• לא ניתן להביס את ארגוני הטרור. שלל טיעונים נזרקו לחלל האוויר כדי לתמוך בעמדה זו: הפלסטינים נלחמים על זכותם להגדרה עצמית. כמו תנועות לאומיות רבות שהשתחררו מעול הכיבוש והקימו מדינה עצמאית, גם הפלסטינים בסופו של דבר  ישיגו את מבוקשם. זהו מעין "חוק היסטורי";  עקרונות המוסר היהודי ואילוצי החוק הבינלאומי לא יאפשרו לישראל להפעיל את מלוא כוחה. בין אלה שאימצו תפיסה זו ניתן למנות את הרמטכ"ל,  דן שומרון והאלוף עמרם מצנע. 
  
  
• לעולם הערבי יש מחויבות בלתי ניתנת לערעור לפתרון הבעיה הפלסטינית. לפיכך, לא יכון לעולם שלום ישראלי-ערבי אם לא תוסדר הבעיה הפלסטינית. גם המערכת הבינלאומית בכללה, ובמיוחד הממשל האמריקני, אימצו עמדה זו. 

תומכי "חזון אוסלו" מבינים היטב שניצחון מוחלט על החמאס במלחמה הנוכחית כפי שדורש ראש הממשלה נתניהו,  יוביל קרוב לוודאי לתהליך של השתלבות מדינות רבות נוספות בהסכמי אברהם. המשמעות היא שתפיסת העולם שעליה התבסס חזון אוסלו תועמד בסימן שאלה גדול.