עיקרי הדברים

• חמאס אינו עומד בהסכם הפסקת האש: הארגון עדיין לא שיחרר את כל החטופים שבידיו ומדי יום מתבצעות חדירות אל עבר הקו הצהוב נגד כוחות צה"ל.
• הכנסת האספקה לרצועה מתקיימת בקצב גבוה אך בשליטת חמאס: 600-800 משאיות ביום; רוב האספקה נשלטת או נבזזת על ידי חמאס; חשש נרחב להברחות ולבדיקה לא הרמטית.
• טיוטת החלטה אמריקאית במועצת הביטחון מבקשת להקים כוח ייצוב בינלאומי (ISF) ומנגנון שלטוני זמני (BoP), עם דגש מתגבר על מסלול למדינה פלסטינית.
• חמאס דוחה לחלוטין כל רעיון של פירוז או פירוק מנשק, ומצהיר פומבית שהנשק "קדוש" ו"חיוני להגנה עצמית". במקביל, הארגון כבר פועל לאיסוף אמצעי לחימה לצורך שיקום הכוח.
• הנוכחות הטורקית בשטח מתרחבת, במיוחד בתחום ההנדסי, עם הפעלה נרחבת של כלים כבדים הנושאים דגלי טורקיה – גורם המקשה על יצירת מרחב ללא השפעת חמאס.
• קטאר שואפת למלא תפקיד מרכזי בשיקום, שולחת ציוד הומניטארי ומנהלת לוגיסטיקה, אך אינה צפויה לפעול לפירוק חמאס מנשק בשל קשריה העמוקים עם הנהגת הארגון.
• מצרים מחזיקה בעמדה רשמית התואמת חלק מהדרישות הישראליות (פירוק חמאס מנשק), וייתכן שתמלא תפקיד מרכזי בכוח הייצוב, אך היא אינה נוטה להיכנס לעימות ישיר עם חמאס.
• סעודיה ואיחוד האמירויות תומכות במתווה האמריקאי אך מקפידות להימנע מהשתלבות בכוח הייצוב העלול להיתפס כמתייצב מול חמאס.
• ארה"ב מתחילה לגבש תפיסה של חלוקה דה-פקטו בעזה: מזרח הרצועה (תחת שליטת צה"ל) לעומת מערבה (תחת חמאס).
• כל שלבי התוכנית תלויים בפירוז ולכן קיים קיפאון: ללא כוח בינלאומי אפקטיבי ולנוכח סירוב חמאס להתפרק מנשק, שלב השיקום ומנגנון השלטון הזמני צפויים להתעכב לזמן בלתי מוגבל.