דוד מ' וינברג 
דוד מ' וינברג 
הדחפים האנמיים של מנהיגי המערב הוצגו בצורה עגומה בפסגת ה-G-7 השבוע בקנדה. הפסקת אש ואי-הסלמה היו מילות המפתח שלהם בנוגע למלחמה נגד איראן.
כן, הם כינו את איראן "מקור לאי-יציבות אזורית ולטרור", ואישרו במילים פושרות כי לישראל "יש זכות" להגן על "עצמה". אך אז הם נסוגו במהירות לברירת המחדל התבוסתנית שלהם, והתחננו להפסקת אש.
מהצהרת ה-G-7 נעדרו כל רגשות ההנהגה הנדרשים של הרגע הגדול הזה; כל תחושה של זעם, זעזוע, נחישות, דחיפות, הזדמנות, הערכה ואידאולוגיה.
ה-G-7 לא יכול היה לייצר זעם על תוכנית פצצות הגרעין של איראן בת 40 השנה ועל הדחף ההגמוני האזורי שלה, או על ההצהרות החוזרות ונשנות של האייתוללות על כוונתם להביס את המערב ולמחוק את ישראל.
ה-G-7 לא יכול היה לייצר תרעומת על הטעיית פקחי הגרעין המערביים לאורך עשרות שנים על ידי איראן, על תמיכתה של איראן בחמאס, בחיזבאללה ובחות'ים, על רשתות הטרור חובקות העולם של איראן, ועל ירי המטר העצום של טילים בליסטיים בין-יבשתיים לתוך ישראל.
ה-G-7 לא הפגין נחישות לכפיית סוף פסוק לאיום של איראן על השלום והביטחון העולמי באמצעות פעולה מכרעת, אחת ולתמיד; לאתחל את הארכיטקטורה האסטרטגית העולמית על ידי עקירת שיני איראן ומתן מכה מוחצת לציר הרשע של רוסיה-סין-איראן (וטורקיה).
ה-G-7 לא יכול היה לטפח דחיפות לגבי המצב, שום החלטה לפעול במהירות לתמיכה במאמץ המלחמתי של ישראל, שום התלהבות למתן תרומה מובהקת לעימות יוצר המציאות החשוב ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.
ה-G-7 לא הראה שום הבנה של ההזדמנות העצומה לעולם המערבי שמספקת הפעולה האמיצה של ישראל נגד איראן, של שעת הכושר ליצור עתיד שונה לחלוטין וטוב יותר לכל העמים מבקשי השלום במזרח התיכון ומעבר לו.
ה-G-7 לא הביע הערכה כלשהי לאומץ הלב ולהקרבה הבלתי רגילים של העם היהודי ושל מדינתו הריבונית ישראל בעת הקריטית הזו.
אין הערכה להנהגתה הנועזת של ישראל בהתמודדות עם הרפובליקה האסלאמית המסוכנת של איראן – למניעת הפצת נשק גרעיני לידי המשטר הנכלולי בטהרן, ולביצוע העבודה הקשה שמועצת הביטחון של האו"ם ושהמעצמות הגדולות היו צריכות לעשות לפני 20 שנה.
לבסוף, ה-G-7 לא הפגין שום הבנה אידאולוגית, שום מודעות לאתגר החברתי-פוליטי והדתי הגדול שאיראן מציבה בפני העולם החופשי.
הרי, כידוע, האסלאם הרדיקלי הכריז מזמן מלחמת תרבות על המערב, נגד אמריקה כ"השטן הגדול" השנוא, נגד אירופה כ"השטן הבינוני" המבוזה, ונגד ישראל כ"השטן הקטן" הערמומי; האסלאם הרדיקלי, המתודלק אידאולוגית, והממומן והמחומש על ידי איראן השיעית ועל ידי תנועות סוניות רדיקליות (כמו אל-קאעידה), מבקש את הכניעה התרבותית והפוליטית של השטנים הללו ואת השמדת ישראל.
בהתאם לכך, המלחמה הנוכחית עוסקת בהרבה יותר מביטחון אזורי או מסיכול מתקן העשרת האורניום בפורדו. היא עוסקת בהרבה יותר מפירוק ציר הכוחות הרודניים והאנטי-מערביים התומכים באיראן. היא עוסקת, שוב, בהתקפה אידאולוגית חובקת עולם על המערב – על ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם והאזרח, כאשר ישראל ניצבת בחזית המאבק הזה.
מה השטות הזאת שהתקפות האוויר של ישראל נגד הגרעין האיראני הן "לא המלחמה שלנו"? זו בהחלט המלחמה של המערב, והמערב צריך לפחות להכיר בכך, אם לא לסייע לישראל לנצח!
אבל למרבה הצער, נראה שהמערב מתקשה להבחין בין טוב לרע, בין קורבן לפושע, בין "הסלמה" נחוצה לקריסה תרבותית מוחלטת.
מדינת ישראל היא מחוללת המוסר הגדולה של הדור הזה. היא מעירה את המערב מנמנום התאבדותי, מחולשה תרבותית ואסטרטגית מסוכנת. המערב חייב להגן על עצמו מפני הפעילים האסלאמיים הרדיקליים הגרועים ביותר כמו איראן, החל בתמיכה נמרצת במלחמת החלוץ של מדינת ישראל נגד איראן.
לפיכך, יש לשבח ולהלל את ההנהגה של ישראל, ולא לפטור אותה במלמולים מתוקים על "זכותה" להגן על "עצמה" ובלחישות על אי-הסלמה.
מה שה-G-7 היה צריך לומר הוא זה: "אנחנו עומדים איתנים כתף אל כתף עם ישראל בעודה מסכלת את הכמיהה התאולוגית של האייתוללה חמינאי לאפוקליפסה רצחנית עולמית."
וגם זה: "תודה למדינת ישראל על הצלילות המוחלטת שלה בלחימה למען הציוויליזציה המערבית וערכיה. תודה לישראל על הצלת המערב מהעצלות והבלבול שלו עצמו."
כפי שציין פעם ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין: "ייתכן שהעולם לא בהכרח אוהב את היהודי הלוחם, אבל העולם יצטרך לקחת אותו בחשבון". בנסיבות הנוכחיות, אם המערב מבקש לשרוד, הוא באמת צריך.
פורסם באתר ערוץ 7, בתאריך 20.06.2025.