דוד מ' וינברג

המאבק על דעת הקהל העולמית לא יוכרע בעוד תקציבים ובקמפיינים חדשים, אלא בשינוי יסודי של המסר הישראלי: חיבור לזהות היהודית, הכרה בעוצמה הצבאית וזניחת אשליית המדינה הפלסטינית.

הגבורה שהפגינו הישראלים בשמי סעודיה היא מטפורה לשלוש שנות מלחמה. אנו בוגרים וחסונים — לא תשושים, משותקים או מבולבלים. רוחנו הפטריוטית התחדשה, ואנו נחושים להביס את כל אויבינו ולבנות מחדש את ארצנו.

אינני קונה את הטענה שלפיה גם אם האו"ם אינו מושלם, "זה כל מה שיש לנו". האם האו"ם הוא באמת הדבר הטוב ביותר שאנחנו מסוגלים לו? לא, הוא לא. איננו צריכים להשלים עם כך. מתקנים זאת באמצעות יצירת תחרות.

שלל צעדים מהעת האחרונה מעידים על הרצון להיפרד מהסיוע האמריקאי ולפתח תעשייה ביטחונית עצמאית.

ללא קווים אדומים ברורים בסוריה ובמזרח הים התיכון, ישראל עלולה למצוא טנקים טורקיים ברמת הגולן וספינות מלחמה מול חופיה | מול שאיפותיו של ארדואן נדרשת מדיניות יוזמת ותקיפה.

התוכניות האמריקאיות מבקשות לפרז את עזה ואת דרום לבנון באמצעות כוחות בינלאומיים ומנגנוני פיקוח. אלא שחמאס וחיזבאללה אינם מתכוונים לוותר מרצונם על נשקם, וישראל אינה יכולה להפקיד את ביטחונה בידי מי שלא יילחם בהם.