ד"ר אל"מ במיל' חנן שי

אחרי 7 באוקטובר ישראל יודעת מה קורה כשמבלבלים בין כוונות זמניות ליכולות צבאיות קבועות. אירופה צריכה ללמוד את הלקח לפני שיהיה מאוחר מדי.

כיצד שני כוחות מנוגדים – מפרק פרוגרסיבי וממלא ג'יהאדיסטי – עלולים, בלא תיאום ובלא מודעות הדדית, להוביל לפירוקה של הציוויליזציה המערבית. ומדוע ישראל, דווקא בעת הזו, חייבת ליזום חזון מוסרי מאחד.

אין שופטים אדם שנדרש לשקם צבא שנקלע למשבר דוקטרינרי עמוק, כשם שאין שופטים מנהל תעשייתי שקיבל מפעל הרוס לאחר עשרות שנות הזנחה, או מי שנתבקש להסב כלכלה קומוניסטית כושלת לכלכלת שוק.

מנקודת מבטה של ישראל, שילוב של מוטיבציה גבוהה, ביטחון עצמי ומומנטום חיובי אצל האויב, לצד הגבלות על פעילות צה"ל עלולים לגבות מחירים כבדים מכוחותינו. לכן חופש פעולה וביצוע כל המהלכים הנדרשים להגנה על לוחמינו חייבים להיות מחוץ לדיון שמתקיים עם ארה"ב על המותר והאסור בצל המשא ומתן עם איראן.

מה קורה כשהמו"מ מנסה להשיג את מה שהמלחמה לא הצליחה? מג'פרסון ששינה את מאזן הכוחות ועד טראמפ שמנסה לבנות סדר עולמי חדש מול משטר האייתוללות – כך הפך המערב את הדיפלומטיה למסך עשן במקום לכלי לעיגון הישגים.

אל"מ במיל' ד"ר חנן שי: אני חושב שהציבור הישראלי צריך להסתכל על המערכה מול איראן בפרופורציות הנכונות. היו כאן הישגים צבאיים ומבצעיים מרשימים מאוד, אבל אסור לבלבל בין הישג לבין …