רצף הפעולות האחרונות של צה”ל ומערכת הביטחון בצפון השומרון,  משבש את יכולתם של גורמי הטרור המקומיים להוציא לפועל פיגועים ביו”ש ובתוככי-ישראל. הוא מכביד על יכולתם להתארגן ומאלץ אותם להפנות את עיקר הקשב והמשאבים מצידם לשמירה על חייהם ועל ביטחונם.

מכאן החשיבות לשמר את הרציפות ולהימנע מהפוגות שיאפשרו להם להתארגן. את זאת יודעים היטב גם ראשי המל”ל והשב”כ הצפויים להשתתף היום בוועידה המדינית-ביטחונית בשארם א-שיח ועלולים למצוא את עצמם תחת לחץ מצד המשתתפים האחרים בוועידה, לצמצם את פעילות צה”ל בתקופת הרמדאן. יש להניח כי המציאות תאלץ את מערכת הביטחון לבחור בין המחיר של פעולותיה (התססת השטח) לבין מחיר ההימנעות מהן (פעילות טרור) ובעניין זה מוטב שלא לספק שום התחייבות.

האתגר הביטחוני בירושלים יועצם. הרמדאן כבר כאן ועמו גם תעמולת השקר המציגה את “אל אקצא בסכנה”. ספק אם יש בידיה של ישראל לשכך את המתח, אך בהתנהלותה היא תוכל לפחות למנוע החמרה. נכון להטות אוזן לעמדת גורמי הביטחון ביחס ליוזמות בתחום האכיפה שעלולות לייצר מוקדי חיכוך, להוסיף שמן למדורה ולהסיט אליהן כוחות משטרה. אלה יהיו נחוצים יותר כדי להשרות תחושת-ביטחון ברחבי העיר ולהגיב במהירות לכל אירוע שיתפתח.

באשר לרצועת-עזה, איומי החמאס מהימים האחרונים אינם בהכרח עדות לכך שההרתעה הישראלית נחלשה. את החמאס יש לדון לפי מעשיו. בעת הזו, אין לישראל עניין להיכנס לסבב-לחימה ברצועת עזה, אך אין לאפשר לחמאס לנצל זאת. סל האמצעים של ישראל מול חמאס, צריך לכלול צעדים שיפגעו באופן אישי בבכיריו מבלי להביא להתלקחות כוללת. השימוש בהם צריך להיעשות לא רק כתגובה אלא גם להרתעה ולמניעה.

דברים אלה נכונים כמובן גם לזירה הצפונית, בהמשך לחדירתו מלבנון של המחבל שהניח את המטען בצומת מגידו. אין להקל ראש בארוע הזה אך גם לא נכון לראות בו סימן לאובדן ההרתעה. משלחיו של המחבל לא ממהרים ליטול אחריות ואם זה לא מפאת מבוכתם, אז זה כנראה עדות לרתיעתם. הצהרת שר הביטחון על כך שישראל תגיב, בהחלט במקומה. במקרה הזה, כדאי להעדיף את “איכות התגובה” על פני מהירותה.

“ישראל נשחקת” – זוהי הכותרת שערוץ “אלמיאדין” הלבנוני בחר לתת בשבוע שעבר למאמר על מצבה הפנימי של ישראל.  תפקודה של מערכת הביטחון ופעולותיה בימים אלה מכניסים את דבריו לפרופורציות. לצד זאת, האתגרים הביטחוניים הניצבים בפניה מעצימים את דחיפות השגתו של פתרון- מוסכם, שיביא לסיום המשבר הפנימי.