הנשיא דונלד טראמפ השמיע ביקורת כלפי דרך הפעולה של ישראל ברצועה עוד בתקופת מערכת הבחירות. בריאיון ל"ישראל היום" ב-25 במרץ 2024 הוא האיץ בישראל "לסיים את המלאכה בעזה" כדי שהאירוע הזה "יהיה כבר מאחורינו". כבר אז הוא הזהיר שהזמן אינו פועל לטובת ישראל, וכי "התמיכה הבינלאומית בנו הולכת ומתאדה". בהמשך הוא חזר על מוטיב סיום המלחמה שוב ושוב: "עליכם לסיים את המלחמה, עליכם לגמור אותה, עליכם להביא אותה לסיום". עלינו להתקדם לקראת השלום, אמר המועמד לנשיאות, והמשך המלחמה ברצועה אינו מאפשר זאת. אתם מאבדים את תמיכתם של רבים בעולם בגלל התמשכות המלחמה.

ישראל, טען טראמפ, שוגה קשות כאשר היא משחררת לפרסום תמונות וסרטונים על המצב בעזה. העולם, כך משתמע מדברי טראמפ, אינו אוהב לראות מראות של הרס וחורבן, ובוודאי לא של רעב. הדימוי הציבורי של ישראל "נמצא בשפל", טען טראמפ, ועליה להיות זהירה בשימור מעמדה הבינלאומי. טראמפ הביע הבנה מרומזת לצורך של ההנהגה בישראל "להפגין קשיחות" לצרכים פוליטיים פנימיים, ואולי גם לצרוך הפגנת נקמה. אבל, כך סבר, לפעמים צריך לדעת להימנע מכך.

בינואר 2025 הביע שוב הנשיא טראמפ ביקורת מרומזת על ישראל ומנגנון ההרס שהיא מפעילה ברצועה, ואף נותנת לו פרסום בינלאומי: "זו אינה מלחמתנו", הבהיר הנשיא, "זו מלחמתם של הישראלים".  מבין שלל התבטאויותיו סביב המלחמה זו אולי הפוגענית ביותר. ארצות הברית, אמר הנשיא,  למעשה אינה רוצה להיות מזוהה עם המלחמה של ישראל ברצועה. ההתנכרות האמריקנית בהקשר למלחמה בעזה מקבלת משמעות מיוחדת על רקע העובדה: 

א. שהנשיא טראמפ הדגיש שוב ושוב שהוא ראה במו עיניו את מראות הזוועה של 7 באוקטובר 2023 והזדעזע מהם עד עמקי נשמתו. כלומר, המסר של הנשיא הוא שטבח 7 באוקטובר 2023 אינו מצדיק את ההתנהלות ה"הרסנית" של ישראל ברצועה, ובוודאי לא את הפרסום הרחב שהיא נותנת לכך.

ב. הביקורת של הנשיא על דרך הפעולה של ישראל ברצועה עומדת בניגוד בולט להזדהות הכמעט מלאה שלו עם הפעולה הישראלית באיראן.

ב-25 ביולי 2025, לאחר שהתברר שהשיחות עם חמאס אינן מובילות לעסקה של הפסקת אש וחילופי שבויים, נשמע הנשיא כעוס ומתוסכל: "הם (אנשי חמאס)", קבע הנשיא, "רוצים למות, וזה דבר חמור מאוד. הגענו לנקודה שבה ישראל חייבת לסיים את המלאכה".

ב-27 ביולי 2025, לאחר שהתגלה שהשיחות בדבר עסקת חטופים קרסו, הבהיר הנשיא טראמפ שישראל תצטרך לקבל הכרעות לגבי המשך דרכה ברצועה. משתמע מדבריו שהדרך שבה הלכה ישראל עד כה אינה מביאה לתוצאות המקוות: "חמאס", הדגיש הנשיא, "אינו רוצה להחזיר את החטופים. ישראל תצטרך לחשב את דרכה. אני יודע מה אני הייתי עושה, אך אין זה ראוי שאפרט זאת".

