עמידתך הברורה לצד ישראל, ביירוט ובבלימת המתקפה חסרת התקדים הזו, לא נעלמת מעיניי. ההפך. היא ריגשה ונטעה בי שוב את התקווה שייתכן שהטוב בכל זאת לעתים מנצח את הרע – לא רק בהוליווד. במקביל, גם השכלת לייצר קואליציה בינלאומית ואזורית מרשימה וחסרת תקדים, שאף כללה מדינות ערב. הן פעלו אומנם מתוך אינטרס לאומי מובהק שלהן, אך ללא כל ספק בהלימה לביטחון הלאומי של מדינת ישראל.

אך במקביל, מיהרת להזהיר את ישראל בפומבי שמא תפעל להשיב על מעשה התוקפנות המחריד של איראן, שללא ספק נעשה מתוך התפיסה כי ההרתעה הישראלית איננה כשהייתה, ושידי ישראל קשורות מאחור על ידי לא אחרת מאשר ידידתנו הגדולה ביותר בזירה הבינלאומית.

הניתן לדמיין, אדוני הנשיא, שאם ארה”ב, בריטניה, גרמניה או כל מדינה אחרת במערב היו מותקפות באופן הזה, היו מצפים מהן שלא להגיב? כשארה”ב הותקפה ב־2001 על ידי גורמי טרור נתעבים, האם ניתן היה להעלות על הדעת שלא תגיב? כשרוסיה פלשה לאוקראינה וביצעה בה את פשעיה, האם לא העולם המערבי כולו קם על רגליו וסייע לה, בין אם במעשים ובין אם בתמיכה הצהרתית, לפעול נגד התוקפנות? אכן, הסכנות האינהרנטיות בכל צעד חייבות להישקל בזהירות מרבית.

ההשלכות הפוטנציאליות של כל צעד הן הרות גורל. אך כל המבין ברזי הזירה הבינלאומית יודע שהיעדר מעשה הוא מעשה לכל דבר, ואף לו השלכות מרחיקות לכת. ולכן, האם לא חלה עלינו החובה, כבוד הנשיא, למנף את המצב חסר התקדים הזה שלא אנו יצרנו ולא אנו חתרנו אליו, אלא שהתרגש עלינו ותוכנן בפרטי פרטים כבר מ־1979, עת התבצעה ההפיכה האסלאמית באיראן, ולמנף אותו כדי לתקן את העובדה שבכלל אפשרנו לאיום הזה להתקיים?

את חידוש משטר הסנקציות, לפחות בחלקו, כבר הפעלת בתבונה. אך המערכה, לצערי, כבר בשלב מתקדם מדי בכדי להסתפק בצעדי ביניים. אתה מחזיק במושכות ברגע זה. אתה ולא אחר. אני פונה אליך, כבוד הנשיא, בשאלה כנה ונקייה משיקולים זרים – התוכל שלא לבחור להיות בצדה הנכון של ההיסטוריה, ולהוביל את ארה”ב להביא לכדי ניצחון הטוב על האיום המשמעותי ביותר כיום על היציבות האזורית?

התפרסם במעריב, בתאריך 19.4.2024.