אומה שלמה נושמת לרווחה עם בשורת ההסכם לשחרור החטופים ובעיני רבים גם סיום המלחמה. נדמה שהעולם כולו נושם לרווחה, והנשיא טראמפ בהחלט יכול לכתור לעצמו כתרים על מהלך שרקחו אנשיו במצוותו ובהשראתו, כשהוא שם על הכף את כל יוקרתו האישית והנשיאותית ובמידה רבה, גם את יוקרתה של ארה"ב.

ההגעה להסכם על השלב הראשון של התוכנית והשמחה הנלווית לה מטשטשות משהו את האמת המורכבת והמאתגרת בנוגע לשלבים הבאים של התוכנית והאפשרות להגיע להסכמות מהירות בנוגע אליהם וליישמם בהצלחה.

האינטרסים החיוניים של ישראל מחייבים את מימוש התוכנית כולה כדי להבטיח את פירוק חמאס, את פירוז רצועת רצועה, הקמת הממשל החלופי ויציאה אל המרחב – אל תהליך הנורמליזציה ועיצוב הארכיטקטורה האזורית החדשה.

אלא שחשרת עננים כבדה למדי רובצת מעל האתגר המורכב הזה, הן בשל רצון חמאס לחלץ הישגים משמעותיים נוספים, הן בשל ההנחה שקטאר וטורקיה, שמילאו בהצלחה את התחייבותן לנשיא טראמפ והובילו את חמאס לחתימה על ההסכם, תתמוכנה במאמצי חמאס לחלץ עוד הישגים, תוך ניצול מעמדן והשפעתן המתחזקות וקרבתן לאוזנו של טראמפ.

על אלו נוספת איראן הפצועה ושוחרת הנקם, הממשיכה במרץ ובנחישות לשקם את יכולותיה בתחומים הבליסטי, ההגנה האווירית ואפילו חידוש חיל האוויר שלה בעסקה המתרקמת עם רוסיה. וברקע, מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית. זה הגיע לתחתית מסוכנת.

הביקורת כלפי ישראל, גם אם מוגזמת, מעוותת, נגועה בצביעות ומגיעה ברובה ממחוזות אחרים לחלוטין, כאלו הקשורים בברית הביזארית הירוקה-אדומה בין השמאל הפרוגרסיבי וארגוני עובדים עם נטייה קומוניסטית ואשר נתונים להשפעה רוסית ולמניפולציות תודעתיות סיניות ואיראניות, לבין האסלאם הרדיקלי, דחקה את ישראל לקרן זווית והפכה אותה למדינה מצורעת עד כדי לא לגיטימית בעיני רבים.

אמנם, בעצם ההסכמה הישראלית להסכם והפניית הלחץ כלפי חמאס, נחלש או נפרם במעט הלחץ הבינלאומי, אלא שהוא לחלוטין לא התפוגג. ספק אם יתפוגג, בעיקר אם לא יצליחו הצדדים להגיע להסכמות לגבי השלבים הבאים של התוכנית וישראל תיאלץ לשוב ולהשתמש בכוח צבאי כדי להביא ליישומם של כל שלבי התוכנית.

לפיכך, המאמץ הישראלי חייב להתמקד בנשיא טראמפ ובמערכה תודעתית שתוכן מבעוד מועד ותופעל כבר במהלך המשא ומתן, ככל שיתגלו בו קשיים ותגבר הסבירות לכישלונו, ותואץ לאחר מכן במאמצים הגנתיים והתקפיים.

המאמצים ההגנתיים צריכים להתמקד בריסוק הנראטיב החמאסי והמאמצים ההתקפיים בהבהרת אופן פעולתה של ישראל ובצדקת הדרך. אלא שללא הנשיא טראמפ, ספק אם גם מערכה תודעתית משוכללת תוכל לאתגר. ככל שהנשיא טראמפ יישאר מחויב, נחוש והחלטי בנוגע להמשך המשא ומתן, כך ייקל על ישראל לקדם את מימוש התוכנית על כל שלביה, באופן שישרת את האינטרסים החיוניים שלה.

הנשיא טראמפ שם את כל יהבו והפעיל לחץ מאוד משמעותי על המתווכות ועל הצדדים להסכם ישראל וחמאס, כשמטרתו להביא לשחרור החטופים ולהכרזה על סיום המלחמה עוד טרם הכרזת ועדת פרס נובל לשלום אודות הזוכה השנה בפרס. בראייתו בעצם השגת ההסכם עשוי להיות סוג של מנוף או תמריץ לחברי הוועדה להמליץ עליו כזוכה הפרס, גם אם סביר להניח שהחלטות הוועדה התקבלו זה מכבר.

אך מעבר לזה, חשוב היה לו להציג קבל עם ועולם את ההישג המאוד משמעותי, אולי המשמעותי ביותר של מדיניות החוץ שלו מאז נכנס לכהונתו השנייה כנשיא, כהתרסה כלפי ועדת הפרס במקרה ותבחר באחר/ת על פניו.