איראן

ההתעקשות להכתיב את התנאים לפתיחתם של מצרי הורמוז, התמרונים במשא ומתן והקריאות הגוברות לחסלו לא מותירים לנשיא ארה"ב ברירה מלבד הלחץ הצבאי והכלכלי | טראמפ עדיין מעדיף הסכם רע על מלחמה מוצלחת, אך לא יכול להיכנע בסוגיה שהייתה הישגו היחיד ב"מזכר ההבנות" | יש להתייחס ברצינות לאיומי החיסול.

במערב נוטים לייחס לאיומי יורש העצר של המנהיג העליון משמעות רטורית בלבד • בפועל, רעיון הנקמה הוא אידיאולוגיה עם ניסיונות אחיזה במציאות בדמות נסיונות הפעלת מרגלים ושלוחות בתוך ארה"ב.

המתחרים על לב הסינים, הצורך לבסס את השליטה בהורמוז וגם המאבקים הפנימיים: שורשי ההחלטה האיראנית לזרוק לפח בשלב זה את מזכר ההבנות עם ארה"ב קשורים לכמה סיבות, ולא נובעת רק מקיצוניות נטולת בינה.

כניעה אמריקנית לתכתיבי טהראן תגביר את תאבונו של המשטר שמשתמש בסוגיה זו כ"פצצת אטום כלכלית", מאיים לחסל את הנשיא האמריקני ומספק קדימון למה שצפוי בסוגיות הגרעין.

בניגוד לטענה שלא מושקע די מאמץ בתרגום ההישגים הצבאיים להצלחות מדיניות, המציאות דווקא מראה מה קורה כשרצים לפתרון מדיני לפני מיצוי המהלך הצבאי.

איראן וארה"ב מתקשות להתגבר על הפערים ביניהן בשלושה תחומים עיקריים, וטהרן מבהירה שלא תתפשר על הפירוש שלה למזכר ההבנות | הרפובליקנים לא מתרוממים בסקרים למרות הרגיעה, מה שעשוי להשפיע על ההכרעה של טראמפ.

למרות הצהרות הנשיא טראמפ שדומות להצהרות רה"מ נתניהו כי לאיראן לא יהיה נשק גרעיני, הלחץ בתוך איראן להתחמש בנשק להשמדה המוני רק גובר • המשטר החדש בטהרן, חולשת חיזבאללה והיעדר פיקוח אפקטיבי מציבים סימן שאלה כבד על סיכויי ההסכם – ומחזירים את האופציה הצבאית לשולחן.

מזכר ההבנות של ממשל טראמפ מול טהראן מוסבר לרוב כ"ראייה מעצמתית רחבה" לעומת המבט המקומי והמצומצם של ישראל. אך בפועל, דרך הביצוע משדרת חולשה מסוכנת ששחקנים עולמיים כמו סין ורוסיה כבר מנצלים.

הרגיעה הזמנית משרתת את האינטרס האמריקאי המיידי, אך ישראל חייבת למנוע מאיראן וחיזבאללה לנצל את ההפוגה לשיקום כוחם.

החתימה על מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן והמשא ומתן בשווייץ – הערכה קצת אחרת.