ב-28 ביולי 2025 נתן הנשיא טראמפ ביטוי נוסף למחלוקת שלו עם רה"מ בנימין נתניהו סביב המלחמה והמציאות הקשה בעזה. הנשיא הבהיר למעשה שהוא אינו מקבל את עמדת ראש הממשלה שאין רעב ברצועת עזה: "הילדים שאנו רואים בטלוויזיה נראים מורעבים", קבע הנשיא. "ייתכן", אמר טראמפ, "שישראל צריכה לפעול בדרך שונה מזו שבה היא פועלת כיום בהקשר לעזה. תושבי עזה צריכים לקבל מזון וביטחון מיידית", הדגיש הנשיא.

הנשיא, חשוב לציין, סירב לומר שישראל עושה מספיק כדי למנוע אבדות בקרב האזרחים ברצועה: "אף אחד לא עושה משהו רציני שם. הכול נראה שם מבולגן", קבע הנשיא בהתרסה של ממש כלפי דברי נתניהו שהטענה בדבר רעב ברצועה היא שקר גס . אי אפשר לטעון שהכול מומצא, הוא אמר.

מהתבטאויות ראשי הממשל בסוגיית עזה בעקבות ביקור השליח באזור ניתן להתרשם כי הממשל נוקט עמדות הקרובות מאוד לאלה של ישראל. ב-1 באוגוסט 2025 ביקר השליח סטיב ויטקוף ברצועה יחד עם שגריר ארצות הברית בישראל מייק האקבי   ארגון הסיוע האמריקני לרצועת עזה, קבע השגריר האקבי, מעביר למעלה ממיליון ארוחות ביום לתושבי הרצועה, זהו "הישג מדהים". גורם בבית הלבן הדגיש כי הנשיא עדיין סבור כי חמאס הוא הגורם העיקרי להיעדר הסדר ברצועה. בפגישה סגורה עם משפחות החטופים הבהיר ויטקוף כי הנשיא מחויב לפעול להשבת החטופים. הוא הזהיר את חמאס מפני פגיעה כלשהי בהם, והבהיר כי היעד עכשיו הוא שחרור כולל של כל החטופים ולא עסקה חלקית.

סיכום ומסקנות

לאחר כשנתיים של לחימה ברצועת עזה, שגבתה מישראל מחיר דמים כבד, מוצאת עצמה מדינת ישראל עדיין ללא מצב של הכרעה מול חמאס. בפועל, היא גם אינה נמצאת במצב של עליונות מובהקת על פני תנועת חמאס, כפי שניתן היה לצפות. העדיפות העצומה שלה בכוח אש, יכולת טכנולוגית וכוח אדם אינה מקבלת ביטוי של ממש בשטח. לאחר כשנתיים חמאס עומד על הרגליים ומפגין נחישות ויכולת עמידה על מימוש האינטרסים שלו  – הן במישור המדיני, הן במישור הצבאי.

תמונת מצב זו  עומדת בניגוד מוחלט לתמונת המצב שנוצרה בעקבות פעילותה הצבאית המוצלחת ומעוררת ההשראה של ישראל מול חיזבאללה בלבנון ומול איראן, הגם שתנאי הפתיחה מולן היו יותר קשים. היא בהכרח יוצרת תסכול נרחב בקרב חוגים רחבים, בראש ובראשונה בישראל, אך גם בארצות הברית. תסכול זה מוביל לביקורת מתמשכת של הממשל על מהלכיה של ישראל ברצועת עזה.

דה עקא, מאמציו של ראש הממשלה נתניהו לממש את מטרות המלחמה המוצהרות מתנפצים אל סלעי החוף בעיקר בגלל הצורך לשמור על ביטחונם של החטופים. הטענות כאילו רק לחץ צבאי עצים ומתמשך על חמאס יביא אותו להסכים לעסקה לשחרור חטופים בתנאים שישראל יכולה לקבל, וכי ממשלות ישראל לדורותיהן לקחו סיכונים על חיי חטופים שעה ששלחו יחידות צה"ל לחלץ אותם, הן קרוב לוודאי נכונות. יחד עם זאת, הן אינן משנות את תמונת המצב הקיימת בפועל במדינת ישראל מאז 7 באוקטובר 2023. תמונת מצב זו מתבססת על הקביעה שממשלת ישראל, על כל שלוחותיה, היא זו שאחראית על שלומם ורווחתם של אזרחיה. היא זו שהייתה אמורה למנוע את חטיפתם לרצועת עזה והשארתם שם בתנאים של סבל לא אנושי מזה כשנתיים ימים, והיא זו שנכשלה במימוש אחריותה. עתה, על ממשלת ישראל להפנים את ההכרה שאחריות זו יוצרת "חובה קדושה" הן עבור הדרג המדיני, הן עבור הדרג הצבאי להימנע מכל פעולה שיש בה סיכון לחייהם של החטופים שנותרו בחיים.

