צריך לומר את הדברים שוב ובצורה ברורה, כשמדברים על המציאות הביטחונית ביהודה ושומרון, אסור לאבד את הפרופורציות. עיקר הטרור באזור הוא טרור פלסטיני, ומרביתם המוחלטת של המתיישבים היהודים הם אזרחים שומרי חוק, אנשים שחיים את חייהם, מגדלים משפחות ותורמים לביטחון המדינה. אין שום הצדקה להכתים ציבור שלם בגלל מעשיהם של יחידים.

אבל העובדות האלה אינן פוטרות אותנו מהתמודדות עם תופעה חמורה ומדאיגה, התפרעויות ותקיפות של יהודים נגד פלסטינים, הצתות, פגיעה ברכוש ואלימות כלפי חקלאים. בחלק מהמקרים, בהתאם לנסיבות ולמניעים, מדובר במעשים שעשויים להגיע גם לכדי טרור. שום אידיאולוגיה, לאומיות או תחושת שליחות אינן מעניקות לאדם היתר לפגוע בחפים מפשע.

נכון שלעיתים הפעילות האלימה של היהודים נובעת מפרובוקציה או תקיפה של פלסטינים אולם ראשית אין לקחת את החוק לידיים ושנית חשוב גם לשמור על זהירות. לא תמיד אנחנו מכירים את מלוא נסיבותיו של כל אירוע, וסרטונים המופצים ברשתות, משני הצדדים, עלולים להיות חלקיים, ערוכים או מגמתיים. צריך לבדוק כל מקרה לגופו ולא לקבוע מסקנות על סמך סרטון בודד. אבל זהירות אינה עצימת עיניים, והצורך בבירור העובדות אינו יכול להפוך לתירוץ לאי־עשייה.

הנזק אינו רק מוסרי – הוא גם ביטחוני ומדיני

הפגיעה בפלסטינים "תמימים לכאורה" היא קודם כול פגיעה בבני אדם ובשלטון החוק. אלא שלצדה נגרם נזק כבד גם למדינת ישראל. תקיפת עיתונאית ופגיעה בדיפלומטים זרים אינן רק אירועים מקומיים. הן הופכות במהירות לכותרות בינלאומיות, פוגעות במעמדה של ישראל ומעניקות תחמושת למי שמבקשים להציג אותה כמדינה שאינה מסוגלת או אינה מעוניינת לאכוף את חוקיה על אזרחיה.