמבחינתם אי אפשר לסמוך על איראן ולא ניתן לקיים מולם מו״מ אמין. גם טראמפ אמר שהם לא פתחו את המיצרים, וכי הם כבר מפרים את ההסכם. בארה״ב מסקרים את הפסקת האש כבלתי יציבה, ומעלים את השאלה האם היא תחזיק מעמד.
גם עבור ישראל, האתגר המרכזי יהיה למנוע את שחיקת ההישגים שהושגו עד כה, ולשמר את הפוטנציאל של ארה"ב וישראל להחליף את המשטר. כאן עולה גם השאלה האם ארה"ב קובעת כבר עתה שהמשטר הוחלף, ואם כן – עם מי בעצם מנהלים את המשא ומתן, והאם הם קוראים לעם לצאת ולהפגין נגד המשטר ״שהוחלף״.
הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 10 באפריל 2026.
*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.
אלי קלוטשטיין: השאלה היא אם איראן תופסת את המצב הנוכחי שלה כאיום על המשטר. היא מבינה היטב שישראל וארה"ב יצאו למערכה הזאת כדי להחליף את המשטר. האם החילופים הפרסונליים בהנהגה משמעותם החלפת המשטר – כמו שאולי הנשיא טראמפ היה רוצה להציג את זה? בכלל לא בטוח.
אם הם מרגישים שכל המכות שהם חטפו הם אולי משהו שיכול בטווח הקצר, אולי אפילו בטווח הבינוני, להפיל לגמרי את המשטר – אולי הם יבואו ויתפשרו. אחרת, ובמיוחד כשיש להם את המנוף של מצרי הורמוז, והם הראו שביכולתם להכאיב לאמריקנים אבל בעיקר לאירופים ולמדינות האזור, אין להם סיבה להתפשר עדיין בשלב הזה.
הריאיון המלא פורסם בכאן רקע, בתאריך 10 באפריל, 2026.
*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.
אלי קלוטשטיין: הסיכוי להתחדשות ההפגנות גבוה יותר לאחר המערכה הנוכחית. זו לא שאלה של אם, אלא רק של מתי. גם אם ההמונים לא יצאו לרחובות מיד, מצבה הכלכלי הקשה של איראן רק החמיר. היא נתונה תחת עיצומים בינלאומיים מחמירים, עוד לפני המלחמה האינפלציה השתוללה וערך המטבע המקומי ירד בחדות, ונפוצו דיווחים על כך שהאזרחים הפשוטים מתקשים לרכוש מוצרי אוכל בסיסיים.
במצב כזה, האזרח האיראני הפשוט מבין שמצבו רק יהיה גרוע יותר, במיוחד אם ההנהגה הנוכחית תבחר להפנות את יתרת ההכנסות שלה שוב לשיקום מערכי הצבא, הטילים, הגרעין והפרוקסי. אלא אם אכן יקרה שינוי משמעותי בגישה של המשטר, מצבו הכלכלי הגרוע והמידרדר של האזרח ידחוף אותו למחאות בשלב כלשהו בטווח הזמן הקרוב או הבינוני.
בגלל השבתת האינטרנט, הקולות שיוצאים מאיראן מוגבלים וחלקיים, ולא משקפים את תמונת המצב האמיתית. ההנהגה מבקשת לקדם נרטיב של ניצחון ועוצמה ומוציאה את תומכיה לרחובות לחגוג את הניצחון. עם זאת, יש תיעודים רבים של אזרחים מביעים שמחה ותמיכה בארה"ב ובישראל.
פורסם בגלובס, בתאריך 10 באפריל, 2026.
פרופ' זכי שלום: לטראמפ יש אינטרסים משלו ולנו יש אינטרסים משלנו. אנחנו שותפים, אבל גם בשותפות יש אינטרסים שונים לשני הצדדים. אנחנו יכולים לעשות דברים שאולי לא ימצאו חן בעיניו. אני לא בטוח שהאמריקאים מרוצים מהפעולות שלנו בלבנון.
אנחנו משלמים מחיר על שגיאה שעשינו, לדעתי. זה התחיל בעזה – לא נתנו מספיק חשיבות לגורם הזמן. לזמן יש חשיבות. זה עיקרון שולט אצל דוד בן-גוריון וגם אלה שהיו אחריו.
גם בעזה התחלנו במלחמה מתמשכת שיש לה מחיר בסוף. הזמן משתנה, הכוחות משתנים, האינטרסים משתנים. גורם נוסף שלא נתנו לו מספיק חשיבות הוא הפגיעה בתחנות הכוח מההתחלה. למה להשאיר אותן פעילות חודש שלם? למה להתחיל מהקל לכבד ולא להפך?
הראיון המלא התקיים בכאן רקע, בתאריך 09 באפריל 2026.
*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.
ד"ר עדי שורץ: מייקל גמל – בחור אמריקאי שחי בארה״ב, נולד להורים מצרים קופטים. בגיל ההתבגרות התחבר לגורמים מערביים פרו־פלסטיניים. הוא מעיד על עצמו ששנא יהודים ושנא את ישראל. אחרי 7 באוקטובר הוא לא יצא נגד הטבח. בהמשך החל ללכת לבית כנסת כדי להבין מי הם היהודים, הוריד את עמוד האינסטגרם שלו שבו פרסם נאצות, ולאט־לאט החל ללמוד ולהתנתק מהתעמולה, מהשקרים ומהחד־ממדיות. כיום הוא מסביר שלימדו אותו שקרים. זהו מחיר אישי גבוה מאוד – חבריו הוותיקים שולחים לו תמונות של היטלר, והוא הפך להיות פעיל הסברה, באופן לא רשמי, לצידנו.
