ארצות הברית מפעילה באיראן עוצמה אדירה, אך עושה זאת בדפוס של מלחמה מצטברת: עוד תקיפה, עוד גריעה ועוד מכת ענישה שנועדו לשנות בהדרגה את רצונה של טהרן. זהו אותו היגיון שהאריך את מלחמת וייטנאם.
מרצה לחשיבה אסטרטגית בחוגים ליחסים בינלאומיים ומדעי המדינה. היה חבר בוועדת דן שומרון להפקת לקחי מלחמת לבנון השנייה (2007). בעל צל"ש הרמטכ"ל במלחמת יוה"כ.
-
-
מלחמת ארצות הברית באיראן כמבחן לדוקטרינת ה-Denial של אלברידג' קולבי ולפער שבין הישג צבאי להצלחה אסטרטגית. האם תפיסה המבקשת לשנות את רצון האויב במקום לכפות עליו את רצוננו מותירה בידיו את השליטה על סיום המלחמה?
-
אחרי 7 באוקטובר ישראל יודעת מה קורה כשמבלבלים בין כוונות זמניות ליכולות צבאיות קבועות. אירופה צריכה ללמוד את הלקח לפני שיהיה מאוחר מדי.
-
כיצד שני כוחות מנוגדים – מפרק פרוגרסיבי וממלא ג'יהאדיסטי – עלולים, בלא תיאום ובלא מודעות הדדית, להוביל לפירוקה של הציוויליזציה המערבית. ומדוע ישראל, דווקא בעת הזו, חייבת ליזום חזון מוסרי מאחד.
-
אין שופטים אדם שנדרש לשקם צבא שנקלע למשבר דוקטרינרי עמוק, כשם שאין שופטים מנהל תעשייתי שקיבל מפעל הרוס לאחר עשרות שנות הזנחה, או מי שנתבקש להסב כלכלה קומוניסטית כושלת לכלכלת שוק.
-
מנקודת מבטה של ישראל, שילוב של מוטיבציה גבוהה, ביטחון עצמי ומומנטום חיובי אצל האויב, לצד הגבלות על פעילות צה"ל עלולים לגבות מחירים כבדים מכוחותינו. לכן חופש פעולה וביצוע כל המהלכים הנדרשים להגנה על לוחמינו חייבים להיות מחוץ לדיון שמתקיים עם ארה"ב על המותר והאסור בצל המשא ומתן עם איראן.