השיח המדיני בשבועות האחרונים מתרכז במילה אחת: נורמליזציה. הסכם עם סעודיה, הסדרה עם סוריה, תמריצים כלכליים ואזוריים – והנה, ישראל חוזרת למסלול. אבל דווקא עכשיו חובה להדגיש: אם ישראל תיסוג מהמערכה בעזה מבלי להכריע את חמאס – המחיר עלול להיות כבד הרבה יותר מכל הישג מדיני. נורמליזציה בלי הכרעה לא תהיה מהלך של שלום, כי אם עצימת עיניים ואשליה, שעלולים להתפוצץ בפרצופינו ובפרצופיהן של שותפינו במזרח התיכון.

אין ספק כי מהלך אזורי רחב עשוי לכלול הישגים ישראליים רבים: אפשרות להסדר מדיני עם סוריה מבלי לוותר על רמת הגולן, הכרה אמריקאית בהחלת ריבונות בבקעת הירדן, אולי אפילו הסכמי שלום עם סעודיה ומדינות מוסלמיות נוספות – דבר שאין ספק כי הוא חשוב ביותר לעתיד ישראל במרחב. לכאורה, כולם מרוויחים, אבל בעזה עצמה, הגראונד זירו של מלחמת "חרבות ברזל", מי שימשיך למשוך בחוטים יהיה אותו חמאס שלא הובס – לא צבאית ולא שלטונית.

איש לא ייכנס לעזה – לא סעודיה ולא אף מדינה ערבית אחרת – כל עוד חמאס נותר שם עם נשק ביד ויכולת לשלוט ברחוב. במציאות הזאת, התרחיש הסביר הוא שתוקם ממשלת טכנוקרטים, אולי עם כמה דמויות פלסטיניות לא מוכרות, בעוד שמתחת לפני השטח ימשיך חמאס לשלוט. 

זוהי כיום שאיפתו – ליישם בעזה את "המודל הלבנוני", שם היתה לכאורה ממשלה לגיטימית ומוכרת, שאליה אפשר היה לבוא בטענות, אך מי שקבע את המציאות בפועל היה חיזבאללה. "ללכת עם ולהרגיש בלי", רק שכאן מדובר בביטחון הלאומי של ישראל.

ייתכן שחמאס לא יוכל לחזור מיד לשיגורי רקטות בהיקפים גדולים. אולי יהיה מדובר בגרילה ולא בצבא מסודר. אבל כל עוד חמאס שורד, הוא יתמקד בשימור כוחו, בגיוס מחדש, ובהכנות לסיבוב הבא.

ההבטחות למנגנוני פיקוח על כניסת סחורות דו-שימושיות לרצועת עזה שוות כקליפת השום: הניסיון מלמד כי שום פיקוח כזה אינו אפקטיבי וכי אמצעים שיאפשרו לחמאס לבנות מחדש את היכולות הצבאיות שלו יזרמו לרצועה בחופשיות, כפי שהדבר נעשה בעבר. בינתיים, הפיגועים ביהודה ושומרון עשויים להתגבר, עזה תמשיך לשמש מקור השראה לחקיינים מכל הסוגים, והתחושה הכללית תהיה של "החמאס לא הפסיד – רק חיכה בסבלנות".

התוצאה המדינית היא שישראל תשלח לעולם את המסר שהטרור משתלם. חמאס ביצע טבח נורא ב-7 באוקטובר, הביא את ישראל לסף חורבן, ובסוף לא רק שלא הובס – אלא קיבל פרס: הפסקת אש והישרדות בשלטון. מדינות האזור יראו שהנציג המקומי של תנועת האחים המוסלמים – האויב המושבע של מדינות ערב המתונות – ניצח את ישראל. המזרח התיכון ילמד מהר, ואויבינו לא יפספסו את הלקח.

אם תיעצר כעת המלחמה, נישאר עם חמאס בעזה ועם הרבה אוויר חם על "הסדרה" שאף אחד לא יאכוף. חמאס יישאר ברצועה, מחכה לשעת הכושר. פיגועי טרור והתפרצות מחודשת של הלחימה בעזה יהיו רק עניין של זמן. וכשזו תתפרץ, היא עלולה לפגוע קשות ואף להביא לביטולו של כל הסדר מדיני חדש שיושג כתוצאה מהפסקת הלחימה בעזה כעת.

אחרי חודשים של לחימה, ולאור העובדה כי עוד נותרו 50 חטופים בעזה, הרצון לסיים את המלחמה הוא מובן. אבל אסור לבלבל בין הכרעה שמביאה שקט לטווח ארוך, לבין אשליות ופרדיגמות שגויות שמשאירות את חמאס על כנו. גם אם יוחלט ללכת על סיום המלחמה, אסור שנשלה את עצמנו לגבי ההשלכות האמיתיות של המהלך, ולגבי המציאות מול אויבנו בשטח.

התפרסם במעריב, בתאריך 10.07.2025.