הוא גדל באזור בוסטון. לאחר שעבר לקליפורניה, מצא את עצמו מוקף בקהילה ערבית, והחל להרגיש שם בבית. בהדרגה נשאב לתוך השיח הפרו־פלסטיני, בין היתר בשל לחץ חברתי והחיפוש אחר זהות. מדובר בסיפור מורכב מאוד.
הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 07 באפריל 2026.
*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.
פרופ' קובי מיכאל: אם הגורמים הבינלאומיים לא "יקנו" את המשחקים של חמאס ויבינו שאין להם כוונה אמיתית להתפרק מנשקם, הם עשויים להגיע למסקנה שרק צה"ל יוכל לבצע זאת – ובכך ייבנה גיבוי בינלאומי לפעולה כזו. להערכתי, הדבר יהיה קל ופשוט יותר: חמאס כיום חלש יותר, צה"ל מוכן יותר, ובעיקר – אין את האילוץ של חטופים המצויים בשטח.
אני מבקש להזכיר כי ב־7 באוקטובר לא הייתה לצה"ל תכנית לכיבוש הרצועה. במהלך שנתיים של לחימה צברנו ניסיון רב יותר, וגם כיום הלחימה נמשכת לאורך הקו הצהוב. מתקיימים שם עימותים יומיומיים מול חמאס, שמנסה לחצות את הקו, לפגוע בחיילי צה"ל ולהמשיך להתעצם צבאית.
הראיון המלא התקיים בכאן רקע, בתאריך 06 באפריל 2026.
*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.
רות פינס פלדמן: האולטימטום של טראמפ עומד לפוג, ולכן הוא מעלה הילוך. בסופו של דבר, הוא יצטרך לממש את אותו איום, אחרת ההבטחה שלו לניצחון ברור תרד לטמיון. אנו רואים הסלמה בפתח. החשש הוא שטראמפ לא יממש את אותו איום וייפול לאותה מלכודת התשה איראנית. מבחינת איראן, הם מעדיפים להמשיך את מלחמת ההתשה שלהם ולשלם מחיר כעת כדי להבטיח הישג בעתיד — כלומר, לספוג מכות בטווח הקצר, אך לשמר את המשטר, מה שנחשב בעיניהם לניצחון. כרגע, הלחץ מופעל גם על טראמפ.
מבחינת ישראל, יש להפעיל לחץ ולהישאר עם היד על הדופק כדי לזהות את השלב הבא של המלחמה, שבתקווה יביא להפלת המשטר באמצעות פגיעה בתשתיות ובנכסים אסטרטגיים שלו.
הראיון המלא התקיים בגלי ישראל, בתאריך 06 באפריל 2026.
*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.
נועה לזימי: אי־הצטרפותה של אירופה למערכה זו תהיה, לדעתי, בכייה לדורות. לא מדובר רק בחוסר רצון לאבטח את מיצרי הורמוז; חלק ממדינות אירופה מסרבות אפילו לאפשר תקיפות מבסיסים בשטחן. בנוסף, הן אינן מעניקות את הגב הדיפלומטי הנדרש.
קיים כאן צורך אירופי ברור, הן מבחינת יבוא הגז והנפט והן לצורך יצירת איזון מול רוסיה וחשיבה על עתיד נאט"ו. איני סבורה שטראמפ יפרוש, שכן מהלך כזה מחייב גם אישור של הקונגרס. נדמה כי האירופאים אינם מביטים קדימה. ארה"ב נושאת בחלק משמעותי מתקציב נאט"ו.
*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.
ד"ר רפאל בן-לוי: אני סבור שחלקים נרחבים מהאירוע הזה ממחישים עד כמה אנו נכנסים לעידן חדש. רבות מהנחות היסוד של הגיאופוליטיקה בשנים האחרונות מתערערות. מתגלה חוסר התוחלת, ואף הפער בין הצהרות למציאות, של האו"ם – שאינו רלוונטי דיו, אינו משפיע במידה מספקת ואינו מייצג בפועל. מי שמסוגלים לפעול יחד ולבנות קשרים אפקטיביים הם אלו המהווים שותפים אמיתיים.
עמדת סין ורוסיה מול ארה"ב: להערכתי, היא תישאר כפי שהייתה עד כה. הן אינן אוהבות את המצב; נפילת המשטר האיראני תהיה מבחינתן הפסד. עם זאת, הן אינן מוכנות להסתכן או להילחם עבורו. לכל אחת מהן סדר עדיפויות משלה: סין יכולה לאתגר את ארה"ב, אך מתקשה להקרין כוח צבאי למזרח התיכון; רוסיה שקועה במלחמה באוקראינה. לכן איני צופה התערבות ישירה מצידן.
הראיון המלא התקיים בערוץ 14, בתאריך 02 באפריל 2026.
*הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן על דעת המחברים בלבד.