בניגוד לממשל ביידן, ביקורתו של ממשל טראמפ על ישראל היא מתונה ומרומזת. ניכר היטב שהממשל מכיר בקשיים ובאילוצים הניצבים לפתחו של ראש הממשלה נתניהו במאמציו לממש את מטרות המלחמה ברצועה: חיסול שלטונו של חמאס ברצועה, החזרת החטופים, החיים והמתים, ויצירת מצב שבו רצועת עזה לא תהווה עוד איום על ישראל. הממשל זהיר מאוד בכבודו של ראש הממשלה, ומודע היטב לכך שביקורת גלויה ובוטה עליו עלולה לערער את מעמדו – בן ברית וחבר קרוב של נשיא ארצות הברית.

הממשל מנסה להעביר לממשלת ישראל מסר ברור: מדינת ישראל היא בת ברית של ארצות הברית. כל הממשלים בארצות הברית השקיעו משאבים אדירים וסכומי כסף עצומים במגמה להעצים את יכולותיה של מדינת ישראל. להישגיה הצבאיים של ישראל יש השלכות מרחיקות לכת על מעמדה האסטרטגי של ארצות הברית בזירה הבינלאומית בכלל, ובמזרח התיכון בפרט. העולם כולו יודע שמערכות הנשק של ישראל רובן ככולן הן מתוצרת ארצות הברית, וכי בין ארצות הברית וישראל מתקיים מערך של שיתוף פעולה צבאי ובעיקר מודיעיני הדוק ביותר.

גם כשליה הצבאיים של ישראל גובים מחיר בכל הנוגע למעמדה האסטרטגי של ארצות הברית. בצד הישגים גדולים שהיו לממשל טראמפ מול מדינות ברית נאט"ו ובתחום הסחר הבינלאומי, מוצא עצמו הממשל באחרונה בקשיים בלתי מבוטלים במישור הבינלאומי והמזרח-תיכוני. בין השאר: הוא אינו מצליח לכפות על בנות בריתו, מצרים וקטאר, להפעיל את השפעתן על חמאס להגמיש את עמדותיו שיובילו למימוש עסקת חטופים המקובלת על ישראל; הוא אינו מצליח לקדם הסדר לסיום המלחמה באוקראינה; האיומים של סין על שלמותה הטריטוריאלית של טאייוואן הולכים וגוברים; ההפצצות הנרחבות של ארצות הברית וישראל באיראן לא הובילו את איראן עד כה "לשנות דיסקט" ולוותר על פרויקט הגרעין שלה. 

בנסיבות אלה, ולקראת הבחירות לחברי בית הנבחרים וחלק מחברי הסנאט בשנה הבאה, זקוק עתה  הנשיא "נואשות" להישג מדיני מרשים בזירה הבינלאומית. סיום המלחמה ברצועת עזה, כך הוא מעריך, יאפשר הרחבה דרמטית של הסכמי אברהם עם מדינת ישראל. להרחבה זו יהיו משמעויות מרחיקות לכך הן במישור המדיני, הן במישור הכלכלי. בנסיבות אלה יתבע עתה הממשל מראש הממשלה נתניהו לשים קץ ל"סאגה" של רצועת עזה בדרך זו או אחרת – אם באמצעות מהלך צבאי כולל או באמצעות הגמשת העמדות במסגרת עסקת חטופים. מנקודת ראותו של ממשל טראמפ, המצב הנוכחי שבו אירוע "זניח" יחסית ברמה האסטרטגית מונע מהלכים דרמטיים במישור הבינלאומי אינו נסבל עוד. העת להכרעה היא כאן ועכשיו.