ממשלת נורווגיה הקימה בשנת 1990 קרן עושר לאומית, אשר מנצלת את ההכנסות הרבות שצוברת המדינה הנורדית מהפקת נפט לטובת השקעות בחברות בינלאומיות ולמינוף העושר לרווחים גדולים עוד יותר. נורווגיה היא מיצואניות הנפט והגז הגדולות בעולם, והשנייה באירופה אחרי רוסיה. לפיכך היא הצליחה להפוך את קרן הפנסיה הממשלתית שלה לגדולה בעולם, ובאמצעותה היא מחזיקה בממוצע בבעלות של כ-1.5 אחוזים מכל החברות בעולם. היקף העושר שצברה הקרן, לפי ההערכות, נאמד ביותר מ-1.7 טריליון דולר, כך שלפי כל קנה מידה היא סיפור הצלחה בינלאומי גדול.

הקרן עלתה לכותרות החדשות בישראל בחודשיים האחרונים לאחר שהחליטה למשוך את השקעותיה מ-23 חברות בארץ. הפרשה התפוצצה אחרי שפורסם כי הקרן רכשה מניות בחברת מנועי בית-שמש, שעובדת עם חיל האוויר. לאחר שנודע הדבר, התקשורת המקומית געשה. בנוסף פיטרה הקרן כמה ממנהלי ההשקעות החיצוניים שלה שהיו אמונים על התיק הישראלי, והבטיחה כי הטיפול בהשקעות כאלה יעשה מעתה רק בתוך הקרן עצמה.

עד אותה עת הפסיקה הקרן את השקעותיה במהלך כל חודשי המלחמה רק בשתי חברות ישראליות, אך עם פרסום הדברים אמר שר האוצר הנורווגי, ינס סטולטנברג – לשעבר ראש ממשלת נורווגיה, שגם כיהן במשך עשור כמזכ"ל נאט"ו – כי היא צפויה לחדול מהשקעות בעוד חברות ישראליות.

נכון לאמצע החודש שעבר, בסך הכול הקרן מחזיקה מניות בכארבעים חברות ישראליות, בסכום כולל של כ-1.85 מיליארד דולר. חברות אלה מתעסקות בתחומים כגון בנקאות, היי-טק, צרכנות ותעשייה.

הרקע למהומה בנורווגיה ולהחלטות הקרן הוא מוסרי, לכאורה: הממשלה באוסלו אוהבת לחשוב על עצמה כעל קרן אור אתית בעולם אפל, המובילה את אירופה בתחום זה. לכן אין זה גם פלא שכבר באמצע השנה שעברה היא הייתה חלק מהקבוצה הראשונה של ארצות אירופיות שהצהירה על הכרתה במדינה פלסטינית. הפרשה סביב הקרן כעת, כדברי אחד ממבקרי מדיניות הממשלה, היא "מבחן לדימוי העצמי שלנו וגם לקונצנזוס הפוליטי בעניין מדיניות חוץ המבוססת על מוסר וזכויות אדם".

אלא שמבט מעמיק יותר על ההתרחשויות במדינה הצפונית חושף כי יש גם גורם אחר שמשפיע על ההתנהלות באוסלו: הבחירות המתקרבות במדינה, שעתידות להיערך בשבוע הבא, ב-8 בספטמבר. הממשלה נשלטת כעת בידי קואליציית שמאל בראשות מפלגת הלייבור, ובניגוד לעבר מדיניות החוץ הנורווגית היא עניין מרכזי במצע הפוליטי של המתחרים על ההנהגה במדינה.

וכך, סוגיית ההשקעות בישראל הפכה לאחד הנושאים החמים על סדר היום, וכך נראות העמדות השונות במפה הפוליטית: ממשלה ימנית תבקש להיטיב את הקשר עם ישראל ולהגביר את ההשקעות בה. ממשלת שמאל תקרא למשיכה מוחלטת של ההשקעות שם עקב הפרת זכויות אדם לכאורה והמלחמה בעזה, וממשלת מרכז כלכלי תפגין עניין בעיקר למקסם את ההשקעות שלה על בסיס כל מקרה ומקרה.

ביוני, כאשר הבחירות עוד נראו הרחק באופק, עלה עניין ההשקעות של הקרן לדיון בבית הנבחרים הנורווגי (ה"סטורטינג"), והמחוקקים דחו את ההצעה לבחון את האפשרות למשוך את הכספים שהיא מעבירה לחברות ישראליות. יתרה מכך, הם הוסיפו כי בהתאם לקווים המוסריים המנחים שגובשו לקרן, השקעותיה יימשכו רק במקרים שבהם ניתן לקשור את מושא ההשקעה ישירות להפרה של החוק הבינלאומי או זכויות אדם.

