רותי פינס פלדמן 
לאחר גל התקיפות האחרון, נדמה היה כי הממשל האמריקאי בחר להפעיל מחדש את מנוף הלחץ הצבאי על איראן. אלא שכעבור שבועיים של תקיפות חזר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לדבר על חידוש המגעים ועל האפשרות להגיע להפסקת אש ולהסדר. מבחינת רבים, מדובר בעוד ניסיון אמריקאי למצות את הערוץ הדיפלומטי. אולם זו בדיוק הנקודה שבה חשוב להבין את השורה התחתונה: האיראנים אינם משחקים את משחק המשא ומתן – הם משחקים בטראמפ.
מנקודת מבטה של טהרן, השיחות אינן יעד אלא אמצעי. מטרת העל של המשטר אינה להגיע להסכם חדש עם ארצות הברית, אלא למשוך זמן, ליצור אשליה של התקדמות, ולנטרל את הנכונות האמריקאית להפעיל לחץ מתמשך וכך גם לשמור על שרידות המשטר. במקביל, הם מנסים להשפיע על הזירה הפוליטית בוושינגטון ובירושלים, מתוך הנחה שהחלפת ממשל טראמפ והחלפת הממשל של בנימין נתניהו תהיה מבחינתם תוצאה עדיפה.
מבחינת ההנהגה האיראנית, כל נשיא אמריקאי שיבחר, הן מהמפלגה הדמוקרטית והן מהזרם הרפובליקני הבדלני, נתפס כבעל סיכוי גבוה יותר לחזור למדיניות של הכלה, הקלות בסנקציות או נכונות לוויתורים מול איראן. לכן, במקום למהר להסכם, הם מעדיפים לנהל תהליך אינסופי של שיחות, דחיות והבטחות. זאת, תוך ניצול הרצון של טראמפ להציג הישגים מדיניים ולהימנע ממלחמה ממושכת, במיוחד לקראת בחירות האמצע, בהן הפסד רפובליקני בקונגרס יביא להחלשת ממשלו, הגבלת היכולת להמשיך במלחמה ולהפיכתו בפועל לברווז צולע.