אם כן, מדוע התפוצצה סוגיית ההשקעות של הקרן דווקא כעת? יש חשיבות מכרעת לתזמון: לפי ממוצע הסקרים האחרונים באוסלו, מפלגות הימין – שכוללות את השמרנים, מפלגת "פרוגרס", הליברלים והנוצרים-דמוקרטים – זוכות ברוב זעום בבית הנבחרים, רק מושב אחד יותר מהדרוש. כלומר, הממשלה מצויה כעת לכל היותר בשוויון עם מתחריה לקראת הבחירות בשבוע הבא, ובתסריט אפשרי היא גם עלולה להפסיד בקלפי.

ואם לא די בכך, הרי שמפלגת השמאל הסוציאליסטי בנורווגיה הכריזה לפני כשבועיים כי תסכים להיכנס לקואליציה בראשות הלייבור רק אם זו תורה למשוך את כל ההשקעות של קרן הפנסיה הממשלתית מחברות המעורבות, לדבריה, "במלחמה הלא חוקית של ישראל בעזה". ראשי הלייבור דחו לפי שעה את הדרישה הזאת, אך העתיד עדיין לוט בערפל.

תחת הלחץ הזה, לא פלא שראש הממשלה הנורווגי יונס גר סטיורה "הביע חשש" ממעורבותה של ארצו במלחמה בעזה עקב השקעות הקרן, שעמדו במוקד תשומת הלב של הבחירות. גם קשה להיות מופתעים מההוראה של הלייבור לראשי הקרן "לשקול אם למכור את השקעותיה בישראל".

מאפיין בינלאומי של בחירות

אן הרצברג, היועצת המשפטית של ארגון NGO Monitor, המנטר את קמפיין החרם ומשיכת ההשקעות נגד ישראל ברחבי העולם, סבורה שלא מדובר רק בתופעה המוגבלת לנורווגיה. "נושא החרם על ישראל הפך לעניין במערכות בחירות רבות בעולם. בנורווגיה בפרט יש איגוד עובדים גדול, שבמשך זמן רב, כבר שנים ארוכות, מקדם משיכת השקעות מבנקים בישראל ועיצומים עליה. איגודים כאלה בדרך כלל מקושרים לשמאל הפוליטי, לרוב הקיצוני.

"גם המלחמה בעזה הפכה להיות עניין גדול בהרבה מערכות בחירות בעולם", מוסיפה הרצברג, "למשל בבריטניה זה היה עניין משמעותי בשנה שעברה, וגם בארה"ב, כאשר המפלגה הדמוקרטית דנה בעניין המלחמה כחלק מרכזי במצע שלה. זה מעיד על המגמה העולמית בעניין הזה, אף שנורווגיה באופן טיפוסי מתנגדת לישראל, ולכן הגיוני שזה יהפוך שם לעניין. עם זאת, אף שהיה ניתן לחשוב שהמלחמה בעזה תעלה על סדר היום, העובדה שמשיכת ההשקעות מישראל הפכה מרכזית כל כך היא יוצאת דופן. הסיבה לכך, כנראה, היא מצב הסקרים, כאשר השמאל והמרכז מפגרים מאחורי הימין, והם סבורים שזה נושא בעל משמעות רגשית שיכול לסייע להם. בימין מניפים במצבים כאלה את דגל ההגירה המוסלמית הבלתי-חוקית, ובשמאל הסוגיה העזתית היא המקבילה ההפוכה".

הנקודה המרכזית של משיכת ההשקעות איננה כל כך אובדן הכסף, אף שלא ניתן לזלזל בכך, אלא בעיקר הרעש התקשורתי שכל הפעולות הללו מייצרות והסמליות שהיא מגלמת. מדובר, כאמור, בקרן ההשקעות הגדולה בעולם, וההשפעה של מעשיה בולטת במיוחד. תיק ההשקעות של הקרן בישראל מגיע רק לעשירית האחוז מסך כל השווי שלה, אבל ההחלטה להפסיק את העברת הכספים לחברות מסוימות בישראל סוקרה בכל האתרים המרכזיים בארץ ובעולם, כולל בעזרת כותרות כגון "נורווגיה מפנה גב לישראל".

אף שבקווים המנחים שנוסחו לפעילות הקרן יש התייחסות לעניין זכויות האדם, דווקא הדגש שניתן לנקודה המוסרית יוצרת כאב ראש לא קטן לנורווגים עצמם. אם נשים לרגע בצד את עשרות החברות הישראליות שהקרן מושקעת בהן, יש עוד כ-9,000 חברות בעולם שנהנות מהכספים הנורווגיים שמעבירה הקרן. היא לרוב שומרת על פרופיל נמוך, אך התניית פעולותיה בבחינה מוסרית של שמירה על זכויות אדם יכולה לסבך מאוד את היכולת שלה לפעול במדינות רבות. "זה המשבר הכי גרוע שחוויתי כאן אי פעם", הודה מנכ"ל הקרן בעיתונות המקומית, "זה מצב רציני, בגלל שזה קשור באמון שנותנים בקרן שלנו".

בנוסף, בנורווגיה יצרה הפרשה הזאת מחלוקת פוליטית פנימית על רקע שינוי הנוהג שהיה מקובל שם. במצב העניינים הרגיל ארבע המפלגות הגדולות בבית הנבחרים עובדות יחדיו ומחליטות באמצעות "רוב מיוחס" על קו עיקרי שמנחה את פעילות קרן הפנסיה, כדי להימנע משינויים בתיקי ההשקעות שלה בכל פעם שממשלה אחרת עולה לשלטון.

המצב הנוכחי, שבירת הסטטוס-קוו בהקשר זה, עלול לפגוע בנורווגים עצמים, התריע מחמוד פרהמנד, מחוקק יליד איראן מהמפלגה השמרנית, שגם חבר בוועדה בבית הנבחרים שמפקחת על פעילות הקרן. "כיום היא מושקעת בכ-9,000 חברות בכל רחבי העולם, וככל שפעילותה תהפוך מובלטת וגלויה יותר – כך יגדל הסיכון למוניטין שלה", הוא הזהיר. ארנה סולברג, שבעשור הקודם כיהנה כראש הממשלה באוסלו במשך שמונה שנים, מסכימה איתו. "העיקרון שלפיו ההשקעות מנוהלות ללא השפעה פוליטית חשוב בשבילנו", היא אמרה בתחילת החודש.

בשיחה עם מקור ראשון יצא פרהמנד נגד מעורבות של פוליטיקאים בפעילות הקרן. "הקמנו את ועדת האתיקה וגיבשנו כללים אתיים כדי להרחיק את הפוליטיקאים מההשקעות והחברות עצמן", הוא אומר, "הגדרנו מערך נרחב של כללים, ותפקידה של ועדת האתיקה הוא לתת עצות לקרן בהתבסס עליהם".

סטולטנברג, שר האוצר, מגן על המדיניות החדשה ואומר כי היא מהווה "איזון נכון בין דילמות ובין החלטות קשות". לדבריו, "המערכת עובדת. ניתן לפשר בין היכולת לשמור על פעילותה של קרן עושר גדולה ובין קווים מוסריים מנחים. מכיוון שקרן העושר הריבונית נמצאת בבעלות העם דרך הממשלה, יש החלטות פוליטיות שיוצרות את המסגרת לפעילותה. זה חייב להיות ככה בדמוקרטיה. עם זאת", הוא הדגיש, "לקרן יש גם עצמאות וניתוק מהפוליטיקאים".

חשש אפשרי אחר של כמה מחברי הממשלה ומנהלי הקרן הוא שאותו "איזון נכון" שסטולטנברג דיבר עליו צריך להיות עדין במיוחד, שכן בעת הנוכחית הוא צריך בה בעת להפגין עמדה נוקשה יותר כלפי ישראל בהתאם לדעת הקהל במדינה, אך גם במקביל לא "להעליב" את ארה"ב, התומכת בירושלים. "זו דילמה עצומה", אמר בכיר נורווגי ל"פייננשיאל טיימס", אתה מסתכן בהעכרת היחסים עם האחד או עם השני, וזו הסיבה לכך שאין הרבה קרנות עושר במשטרים דמוקרטיים".

ואכן, ניסיון השבוע האחרון גילה שלא בכדי חשש אותו בכיר נורווגי ממצב כזה. אחת החברות שהקרן מכרה את מניותיה בה היא "קטרפילר", בטענה שצה"ל משתמש בדחפורים מתוצרתה ולכן החברה "תורמת לסבל בשטחים הפלסטיניים". אף שמדובר רק ב-1.2 אחוזים ממניות החברה, הפרשה עוררה סערה: הסנטור האמריקני לינדזי גראהם, תומך ישראל מובהק, פרסם איום מובהק כלפי הקרן וממשלת נורווגיה ברשת החברתית X. "אם אינכם יכולים לעשות עסקים עם 'קטרפילר' מפני שישראל משתמשת במוצרים שלהם", הוא כתב, "אולי הגיעה העת שתבינו כי לעשות עסקים עם ארה"ב או לבקר בה זו פריווילגיה. אולי זה הזמן להטיל מכסים על מדינות שמסרבות לעשות עסקים עם חברות אמריקניות או למנוע אשרות כניסה לארה"ב ממי שמנהלים ארגונים שמענישים חברות אמריקניות בגלל חילוקי דעות גיאו-פוליטיים. אני דוחק בכם לשקול מחדש את החלטתכם קצרת-הרואי", הוא סיכם.

האיום של גראהם כנראה עורר לחץ בנורווגיה, שכן ראש הממשלה שלח מסרון אישי לסנטור האמריקני כ\די להבטיח לו שזו לא המדיניות הממשלתית, וכי ההחלטה התקבלה "באופן עצמאי" בידי הקרן, "ואינה פוליטית".